צלם: רונית סבירסקי
ההר הירוק והסיום הגדול במנואל אנטוניו - פרק אחרון במסע לקוסטה ריקה
צלם: רונית סבירסקי
הנוף ממלון פרדור במנואל אנטוניו
צלם: רונית סבירסקי
נכנסים לתוך גזע עץ חלול בשמורת מונטה ורדה
צלם: רונית סבירסקי
גשרים תלויים בשמורת מונטה ורדה
צלם: רונית סבירסקי
בריכות מלון פרדור

ההר הירוק והסיום הגדול בפארק מנואל אנטוניו

הפרק האחרון במסע לקוסטה ריקה

 

מאת: רונית סבירסקי

 

שמורת "מונטה ורדה" (ההר הירוק) היא יעד תרמילאי בזכות מתקני הקנופי הארוכים והמיוחדים שלה. הדרך אליה נמשכת כמאה קילומטרים, בחלקה הראשון היא סלולה ואילו 30 הקילומטרים האחרונים הם כביש עפר שיכול לגרום כאבי ראש וגב לנוסעים ברכב רגיל. גם אנחנו שנהגנו ברכב שטח לא רווינו נחת מתנאי הנסיעה. שלושים קילומטרים של נסיעה קופצנית שהנופים המדהימים לאורכה מהווים איזו שהיא נחמה. אנחנו, שכבר התנסו בכל המתקנים האתגריים האפשריים ב"לנדס אין לאב" ובקרנו בשמורות טבע יפיפיות חשבנו שאפשר היה לוותר על הגיחה לבלות יותר זמן באזור החוף.

 

שמורת מונטה ורדה (צילום: רונית סבירסקי)

 

מתקני קנופי ואגם פרטי

המלון בו שהינו ב"מונטה ורדה" הוא מלון משפחתי קלאסי בשם El Establo. החדרים גדולים ומוארים, טבע ירוק, פינות חי, ספא, בריכות שחייה, מתקני משחקים לילדים ומתקני קנופי. המלון בנוי על צלע ההר במדרון תלול וככל שמטפסים ישנן קבוצות נוספות של חדרים הנטועים בתוך היער. המתחם היפה ביותר במלון הוא חדר האוכל שממוקם על שפת אגם מלא בדגי קוי יפניים ומוקף בגינון אקזוטי. לבד ממתקני הקנופי הידועים של מונטה ורדה, היא התברכה באחת משמורות הטבע המרשימות בקוסטה ריקה. מטיילים מגיעים לשמורה בעיקר בשל הציפור האנדמית שמצויה בשמורה ונקראת קאצ'ל. היא ניחנה ביופי נדיר ובצבעים עזים של חזה אדום, גוף שמשנה את צבעו מירוק לכחול וזנב ארוך מאוד כמעט טווסי במראהו.

 

מחפשים את הציפור הנדירה

תיירים רבים בוחרים דווקא בסיור הלילה של שמורת מונטה ורדה. אנחנו העדפנו לראות את בעלי החיים באור יום. המדריך שלנו אלכסנדר הגיע מצויד במשקפת טלסקופית, נתן לנו רקע כללי על היער והבוטניקה שלו ויחד איתנו צעדנו בשבילים הצרים מחפשים אחרי החיות. שעת הבוקר המוקדמת מהווה בדרך כלל יתרון כשהחיות יוצאות לחפש מזון אבל ביום שאנחנו הגענו לשמורה הן החליטו לבלות במקום אחר. אלכסנדר ניסה לנהום כמו הקוף השואג, לשרוק לקאצ'ל, לצייץ לציפורים אבל באותו יום הם בחרו כנראה לבלות בפארק אחר. לרגע ניטעה בלבנו תקווה כשבכל שבילי היער הורגשה תכונה מיוחדת. המסר עבר מפה לאוזן שקאצ'ל נצפתה במרחק דקות ספורות מאיתנו.

