צלם: רונית סבירסקי
המחזה 1984 של ג'ורג ארוול עולה בגרסה מחודשת ועדכנית בתיאטרון הבימה
צלם: רונית סבירסקי
משחקים בחפצים אסורים
צלם: רונית סבירסקי
ארוחה קבועה בכלים אחידים
צלם: רונית סבירסקי
ווינסטון עובר עינויים קשים
צלם: רונית סבירסקי
אהבה אסורה
צלם: רונית סבירסקי
מסכי האח הגדול

האח הגדול על הבמה

 

מאת: רונית סבירסקי

 

המחזה 1984 עולה על בימת תיאטרון הבימה בעיבוד חדש,  68 שנים לאחר שג'ורג' ארוול כתב את רב המכר שלו על החיים תחת עינו הפקוחה של "האח גדול".

 

היצירה שעסקה בעולם עתידני ששרוי במלחמה בלתי פוסקת ומחזיק את אזרחיו תחת מעקב ממשלתי ושטיפות מוח נראה היום כנבואה שהגשימה את עצמה. העתיד כבר כאן ומה שנותר הוא להפוך את המחזה לעדכני עם מבט אל העתיד. העיבוד האנגלי החדש של רוברט אייק ודאנקן מקמילן מתחיל ב-1984 ומותאם לעידן הנוכחי של טלפונים ניידים ומסכי מחשב שמצלמים ומשדרים סביב השעון. העתיד שוכן לו אי שם ב-2050 ומנבא תהפוכות שרק נותר לחכות ולראות אם יתממשו ועיקרן הוא הנספח שג'ורג' ארוול הותיר בסיום כתיבת ספרו המקורי שיש בו בכל זאת משהו אופטימי.

 

לובשים ואוכלים אותו דבר    צילום: רונית סבירסקי

 

ווינסטון סמית (אלכס קרול), גיבור הספר, הוא האזרח שמתקשה לקבל את העולם המפלצתי הסובב אותו ומורד. בניגוד להוראות הוא כותב יומן שמתעד את חוויותיו ומחשבותיו אבל נמצא בהתנגשות מתמדת עם משטרת המחשבות ואינו מקבל את "עקרונות הדיבור החדש". קרול עושה עבודה נפלאה ומרגשת. הוא חי את הדמות לעומקה וקורע את לב הצופים כשהוא עובר עינויים שנועדו לשבור את רוחו ולדכא את יצר המרד שבו.

 

גיל פרנק, אלכס קרול ואושרת אינגדשט      צילום: יח"צ

 

ווינסטון כותב את היומן שלו למען אלה שעוד לא נולדו, כדי להעביר את המסר שצריך לשאוף לחיות בעולם טוב יותר. עולם של חופש אישי, ציבורי, מחשבתי, פוליטי ומילולי.  הבימוי של עירד רובינשטיין, עיצוב התפאורה של פולינה אדמוב, התלבושות של מאור צבר והסאונד של רועי ירקוני,  כולם מגויסים למטרה אחת. התחושה שעומדת באוויר במהלך ההצגה היא חזקה מאוד. היא לא משעשעת ומבדרת כמו תכניות הריאליטי, היא קשה, כבדה ומעיקה ואוחזת כל אחד מהצופים בבטן הרכה למראה האפשרות שנחווה חיים כאלה.

 

ווינסטון סמית (אלכס קרול) מוצא כדור בדולח עם פתיתי שלג   צילום: רונית סבירסקי

 

קופסאות פלסטיק שקופות, מסכי טלוויזיה שעליהם מופיעה קריינית ומקריאה טקסטים מגמתיים, סרטי וידאו שמתארים את גורלם של "הבוגדים". השחקנים לבושים בסרבלים אחידים, אסור להם לגלות רגשות ובעיקר אהבה, הם אוכלים את אותו האוכל שמחולק בשעות קבועות ומצייתים להוראות שנאסר עליהם להשתמש במילים מסוימות שעתידות להיעלם כליל מהשפה.

 

גיל פרנק מגלם בהצלחה את דמותו של אובריאן שיוצר אשליה של חבר ובסופו של דבר מסגיר את הבוגדים. אושרת אינגדשט, משחקת נפלא את דמותה של אהובתו של ווינסטון ומרגשת בקטעי האהבה ששוברת את הקפאון הרגשי שנכפה על האזרחים. אורי הוכמן מגלם שני תפקידים של פרסונס והאב ומצליח בדרכו שלו להצחיק את הקהל.

 

לסיכום: הצגה שכל אוהדי ג'ורג' ארוול שחזרו וקראו את 1984 במהלך השנים לא ירצו להחמיץ, והצגת חובה לדור הצעיר ששבוי בקסם הטכנולוגיה ותוכניות הריאליטי.