צלם: רונית סבירסקי
צ'ילה - פרק שני במסע אל סוף העולם עם זריחות של זהב בשמורת "טורס דל פיינה"
צלם: רונית סבירסקי
שיט בנתיב מחפשי המיצרים
צלם: רונית סבירסקי
המפל הגדול בשמורה
צלם: רונית סבירסקי
ברבור שחור צוואר
צלם: רונית סבירסקי
המילודון במערת האדם הקדמון
צלם: אורית ריימן
הקונוסים שנתנו לשמורה את שמה

זריחה שווה זהב

מאת: רונית סבירסקי

 

אתם בוודאי מכירים את הסיפורים על צלמי הטבע שיושבים חודשים במסתור קפוא כדי לצלם דוב נדיר באלסקה. תמונה שתכניס אותם לפנתיאון הצלמים המוערכים בעולם.  כשהגעתי אל שמורת הטבע היפה בעולם, טורס דל פיינה Torres Del Paineבצ'ילה, הבנתי את משמעות המושג "נס צילומי". להתייצב עם המצלמה ברגע המסוים, באור המדויק, במזג האוויר האידאלי מול מראה שיש רק אחד כזה על פני כדור הארץ. זהו הפרק השני והעוצמתי ביותר במסע לדרום אמריקה

 

שמורת "טורס דל פיינה" בדרום צ'ילה    צילום: רונית סבירסקי
 

מיצרי מגלן ועננים משויפים

המראנו מפורטו ואראס Puerto Varas אל סוף העולם במרחק נגיעה מאנטארקטיקה. לקראת הנחיתה בפונטה ארנאס Punta Arenas מתגלים מצוקי הרים בזלתיים עטורי שלג צח. קשת בענן מעל מיצרי מגלן, מישורים צחיחים עצומים, מכוסים בשיחים צהבהבים סחופי רוחות וקור צורב. מעט עשבייה מנוקדת בעדרי כבשים, פרות, גוונאקו וניאנדו. צמרות העצים הספורים נוטים על צדם עם כיוון הרוח. טובלים אצבעות במי האוקינוס הקפואים וצופים אל מצרי מגלן.  ארץ של רוחות, מישורים עצומים והרבה מאוד כבשים. ברקע רכס הרי האנדים המושלגים משוננים על רקע עננים משויפים שנראים כאילו קפאו באוויר בצורות שמדמות את סוף העולם שמאלה.

 

מיצרי מגלן בצילום אווירי וקשת בענן   צילום: רונית סבירסקי

 

 

מערת האדם הקדמון

היעד הראשון היא מערה שנחשפה בשנת 1865 על ידי חוקר נורווגי במסעו אל הקוטב הדרומי. התגלה בה שלד אדם "הומוספיאנס" וחית ענק קדמונית ה"מילודון". המערה נוצרה על ידי דחיקת קרחון ללב ההר. הוא סחף אתו חלוקים ואבנים שמרפדים את תקרת המערה בצורת תלכיד.

 

מערת המילודון     צילום: רונית סבירסקי

 

שמיים בלהבות

לילה מפנק עבר עלינו בעיירה פורטו נאטלס Puerto Natales במלון בוטיק מול נופי האוקינוס והצוקים החשופים. למרות התענוג להתכרבל בין המצעים הרכים השכמנו לצפות בזריחה שצבעה את השמים וההרים בגוונים מעושנים משולבים בלהבות אש והמים הפכו לאגם מוזהב.

 

זריחה בפורטו נאטאלס    צילום: רונית סבירסקי

 

זודיאקים במים קפואים

אל שמורת "טורס דל פיינה" יצאנו עם בוקר בספינת ברזל עתיקה מהמאה ה-19 ששומרה וחזרה לשימוש. התוואי היה בעקבות ההרפתקנים שחיפשו את המעבר בין המיצרים במאה ה-14. שעתיים וחצי של שיט ברוח עזה שמאלצת אותנו לאחוז במעקה כדי לא להתעופף מהסיפון, עם גיחות צילום קצרות לתיעוד הנוף, המפלים ובעלי החיים. חוות חקלאיות קטנות נצפות על קו החוף. חלקן מגדלות בקר אחרות סלמון. חיים בבדידות בתנאים קשים ביותר של מזג אוויר קיצוני. עצרנו לתצפית על מושבה גדולה של הקורמורן המלכותי  "אימפריאל קורמורן" עם הציצית על הראש שדומה לפינגווין קטן ושטנו בסמוך לקרחון טינדל.

 

 מושבת הקורמורנים    צילום: אורית ריימן 

 

ירדנו למסלול הליכה קצר לקרחון סרנו Serrano ועצרנו להפסקת צהרים בחווה שכוחת אל בלב הכפור למרגלות הקרחון. החווה מתמחה בגידול דגי סלמון וממוקמת למרגלות קרחון בלמסדה   Balmaceda על גדות פיורד. בעלי הבית ובראשם האם הצ׳יליאנית מארחים בצימרים פשוטים קבוצות שמעוניינות לעשות טרקים באזור. הם מארחים גם לארוחות המבוססות על דגי הסלמון. הבישול ביתי ובקור העז מרק העוף והפתיתים בצורת אותיות abc שמוסיפים לו רוטב חריף אש עם הרבה בצל קצוץ, מתיישב מצוין בבטן. כמנה עיקרית מוגש סלמון שגם הוא מתובל בטעמים עזים. כשהגוף מחומם היטב מכל התבלינים והפלפל החריף מקבלים חליפות סערה בכתום זרחני מרופדות למצב של מתקפת קרחונים ועולים על סירות גומי מהירות "זודיאקים" ששטות בין הפיורדים עד לשמורת "טורס דל פיינה"

