צלם: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
רגע לפני הבק"ום: תערוכת צילומים המתעדת את רגעי הפרידה שלפני הגיוס
צלם: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
זוג נפרד בלשכת הגיוס
צלם: ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
שני חברים נפרדים, המתגייס יוצא מהאוטובוס
צלם: באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית
המתגייס החדש, נעליים צבאיות סביב צווארו

"לילה ראשון בלי אמא"

לקראת יום העצמאות ויום הזיכרון, תפתח באכסדרת בית האופרה-המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב תערוכת הצילומים "לילה ראשון בלי אמא", המתעדת את רגעי הפרידה של חיילים וחיילות ממשפחותיהם, רגע לפני שהם עולים על האוטובוס בבק"ום. התערוכה, בחסות בית האופרה, מהווה חלק מן המפעל "חיילים מצלמים צבא", אשר מתקיים זו הפעם השמינית. התערוכה תוצג עד ה-31 במאי.

 

עודד קרא בבקו"מ, לקראת הגיוס לצה"ל

 

"חיילים מצלמים צבא" הינו מפעל אמנותי שנוצר לזכרו של סמ"ר אמיר קרא ז"ל אשר נהרג בקרב בלבנון בהיותו בן 20. קרא נולד ב-21 באוקטובר 1974, גדל ולמד בנס-ציונה, טייל ברחבי הארץ במסגרת "חוג סיירות", הצטיין בקליעה למטרה, התנדב במד"א ובמשמר אזרחי, התעניין במדע, מוזיקה וצילום. הוא התגייס לצה"ל במרס 1993 ושירת ביחידה מבצעית בחיל המודיעין כמפקד צוות והיה, לפי דברי מפקדיו, דוגמא ומופת בפועלו וברוחו. אמיר נפל בקרב במוצב בעומק רצועת הביטחון בלבנון ב– 17 במאי 1995, י"ז אייר תשנ"ה, ערב ל"ג בעמר. אמיר היה חובב צילום נלהב והותיר אחרי מותו צילומים מרתקים המבטאים את אישיותו.

 

הלן קרא, אמו של אמיר, מרכזת את המפעל "חיילים מצלמים צבא" לזכרו של בנה. את הצילומים שנאספו במהלך התערוכות שהתקיימו היא תורמת לארכיון צה"ל ובכך מועשר התיעוד הצה"לי בזויות אנושיות ויוצאות דופן המשקפות את ההוויה הצה"לית כנייר לקמוס לחברה הישראלית בתקופותיה השונות.

 

חרדים מגיעים ללשכת הגיוס תל השומר (ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)

 

הצילומים נאספו מאלבומים משפחתיים, צלמים ובהם אלכס ליבק, אופק רום כרמל (מעיתון במחנה) ולשכת העיתונות הממשלתית, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. בתהליך האוצרות עסקה וועדה לבחירת צילומים: אלכס ליבק – ראש הוועדה, שלמה ערד ונועה מלמד.

 

אלכס ליבק על התערוכה: "התצלומים שלפנינו הם של צעירים  ומשפחותיהם העומדים בפני שינוי משמעותי  בחייהם. הנער המתגייס עוזב את הבית בפעם הראשונה. רובנו מכירים וגם חווינו את הדרך החדשה, הארוכה, הקשה והמורכבת אשר לפני הצעיר.  על פי רוב,  המתגייס בן השמונה עשרה  מייחל  לשינוי שבסופו של דבר ימקם אותו כבוגר, כחלק מההוויה הכל כך ישראלית, כאזרח שממלא את חובתו הראשונה -כפי שחונך - לחברה ולעם. זהו הצעד הראשון המשמעותי מאז התחיל ללכת כתינוק. אבל אם אז היה תמיד מישהו קרוב אליו, ניצב לצידו, תומך בו ושומר עליו, עכשיו הוא לבד. אבל לא רק הוא. ברגע בו נפתחת דלת  האוטובוס שלו, נסגרת הדלת על  "לבד" אחר לגמרי. של ההורים, של המשפחה. אם כל המתגייסים בעיצומה של המלחמה הראשונה הלכו בעיניים עצומות כמעט, מתוך ביטחון מלא אמונה ודבקות בייעודם, ששים וכמה שנים מאוחר יותר  עיניהם פקוחות לרווחה.  עיניהם של ההורים פקוחות עוד יותר.

 

מתגייס חדש בשרשרת החיול בבקו"מ (ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)

 

התצלומים שלפנינו מעידים גם על פרידה גדולה יותר, מעבר לגבולות המשפחה, פרידה מתקופה אחרת, של נאיביות מסוימת. מרחק עצום פעור בין המתגייס החדש ב 1948  לעומת זה של היום.  הראשון מחייך מול המצלמה,  נעליו הצבאיות ,החדשות, תלויות סביב צווארו, כלי אוכל ארכאיים בידיו, משקפיו עגולים, התצלום שאז היה אולי דוגמא  ומופת  מקבל עכשיו משמעות שונה לחלוטין: עכשיו ניצב לפנינו  "חנון" ."צפוני". ולא נישכח  - אשכנזי. תצלום הוא עדות, מסמך היסטורי אבל, תהיה זו טעות להתעלם מהקונטקסט שלו בתקופה בא הוא צולם. לעומתו, בתצלום אחר,  המתגייס העכשווי לובש טישירט צהובה ועליה מודפס תצלומו המפורסם של  רוברט קאפה של החייל  הרפובליקני  ברגע שנורה במלחמת האזרחים בספרד. מתחתיו מופיעה, באנגלית השאלה: למה?

 

ובכל זאת יש משהו מגשר על פני הדורות: החובה לעבור את המסלול הזה שחרג מזמן מהצורך האחד והיחיד להגן עלינו. הוא גם מסלול של מסע  אניציאציה שבסופו היחיד מתקבל לחברה".

 

בית האופרה- המשכן לאמנויות הבמה, שדרות שאול המלך 19 תל אביב

האכסדרה פתוחה בימים ראשון-חמישי, בין השעות 20:30-9:30 

ובימי שישי וערבי חג בין השעות 13:00-9:30

www.israel-opera.co.il