צלם: רונית סבירסקי
עיר הארמונות, שמורה של אלפי ציפורים, מקדשים ופרויקט שימור הטיגריס הבנגאלי במדינת קרנטקה
צלם: רונית סבירסקי
ארוחת טאלי מסורתית
צלם: רונית סבירסקי
מוכרת הג'ק פרוט
צלם: רונית סבירסקי
נאנדי השור שעליו רוכב שיווה
צלם: רונית סבירסקי
מקדש צ'אמונדי
צלם: רונית סבירסקי
מונוליט בגובה 18 מטרים בשרוואנה בלגולה

עיר הארמונות מייסור ושמורות טבע נדירות

מאת: רונית סבירסקי

 

600 מדרגות שמובילות לנוף פנורמי, פסל בגובה 18 מטרים, נזירים שמפסיקים לנשום, שמורה של אלפי ציפורים, מפגש עם צ'אמונדי ונאנדי, ארוחת הטאלי הראשונה ושמורת הטיגריס הבנגאלי –  הפרק השני במסע לדרום הודו

 

התחלה מתוקה

הארמונות שהפכו לבתי מלון מפוארים בעיר מייסור (Mysore) קורצים למטיילים המערביים שנשארים בה שני לילות או יותר ויוצאים ממנה לטיולי כוכב. בין האתרים החשובים שסמוכים אליה נמצא מקדש שרוואנה בלגולה, שמורת הציפורים רגנטיטו ומקדש דורגה שהוא בין החשובים במדינה קרנטקה.

 

אנשי הפרחים       צילום: רונית סבירסקי

 

הנסיעה ממייסור למקדש שרוואנה בלגולה אורכת כשעתיים אבל הקסם ההודי מושך לעצור בדרך. ריח מתקתק ועשן מתמר לצד הדרך מתגלים כמפעל לייצור סוכר חום גס שנקרא ג'אגרי (Jagri). שילוב מסקרן של מכונת גריסה לקנה סוכר לצד שיטות מסורתיות פרימיטיביות אבל כל כך אקולוגיות. הם משתמשים בכל חלק מקנה הסוכר בתהליך הייצור. באמבטיות ברזל פשוטות מרתיחים את מי הסוכר שנסחטו מהקנים. סיבי הקש היבשים שנותרו מהקנה משמשים לבעירה מתחת לאמבטיה. מוסיפים לסוכר סוג של סיד (ליים סטון - אבן גיר) צבע ענברי וסודה לשתייה. כשהנוזל הופך לעיסה צמיגה הוא נמזג על משטחי עץ עם שבלונות רבועות שמעניקות לסוכר את צורתו. הריח שנישא באוויר מעורר זיכרונות של הכנת ריבה ביתית או רוטב קרמל לעוגות.

 

עושים סוכר     צילום: רונית סבירסקי

 

עצירה נוספת אקראית על הדרך הייתה בבית ספר יסודי ששמח לקבל אורחים גם ללא תיאום מוקדם. כיתות לימוד בחדרים קטנים, כסאות פלסטיק נמוכים ושולחנות ספסל משותפים.  למרות המראה הכללי הדל, הילדים לבושים בתלבושת אחידה, הכיתות מצוידות בלוח וגיר, מחברות וכלי כתיבה, ישנה כיתת מחשבים, מגרש כדורסל ומטבח שבו מבשלים לילדים את הארוחות. הכיתות צבעוניות, כרזות לימוד תלויות על הקירות ומשתלשלות מחבלים מקושטים התלויים מהתקרה. שעון על קיר הכיתה. הם חולצים נעליים ונכנסים יחפים לשיעורים.