 

אגם מים במלון EL ESTABLO (צילום: רונית סבירסקי)

 

כל המדריכים והמטיילים שהיו בשמורה התקבצו בפינת היער מביטים למעלה בצפייה דרוכה דרך משקפות ובעיניים כלות. פרשנויות והסברים עזרו להעביר את דקות המתח. היא נצפתה במעופה אל אחד העצים וכיוון שלא שבה הרי היא יושבת שם וממתינה. הדקות נקפו, המדריכים והמטיילים החלו להתפוגג בזה אחר זה עד שאלכסנדר הודיע סופית שהיום לא נראה אותה. התנחמנו במתחם יונקי הדבש שאינם מבריזים אף פעם. מכינים להם מתקנים עם מי סוכר ופירות טרופיים והם באים בהמוניהם, מנופפים בכנפיהם במהירות, תוחבים את מקורם אל תוך מתקן המים, שותים ופורחים חזרה. כל אחד בצבעיו המיוחדים מספק נחמה קטנה על הבוקר שפוספס. החלק השני של הביקור בשמורה מתנהל כטיול עצמאי במסלול שמוביל דרך הגשרים התלויים אל נקודת תצפית מיוחדת. זוהי נקודה שניצבת על קו פרשת המים כשמצד אחד יורדים הגשמים לכיוון האוקיאנוס האטלנטי ומן העבר השני לאוקיאנוס הפסיפיק.

 

מלון על מצוק הנופל לים

נפרדנו ממונטה ורדה ויצאנו שוב למסע בדרך העפר כשפנינו מועדות לשמורת מנואל אנטוניו.  מסיפורים של מבקרים אחרים ידענו שמצפה לנו סיום עוצמתי. כשיצאנו מאזור ההר והתחלנו לרדת לרצועת החוף חשנו בשינוי הדרמטי. לקוסטה ריקה יש חופים חוליים, ים בצבעים של טורקיז ועצי קוקוס סחופי רוח. כשהדרך הלכה וקרבה אל שמורת מנואל אנטוניו הבנו שכאן הכל מתחבר למקשה אחת של יופי אין סופי. יער טרופי סבוך שאינו מותיר פיסה חשופה על מצוקים הנופלים הישר אל מימיו הכחולים של האוקיאנוס הפסיפיק. כביש צר התפתל בין אחוזות פרטיות ובתי מלון יוקרתיים ורק כשהדרך הגיעה לסופה בנקודה האחרונה לפני הנחיתה מהצוק אל הים מצאנו את "ריזורט וספא פראדור". הוא שוכן בלב שמורת הטבע מנואל אנטוניו מהיפות בעולם על קצהו של מצוק שקירותיו גולשים מצד אחד לאוקיאנוס הפתוח ומן העבר השני אל מפרץ של שמורת אלמוגים.

 

מלון פרדור בשמורת מנואל אנטוניו (צילום: רונית סבירסקי)

 

לקום עם הקופים

חדרי המלון משקיפים אל האוקיאנוס וצמרות עצי הג'ונגל נוגעים במרפסות. צמחייה של שרכים ופרחים אקזוטיים עוטפת כל פינה, קופים מחפשים פירות על העצים, ציפורים מקננות בין הענפים, נשרים שחורים דואים באוויר, איגואנות מטיילות על השבילים וראקונים מחפשים את מנת הבשר במסעדת המלון הפתוחה. בריכות אינטימיות משתלבות בנוף ומתוכננות בקו עין הישר עם האוקיאנוס. בריכת הסוויטות ניצבת בנקודה הגבוהה ביותר על ראש הצוק ויוצרת תחושה כאילו היא נשפכת לים. מזרקות, פסלים, נדנדנות בין העצים, גזיבו בטבע וספסלים מול הנוף פזורים לאורך שבילי המלון.

 

נופי האוקיאנוס נשקפים מהמיטה

"ריזורט אנד ספא פראדור" מעוצב כמו בית אצולה ספרדי עם ריהוט עץ כהה, אריחים בגוון חמרה, ציורי שמן על הקירות ושטיחים רקומים. החדרים מרווחים ומשרים אווירה ביתית נעימה כשנופי האוקיאנוס נשקפים הישר מן המיטה. מסעדת המלון מציע תפריט בינלאומי לצד תפריט סושי איכותי. שבילי הליכה ביער משולטים בהסברים על סוגי העצים והצמחים וניתן לטייל ביער עד לנקודת תצפית אל המפרץ או ללכת בדרך אתגרית יותר כמחצית השעה עד לשפת הים.

