צלם: רונית סבירסקי
מטולה בטעם של פעם: גלריות, מגוון סיורים, מסעדות ונופים לא שגרתיים
צלם: רונית סבירסקי
קלרי לישנסקי ו"הארטישוק של היהודים"
צלם: רונית סבירסקי
גלריית מחשבות צבעוניות
צלם: רונית סבירסקי
שמן זית מטולה

מטולה בטעם של פעם

מאת: רונית סבירסקי

 

כשראשוני המתיישבים נשלחו מן המרכז לבנות את בתיהם במטולה צרפו להם ארון מתים ואמרו שהם הולכים למקום כל כך מסוכן שכנראה יחזרו ממנו בארון. מאז חלפו יותר ממאה שנים ולא רק שתושבי מטולה חיים הם גם מנערים מעליהם את התדמית המנומנמת ומצהירים שיש להם מה להציע וטוב שכך. מטיילים שמגיעים לדד-אנד שממנו אין לאן להמשיך רוצים לדעת שמחכה להם אקשן. לא מדובר במועדוני לילה וקלאבים סואנים אלא במושבה שמבקשת לפצח אותה בסבלנות.

 

מצפה דדו (צילום: רונית סבירסקי)

 

שלווה על הגבול

לוקח דקותיים לחצות מקצה לקצה את רחוב הראשונים שנושא בחובו את אופייה ההיסטורי של המושבה. כדי להבין מה מתרחש בין הבתים העתיקים צריך לחנות ולטייל מבית לבית ולגלות שכמעט כל אחד מהם צופן הפתעה. גלריות, אמנים, ערסלים, קונדיטוריה, עבודות פימו, קרמיקה, ציירים, פסלים, צימרים, מסעדות ביתיות ונופים לא שגרתיים. מטולה חיה על הקצה והשלווה שאופפת אותה מלמדת על אופיים של תושביה. מלחמת לבנון הראשונה או השנייה היא מושג לתושבי הכרך אבל למטולאים, שכך הם מכנים את עצמם, זו סדרת ריאליטי מתמשכת. הם רואים את המלחמה מתחילה  וצופים בה כשהיא מסתיימת. הם צופים בטנקים שנכנסים והם הראשונים שרואים את החיילים יוצאים מלבנון. חופשה במטולה יכולה להפוך לחוויה כשמצרפים לה סיור עם מדריך מקומי שמספר איך המלחמה פרצה אצלו בחצר.

 

סיפורים אישיים

אחד כזה הוא ליאור בז, שנולד במטולה, צאצא למייסדי המושבה, שרת בלבנון, ניסה לחיות בתל אביב וחזר למטולה. הוא הקים את עמותת התיירות במושבה והצליח לאגד בה למעלה מ-60 תיירנים. בז, מקיים סיורים בין בתי המושבה הוותיקים וממשיך אל הגדר הטובה, לאורך קו הגבול כשבתי החיזבאללה משקיפים ממרחק נגיעה. הפרדסים הפסטורליים, עמוסי תפוחים ונקטרינות משתרעים סמוך לגדרות וכרזות הפרסום של נסראללה נראות כמו מבט לחדשות  של אל ג'זירה.

 

הטיול שבז עורך מיועד לארבעה נוסעים בג'יפ האישי שלו. הוא מתחיל ב"נחלת האיכרים" שם נמצא ביתו ומספר צימרים שאותם הוא משכיר. הסיפור המשפחתי מימי האבות המייסדים מופיע על שלט בכניסה לנחלה ומאפשר נגיעה בדפי ההיסטוריה של המקום. בז מרחיב את הסיפורים במהלך הסיור, עוצר לקפה באחת מנקודות התצפית ומשלב טעימת תפוחים מהמטע המשפחתי בעונת הקיץ. הוא עוצר ליד בית פקידות הברון שהיום הוא בית המועצה, מפל הטחנה, אנדרטת הספארי, נקודת תצפית על הגדר הטובה, כביש גבול בין המטעים ומצפה דדו, שהוקם לזכרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר. מהמצפה משקיפים על בתיה של מטולה  ונופי האזור, דרום לבנון, החרמון, עמק החולה והרי נפתלי.

 

טיולי  ג'יפים על הגבול, בין מטעי תפוחים ונוף בתי לבנון (צילום: רונית סבירסקי)

 

בז מסיים את הסיור בתל "אבל בית מעכה", שנמצא כשני קילומטרים דרומית מזרחית למושבה. הוא מספר על הימים בהם הייתה במקום העיר הצפונית ביותר בממלכת ישראל ובה דוכא המרד נגד דוד המלך. זה המקום בו ערפו תושבי העיר את ראשו של שבע בן בכרי, זרקו אותו מעבר לחומות לשר צבאו של דוד, יואב בן צרויה כדי שיסיר את המצור על העיר.