 

 שקט, כאן לומדים     צילום: רונית סבירסקי

 

ממשיכים בנסיעה על כביש נוח כשמשני עבריו מתפרשים שדות עצומים של גידולי קנה סוכר, עצי קוקוס ושדות אורז. מדי פעם חולפים על פני כפר קטן שבחזיתו בית קפה המאוכלס בגברים בלבד. בשדות אפשר לראות כלי עבודה חקלאיים מתקדמים לצד איכרים שחורשים את שדות האורז בעזרת צמד שוורים ומחרשת עץ.

 

בלגולה על הגובה

מקדש שרוואנה בלגולה (Shrvana Belgola) שפירושו בריכה לבנה, הוא אחד האתרים החשובים לבני דת הג'יין שהיא יוצאת דופן גם בתוך ים הדתות של הודו. הוא ניצב על גבעת גרניט שאל נקודת התצפית הראשונה מובילות 600 מדרגות ועד שיא פסגתה 850 מדרגות. בראש הגבעה נחצב מהסלע הטבעי מונוליט בגובה 18 מטרים שנחשב לאחד הגבוהים בעולם וסביבו הוקם המקדש. האתר עצמו היה מקודש כבר במאה ה-3 לפנה"ס כשאחת הדתות שצומחת מתוך הפרושים ההינדים מתיישבת בו. מייסד הדת מהווירה שחי במאות 6-5 לפנה"ס, היה בן מלך שבחר לעזוב את הארמון, קיבץ סביבו קבוצת נזירים ויסד את דת הג׳ייני שפירושה ניצחון. זו דת שפרשה מההינדואיזם ומעולם יצאה מגבולות הודו. השאיפה היא להתגבר על מגבלות הגוף והנפש ומירוק הקארמה שמביאה לשחרור. הדרך המושלמת להגיע להארה שהיא הנירוונה הנכספת. הוא בחר בגבעת "הבריכה הלבנה" כדי לחיות בסגפנות קיצונית עד כדי הפסקת אכילה ופעילות גופנית עד שלבו נדם. המקום הפך לאתר עלייה לרגל לא רק עבור נזירי הג'ייני אלא לכל ההודים שנוהגים לפקוד את המקום.

 

600 מדרגות בדרך אל הפסגה     צילום: רונית סבירסקי

 

הפסל העצום נחצב כגוש אחד מתוך הסלע הטבעי והוא עירום לחלוטין. כיוון שהוא עוסק כל כך הרבה שנים במדיטציה משתרגים סביב ידיו ורגליו ענפי צמחים. פעם ב-12 שנים מתכנסים מיליוני הודים לטקס שבו נוסכים על הפסל חלק וכורכום עד שכולו נצבע בצבע כתום עז. סביב הפסל ישנה חצר מקורה פתוחה וניצבים בה 24 המורים הרוחניים של דת הג'ייני. הנוף שנשקף ממרומי המקדש משלב הרים נישאים ועמקים ירוקים כשלמרגלותיו בריכת לוטוסים יפהפייה ומבנים מרשימים שמהווים חלק מהמתחם המקודש.

 

לחם במחבת

ארוחת טאלי הראשונה בהודו הוגשה לנו במסעדה מקומית הנמצאת בצמוד לכניסה למקדש. גרם מדרגות צר מוביל לקומה שנייה בבית משפחה שמבשלת ארוחה מסורתית הודית. בנות המשפחה יושבות על הרצפה בפינת החדר ומכינות את לחם הצ׳פאטי על מחבת לוהטת. בעוד הלחם נקלה על האש מגיעים מהמטבח סירים מגוונים שכל אחד מהם מכיל תבשיל שיהווה חלק מהארוחה: תפוחי אדמה מבושלים, עגבניות ברוטב, כרוב לבן חריף, רוטב קטניות דאל ואורז לבן. התבשילים מוגשים כל אחד בכלי נפרד על מגש נירוסטה גדול ובמרכז מניחים את האורז. ההודים שופכים על האורז את התוספות מכדררים ביד את האורז לגוש ומגישים לפה. המערביים אוכלים בעזרת מזלגות וכפות. ארוחת הטאלי מוגשת עם עוד 3 סוגי מאפי-לחם שאף אחד מהם לא דומה ללחמים המערביים. הם כל כך דקים וקרנצ'ים עד שכמעט לא מורגש שהם היו פעם בצק. הפפאדם עשוי מקמח עדשים והופך אחרי קלייה על האש למטעם שמתפצפץ על הלשון. פרנטה עשויה מקמח חיטה שמרדדים לתוכה תבלינים ירקות ותפוחי אדמה וקולים על המחבת. הלחם השלישי הוא משהו בין נאצ׳וס לביסלי בצורת חצי פיתה. לקינוח מגישים צ׳אי, קפה שחור וגלידת פיסטוק.

