בנות 100 הן ממשיכות לרקוד

מאת: רונית סבירסקי

 

מושבות הראשונים שהוקמו בתחילת המאה ה-20 נחלקות לאלה ששפר גורלן והן שופצו ושומרו ולאלה שהוזנחו. סיור בין המושבות מספר את סיפורן

 

זכרון יעקב

משפחת אהרונסון מזכרון יעקב ושרה גיבורת ניל"י חקוקים בתודעתנו ההיסטורית כמיתוסים הרואיים כמעט בלתי נתפסים, ניצבים על הגבול הדק שבין הדמיון למציאות. אבל הם חיו במציאות, מציאות מאד כואבת ואכזרית של המאבק על זכותנו להיות עם חופשי בארצנו.  

 

 בית כנסת אוהל יעקב בזכרון יעקב      (צילום: רונית סבירסקי) 

 

ביתם של משפחת אהרונסון הופקע במלחמת העולם הראשונה על ידי הטורקים והפך לתחנת משטרה זמנית ובה נאסרו אנשי ניל"י. את הסבא-רבא אפרים פישל עינו בנוכחות בתו שרה כדי לשבור את רוחה. בבית הזה ביקשה שרה אהרוסון מהטורקים לעבור דרך ביתה שלה לפני שהעבירו אותה לכלא הטורקי. את כברת הדרך הקצרה היא הלכה בקושי רב וכשהגיעה לחדר האמבטיה התאבדה. בית שמואל ומרים אהרונסון נחשב לאחד מהבתים היפים ביותר בזכרון יעקב והוא פתוח לקהל.  

 

מוצא העתיקה

מוצא העתיקה צופנת בחובה מבנים שחלקם שמורים היטב וחלקם חורבות. אחד היפים שבהם הוא בית הכנסת העתיק שנבנה בשנת 1871 כח'אן דרכים על תוואי הדרך שבין יפו לירושלים. שיירות החמורים, הסוסים והגמלים שעברו במקום עצרו להתרעננות והמשיכו לטפס לכיוון ירושלים.

 

בית הכנסת במוצא          (צילום: רונית סבירסקי)

 

ראשיתו של המבנה קדומה עוד יותר ויסודות המרתף שייכים לתקופה הביזנטית. יהושע ילין, שניחן באף עסקי מצוין זיהה את הפוטנציאל הגלום בבית מלון וקפה שממוקם על עורק תנועה ראשי, הפך את הקומה התחתונה למרתף ועליו בנה שני חדרים חדשים. הקומה העליונה, שמשמשת היום כבית כנסת, נותרה כמעט ללא שינוי עד ימינו. שני החדרים אוחדו לחלל אחד, תקרות קמורות מתנשאות מעל לראש המתפללים, מבחוץ שערים מעוטרים ולצד המבנה עץ זית שגילו מוערך ב- 700 שנה.

 

המבנה עבר גלגולים שונים ושימש כבית חרושת לרעפים, מאוחר יותר כבית ספר ובית כנסת ואפילו כבית מגורים. בגלגולו הנוכחי כבית כנסת שומר עליו כעל אוצר בלום אחד מצאצאי המתיישבים הראשונים, אמיר כהן. בתאום מראש הוא פותח למבקרים את הבניין המרשים ומציג אותו בגאווה כשהוא מלווה את הסיור בהסברים ובסיפורי המקום. צמוד לגדר האחורית של בית הכנסת עומדים שרידי בית המגורים של יהושע ילין ואף שנותרו ממנו קירות הרוסים עדיין ניכר בו יופיו.

 

מוצא העתיקה היא ניגוד בין נהמות מנועים על הכביש הראשי ופסטורליה שמתרחשת צעדים ספורים ממנו כשמעיינות זורמים במורד ההר, נחל שורק מתפתל מתחת לגשר תורכי עתיק ומעליו דוהרות המכוניות. כפר ערבי על שרידיו נחבא במעלה ההר בין שיחי צבר קוצניים. הכפר הזה עמד במוקד של פרק היסטורי עצוב בתולדות מוצא. בין הכביש המהיר לאפיק נחל שורק עומד "בית מקלף" מוקף עצים וביניהם דקל ושינגטוניה דק וגבוה. בשנת 1902 התגוררו במקום בני משפחת מקלף בצריף פח סמוך לכרם שלהם. בפרעות שערכו בהם שכניהם הערבים הם טבחו את כל בני המשפחה וזוג אורחים. היחידים ששרדו היו שניים מילדיהם, שהאחד מהם, מרדכי, היה ברבות הימים לרמטכ"ל בצה"ל.

 

"בית ברוזה"                  (צילום: רונית סבירסקי)

 

מקלף הקטן קפץ מחלון הבית ורץ לצדה השני של המושבה, ל"בית ברוזה". משפחת ברוזה בנתה את הבית ב-1893 והוא שרד במלוא יופיו עד היום. זו אחוזה רחבת ידיים שמהווה חידה כיצד הצליחו אנשים שעלו לארץ כמעט ללא אמצעים לבנות בית מפואר כל כך, רפת ענקית ומשק חקלאי משגשג. עוד בימים הראשונים של המושבה הם נחשבו למשפחה העשירה ביותר והתפרנסו משווק חלב לבתי חולים ולבתי יולדות. בחצר עומד שובך יונים מהשנים ההן ועל גג הבית מגדל שמירה עם חרכי ירי. מונומנט ההיסטורי חשוב בסמוך לבית ההבראה "ארזה" הוא הברוש המכונה "ארז הרצל". העץ המקורי ניטע על ידי חוזה המדינה ב- 1898 כשביקר בארץ לרגל פגישתו עם קיסר גרמניה, וילהלם השני. העץ הזה מסמל את הרעיון של השתרשות העם היהודי בארץ. אחרי תלאות רבות שרד גדם העץ המקורי והוא שמור באתר בתוך תיבת זכוכית.

