צלם: רונית סבירסקי
לעבר יש עתיד: פריטים חדשים בהשראת יצירות ישנות בתערוכה "הישן החדש" בחולון
צלם: רונית סבירסקי
ערסל ואמבטית שיזוף של לאורה ברנהארדט
צלם: רונית סבירסקי
כורסת בלונים עליזה של פיני ליבוביץ

ישן מפני חדש תוציאו

מאת: רונית סבירסקי

 

חברת השפע שמחדשת, יוצרת ומעצבת כל פריט שימושי או עיצובי יודעת גם לעצור ולכבד את הישן. התערוכה החדשה שנפתחה במוזיאון העיצוב בחולון מבוססת על הרעיון שבו ניתן לנצל פריטי עיצוב וריהוט ישנים כבסיס עיצובי עדכני וכך קיבלה התערוכה את השם "הישן החדש: עיצוב בהווה מתמשך". הפעם אין הכוונה למיחזור חומרים אלא ליצירת פריטים חדשים בהשראת יצירות ישנות או כחלק מהן. אותם חפצים שנוהגים להשליך מדירות שכורות או מבתי זקנים שהלכו לעולמם הופכים לפוטנציאל שמסעיר את דמיונם של מעצבים צעירים.

 

כורסא אדומה מוקצפת של פרנק ויליאמס (צילום: רונית סבירסקי)

 

עתיד עם עבר

אפשר להשתמש בהגדרות כמו "הפיכת החפץ לעצמו"  או "ללכת קדימה אחורה" התוצאה היא שיש לעבר עתיד. הרעיון נולד בגרמניה במכון לקשרי חוץ ותרבות בשטוטגרט ((IFA. פולקר אלבוס, אוצר התערוכה, נדד במשך למעלה מעשר שנים בעולם כדי לקבץ אמנים צעירים שגילם אינו עולה על 40 שנים והגדיר אותם כ"בלשי העיצוב". כשסיים את מלאכת האיסוף בחר במוזיאון העיצוב בחולון כמקום המתאים להציג את התערוכה העולמית שתנדוד לאחר מכן בעולם. חלק נכבד מן האמנים שמציגים את עבודותיהם בתערוכה הם מעצבים ויוצרים ישראלים. בין השמות תמצאו את אילה צרפתי, אילון ערמון, אריק בן שמחון, יואב רכס, חנן דה לנגה ופיני ליבוביץ.

 

בין מסורת לחדשנות

התערוכה מציגה כ-70 עבודות שמתבססות על סגנונות עיצוביים מתקופות היסטוריות שונות. ישנו שימוש בכלי פורצלן, באריגים, שטיחים פרסיים, קופסאות קרטון, רקמה, אריגה, ראטאן ואמייל. העבודות נעות על הגבול הדק שבין מסורת לחדשנות כשהגישות משתנות בין המעצבים. ישנם כאלה שנוטים לשמר את הישן וישנם שהופכים אותו לסופר-מודרני עם קריצה שובבית. כל יוצר ופרשנותו אבל היפה הוא שרוב הפריטים נותרו שימושיים למרות המטמורפוזה שעברה עליהם.

 

ערסל שיזוף של לאורה ברנהארדט (צילום: רונית סבירסקי)

 

ההתמודדות של המעצבים הישראלים עם הנושא מעניינת במיוחד כיוון שלעיצוב הישראלי אין מורשת עיצובית ארוכת שנים. כמספר העליות השונות, העדות וההשפעות המזרחיות והמערביות כך הושפעו הסגנונות העיצוביים בארץ במהלך השנים מבלי שניתן לזהות אותם בצורה מוגדרת. למעשה היצירה העכשווית יוצרת את העבר.