 

צ'אפטי, פפדאם, בהטורה ופרנטה    צילום: רונית סבירסקי

 

 

100 מיני ציפורים

לשמורת רגנטיטו (Ranganathittu Bird Sanctuary) שפירושה "אור הציפורים" מומלץ להגיע לקראת שעת שקיעה. זוהי שמורת הציפורים הגדולה ביותר במדינת קרנטקה והיא מתפרשת על פני 160 דונמים, שכוללים בתוכם חלק מנהר הקאוורי וששה איים קטנטנים שמשמשים בית גידול למגוון עופות מים וציפורים נודדות. התנינים שחיים במימי הנהר מבריחים את הקופים שנוהגים לחמוס את קיני הציפורים וכתוצאה מכך להקות רבות של ציפורים בוחרות לקנן במקום. 100 מינים של ציפורים נצפו בשמורה ומספר רב של מושבות ולהקות מתקיימות בה. בין המינים השונים ניתן לצפות במגלנים, קורמורנים, אנפות ומינים נדירים של חסידות ביניהן חסידה מצוירת בצבעי שחור לבן וורוד שנראה כמו הדפס דיו יפני. הסיור בשמורה מתבצע בסירות קטנות ששטות בין האיים ומאפשרות לתצפת ממרחק קטן על הציפורים שנוחתות על צמרות העצים לקראת לינת הלילה.

 

 

אלפי ציפורים על העצים     צילום: רונית סבירסקי

 

 

שד משופם ושור אימתני

העיר מייסור מתעוררת ליום חדש, ילדים הולכים לבית הספר בתלבושת אחידה עם חולצות לבנות צחות. אוטובוסים צבועים בצבעים ססגוניים ודמויות מצוירות מסיעים את הילדים. במגרש בית הספר נראות קבוצות משחקות בקריקט שהובא להודו על ידי האנגלים. ההודים התאהבו במשחק כי זאת הייתה עבורם הזדמנות לנצח את האנגלים. הכבישים עמוסים והתנועה איטית. אנחנו מטפסים אל גבעת צ׳אמונדי שמשקיפה על העיר מייסור מגובה 900 מטרים. שושלת וודיאר שלטה במייסור והותירה אחריה 7 ארמונות. מנקודת תצפית בראש הגבעה נראים המבנים המרשימים  ביניהם מלון ראדיסון שנראה כמו ארמון מפואר בעל כיפות עגולות בסגנון מוסלמי.

 

אגוזי קוקוס ופרחי לוטוס     צילום: רונית סבירסקי

 

אל מקדש דורגה שנמצא בראש גבעת צ'אמונדי אפשר לטפס ברגל 300 מדרגות או להגיע ברכב בסמוך לכניסה. המאמינים שעולים לרגל אל המקדש ובמיוחד המאמינות מצטיידים בקופסאות שמכילות אבקות בצבעי אדום, כתום וצהוב. הם מטפסים במעלה ההר וצובעים בעזרת אצבע הטבולה באבקה את סף המדרגה. הפעולה הזו גורמת להם להתכופף מאות פעמים בדרכם אל המקדש.  בכיכר המרכזית לפני הכניסה לארמון ניצב שד משופם בשם מאהישאסורה שאוחז בידו חרב עצומה וביד השנייה נחש.