 

מפרץ שמורת מנואל אנטוניו (צילום: רונית סבירסקי)

 

שיט בקטמרן וסיור קופים

שמורת מנואל אנטוניו מהווה מוקד לאטרקציות שונות ביניהן חוף רחצה עם חולות לבנים, סיור קופים מודרך על ידי פקח המדבר בשפת הקופים, שיט בספינת קטמרן וסיורים מודרכים בשמורה. אנחנו בחרנו לשוט בקטמרן בתקווה לפגוש דולפינים, לוויתנים וצבי ים. השיט התחיל בגשם סוחף ותוך שעה התבהרו השמים ויחד עם קרני השמש הופיעו ציפורים שנחתו מהאוויר במהירות אדירה וצללו לתוך המים כדי לתפוס דגים. רחש של התרגשות עבר בספינה והמסר להכין מצלמות הבהיר שיש דולפינים בשטח. במקום שציפורים חגות ישנן בדרך כלל להקות דולפינים. הם אכן הופיעו, דלגו במים הכחולים וליוו את הספינה במהלך התקדמותה. יכולנו להמשיך ולבלות בחברתם שעה ארוכה אבל היעד הבא חיכה לנו.

 

שטנו לעבר המפרץ בלב שמורת מנואל אנטוניו. הקטמרן עגנה, קבלנו ציוד שנורקלינג, מסכות וסנפירים וגלשנו אל המים החמימים כדי לצפות בדגים הצבעוניים. חצי שעה צפנו מעל סלעי הריף, נגענו בדגים שהקיפו אותנו ובדגיגים שפצחו במחול קבוצתי וחזרנו לסירה. הצוות שלא חדל להגיש לנו מיצים טבעיים והציע להוסיף קצת וודקה או קסיקה לשידרוג השמחה, הכין לנו לסיום השיט ארוחת צהרים על הגריל.

 

ראקונים חביבים מטיילים על החוף  (צילום: רונית סבירסקי)

 

פרידה מהג'ונגל

שלב אחד לפני הפרידה מקוסטה ריקה אנחנו מבלים בשמורת הטבע "מנואל אנטוניו" שמשלבת שפת ים אקזוטי עם ג'ונגל פראי. המדריך שקיבל את פנינו הציג את עצמו בשם אפרים ובזכות הישראלים הרבים שפגש הוא מכונה אפי. מוצאו מקוסטה ריקה והוא גדל כילד בתוך השמורה שחלקה היה בבעלות סבו. הכניסה אל היער מושפעת מהשפל והגאות של מימי האוקיאנוס והיציאה מתבצעת על גבי סירות דיג קטנות. אפי מוביל אותנו בדרך הראשית שחוצה את השמורה ועוצר לעיתים תכופות כדי להראות לנו באמצעות הטלסקופ קוף סנאי, עצלן, הקוף השואג, קוף לבן פנים או עיט בעל צוואר צהוב. הוא מזהה עכביש ממרחק עשרות מטרים, שורק לעצלן כדי שירים את ראשו לשנייה וקולט בין הגזעים קיימן שרובץ בשלולית. כיאה לסיום אנחנו מצליחים לראות את כל סוגי הקופים המצויים בשמורה שזו תופעה יוצאת דופן. ראקונים ידידותיים הכינו לנו הצגה וניסו לחפש אוכל בתיקים של הנופשים על החוף. נפרדנו מכולם לשלום ובתקווה לשוב ולהתראות.

 

הפרק השמיני:  טיפים למטייל העצמאי – העצות הקטנות שישדרגו לכם את הטיול

 

מסע בקוסטה ריקה:

לפרק הראשון במסע - לחיות ביער עננים

לפרק השני במסע - הרפתקה יבשה ורטובה 

לפרק השלישי במסע - אדרנלין בג'ונגל

לפרק הרביעי במסע - מטעי קפה וגנים קסומים

לפרק החמישי במסע - הטלת צבי הים ושמורת טורטוגרו

לפרק השישי במסע - הרי געש ומעיינות חמים

לפרק השביעי במסע - ההר הירוק והסיום הגדול בפארק מנואל אנטוניו 

לפרק השמיני במסע - טיפים למטייל העצמאי בקוסטה ריקה

 

מחירים ולוח זמנים של המסע