צלם: רונית סבירסקי
פסטיבל פילים בקרלה שמושך עשרות אלפי מאמינים ומעט תיירים
צלם: רונית סבירסקי
ילדת כפר
צלם: רונית סבירסקי
אקדמיה לאמנויות הבמה
צלם: רונית סבירסקי
תנוחות של בובות
צלם: רונית סבירסקי
רקדנים משלהבים את הקהל
צלם: רונית סבירסקי
הפילים צועדים במדרגות

פסטיבל פילים ואמני לחימה מהסרטים

מאת: רונית סבירסקי

 

לטעום ארוחת "אל אסאדיה" שמוגשת על עלה בננה, לסייר בשטחים חקלאיים, להכיר חקלאות אקולוגית, לראות איך דגים בידיים ומכבסים בנהר, לצפות באמני לחימה שיכולים לנצח את ברוס לי, לבקר בבית ספר לאמנויות הבמה ולסיים בפסטיבל פילים שהתיירים עדיין לא מכירים –  הפרק השלישי במסע לדרום הודו

 

מלכי הטקס     צילום: רונית סבירסקי

 

קרלה (Kerala) בדרום הודו היא מדינה בעלת חקלאות מפותחת ותושבים משכילים שמדברים את שפת המלאיאלאם. אנחנו נפרדים מהמחוז הדרומי של מדינת קרנאטקה ונוסעים לצפון קרלה באזור וואיאנאד (Wayanad) שנחשב לפחות מתוייר וטומן בחובו אתרים מפתיעים ונופים מרשימים. אנחנו חולפים על פני שטחי חקלאות רחבי ידיים וביניהם כפרים קטנים. באחד הכפרים ממוקם מפעל ביתי קטן שבו מייצרים כלי חימר בשיטה ידנית. המשפחות מתגוררות בבתים פשוטים או באוהלים ובמרכז ניצב בית בוץ עם תנור לבנים ענק שמשמש לשריפת הכלים. הקדר יוצר על מתקן אבנים פרימיטיבי קנקנים, קערות ועציצים שמקבלים גוון טרקוטה אדמדם לאחר השריפה.

 

 קדרים בכפר     צילום: רונית סבירסקי

 

 

ארוחה על עלה בננה

ממשיכים בנסיעה אל ביתה של אריה יאמה המוקם על מורדות גבעה ירוקה ב-Pozhuthana. מבנה חד קומתי מוקף בעצים וצמחייה ירוקה שמשלב היכרות עם משק חקלאי ואירוח תיירותי בשם Pranavam. אריה היא אישה משכילה בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית ומנהלת את משק הבית החקלאי בנוסף לארבעה חדרי אירוח לתיירים וארוחות קרליות מסורתיות שהיא מכינה לאורחיה ולקבוצות. ארוחת "אל אסאדיה" (El Asadiya) מוגשת על מרפסת פתוחה שצופה לשדות שבהם גדלים המרכיבים מהם היא עשויה. עלה בננה משמש כצלחת גדולה ועליו מניחים ערימות קטנות של תבשילי ירקות וקטניות. זו סעודה חגיגית שנוהגים להכין בימי הולדת, חתונות ואירועים ומזמינים את המשפחה השכנים והחברים.

 

 אריה יאמה מבשלת לאורחים    צילום: רונית סבירסקי

 

התבשילים השונים כוללים ג׳ק פרוט, אננס, שורש יאם, עדשים בחלב קוקוס, תבשיל ירקות עם יוגורט. במרכז העלה מניחים אורז מבושל ועליו שופכים רוטב סמבה של ירקות ועדשים וחמאה מזוקקת "גהי". לצד התבשילים מוגשים פאפדאם מקמח עדשים, בננות מיובשות מלוחות ומתוקות וג'ינג'ר מסוכר. הרעיון הוא לשלב טעמים שונים שיוצרים חגיגה בפה. הדגימו לנו איך חופנים ביד ימין גבעונת אורז כשהיא ספוגה בתוספות וברטבים, מפנים את פנים כף היד כלפי הפנים ודוחסים בעזרת האגודל את המזון לתוך הפה. אם אחרי כל כך הרבה שנות שלטון בריטי ההודים מתעקשים להמשיך ולאכול בידיים אפשר להכתיר אותם כאלופי משמרי מסורות.