 

תהלוכה במקדש צ'אמונדי    צילום: רונית סבירסקי

 

באופק מתנשא מבנה לבן מרשים והדרך אליו רצופה בדוכנים שמוכרים שרשראות פרחי יסמין וסידורי פרחים של אגוז קוקוס ובתוכו, ורדים, כרזנטמות ופרח לוטוס ענק. עולי הרגל קונים את סידורי הפרחים שמשמשים כמנחה לאלה. זהו מקדשה של האלה צ'אמונדי ובשמה השני דורגא. זוהי אחת היישויות של האלה פארוואטי, אשתו של האל שיווה. יישותה הלוחמנית נקראת קאלי (השחורה) והיא אחראית על הריגה השד שדמותו ניצבת בכניסה למתחם כשהגנה על העיר מפניו.

 

המקדש נבנה במקור במאה ה-12 לספירה על ידי שושלת הויסאלה ושופץ במאה ה-17. הוא מקדש דרווידי שמושפע מארכיטקטורת מקדשי טמיל נאדו. מגדל הכניסה (גופוראם) בנוי כשהבסיס עשוי גרניט, בחלק העליון לבנים ומצופה בטיח סטוקו. לפני הכניסה למקדש יושבים ברהמינים שמוכרים חוטים צבעוניים, מברכים את המאמינים וקושרים להם חוט אדום לפרק היד. הדרך לזהות ברהמינים היא על פי החוט הקשור סביב גופם העירום מכתף שמאל למותן ימין.

 

צובעים מדרגות ושותים מים קדושים     צילום: רונית סבירסקי

 

מעל שער הכניסה מתנוססת דמות של אדם בעל ראש של פיל. על פי מיתולוגיית ההינדו האלה פארווטי בת זוגו של האל שיווה השתעממה בהעדרו ושפשפה את עורה עד שיצרה דמות של ילד שהפך לבנה.  עם שובו של שיווה אחרי שנים, הבן מנע ממנו להיכנס הביתה. שיווה כעס וכרת את ראשו. פארווטי שלחה את שיווה ליער והראשון שפגש היה פיל הוא כרת את ראשו ואותו על גופו של בנם ומכאן הדמות ששומרת על שער המקדש.

 

 

עולים לרגל למקדש צ'אמונדי     צילום: רונית סבירסקי

 

חווית הביקור במקדש היא עוצמתית ופועלת על כל החושים. הססגוניות של הבגדים, דוכני הפרחים, הצלילים, השפה והמבנים המעוטרים של המקדשים מסחררים את המבקרים. כניסה לנבכי המקדש בין אלפי המאמינים במעברים צרים שיוצרים מפגש בלתי אמצעי עם הטקסיות המיוחדת. הברהמינים שמנהלים את הטקסים במקדש מקבלים את המנחות, מדליקים אש ויוצקים מים על ידי המאמינים. עולי הרגל שותים חלק מן המים ואת היתרה מזים על שערם. הם מגישים לברהמינים את אגוזי הקוקוס ופרחי הלוטוס ואלה מגישים אותם כמנחה לאלה. האווירה מלאת אנרגיות של שמחה ודבקות. תהלוכה של נזירים שמנגנים ונושאים את הכרכרה של שיווה עוברים בין המאמינים ומעצימים את החוויה.

 

ריזורט קסום והטיגריס הנעלם

שמורת נגרהול בדרום קרנטקה היא חלק מרכס הרי הג'ת בסמוך לנהר קביני ומשמשת כיום כמרחב מוגן לבעלי חיים. זה היה חלק מאזור הציד של מלכי הווידיאר ומקום מגוריהם של הקבוצה השבטית "אדי ואסי", שישבו במקור באזור והיו לקטים וציידים. הרשויות הרחיקו אותם מהשמורה כדי לשמור על בעלי החיים והכריזו על השמורה הלאומית כפרויקט שימור הטיגריס הבנגאלי. המיזם החל בתקופה נשיאותה של אינדירה גנדי וכיום מונה אוכלוסיית הטיגריס הבינגאלי כ- 4 אלפים פרטים בכל הודו ובשמורת נגרהול מצויים כמה עשרות.

