מבית חולים למרכז אמנות

מאת: רונית סבירסקי

 

מאחורי חומת אבן גבוהה סמוך לתיאטרון ירושלים מסתתר אחד המבנים המסתוריים והמסקרנים בעיר. בית החולים למצורעים "הנסן" הפך למתחם אמנות ותרבות

 

הבית המסתורי

בצמוד לחורשת אורנים המכונה "חורשת הירח" הוקם ב-1887 בית חולים "הנסן" שטיפל במחלת עור קשה וחשוכת מרפא באותן שנים הצרעת. המחלה קיבלה את שמו של ד"ר גרהארד הנריק הנסן, רופא נורווגי, שעסק בחקר מחלות עור וגילה ב-1879 את מחולל מחלת העור שלא נמצא לה מרפא. בסוף המאה ה-19 הכתה המחלה בתושבי ארץ ישראל, ילדים, מבוגרים וזקנים שחלקם לא הצליחו לשרוד. החשש מהדבקות לא אפשר טיפול נאות בחולים והרחיק אותם מבתי החולים המוסדיים.

 

קבוצה של גרמנים נוצרים הייתה הראשונה שהקימה בית חולים לטיפול במחלת "הנסן" באזור בריכת ממילא בירושלים בשנת 1886. המקום לא הספיק לכמות החולים שהלכה וגדלה ועל ידי גיוס תרומות נוספות מגרמניה רכשה הנהלת בית החולים שטח של 40 דונם באזור מרוחק צפונית-מערבית למושבה הגרמנית. תכנון המבנה הוטל ככול הנראה (הדעות על כך חלוקות) על האדריכל קונרד שיק במטרה לבנות מתחם נוח וגדול שיכלול אגף לחולים ואגף לסגל הרפואי.

 

בית החולים הנסן (צילום: רונית סבירסקי)

המבנה ההיסטורי שנותר כפי שהיה        (צילום: רונית סבירסקי)

  

מבנה אבן מרשים

המבנה בעל שתי קומות עוצב מאבנים ירושלמיות מסיביות, עליית גג, מרתף וחצר פנימית שמוקפת במעברים פתוחים אל הגן ותקרות קמורות בסגנון אירופאי קלאסי. חזית הבית מציגה גרם מדרגות מפואר וצמד ברושים משני עבריה. חלונות מאורכים גדולים מכניסים אור יום לחדרים ובקומה העליונה מעל הכניסה עיטור מעץ מגולף ומסוגנן. בחדרים הותקנו תנורי חימום מברזל יצוק שהופעלו באמצעות פחם או גזרי עצים. שמו של בית החולים נחקק באבן מעל כותרת הכניסה Jesus Hilfe. גישה חדשנית אדריכלית מיוצגת באגף שירותים נפרד מן הבניין שאליו הגיעו באמצעות גשר שהיה במקור מאבן ועץ ובמאה ה-20 הוחלף בקורות ברזל. הגשר חיבר בין הקומה העליונה של בית החולים לבין הקומה השנייה של מבנה השירותים. המטרה הייתה להשיג היגיינה מרבית לחולים ולבודד את האגף משטח המגורים.

 

אחד עשר בורות מים

מבנה דו קומתי נוסף שניבנה בפינה הצפון-מזרחית שימש כאגף מבודד לחולים הקשים. המתחם כולו תוכנן לאגירת מי גשמים בחשיבה הנדסית מדויקת. מרזבים הובילו את המים מגגות הרעפים המשופעים אל בור מים מרכזי, מדרגות ותעלות מים ניקזו את מי הגשם שזרמו בגינה ופתחים בחומה קלטו את מי הגשם שזרמו במורד הרחוב החיצוני. כמות המים שנצברה ב-11 בורות הייתה גדולה דיה כדי לספק את כל צרכי השתייה, ההשקיה של הגן העצום וניקיון המקום. 7.5 דונמים של אדמה הוקפו בחומת אבן גבוהה מתוכם 6 דונמים הפכו לגן פורח. אחד מהגנים האקזוטיים היפים ביותר שהיו בירושלים בסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. הגן טופח על ידי החולים עצמם ועל ידי הנהלת בית החולים.

 

גן פורח ועצי פרי

עבודת האדמה הייתה העיסוק העיקרי של החולים שמצאו בה מזור לכאב הפיסי והנפשי. בשטח נשתלו עצי נוי ארץ ישראלים, ארז הלבנון, ברושים, אורנים, ער אציל ועצי פרי, רימונים, תאנים, חרובים ותמרים. חלקה גדולה שימשה כגן ירק שסיפק את צרכי בית החולים. בית החולים פעל ללא הפסקה עד פרוץ מלחמת השחרור גם בשנים של מלחמת העולם הראשונה והשנייה.

 

 הגן הגן המיוחד שמקיף את המבנה      (צילום: רונית סבירסקי) 

 

עם קום המדינה הפך המבנה לבית חולים ממשלתי וכשנמצאה בשנות ה-80 התרופה למחלת "הנסן" הוא שימש בעיקר כמרפאות חוץ עד שהמחלה מוגרה לחלוטין. המבנה והגן שמקיף אותו הוזנחו עם השנים ורק בזכות תנאי מזג האוויר הנוחים שרדו חלק מן העצים והצמחים. היום הבניין משמש את משרד הבריאות כמרפאות חוץ לגיל הרך. בתודעה הירושלמית בית חולים שבו אושפזו חולי עור חשוכי מרפא, שזו הייתה תחנתם האחרונה, עדיף שיהיה מחוץ לתחום. למרות הסקרנות והעובדה שדילגנו כבר על פני 130 שנים קשה למצוא ירושלמים שיפתחו את שער הברזל הכבד ויציצו פנימה כדי לראות את הגן העצום והמבנה המרשים.