 

חבלים, בלונים וכבשים

בין המוצגים בתערוכה תוכלו לראות ספסל-חבל שנעשה על ידי יואב רכס. הוא משתמש בעץ לבנה לבוד שלתוכו שולב חבל אדום. אילון ערמון הדביק פיסות של שטיחים פרסיים על משטח סיליקון ויצר שטיח חדש קל לניקוי ושאינו נרטב. המעצב התעשייתי פיני ליבוביץ אסף אלפי בלונים צבעוניים, שמשמשים בדרך כלל את הליצנים בימי ההולדת ליצירת ארנבים וחתולים. הבלונים נטולי אוויר הופכים לרעמה צבעונית שובבית בצורת כורסה שמחבקת את חמוקי הגוף באהבה. רעיון דומה אבל מבלונים לבנים הפך לשטיח רצפה שיש לו חיים משלו. איילה צרפתי יצרה כורסה שמזכירה את הבובות מגרבי ניילון שהסבתות אהבו לעשות. אלא שהיא יצרה אותה מצמר של כבשי מרינו מניו זילנד. חנן דה לנגה יצר כורסאות היי-טק מעור ופלדה ואריק בן שמחון השתמש בעץ אירוקו ויצר ממנו כסא דמוי כתר פלסטיק.

 

ספסל מעץ לבנה לבוד עם חבל של יואב רכס (צילום: רונית סבירסקי)

 

בין היצירות של המעצבים הזרים בלטה הכורסה האדומה מחומר מוקצף של פרנק וילאמס שזכתה לכותרת "פלוס דה מאדאם רובנס". המעצבת ההולנדית וונדי פלומפ (Plomp) עושה שימוש מתוחכם ומקורי במוטיב השטיח הפרסי, על-ידי הדפסת דוגמאות דקורטיביות וצבעוניות על הדפנות הפנימיות של קופסאות קרטון גדולות. ריצ'רד הוטן (Hutten) משתמש בחומרים ובטכניקה מסורתית בכדי ליצור אייקון חדשני לסגנון החיים הבורגני. בשטיח שמציג הוטן המוטיבים האוריינטאליים מופיעים רק בחלקו התחתון והופכים להיות פסים דמויי ברקוד המשתרעים לכל אורכו.

 

ארון מחומר מוקצף

המעצבת סילביה קניפל (Knüppel), לדוגמא, מעצבת ארונות שמקור ההשראה שלהם הוא מזנונים וארונות עשויים עץ כהה, כבד ומאסיבי ומעוצבים בסגנון בארוק פופולארי בשם "סגנון גלזנקירשן". במבט ראשון, נדמה שגרסתה העכשווית של קניפל, שנקראת "העצלן", גם היא אינה קלילה במיוחד. אך למעשה, הארון הכבד למראה פוסל מגוש מאסיבי של חומר מוקצף, והוא משולל דלתות, מגירות, או חלל פנימי. למרות זאת, עדיין ניתן להשתמש בו: המעצבת חצבה לתוך גוש החומר סדרת חללים, שבהם ניתן להניח חפצים מסוגים שונים: בגדים (אם כי אולי לא חליפות מגוהצות), עיתונים, תקליטורים ותכשיטים - כמעט כל דבר שנמצא בבעלות אנשים צעירים, ושהם אינם יודעים היכן בדיוק להניח. אמנם אין זה ארון עץ מסורתי, אך הוא מאפשר למשתמש בו להשליט סדר בחפציו, ועדיין מזכיר לנו את האידיאלים של דור הסבים.

 

כורסא מצמר כבשי מרינו ניו זילנד של אילה צרפתי (צילום: רונית סבירסקי)

 

בתערוכה כלולות כ- 23 וריאציות שונות על מוטיב הכסא. כך, למשל, כיסא עתיק ומהוה זוכה לחיים חדשים באמצעות שימוש בנייר דבק (COMPANY); דוגמא נוספת היא כסא לבן עשוי מגזעי עצים מסוקסים ומצופה לקה, שנראה כמו רהיט בהשראת סגנון הבארוק (Bo Reudler). במקרים אחרים, חומרים כגון מתכת גלית, פוליפרופילן או דיקט מוחלפים בראטאן.

 

התערוכה שנפתחה ב-26 במאי 2011 תמשך עד ה- 10 בספטמבר 2011.

שעות הפתיחה: ימים שני, רביעי ושבת 16:00-10:00, שלישי וחמישי 22:00-10:00, שישי 14:00-10:00. ראשון סגור.  מחיר כניסה: 35 שקל. טל. 073-2151500