 

פילים וציפורים      צילום: רונית סבירסקי

 

ככל שמתקרבים לשמורה המראות נעשים ירוקים יותר, שדות חרושים, כפרים קטנים ונופי נהר קביני. ריזורט The Serai Kabini ממוקם על שפת אגם שנוצר כתוצאה מסכר שהוקם על נהר קביני. זהו ריזורט אקולוגי ששומר על כללי סביבה נקיה והתחשבות בבעלי החיים.  20 יחידות נופש פרטיות שצופות לאגם באווירה פסטורלית שמלווה בציוץ ציפורים וקריאות קופים בזריחה. היחידות עומדות בצל עצי קוקוס גבוהי קומה עמוסי פרי, מוקפות בצמחייה טרופית, שרכים ופרחים אקזוטיים. הם מקפידים על כללי מיחזור, חימום מים ידני לפני רחצה במחמם מהיר ונמנעים משימוש בחומרים כימיים.

 

 

קופים, איילים נקודים, פילים ואולי טיגריס      צילום: רונית סבירסקי

 

היחידות מעוצבות בגוונים טבעיים בהירים ומשלבות עץ, פרקט ואבן בזלת טבעית. המבנים פרושים על פני 400 מטרים עם פרטיות מירבית ולכל אחת מהן גינה צמודה עם ריהוט גן מעוצב וערסל זוגי. מגוון היחידות נע מסוויטות זוגיות עד משפחתיות ואזור המכונה "הנשיאותי" שכולל 5 יחידות מפוארות וסוויטה נשיאותית עם יחידת מאסטר בעלת מיטת אפיריון, בריכת שכשוך וג'אקוזי גדול בחצר. המבנה כולל אגף נפרד זוגי שכולל 2 חדרי שינה לילדים, סלון מפואר שמקושט בחפצי נוי יוקרתיים. מוצרי האמבט איכותיים ואקולוגים. האירוח כולל חטיפי שוקולד, פיצוחים ושתייה.

 

סוויטות בלב השמורה     צילום: רונית סבירסקי

 

האירוח הוא על בסיס פנסיון מלא והארוחות מוגשות במבנה כפרי מיוחד. התפריט כולל מנות מהמטבח המערבי, המטבח ההודי המסורתי עם מאפים שאופייניים לדרום ובמיה מהטובות שאכלתי.  המקום מתאים לטיולי כוכב באזור בשילוב טיולי ספארי בשמורה שמוצעים כחלק מהאירוח בריזורט ברכב ספארי או בשיט בסירה. השמורה אינה שופעת חיות ולא תמיד ניתן לצפות בטיגריס אבל ישנם עדרי איילים, קופים וציפורים. ברי המזל יצליחו לראות גם פילים ואפילו ליאופרד.

הפרק הראשון - מבנגלור בירת ההייטק למייסור וארמון המהרג'ה המפואר

הפרק השני - מדינת קרנטקה, ארמונות, שמורת ציפורים ופרויקט הצלת הטיגריס הבנגאלי

הפרק השלישי - פסטיבל פילים שהתיירים עוד לא מכירים וארוחת "אל אסאדיה" מסורתית

הפרק הרביעי - קוצ'ין על המים עם עבר יהודי מפואר

הפרק החמישי - פנינת ההר מונאר ועיר המקדש מדוראי

הפרק השישי - מדינת טמיל נאדו הצבעונית, עיר המקדש הגדולה בעולם וחתונה עם עץ בננה

 

 

|
|
|
|