 

כיום נמצא התל במרכז העמק, בולט ביופיו ובנוכחותו בין מטעי הפירות. בעונת האביב ניתן למצוא על התל וסביבו פריחה של האירוס הנצרתי וכלניות ובסתיו פריחת החצב והרקפות. מומלץ לטפס על פסגת התל וליהנות מיופיו של נוף 360 מעלות לעבר עמק החולה, הרי הלבנון, מטעי הפירות והמושבה מטולה הנמצאת צפונית לתל (הטיפוס לתל אפשרי ברגל וברכב שטח). הגעה לתל אבל בית מעכה דרך כביש 90 כ- 2 ק"מ דרומית למטולה. פנייה מזרחה מול המחצבה הישנה. הנסיעה בשביל בין המטעים. חוצים גשרון שמתחתיו זורם יובל של נחל עיון.

 

חברת ג'יפים נוספת שמקיימת סיורים במושבה ובסביבה הקרובה היא "ילדי טבע". הטיול עובר באתרים היסטוריים תוך שילוב סיפורי התנ"ך וסיפורים היסטוריים מרתקים של איש צבא בכיר לשעבר. עוברים בסמוך לגדרות הביטחון על גבולות סוריה, לבנון ומאחזי החיזבאללה. הטיולים מותאמים לבקשת המטיילים ויכולים להיות נינוחים או אתגריים. בכל ג'יפ מוקצים שבעה מקומות למטיילים והמסלול נמשך כשעתיים.

 

פיקניק וגלריות

גם אם מחליטים לטייל עצמאית במושבה היא ידידותית וקל להתמצא בסמטאותיה. בכל עונה היא מציעה צבעים וגוונים אחרים. אחת העונות המקסימות היא דווקא בימות החורף כשפסגתו של החרמון עוטה לבן ומטעי הדובדבנים והתפוחים עומדים בשיא פריחתם. אפשר לטייל ברכב למצפה דדו, להקיף את מטולה לאורך גדר המערכת, לצפות בנחל עיון ולעצור לפיקניק בחורשת וייס בצל האיקליפטוסים. לצד החורשה ניצבת אנדרטת רכב הספארי שהוקדשה לאסון הכבד שאירע כשרכב ספארי צבאי על מטען בגבול הלבנון. אפשר להמשיך משם בהליכה אל מפל התנור שמימיו שוצפים בימות החורף.

 

מפל הטחנה  (צילום: רונית סבירסקי)

 

טיול רגלי בסמטאות המושבה מלווה בתחושה של נוסטלגיה ויש בו אווירה של התחדשות עם ניחוחות של ימי המייסדים. בתי האבן המקוריים שומרו ושופצו והם טובלים בירק ופרחים. לאורך רחוב הראשונים ישנן מסעדות ביתיות, בתי קפה, פאב אירי, קונדיטוריה שניחוחותיה עוטפים את הרחוב, גלריות וסדנאות של אמני המושבה. "מחשבות צבעוניות" של ענבל בירון-יעקב שוכן בבית עתיק כשהחלל הפנימי עטור בעבודות פימו צבעוניות מעשה ידיה. ענבל מקיימת גם סדנאות בהזמנה מראש. "שלי שלה" הוא בית מלאכה לקדרות ולצורפות של שתי אמניות קיבוצניקיות. אפשר לראות את עבודת האבניים שנעשית במקום ולהתנסות בסדנאות יצירה לילדים ולמבוגרים. בצמוד אליהם נמצאת הגלריה של שירלי נאוי שמתמחה בפיתוח ערסלים תלויים. חשוב לדעת שרוב הגלריות במטולה פתוחה בסופי שבוע וסגורות באמצע השבוע אלא אם מתאמים איתם מראש.

 

ארטישוק של יהודים וביצה בקן

בדומה לאווירה השוררת במושבה תוכלו למצוא נגיעות קולינריות של הימים ההם לצד מסעדות של הזמן הזה. בחלק ההיסטורי נוסטלגי שולטת קלרי לישנסקי שמציעה בבית האבן העתיק ששייך למשפחה ארוחות כמו שהגישו בבית הסבתא. היא אספה את מתכוני הסבתא רבא של המשפחה שהוגשו במאה הקודמת לפקידים הטורקיים והקצינים הבריטים ששרתו בארץ. היא מגישה ברווז בתפוזים, דג מעושן, "ארטישוק של היהודים" שהוא אחד המאכלים המשובחים שלה ומאכלים מסורתיים של כבד קצוץ, רגל קרושה וגפילטע פיש.

