צלם: רונית סבירסקי
יום הולדת 110 לקק"ל: שנה של סיורים ואירועים הקשורים לתולדותיה
צלם: רונית סבירסקי
ספר הזהב שהוקדש לילדים ב-1935
צלם: רונית סבירסקי
הקופסה הכחולה לדורותיה
צלם: רונית סבירסקי
בנין המוסדות הלאומיים בירושלים - קק"ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד

יום הולדת 110 לקרן קימת לישראל

מאת: רונית סבירסקי

 

קרן קימת לישראל חוגגת 110 שנים לייסודה. ההחלטה על הקמתה הוכרעה בקונגרס הציוני החמישי בי"ט טבת תרס"ב (29 בדצמבר 1901) והיא הגיחה לעולם בפרץ של יזע ודמעות. מאבקי כוח, דחיית החלטות, שברון לב וחלומות שהתנפצו עד ליום המאושר. במהלך שנת 2012 יערכו סיורים ואירועים הקשורים לתולדותיה של קק"ל.

 

בנין המוסדות הלאומיים בירושלים, קק"ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד (צילום: רונית סבירסקי)

 

כשקרמינצקי בכה

סיפור הקמתה של קק"ל החל כשפרופסור צבי הרמן שפירא הציג באסיפה של אגודת ציון ב- 1884 קופסת פח לאיסוף מטבעות, שכינה אותה "פושקע" וביקש מהנוכחים לשלשל לתוכה מטבעות כדי לגאול את אדמת ארץ ישראל. בישיבה האחרונה של הקונגרס הציוני הראשון ב-1897 עלה פרופסור הרמן שפירא על במת בחירי עם ישראל והציע לייסד את קרן קימת לישראל. ההצעה הועברה לעיון נוסף של הצירים. שפירא, שנפטר 8 חודשים לאחר מכן, לא זכה לראות את יוזמתו מתגשמת. יונה קרמינצקי, הציר מווינה, המשיך את דרכו כשמנגד עמד המשפטן מקס בודנהיימר. הוא הצליח לדחות את ההצעה לייסוד קק"ל מקונגרס לקונגרס. ביום חורף קר בעיר באזל בשוויץ במהלך הקונגרס הציוני החמישי עלה בידו של בודנהיימר למנוע פעם נוספת את הקמת הקרן. הוא גייס 81  צירים שהצביעו נגד מול 54 שתמכו ברעיון.

 

בנימין זאב הרצל לא נכח בעת ההצבעה באולם ומיהר לחזור לאולם כששמע את תוצאות ההצבעה. במסדרון הוא פגש את יונה קרמינצקי כשהוא ממרר בבכי. הרצל הושפע מפרץ הציוניות שראה לנגד עיניו ונקט יוזמה חדשה. בעצתו של סגנו ועוזרו דוד וולפסון הוא חילק את ההצבעה לשניים. בחלקה הראשון הצירים הצביעו על השאלה העקרונית האם לייסד את הקרן ורק לאחר מכן הצביעו על תפקידיה. התרגיל הדיפלומטי הצליח וקרן קימת הוקמה. עם תום ההצבעה הרצל הסיר את כובע הצילינדר שלו וביקש מצירי הקונגרס להניח בו תרומות לרכישת קרקעות בארץ ישראל. הראשון שהניח 10 פאונד היה יונה קרמינצקי והוא הקדיש אותם לזכרו של פרופסור הרמן שפירא. אחריו תרמו סכום זהה הרצל, וולפסון ומונטיפיורי, הרבה כסף במושגים של אותם ימים.

 

ספרי הזהב - שמות, תרומות והקדשות (צילום: רונית סבירסקי)

 

ספרי זהב

באותו מעמד הוחלט להנציח את התורמים בספר זהב. מאז אותו רגע היסטורי הופקו 26 ספרי זהב ובנוסף ספרים נושאיים ביניהם: כרך יובל 50 שנה למדינת ישראל, ספר ירושלים, ספר לבני מצווה, ספר נישואין, ספר הילדים וכרך שהוקדש לחיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל. מדובר בספרים ענקיים שמשקלם נע בין 90-80 קילוגרם ואחד מהם, שכריכתו מצופה באבני ירושלים שוקל למעלה מ-100 קילוגרם.

 

הספרים מוצגים בלשכה הראשית של קק"ל בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים. ארון ספרים בעל דלתות זכוכית נושא בין מדפיו שמות, תרומות והקדשות שדרכם נשקפת ההיסטוריה של עם ישראל ותקומתו. הספר הראשון עטוף בכריכת עור עם רקיעות שיוצרות שמש, פרחים, שיבולים וגפן. בדף הפותח כתובים שמותיהם של התורמים הראשונים כשבראש העמוד מופיעה תרומתו של יונה קרמינצקי. הספר השני נקרא על שם בית הספר הראשון לאמנות ועיצוב בארץ ישראל "בצלאל" ועוצב על ידי מוריו הבכירים: בוריס ש"ץ, מאיר גור-אריה וזאב רבן. הנושא המרכזי הוא איכר שחורש את אדמתו והעיצוב משלב חריטה על שנהב שיצר גור-אריה, עבודת פיליגרן שאופיינית לתכשיטים התימנים שעוצבה על ידי רבן ואילו בוריס ש"ץ עיצב את גלגל המזלות בחריטה על כסף שעבר הזהבה משובץ באבנים טובות. הספר הושאל לתערוכה בפריס ונמצא כרגע ברסטורציה במוזיאון ישראל.