 

הרופא שלא פחד להדבק

מי שדואגת להפיל את חומות הניכור בימים אלה היא רבקה רגב, בתו של אחד הרופאים שפעלו בבית החולים במאה ה-20. ד"ר משה גולדגרבר, התחתן עם דבורה, אחות מוסמכת בבלינסון ויצא לשליחות עם ילדיו לשיקאגו. כשחזר הוצע לו לעסוק בחקר המחלה. משנת 1964 ואילך הוא טיפל בהתנדבות בחולים עד שפותח קוקטייל האנטיביוטיקה שהצליח להתגבר על החיידק בטיפול שארך מספר ימים.

 

בית הרופא הפך לביתו הפרטי ובתו רבקה רגב חייתה בו שנים רבות והכירה כל פינה במתחם. היא נושאת בתיקה צילומים ואיורים של בית החולים, הנזירות המטפלות, חולים ומתקנים שיוצקים את מראות העבר אל תוך השבילים והאבנים בני מאה שנים ויותר. היא גייסה קבוצת מתנדבים שכוללת פעילים בתחום איכות הסביבה ורתמה לפרויקט שיקום הגן את מנהלת גינות העיר, אדריכלי נוף ואת סניף החברה להגנת הטבע בירושלים. המטרה היא להקים במקום גן שמבוסס על הגידולים והעצים המקוריים בתוספת צמחי מרפא וצמחיית ארץ-ישראלית טיפוסית מתקופת המקרא ועד ימינו. לשם כך גויסו תלמידים מקרב בתי הספר הסמוכים, צעירים בעלי מוגבלויות ומתנדבים שפועלים בהדרכה ועל פי תוכנית מגובשת של החברה להגנת הטבע.

 

 

 מוזיאון תיעודי ותערוכות מתחלפות   (צילום: רונית סבירסקי)

 

מאבק להצלת המקום

כשרבקה רגב מובילה את הקבוצה לכיוון בית החולים היא עוצרת בצל העצים של חורשת הירח. השטחים הפתוחים, שהיו גבעות חשופות לפני 130 שנים כוסו בעצים ששתלו הגרמנים סביב בית החולים. תחת עץ התות העתיק צופים אל החומה שמקיפה את מתחם "הנסן" ובה קבועים שערי ברזל כבדים שכל אחד מהם שימש למטרה אחרת, כניסת הבקר, האספקה ועגלות הסוסים. בסוף המאה ה-19 התרכזו מתקני בית החולים בתוך החומה ובתחילת המאה ה-20 כשהיה צורך לפנות מקום נבנו מחוץ לחומה, בתוך חורשת הירח, רפת לאחסון הבקר ו"הארמון" ששימש כבית מגורים לצוות הרפואי. מן המבנים האלה לא נותר היום דבר אבל על החורשה מתנהל מאבק איתנים למנוע את הפיכתה למגרש חניה.

 

גן פורח בעונת החורף

בעונת החורף פורחים בשטח שלל פרחי בר, בעלי חיים וציפורים רבות קבעו את משכנם בין העצים. יורדים מרחוב מרכוס ומקיפים את החומה. הכניסה הראשית לבנין נמצאת כמה מטרים אחרי הפינה. היא סגורה בשער ברזל גדול שאת המפתח אליו מחזיקה רגב בכיסה. הצירים הישנים נאנקים כשהיא דוחפת אותו ודרך שביל העפר הכבוש מטפסים במעלה מתון אל עבר הבניין ומסביב פרושים שרידיו של הגן המפואר. גדרות תיל שהתגלו בשטח מרמזות על כך שגידלו בגן עיזים או חיות משק אחרות. לאורך שבילי ההליכה ניצבים עצים עתיקים, ער אציל שהפך במאה שנותיו משיח לעץ עצום, עצי דקל, זיתים, חרובים וברושים.

 

         שחזור החדרים בבית החולים   (צילום: רונית סבירסקי) 

 

גן עדן

אנשי החברה להגנת הטבע יצרו מקווה מים קטן למשוך ציפורים. בורות המים הם מפעל אדריכלי מרתק בפני עצמו עם קימורים פנימיים ובור שיקוע שמתמלא בעונת הגשמים ומוביל את המים אל החלל המקורה. בחצר המשק גידלו כנראה תרנגולות ושפנים ומבנה בעל גג פתוח שימש כדיר לגדיים. תוכים, ינשופים וציפורי שיר מקננים בין צמרות העצים, חרדונים, צבים וחיות בית מוצאים בגן בית הולם. דבורים רוחשות בחומה ובגזעי העצים וישנה השערה שמדובר בדבורי בר, זן שכמעט נכחד מן הארץ. בחזית הבור ניצבת שוקת ממנה שתו החיות, תעלות השקיה מאבן הובילו את מי ההשקיה אל מרחבי הגן. הגינה הצפונית זכתה לכינוי "גן עדן". אורן ירושלמי ואלון מצוי ששרדו בה הם מהעצים הוותיקים ביותר שקיימים בירושלים. בחלקת הגן הזו עברה חומה  שהפרידה בין גינת הנזירות לגן שטופח על ידי החולים.