עמק של אמנות - גלריות ומוזיאונים בעמק יזרעאל

 

עמק יזרעאל אינו רק שדות תבואה וקמה הוא הצליח לרכז במהלך השנים מוזיאונים, גלריות ואוספי אמנות מרתקים שמוצגים ביישובים הכפריים. אזור העמק נקשר לתקופת המקרא ונחשפו בו ממצאים ארכיאולוגיים חשובים שחלקם מוצגים במוזיאונים השונים. ישנן גם תערוכות של אמנים מקומיים, אמנים ישראליים חשובים ותערוכות מהעולם. הכתבה מספרת את סיפור האמנות שצמחה על אדמת העמק הפורייה.

 

הפסל שמרקיד את פסליו

מיני מוזיאון שממוקם בבית פרטי אינו תופעה שכיחה בארץ. בלב המושבה הוותיקה יקנעם ספון בירק ועצים ניצב ביתו של הפסל אלכסנדר קירזנר. כשדלת ביתו נפתחת הפסלים מקדמים את פני הבאים מכל עבר. מקצה המסדרון, דרך הסלון רחב הידיים והמואר, במעלה גרם המדרגות עד לקומה השנייה וביציאה אל הגן הגדול. מאתיים וחמישים פסלים ניצבים כל אחד במקום המתאים לו בתאורה הנכונה ובמרחב ההולם. המקום אינו משדר גודש וצפיפות אלא יוצר תחושה של ביקור בגלריה לאמנות.

 

 רקדניות של קירזנר על רקע נופי העמק    צילום: רונית סבירסקי

 

הביקור נערך כסיור מודרך על ידי רינה רעייתו של קירזנר, שמצליחה לסחוף את המבקרים בסיפוריה. היא יוצקת חיים בפסלים הדוממים בתיאור הנסיבות ואירועים שהביאו ליצירתו. היא לוקחת את הצופה למסע בתוך ליבו וראשו של האמן. הפסלים קשורים לקורותיו של קריזנר שנולד בשנת 1926 בסנט פטרסבורג ברוסיה למשפחת מוסיקאים. הוא למד משחק, ריקוד, ציור וצילום. מלחמת העולם השנייה מנפצת את עולמו וניתן לראות בביתו פסלים שמהווים עדות אילמת לטראומה שעבר. שניים מפסליו "החי המת" ו"המת החי" מוצגים במוזיאון השואה בלוחמי הגטאות.

 

ביתו ביקנעם משמש גם כסדנת העבודה שלו. הוא מפסל בשיש, ברונזה, גבס, אבני בזלת, חומר, מלט ומתכת. הוא מצליח להפיק מהאבן הקשה והדוממת פסלים של רקדניות ורקדנים שמחוללים בסלון הבית ובגינה. על קיר הסלון תלויה סדרה מרשימה של פסלי מוסיקאים מפורסמים, פורטרטים ונגנים עם כלי הנגינה שלהם. הסיור מסתיים בגינת הבית בין פסלי הרקדניות הלבנות והמנצח על התזמורת מול נופי העמק.  הסיור בתשלום 25 שקל לאדם ובתיאום מראש טל. 04-9890520

 

האיש שתרם את אוסף האמנות לקיבוץ

מוזיאון וילפריד ישראל, אחד המוזיאונים הוותיקים בארץ, הוקם בשנת 1951 בקיבוץ הזורע על בסיס האוסף הפרטי שהוריש ישראל וילפריד לקיבוץ. וילפריד נולד בגרמניה ב-1899 למשפחה אמידה וטיפח קשרים עם אישים ידועים בעולם. הוא אהב אמנות ואסף פריטים עתיקים במסעותיו במזרח הרחוק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזב לאנגליה יחד עם האוסף. במהלך המלחמה פעל להצלת יהודים ובעיקר ילדים. באחת מפעולות ההצלה הופל מטוסו על ידי הנאצים. בצוואתו הוא תרם את אוספו לקיבוץ הזורע לאחר שטיפח קשרי ידידות עם מספר חברים.

 

מוזיאון וילפריד    צילום: רונית סבירסקי

 

האוסף הועבר לקיבוץ בשנת 1949 וכשהמוזיאון נפתח הוצגו בו אוספים שונים שכללו פריטים ואוצרות נדירים מהמזרח הרחוק. פסלים סינים מהמאה השנייה לספירה, ראשי בודהות, אגרטלים מתקופת ה"מינג", מראות ברונזה ופסלי חיות. אגף נוסף של המוזיאון הוקדש לאוסף ארכיאולוגי יוצא דופן ממצרים ופרס שנרכש על ידי וילפריד מסוחרי עתיקות ואליו התווספו ממצאים ארכיאולוגים מקומיים שנחשפו על ידי הארכיאולוג עזרא מאיירהוף, תושב הקיבוץ.

