נמל תל אביב 

ממחסני נמל אפרורים הפך מתחם לנמל תל אביב לאחד ממרכזי הבילוי החמים של תל-אביב. מזחים, מחסנים ונמלים מסחריים אינם מקומות מרנינים לבילוי רומנטי. ריח הדגים, האפרוריות, ארגזי הדגים, הפועלים בסרבלים רטובים והאוניות הפורקות הם אמנם ציוריים אבל חלק משיגרה של עבודה קשה. ישנן לא מעט ערים מרכזיות ברחבי העולם שקיימים בהן נמלים עתיקים נטושים ומוזנחים. בפריס ובלונדון הפכו את הנמלים לאתרי תיירות מרשימים שמושכים מיליוני מבקרים מדי שנה.

 

נמל תל-אביב הישן רצה גם הוא לחזור לתהילתו ולמזלו היה מי שדאג לשמרו. הנמל הוקם ב-1936 כנמל העברי הראשון בארץ ישראל על פני שטח של 90 דונם וכלל שלושים מיבני האנגר. ב- 19 במאי 1936 עגנה ליד מזח העץ הזמני אניית המלט הראשונה "צ'טוורטי", שנפרקה בהתלהבות על-ידי העובדים הנרגשים ומתנדבים מן הישוב היהודי. שק המלט הראשון שנפרק שמור עד היום למזכרת במוזיאון תל-אביב. בחודש פברואר 1938 הגיעו לנמל העולים הראשונים בדרך הים והוא זכה לשם נוסף "שער ציון", שער הכניסה למולדת. בשנת 1965, עם הפעלת נמל אשדוד, חדל נמל תל אביב לפעול כנמל סחורות ונעזב לאנחות. החברה הציבורית "אוצר מפעלי ים" בניהול אמי פלנט וארנה אנג'ל היו אלה שיצקו חיים חדשים בנמל הזנוח שרק המנוף המיתולוגי שלו המשיך לעמוד ולקוות לטוב.

 

מסעדות לאורך הדק (צילום: רונית סבירסקי)

מסעדות לאורך הדק (צילום: רונית סבירסקי) 

 

האנגרים ללא סחורות

הנמל חגג כבר 70 שנים להיווסדו. אניות אינן פוקדות אותו מזה שנים רבות אבל ההאנגרים התמלאו במסעדות, בארים, מועדוני ג'אז וחנויות מעצבים. הדייגים שלא נטשו אותו במשך כל השנים ממשיכים לפקוד את המתחם ומוסיפים לציוריות של המזחים. חלק דומיננטי מעיצוב הנמל הוא משטח העץ (הדק), שהחליף את רצפת הבטון הישנה. כסאות, שולחנות ושמשיות פזורים עליו משקיפים אל הים הפתוח ואל סירות המפרש והאוניות ששטות באופק. השקיעות הופכות לכדור אש צבעוני אחרי כמה בירות או קוקטיילים ובריזת הים נושאת את הריח המלוח. הנמל מפתה לצעוד לאורך דק העץ, לצפות מהמעגנה ומהמזחים אל הים ולהתיישב לכוס קפה באחת המסעדות.

 

הדייגים שלא נטשו (צילום: רונית סבירסקי)

דייגים שלא נטשו (צילום: רונית סבירסקי)

 

בית בנמל

אבל, כדאי מאד לגלות את צפונותיהם של ההאנגרים מבפנים. אחד המעניינים שבהם הוא האנגר 26 שנקרא "בית בנמל". ההאנגר שופץ ועוצב כמרחב עסקי אינטימי כשמשתלבים בו מוטות הברזל (רלסים) וגזעי עצי האיקליפטוס המקוריים שתמכו את המבנה. את התכנים לתוך המבנה יצקה המעצבת סיביל גולדפיינר בעלת "קום איל פו" ששאפה להקים מרחב נשי. מעין בית חם שמעניק לנשים חופש והנאה ממכלול של פעילויות תרבותיות ואופנתיות. השטחים הציבוריים במבנה נועדו לתערוכות מתחלפות של אמנים ויוצרים. בבית בנמל נערכות הרצאות ללא תשלום בנושאים כמו זכויות האדם, סחר הוגן ויזמות נשים.

 

בית בנמל (צילום: רונית סבירסקי)

בית בנמל (צילום: רונית סבירסקי)

 

בתוך המתחם פועלות חנויות אופנה ועיצוב, אביזרי סקס לנשים בלבד וספא "כולה" שאינו מתיר כניסה לגברים. בחנות הבגדים "קום איל פו" העיצוב מדבר בה לא פחות מן הבגדים עצמם ובצמוד אליה קפה-מסעדה שמשולבים בו פריטים מעולם האופנה. בתפריט משמשים מושגים מעולם האופנה: הוא מחולק למידות S-M-L . מוגשים מיצים טבעיים הנסחטים במקום ובשילובים מעניינים. הם דוגלים בשיטת ה-Slow Food שמגנה על החקלאות והמסורת הקולינארית ובוחרים בקפידה את היקבים שמייצרים יינות בשיטות העתיקות.

 

יריד עתיקות ואספנות

מדי שבת פועל בנמל יריד עתיקות ואספנות, תקליטים ישנים, ספרים, מוצרי יודאיקה, פורצלן ותכשיטים. היריד כולל גם דוכנים של אמנים יוצרים שמציגים ומוכרים את עבודותיהם. במהלך שעות פעילות היריד מוקרנים על מסך גדול סרטי 8 מ"מ קלאסיים, מערבונים וסרטי צ'רלי צ'פלין.

 

לאורך הטיילת ממוקמים עשרות בתי קפה ומסעדות שחלקם מפזרים בשטח הפתוח כורסות רביצה רכות תחת שמשיות עם מבט ישיר אל הגלים.