 

כריכה מאבנים

ב-1933 הופק "ספר הילדים" שנושא תמונות רבות חלקן של ילדים רכים בשנים. בתום מלחמת העולם השנייה הסתבר שכחמישית מהילדים הנזכרים בספר נספו בשואה. הספר השישי מהשנים 1939-1938 עמד בסימן העלייה הבלתי לגאלית לאחר פרסום הספר הלבן והגבלת העלייה לארץ. הכרך השביעי שמנציח את קורבנות השואה אינו מעוטר. הספר השמיני מוקדש לשארית הפליטה ומתאר על כריכתו את הדמויות בעלות הפנים החתומות. ספר הזהב של מלחמת ששת הימים מנציח את העיר העתיקה וספר המוקדש ל-3000 שנות היסטוריה של ירושלים מצופה כולו באבנים ירושלמיות. ספר היובל למדינה עוצב על ידי האמן אליעזר וייסהוף ככריכת עור בצורת מנורת קנים שמהם צומחים ענפי זית. כרך 21 מוקדש למאה שנות התיישבות יהודית, 70 שנים לדגניה ו-100 לפתח תקווה. במהלך הסיור יינתנו הסברים על הספרים וניתן יהיה לצפות בתוכנם.

 

הקופסה הכחולה לדורותיה (צילום: רונית סבירסקי)

 

הקופסה שגאלה את המדינה

נוסטלגיה נוספת שמוצגת בבית קק"ל בירושלים הן הקופסאות הכחולות ששימשו לאורך השנים. סיפורה של הקופסה כרוך אף הוא בנושא התרומות לגאולת האדמות. זמן קצר לאחר ההכרזה על ייסוד קק"ל בקונגרס, פנה פקיד בנק בשם חיים קליינמן מהעיירה נאדבורנה בפולין  למערכת העיתון  הציוני "די וולט" שיצא לאור בווינה ותיאר את יוזמתו החדשה. הוא העמיד במשרדו במקום מרכזי קופסה והדביק עליה פתק "'קרן לאומית". הוא הופתע מההיענות וממספר התרומות והציע לחברי הקונגרס ולפקידי המשרדים הציוניים השונים לפעול באותה דרך.

 

מנהלה הראשון של קק"ל, יונה קרמניצקי הזמין את הקופסאות הכחולות הראשונות שיוצרו בווינה וכך נולד המושג "הקופסה הכחולה". אחת הקופסאות מפס הייצור הזה נמצאת במוזיאון הרצל בירושלים על שולחן עבודתו של חוזה המדינה. היא יוצרה בגרמניה ב-1920 וצבעה ירוק כשבמרכזה מגן דוד. בשנים של המנדט הבריטי בארץ והעלייה הבלתי לגאלית הנפיקו קופסה כחולה זעירה בגודל קופסת גפרורים. בשנות ה-30 עוצבה קופסה בצבעי צהוב וכחול לשימוש באנגליה. בגרמניה נמצאה קופסה עשויה מעור בצורת סידור תפילה. הקופסה הכחולה שעוצבה ב-1934 נקראה "הקופסה החדשה" והפכה לקופסה הרשמית של קק"ל. היא נבחרה לאחר ששלושה עשורים השתמשו בקופסאות ללא קו אחיד. "הקופסה החדשה" מנציחה את מפת ארץ ישראל בגוונים של כחול ולבן, במרכזה מגן דוד והלוגו של קק"ל.  בבית כנסת ברובע היהודי בירושלים נמצאה קופסת אבן במשקל 25 קילוגרם ובהריסות גטו ורשה נמצאה קופסה כחולה שרופה.

 

הכרך השישי של ספרי הזהב (צילום: רונית סבירסקי)

 

בין שתי מלחמות העולם הופצו בכל הקהילות היהודיות למעלה ממיליון קופסאות. בארץ, בני הדור הקודם עדיין זוכרים את הקופסה שבכל יום שישי שלשלו לתוכה מטבעות אחדים. הערך החינוכי של הנתינה והקשר לאדמה היה רב יותר מאשר התרומות עצמן. ב-1983 ניצבה קרן קיימת מול ביקוש שיא של למעלה מ-60 אלף קופסאות ובמלאות 90 שנה לקק"ל נערכה תערוכת "הקופסה הכחולה". בין המוצגים הייתה הקופסה שנמצאה בין שרידי גטו ורשה, קופסאות עגולות, חומות, שחורות ולבנות.

 

את הסיור בבניין קק"ל כדי לסיים ברחבה המשקיפה על הבניין מבחוץ. בבניין שמסמל את תחילתה של מדינת ישראל, נמצאים כיום המוסדות הלאומיים: הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציוניות, קרן היסוד וקק"ל.