 

לציון 60 שנים לייסוד המוזיאון חודש אוסף מזרח אסיה. הוא כולל כיום כלי ברונזה פולחניים מסין, פסלי בודהה שנוצרו בהשפעת הפיסול היווני הקלאסי, כלי קרמיקה וחרסינה מסין, פסלי אבן וברונזה מסין, הודו, נפאל ותאילנד. המוזיאון משלב גם אמנות ישראלית ובימים אלה מוצגת התערוכה "קולות האדמה" שמציגה עבודות בחומר המתייחסות לאדמה, אקולוגיה ושמירת הטבע. היא כוללת גם עבודות וידאו ומיצב, שלא התקשרו בעבר עם תחום הקרמיקה. כניסה בתשלום. טל. 04-9899566 

 

הממצאים שהפכו למוזיאון

המוזיאון הארכיאולוגי בקיבוץ עין דור ניצב למרגלות התבור. המוזיאון הוקם בשנת 1986 על ידי חברי הקיבוץ כחלק מפרויקט ההנצחה של הקיבוץ. בשנת 1948 עלו ראשוני המתיישבים לעין דור, אתר שמזוהה במקרא עם מקום מושבה של בעלת האוב מתקופתו של שאול המלך. במהלך השנים התגלו בשטחי הקיבוץ ובסביבתו ממצאים ארכיאולוגיים ועתיקות. חברי הקיבוץ אספו, רשמו וקיטלגו את הפריטים. למרות שלא היו ארכיאולוגים הם הצליחו לזהות שרידים בעלי ערך היסטורי, תרבותי ולאומי. המוזיאון מציג ממצאים אלה שמספרים על עברו של האזור. בפעילויות המוזיאון מתנסים המבקרים במלאכות קדומות, עוקבים אחר תרבותו החומרית של האדם בעבר, יוצרים בחומרים מהטבע ומשלבים סיורים וטיולים באזור.

 

באמצעות התצוגה הארכיאולוגית נחשפת תמונת חייו של האדם בעת הקדומה: אורח חייו, דרכי עבודתו, הקשיים איתם התמודד והפתרונות שמצא. הממצאים חושפים את צורת החיים, המגורים והעיסוקים מהתקופה הפרהיסטורית ועד העת החדשה. התצוגה משלבת היכרות עם האבן והאדמה בארץ ישראל והשפעתם על סוגי הכלים שהאדם יצר. עיצוב והצגת הפריטים בגובה העיניים מאפשר גם לילדים צעירים לצפות בתערוכה בקלות.

 

מרחביה, חלוצת ההתיישבות

חלוצת ההתיישבות העברית בעמק הייתה "מרחביה" שבה ניטע לראשונה רעיון הגרעין השיתופי על בסיס "קואופרציה" (חברה שיתופית). חצר המשק נותרה על עומדה כפי שנבנתה ב-1911. בשנים האחרונות היא שוחזרה, שופצה ושומרה. במבנה ששימש כאסם המרכזי פתחו מרכז מבקרים שמשחזר בתמונות ובמצגת מולטימדיה את הרעיון שהגה פרופסור פרנץ אופנהיימר כנוסחה לחברה שיתופית. קבוצת החברים הראשונה שהגיעה הייתה של חברי ארגון השומר שלראשונה שילבו עבודת שמירה עם עבודה חקלאית. הצטרפה אליהם קבוצת עולים מגליציה, בראשם האגרונום שלמה דיק וזמן קצר לאחר מכן נוספה קבוצת עולים חדשים מגלזגו שבסקוטלנד. ההתחלה הייתה מבטיחה. הם פיתחו את החקלאות, התקינו מכונת דיש משוכללת, שתלו וקצרו את תנובת האדמה. קשיים כלכליים, מחלות ועזיבת אנשי השומר פגעו ביישום הרעיון.

