גלגל החיים

כשבמאי מקבל לידיו מחזה מקור צרפתי, שמבוסס על תפאורת הגשרים הציוריים בפריז ועליו להפוך אותו לגרסה ישראלית, ממתינה לו מלאכת גישור לא פשוטה. "עלובי החיים", המחזמר החדש שעלה בתאטרון הבימה הופקד בידיו האמונות של הבמאי משה קפטן, שהוא אכן האדם הנכון לקבל לידיו מחזמר בסדר גודל של עשרות ניצבים. לכך מתלווה התרגום המצוין שכתב אהוד מנור למחזמר שעלה בארץ לפני מספר שנים.

המחזמר "עלובי החיים",  שהומחז על ידי אלן  בובליל, מבוסס על הרומן המפורסם של ויקטור הוגו ומבוצע כולו בשירה ללא קטעי דיבור. הוא הולחן על ידי קלוד-מישל שונברג ויצא בגרסת תקליט ב-1980 ולאחריו עלה על הבמה בפריז והפך ללהיט. מאז זכה לאין ספור גרסאות שהוצגו ברחבי העולם.

 הדואט של אפונין (רוני דלומי) ומריוס (הראל סקעת)    צילום: ז'ראר אלון

אסיר מספר 24601 בשם ז'אן ולז'אן משתחרר לאחר 19 שנים, בעוון גניבת 2 כיכרות לחם וניסיון בריחה מן הכלא. התקופה היא שנות העשרים של המאה ה-19 כשבאוויר הפריזאי עומדת המתיחות בין בית המלוכה ומעמד הפועלים. סגירת מפעלים ותנאי עבודה מחפירים, התנגדות אלימה, הקמת מתרסים ברחובות פריז ומרד הפועלים, שזורים במחזה כשבמרכזו האסיר המשוחרר שאות קין חתומה על מצחו כאסיר לשעבר.

בכל מקום עליו להציג כרטיס צהוב והוא מתקשה להשיג עבודה. מצבו מחמיר כשהסוהר, ז'אבר,  שפיקח עליו בתקופת מאסרו, ממשיך לעקוב אחריו באובססיביות.  ולז'אן מחליט לברוח ולשנות זהות. הוא הופך לראש עיריית מונטריי ומשמש גם כמנהל בית חרושת. כך הוא פוגש את פאנטין, שמפוטרת מעבודתה במפעל כיוון שגידלה בסתר ילדה מחוץ לנישואין. היא מתדרדרת לזנות שמביאה למותה. על ערש דווי היא מבקשת את ולז'אן שידאג לבתה. הוא מוצא אותה בפונדק דרכים אצל הזוג טנארדייה, צמד נוכלים שמנצלים את הילדה, ומצליח לפדות אותה תמורת כסף.

אנז'ורא (עידו ברטל) מנהיג את מרד הסטודנטים   צילום: ז'ראר אלון

ולז'אן מגדל את קוזט היפה בביתו בפריז אבל הגורל מזמן לו מפגשים הרי גורל עם בעלי הפונדק הזוג טנארדייה ועם המפקח ז'אבר שמנסים להחריב עליו את עולמו. אל תוך הסיפור הזה נשזר מרד הסטודנטים ורומן שניצת בין מריוס, אחד הצעירים, לקוזט.  ברקע מככבת אפונין, בתם של הזוג טנארדייה שמאוהבת במריוס אבל אינה זוכה להגשים את אהבתה.

התפאורה המתוחכמת במחזמר אינה מנסה לחקות את פריז הקלאסית וכך גם התלבושות שמותאמות לאווירה אבל אינן צמודות למקור. שילוב עדכני של משחקי וידאו יוצרים אפקטים מצוינים של גשם ומתז אדיר של מים שנוצר  בעת קפיצת המוות של ג'אבר לנהר. חלוקת הבמה על ידי מסכים עולים ויורדים, נסגרים ונפתחים יוצרת מעברים מעניינים בין הסצינות.

הליהוק הקולי ראוי לשבח. "שורת מקהלה" מצוינת של נשים וגברים עם ליווי של תזמורת חיה ובחירת שחקנים-זמרים מעולים. הזמר אמיר דדון, שמגיע מעולם הרוק והפופ, הולם את התפקיד גם בדמותו הגבוהה והחסונה. רוני דלומי ומירי מסיקה מתגלות כשחקניות לא פחות טובות מזמרות. יגאל שדה כז'אבר ונועם טלמון הבישוף מפליאים בביצועים קוליים. חנה לסלאו (שמשחקת ברוטציה עם מיקי קם) ואבי קושניר הם קומיקאים נהדרים וגם כשהם מפיקים פאנצ'ים בשירה הם מצליחים לגרום לקהל לצחוק אפילו כשמדובר בסיטואציה מרירה שמשקפת את הפגיעה בזכויות האדם, אי צדק חברתי ועליבות החיים של פשוטי העם. לסיכום: מחזמר מושקע ואיכותי שחבל להחמיץ.