 

חליפות סערה בזודיאקים    צילום: רונית סבירסקי

 

חווית השיט המהיר בתנאי רוח עזה ומקפיאה היא התנסות מרתקת. מעל חגים קונדורים, במים שטים ברווזים, על החוף אנפות ושפע של ירק ועצים שצובעים את הגדות בירוק. כשמתקרבים לשמורת טורס דל פיינה מתגלה אחד המראות המסעירים של הטיול. שורה של צוקים משוננים בצורת קרניים טובלים בעננים לבנים ויכולים לשמש תפאורה לסרט על בריאת העולם. לקראת שקיעה הם נצבעים בזהב כמו רביד יפהפה. צוקי הבזלת העצומים של השמורה מציצים בין העננים אל ארגזי התפוזים שמתקרבים אל היעד בקפיצות נחשוניות תוך כדי התזת מים לכל עבר. בשעות אחר הצהרים אנחנו נוחתים על חוף מבטחים בפיורד של "קבנייה דל פיינה", לודג' כפרי שממוקם מול התופעות הגיאולוגיות שנראות כמו קתדרלות שירדו מהשמיים. מקבלים את פנינו עם קוקטייל מקומי טיפוסי בשם "פיסקו סאוור" שמוסיף לבה לדמיון המשתולל.

 

שמורת "טורס דל פיינה" באור יום עם עננים סחופי רוח בשמיים   צילום: רונית סבירסקי

 

רגעי הקסם

שמורת "טורס דל פיינה" קיבלה את שמה מבני שבט הטוולצ'ה שכינו את הקונוסים מגרניט Torres ואת האגמים הכחולים Paine. הפארק הוקם בשנת 1959 והוכרז כשמורה ביוספרית על ידי אונסק"ו ב-1978. כ-60 ימים בשנה מזג האוויר ב"טורס דל פיינה" מאפשר ראות צלולה של המצוקים המקורננים. מתוכם ישנם ימים ספורים של זריחות שצובעות את רכסי הבזלת בזהב. הבוקר הראשון שלנו בשמורה העניק לנו חצי שעה של קסם. השמיים נצבעו בגווני אדום, נחושת וזהב. הרכסים, שנחשפו במערומיהם, הפכו לפסל הזהב. העננים ששייטו מעל הפסגות נצבעו באדום ומימי הפיורד החליפו גוונים. הרגעים הספורים האלה, כשהטבע אפוף בדממת המעבר בין חושך לאור ומותיר את הצופה בו המום, מצדיקים את המסע עד סוף העולם.  

 

"טורס דל פיינה" בשעת זריחה    צילום: רונית סבירסקי

 

עוצמתה של השמורה אינה מסתיימת בזריחה. כשאור היום עולה והמטיילים מסיירים בה מי בטרק ומי על גלגלים מתגלים הצבעים הכחולים, הטורקיזים והירוקים של האגמים הקרחונים, הפיורדים, המפלים, הפריחות והרי הגעש המעוצבים. 146 מסלולי הליכה וטרקים חוצים את הפארק לאורכו ולרוחבו. כבישים מסודרים מאפשרים נסיעה בין האטרקציות ותצפיות הנוף,

 

 פיורדים ואגמים קרחוניים    צילום: רונית סבירסקי

אגמי הטורקיז

בקרנו את קרחון סרנו, צפינו בשברי קרחון גריי Grey בעמק שיצר הקרחון במסעו. המסלול עובר לצד שברי קירות שעברו תהליך התחמצנות, המשכנו לעבר "הקרניים" שהעניקו לשמורה את שמה. נסענו על גדת נהר "פאווה" Pehoe שמימיו צבועים בטורקיז עז. צבעי הנהרות נוצרים מהפשרת קרחונים ששקעו בתוכם סדימנטים של אדמה והעניקו להם גוונים של כחול קריסטלי או שחור כהה. אנחנו עוצרים על גדת הפוואה לפיקניק ופוגשים את הציפור "קרה קרקנצ'ו" שאוכלת מידינו את הכריכים ללא חשש. יוצאים למסלול הליכה קצר אל  הסלטו גרנדה, המפל הגדול שממוקם למרגלות צוקי הטורס. בדרך ניתן לראות את שכבות הסלע שנוצרו בפעולות הטקטוניות. בתוכן ניתן למצוא מאובנים מתקופות קדומות. המפל עצמו שוצף במורד ההר בעוצמה אדירה.

 

אייס ברגס (שברים) של קרחון גריי    צילום: אורית ריימן

 

ביום השלישי מסיימים את הביקור בשמורה בתצפית נוספת על קרחון גריי מזווית אחרת. חולפים על פני הר הגעש "טנריפה",  שכבר רדום תקופה ארוכה. חוצים את הגבול הצ'ילאני בחזרה לארגנטינה וממשיכים בנסיעה של כ-5 שעות במדבר הפטגוני עד העיירה הציורית "קלאפטה".

 

צ'ילה - פרק ראשון ממדבר פטגוניה אל טבעת האש והרי הגעש המושלגים