 

ארוחה לאירועים מיוחדים    צילום: רונית סבירסקי

 

 

הולכים בשדות

כשמסיימים את הארוחה יוצאים לטייל במטעים ובשדות בבעלות המשפחה. עוברים דרך מטעי קפה שפורחים בפרחים לבנים יפהפיים בחודש פברואר ולאחר מספר שבועות מתפתח מהם פרי שבתהליך הבשלתו הופך מאדום לחום. בין העצים השונים גדלים ג׳ק פרוט בר בגרסה ננסית, עץ קארי, פיש טייל פאלם (דקל זנב הדג), שיח ארקה שעליו קיבלו את השם "ביטל ג'וס" וכשלועסים אותו טרי הוא צובע את הפה באדום ויש לו גם אפקט ממסטל. עץ קוקוס שצמח פלפל מלפף את גזעו, אלון כסוף (סילבר אוק) שנוהגים לגדל אותו במטעי תה במטרה לספוח את עודפי המים. עץ שמניב את עלי הגראם מסאלה בעלי ארומה חזקה שמזכירה תערובת של קינמון, ציפורן והל. ערמות של שלפי האורז שנותרים אחרי הפרדת הגרגרים נערמים לאסם בצורת קונוס ומשמשים כמזון לחיות, אריזת פירות וחיזוק גגות. www.pranavamhomestays.com

 

פריחת הקפה     צילום: רונית סבירסקי

 

עוצרים לביקור בכפר קרלי טיפוסי רחוק מהתדמית שאופפת את הודו. בתים גדולים בני 2 קומות צבועים בצבעים עזים, בסגנונות שונים ובחזית חונות מכוניות חדישות או אופנועים גדולים. אחד מבתי הכפר הוא חווה פרטית שמגדלים בה גידולים אורגניים כחלק מהביקוש הגובר בעולם למוצרים נקיים מרעלים. בסמוך לכפר נתקלנו בדייגות שנכנסו לביצה רדודה לצד הנהר לבושות בבגדי הסארי. הן מחפשות בידיים חשופות סרטני מים בתוך הבוץ, שולות אותם ומכניסות לסיר מתכת גדול שצף לצדן על פני המים.

 

דייגות הסרטנים     צילום: רונית סבירסקי

 

 

מקדש מעוטר בזהב ופעלולנים הינדים 

לאחר 160 קילומטרים של נסיעה שנמשכה למעלה מ-8 שעות הגענו לעיר גורו-ואיו (Guruvayur) שלוקחת חלק בפסטיבל הפילים המסורתי ומושכת אליה עשרות אלפי מאמינים. במקדש המרכזי, המוקדש לאל וישנו, מתכוננים לטקס והמאמינים מתקבצים להגיש מנחות. הברהמינים מוזגים שמן למנורת נחושת ענקית בחזית המקדש שאליו מורשים להיכנס רק הינדו ועל פי המסורת הם לובשים בגד שעשוי מחתיכה אחת של בד. המקדש בנוי מעץ בצורת פגודה שמאפיינת את אזור קרלה ומקושט בחלליו הפנימיים בכסף, זהב ואבנים טובות בערך של מיליוני דולרים.

 

אל תנסו את זה בבית     צילום: רונית סבירסקי

 

בכפר "שווקאט" הסמוך לגורו ואיו מתגוררת משפחה שעוסקת באומנות לחימה שנקראת קאלארי פאייטו (Kalaripayattu). האמנות הזו התפתחה סביב הצורך להגן על המלכים עוד בתקופות קדומות. משפחתו של קרישנה דאס עוסקת בהוראת אמנויות הלחימה במשך 9 דורות וביתם הוא גם מרכז לימוד לילדי האזור. קרישנה דאס הסבא בן 90 זוכה ליחס של כבוד מכל בני המשפחה. הוא מביט מן הצד בתצוגת ההדגמה של צאצאיו וכל אחד מהם מכבד אותו בקידה ונושק את רגליו לפני ביצוע התרגילים. הם מבצעים תרגילים שונים של קרב מגע עם או בלי כלי נשק. חלק גדול מהתנועות לקוח מתנוחות קרב של בעלי חיים. כלי הנשק הם מקלות, חרבות, פגיון וחניתות. הלוחמים המיומנים משתתפים בסרטי פעולה אמריקנים ולוחם בודד מסוגל לשתק 3 אנשים שתוקפים אותו.

 

אקדמיה ללימודי אמנות הבמה

התעוררנו לבוקר חדש בעיר טריסור (Trissur). כמו קן דבורים חרוצות מתרוממים תריסי החנויות לצדי הכבישים הראשיים, מרכולם מוצגת בחלונות ועל המדרכות. תנועת אנשים ערה, נשים בלבוש סארי צבעוני מנקדות בשלל צבעים את האפרוריות. דוכני פירות וירקות מרפדים את צדי הדרך. טרישור היא עיר המחוז הגדולה של קרלה ומקור פרסומה בפסטיבל הפילים המקומי שנחוג במשך שבוע ימים.

 

לומדים לצייר מסכות    צילום: רונית סבירסקי

 

במרחק שעה נסיעה מטרישור נמצאת עיירה קטנה צ׳רוטורוטי שבה נמצא בית ספר הגבוה ללימוד אמנויות הבמה המסורתיות, שהיו קשורות לדת, לטקסים ולפולחן. מגיעים אליו ללמוד טובי הסטודנטים מרחבי הודו. האמנויות הקלאסיות מבוססות על חוקיות והכישרון של המבצע נמדד בעידון ובדיוק בתנועות או בביצוע המוזיקלי. הבעות הפנים, תנועות העיניים, הידיים והמודות, שהן תנוחות האצבעות נלמדים במשך שנים. חלק מן התנועות הן בעלות משמעות והן מספרות את הסיפור. הם משתמשים בטקסטים שלקוחים מהספרים הקדושים ונותנים להם ביטוי תנועתי ומוזיקלי. התלמידים גרים בבית הספר והמורה שלהם הוא הגורו. הם זוכים גם להשכלה רחבה בתחומים אחרים וכל תלמיד בוחר את התחום האמנותי שבו הוא מתמחה. הם מתחילים את הלימודים בגיל 13 ויכולים להגיע עד לתארים אקדמיים גבוהים. בנים ובנות לומדים יחד לימודים כלליים אבל בתחום האמנות יש הפרדה שנובעת מהתפקיד המסורתי של האמן.