 

בצד השני של המתרס נמצאת מסעדת "לואיזה" שאמנם ממוקם באחד מבתי המושבה הראשונים אבל מגיש תפריט עדכני ומגוון. קרן וחן בראל שהיו בעלי מסעדה קטנה במתחם מעיין ברוך התמקמו במה שהיה "בת האיכר" עיצבו את המקום באווירה רומנטית טוסקנית ויצרו תפריט איטלקי, צרפתי ים תיכוני. בין המנות תמצאו לזניה ביתית, בולונז וניוקי לצד צלי בציר בקר, ממולאים ומוסקה. פלטת המאזטים עם הלחם באפייה ביתית היא אחת המנות המבוקשות שלהם. ישנם גם כריכים, סלטים וארוחת בוקר שמציעה "ביצה בקן" או שקשוקה עם גבינת פטה ותרד. לקינוח עוגת פרג חמה או קדאיף גבינה.

 

עוגהל'ה, קפה-גלריה (צילום: רונית סבירסקי)

 

עוגות, פיצות בטאבון ושמן זית

בלב רחוב הראשונים מריחים את המאפים הטריים שנעשים ב"עוגה'לה" על ידי הקונדיטורית ורד גפן. עוגות שמרים, פרג, גבינה, בלינצ'סים וקיגל משתלבים בגינה קטנה בצל העצים שבה אפשר לעצור לאתנחתא של קפה ומאפה. מעבר לרחוב נמצא המתחם של משפחת הוד שכולל צימרים ומסעדה שעליה אחראי השף אסף אוטולנגי. הם מגישים בשרים מנתחי בשר בקר מרמת הגולן בצורת תבשילי קדרה, בגריל או בתנור. בתפריט הצמחוני פסטות וניוקי בעשייה ביתית, דגים מנחל הדן, פטריות וחצילים ממולאים בגבינות תוצרת בית. ארוחות הבוקר העשירות שלהם כבר עשו להם שם במטולה. "לטעום ולחלום" הוא מיזם חדש שבו מגישים ארוחות בוקר במקום ומכינים פיצות בטאבון לקחת לצימר בהזמנה מראש.  אתר נוסף שקשור בקולינריה המקומית הוא ביתם של משפחת בחמוצקי שמכינים שמן זית בעצמם וקוראים לו "מטולה". הם מארחים בביתם בחמימות, מוזגים טעימות שמן, מגישים טבולה שלמדו מהעוזרת הלבנונית ומספרים את סיפורם האישי. 

 

צימרים מול הנוף

מטולה הייתה מאז הקמתה אתר נופש מבוקש. היא משכה אליה בתחילת המאה ה-20 מבקרים שחיפשו מרגוע לגוף ולנשמה. כך פרחו שם המושגים של בית הבראה ואכסניות ביתיות שהתפתחו עם השנים למלונות קטנים והרבה מאוד צימרים. אחד הצימרים היפים שייכים לדליה מולכו, אדריכלית תל אביבית שהקימה לפני 15 שנים בית אבן בשכונה החדשה של מטולה "הבית מול הבופור" ותכננה בו שלוש יחידות מעוצבות. היפה שביניהן פונה ישירות לבופור וצמודה לה מרפסת עטופה בירק ובעצים. 3 סוויטות חדשות "על המפלים" הוקמו לאחרונה בסמוך למפלי האזור. הסוויטות מוקפות בגינה מטופחת,  מתוכננות כשני מפלסים, ג'אקוזי ופינת ישיבה. אלה שרוצים להישאר קרובים למרכז העניינים יכולים למצוא צימרים מטופחים ומושקעים ב"נחלת משה" במרכז רחוב הראשונים ובמלון הבוטיק "בית שלום" שמציע מגוון של חדרים ברמות מחירים שונות ומסעדה ביתית עם בראנץ' וארוחות צהרים וערב. המלונות הצנועים שהיו בעבר עדיין פועלים ומציעים חדרים במחירים נוחים ביניהם: ארזים, אלסקה אין והמלון של גליה.

 

מרפסת הסוויטות של "הבית מול הבופור" (צילום: רונית סבירסקי)

 

 

לפרטים על המקומות המוזכרים, שעות פתיחה ומחירים