 

מזכרת בתיה

המושבה הראשונה שבנה הברון רוטשילד בשנת 1883 וקרא לה על שם אמו "מזכרת בתיה". היוזמה הראשונית להקמת המושבה שייכת לרב שמואל מוהליבר, שרצה להעלות לארץ קבוצת יהודים עובדי אדמה כדי להקים "מושב יהודים לדוגמא". הברון רוטשילד נרתם לפרויקט והביא לארץ 11 איכרים ליטאים שומרי מסורת, שהגיעו ללא משפחותיהם. עשרה מהם היו חקלאים ואחד ידע קרוא וכתוב.

 

רק שנה מאוחר יותר הצטרפו הנשים והילדים ובסוף ימי העלייה הראשונה מנתה המושבה 230 תושבים והייתה המבוססת בין מושבות הדרום וההר. הרחוב הראשי של מזכרת בתיה השתמר עד היום ומשני עברי הכביש בנויים בתי ה"קזרמות" המקוריים. בתחילה נבנו ששה בניינים במערך מלבני סימטרי, ארבעה למגורים ושני מבני ציבור. ה"קזרמות" הזכירו קסרקטין רוסי. בכל "קרזרמה" התגוררו ארבע משפחות, בקומה הראשונה הם אפסנו את בעלי החיים ובעצמם גרו בקומה העליונה בשני חדרים קטנים, עם ריח הזבל, ללא שירותים, מטבח ומים זורמים. הם שאבו מים מהבאר המקומית והובילו אותם בדליים על גבי חמורים. רק ב- 1887 התירו להם השלטונות התורכיים לבנות בתי מגורים.

 

בית משק הברון במזכרת בתיה     (צילום: רונית סבירסקי) 

 

אחד ממבני הציבור של הימים ההם משמש היום כמוזיאון ומשחזר את החיים במושבה באופן מוחשי ביותר. נותרו שם צילומים עתיקים, כלי עבודה, ריהוט אותנטי, כלי מטבח ותשמשי קדושה. המבנה, עם רצפה מקורות עץ גולמיים שחורקים תחת צעדי המבקרים, מהווה אטרקציה בפני עצמה. בקצה הרחוב ניצב בין הכנסת שבנתה אשת הברון והוא מזכיר בעיצבו את בית הכנסת של כפר תבור.

 

בכל פינה מוצאים שרידים לעברה המפואר של המושבה, הנפחיה הראשונה, חצרות איכרים, רפתות מאבני כורכר, שובכי יונים עשויים מפח ובית משק הברון המפואר שכל כולו הוד והדר. בניין שקשה להאמין שגילו עולה על מאה שנים. הוא נבנה כמרכז המשק החקלאי של הברון כשקורות עץ עצומים מארזי הלבנון משמשים כתקרה שמפרידה בין חלל אחסון בעלי החיים למתבן. משני צדדיו מתנשאים מגדלים בני שתי קומות למגורי הגננים ועוזריהם. רעפי חרס הובאו ממרסיי, ברזל מפורזל שימש למעקות ולסורגים ואבני כורכר מסותתות היוו את השלד.

 

בצמוד לבית משק הברון נמצאת מערכת מים משוכללת ששוחזרה בדייקנות, כפי ששאבו מים בימיה הראשונים של המושבה. אנטיליה שמחוברת לקורת עץ עבה מונעת על-ידי אתון או שור, מסובבת מערכת גלגלי עץ ענקית, מניעה שרשרת עם תיבות עץ ומעלה את המים מן הבאר. המים נשפכים לתוך תעלת עץ עגולה וממנה זורמים לתוך בריכת אגירה רחבת ידים. מימי הבריכה שמשו להשקיית הבקר, השדות ולצרכים ביתיים. בקרבת הבריכה פועל עד היום מקווה רחצה באתר שנבנה כבר בסוף המאה התשע-עשרה והוא מקבל את מימיו מהבאר.

 

באר אנטיליה במזכרת בתיה     (צילום: רונית סבירסקי)

 

בדומה למושבות אחרות של הברון, כמו זכרון יעקב, גם במזכרת בתיה הקצו חלקה לגן ציבורי לרווחת התושבים וכמקום מפגש רומנטי בין בחורים לבתולות. במקור היו בו עצי פרי לצד פרחים וצמחי נוי. זקני המושבה זוכרים גן מרהיב משובץ שבילים מטופחים, ספסלים, בריכת נוי וסוכה פורחת. כיום מנסים להשיב לגן את תהילתו בעזרת פעולות שימור ופיתוח. ילדי בית הספר המקומי מנקים ומשחזרים את השבילים, הבריכה ותעלות המים, נוטעים עצי נוי, בונים סככות ומשלימים את הגדר.

 

גם בית הקברות טומן בין אבניו את סיפורי העבר. מצבות שמתארות את פועלם החלוצי של הנפטרים ואישיותם. עיצוב המצבות לפי תקופות וסגנונות, אזורי קבורה נפרדים לגברים ונשים וקברי תינוקות שלא עמדו בתנאי החיים הקשים. מול הכניסה לבית העלמין עומד מבנה יוצא דופן שמכונה "האוהל" של שמואל מוהליבר. האיש שיזם את הקמת המושבה והיה בין מקימיה נקבר בביאליסטוק שבפולין ועצמותיו הועלו לארץ לקבר המיוחד שנבנה לכבודו במזכרת בתיה.