 

חצר הקואופרציה במרחביה    צילום: רונית סבירסקי

 

תקופת שגשוג זמנית הגיעה כשקבוצת טייסים מהטייסת הבווארית הוצבה בארץ כחלק משיתוף הפעולה עם הצבא הטורקי כנגד הבריטים. הם שוכנו באוהלים בצמוד לחצר הקואופרציה ויצאו למשימות ריגול מודיעיניות וצילומי אוויר. יחסי ידידות נרקמו עם החלוצים והם הגנו עליהם מפני תקיפות הערבים. האידיליה הסתיימה כשהבריטים כבשו את הארץ והטייסים נפלו בשבי. זמן קצר לאחר מכן עזבו גם המשפחות והילדים את ההתיישבות ונותרו מספר קטן של רווקים אליהם הצטרפו בין השנים 1919 עד 1929 קבוצת לוחמים משוחררים מכוחות אלנבי ואחת מהן הייתה גולדה מאיר.

 

חברי מרחביה לא התלהבו מקבוצת האמריקנים ה'מפונקים' והתלבטו אם לקבל אותם. הדחויים שלפו את הנשק הסודי שלהם בדמות גרמופון ידני וכמה תקליטים משובחים שהקנו להם מיד כרטיס כניסה לחבורה. גולדה מאיר קיבלה את תפקיד הלולנית ואחראית על חדר האוכל. ב-1929 עלה גרעין של השומר הצעיר ובראשם מאיר יערי וייסדו את קיבוץ מרחביה. בניני החצר המקוריים משמשים היום כחלק מן התצוגה במקום: בבניין אחד מצוי הארכיון ההיסטורי, צמודים אליו בית יערי והחדר של גולדה, אחריהם תחנת האלחוט של ההגנה שממנה כיוונו את אוניות המעפילים אל החוף. הבניין שהיה אסם התבואה משמש כמרכז המבקרים. לידו מבנה המשק שכלל את הרפת, הדיר והמחלבה ובקצה השני נמצאים בתי המלאכה, הנגרייה, הנפחייה, חדר האוכל ומחסן המזון. כניסה בתשלום. טלפון: 04-6598882.

 

להרגיש כמו חלוצים

בקיבוץ יפעת הוקם מוזיאון לראשית ההתיישבות שממוקם בחצרות וביתנים שמעניקים תחושה של חזרה בגלגל הזמן. ההתקדמות היא דרך שערים שמתארים את ההיסטוריה של ההתיישבות בעמק מראשיתה. מתחילים בשנות העלייה עם דליג'נס ומזוודות עור, ממשיכים דרך פינת קק"ל וגאולת הארץ, העבודה החלוצית וסלילת הכבישים. אוהל משוחזר עם פרימוס ועששיות, כלי חקלאות עתיקים, באר מים ותנור אפייה בסגנון טאבון אבן.  בחזית הצריף שמשחזר את חדר האוכל תלוי פעמון חלוד בצורת גליל גדול ולידו שלט עם שעות הארוחות. בתוך הצריף עומד הרדיו שבו שמעו את הכרזת המדינה, אקדח שבנה בעצמו אחד מחלוצי הקיבוץ וכלי אוכל מהימים ההם. כניסה 10 שקל. טל. 04-6548974

 

שיחזור החיים בראשית ההתיישבות - מוזיאון יפעת    צילום: רונית סבירסקי

 

המערה הסודית של הפלמ"ח

"מערת הפלמ"ח" בקיבוץ משמר העמק מחזירה את המבקרים לתקופת הפלמ"ח. הסיור באתר מתבצע בהדרכת ישע עקרון, חבר הקיבוץ שמנהל את המקום. בשטח המקיף את המערה שוחזר מחנה האימונים של הפלמ"ח עם מסלול המכשולים שעליו התאמנו. הסיור עובר בין האוהלים הפזורים בשטח ובלב המחנה מסתתרת מערת הפלמ"ח שהייתה מקום מפגש ומרכז ההדרכה של "המחלקה הגרמנית" ו"המחלקה הערבית" של הארגון. 

 

דלת העץ חושפת את המערה הסודית ממש כמו בסיפורי חסמבה של יגאל מוסינזון ועל הקיר תלויים רובים ואקדחים עם פתקיות הסבר: מאוזר, קרבין, סטן ורובה אנגלי. סביב ועל התקרה תלויות עששיות, על שולחן קטן מונחים אפודים, חגורות, פרימוסים ומכשירי קשר. אפשר לדמיין את ריח הקפה השחור שהתבשל שם בפינג'אנים והיה חלק מהווי הפלמ"ח. מסך הוידיאו הענקי שעומד בפינת המערה נראה כמו נטע זר אבל באמצעותו אפשר לחוות ולשמוע את סיפוריהם של הפלמ"חניקים כסופי השיער שמספרים את סיפורי ההתחזות לגרמנים נאצים ולערבים מוסלמים. הביקור במקום בתאום מראש ובתשלום טל.  04-9898946