 

שיעור בתיפוף   צילום: רונית סבירסקי

 

בית הספר נקרא "קלאמאנדלאם" והוא מתפרש על פני שטח גדול ובו ביתנים שונים, חלקם במבנים סגורים ואחרים חדרים פתוחים לאוויר ולסביבה. בביקור בביתנים השונים אפשר לראות בנות צעירות רוקדות בתלבושת סארי אחידה, זמרים מתאמנים בשירה, צעירים מתופפים על סוגים שונים של תופים. מתחם מיוחד מוקדש לציור מסכות של אמני תיאטרון הקטאקלי. הם מתאמנים באיפור על ראש גבס עד שהם מורשים לאפר שחקן. האמנים המיומנים מאפרים את השחקן במשך שעתיים לפני כל הצגה. התלמידים לבושים בתלבושת אחידה, חולצים נעלים לפני הכניסה לכיתה ומתייחסים בכבוד ובמשמעת קפדנית אל המורים. הביקורים בבית הספר מתקיימים בין השעות 12:00-08:30 ובתיאום מראש בלבד.

 

פסטיבל פילים אפוף אקסטזה 

התכונה לקראת פסטיבל הפילים בטריסור מורגשת באוויר. הטקס נקרא "פורם" ומגיעים אליו ברהמינים ממספר מקדשים באזור, כשהם רכובים על הפילים הקדושים השייכים לאותם מקדשים. הטקס הוא הכרת תודה לאלה שאחראית על היבול ובסיום הקציר הם חוגגים לכבודה ומודים לה על השפע. החגיגות נמשכות כשבוע ימים והטקסטים החשובים נערכים ביום הראשון והאחרון. הנשים לובשות את שמלות הסארי הצבעוניות, מקשטות את שערן בפרחי יסמין ומשתתפות בטקס כשהן צופות במעגל החיצוני מרחוק. הגברים משולהבים, חלקם לוקחים חלק בנשיאת המתקנים המקושטים ואחרים מעודדים ומקיפים את המקדש במהלך הטקס.

 

פילים בראש     צילוםף רונית סבירסקי

 

כבר בשעות אחר הצהרים המוקדמות ניצבים סביב המקדש בפלאקאד מיצגים של שוורים מקושטים בשלל צבעים והרבה מאוד זהב. המתקנים עצומים ונדרשים עשרות גברים כדי להרים אותם. רקדנים מאופרים נושאים מניפות גדולות, שחקנים עם מסכות מעוטרות ונגנים מסתובבים בין ההמונים ומלהיבים אותם בריקודים. ככל שהשעות חולפות הקהל זורם אל מתחם המקדש והצפיפות הולכת וגוברת. מספר התיירים שמגיעים לטקס מועט מאוד והם מזמינים מראש מקומות על גג אחת המרפסות על מנת לצפות בהתרחשויות ממקום נינוח יותר. המיצגים המפוארים מתחילים לנוע בזה אחר זה ממקומם כשהם נישאים על כתפי המאמינים. הם מקיפים את המקדש מספר פעמים וכשמגיעים לפני פתחו של המקדש הם מתכופפים בזווית שבה השוורים משתחווים לאלה.

 

האקסטזה בעיצומה     צילום: רונית סבירסקי

 

בשעת שקיעה מתגברים קולות התיפוף וקריאות הקהל מתעצמות כששיירת הפילים מגיעה מפסגת ההר ויורדת במדרגות אל עבר רחבת המקדש. הפילים מקושטים במסכת זהב עצומה שמורכבת על אפם. על גבו של כל פיל רוכבים צמד ברהמינים שאוחזים במטריות ססגוניות ומבצעים תרגילים עם מניפות לבנות כשהם עומדים יציבים על גבו של הפיל ללא תמיכה. הפיל המרכזי נושא עיטור מוזהב עם תמונתה של האלה. שיירת הפילים מלווה בתזמורת גדולה של נגנים על חצוצרות עתיקות ותופים. מקצב הנגינה המונוטוני משלהב את הקהל עד כדי אקסטזה וככל שהלילה יורד החוויה מתעצמת. פסטיבל הפילים הוא ללא ספק אחד השיאים שמדינת קרלה יכולה להציע לתיירים.

 

בפרק הבא: קוצ'ין - עיר נמל החשובה ומרכז יהודי עתיק ושיט תעלות בספינה מבמבוק

 

 

|
|
|
|