בוכרה הנסתרת והיפה

מאת: רונית סבירסקי
תבשיל אוש-פלוב הטעים ביותר בעולם ושטיחי משי מרהיבים בעבודת יד הם רק חלק מקסמה של העיר האקזוטית בוכרה. הפרק השני במסע על דרך המשי באוזבקיסטן.

 

שמות רבים נקשרו לעיר בוכרה (Bukhara) "האצילה", "הקדושה", "הנסתרת", "כיפת האסלאם" והידוע מכולם "היפה", או בשמה הקדום  Numijket.  ההיסטוריונים משייכים את מקור השם בוכרה לתקופה בה שלטה במרכז אסיה האימפריה הפרסית שכונתה "סוגדיה" (Sogdia). בשפה הסוגדית Bukharak פירושו מקום שמח. אם לשפוט על פי האווירה הכובשת של בוכרה גם בימינו, הכינוי בהחלט מוצדק. יש בה שילוב של מבנים אדריכליים מרשימים, בזאר עתיק, שטיחי משי יפהפיים, סמטאות ציוריות, מסעדות שמציעות אוכל מסורתי נפלא ונשים בלבוש ססגוני שכובש את העין והלב.

 

 צבעוניות פורצת גבולות     צילום: רונית סבירסקי

 

שטיחי משי ותבשיל אוש-פלוב

בוכרה היא בירת מחוז הממוקמת במישור טורן שרובו חולות ומיעוטו רמות ועמקים, המצויים בחלקם במדבר קיזיל קום (חול אדום). נהר זראוושאן שממנו מסתעפות תעלות השקיה רבות מהווה מקור חיים לשטחי החקלאות, עצי התות לתעשיית המשי, גפנים, כותנה, ירקות ועצי פרי. כרי הדשא משמשים לרעיית כבשים מזן הקארקול שעורותיהם מהווים את אחד מענפי הייצוא הגדולים של אוזבקיסטן.

 

 שטיחים מעופפים       צילום: רונית סבירסקי

 

שטיחי המשי של בוכרה ידועים בטיבם וביופיים, חלקם מיוצרים במפעלים מקומיים וחלקם מיובאים ממדינות שכנות, כשבוכרה מהווה מרכז הפצה חשוב עבורם מאסיה לעולם המערבי ולמזרח הרחוק. התיירים פוקדים את מסעדות העיר כדי לטעום את תבשיל האוש פלוב (Osh plov, Palov)  המסורתי שמורכב משכבות של בשר כבש, גזר, אורז וביצי שלו. בוכרה ידועה בשיטת הכנת האוש-פלוב בשכבות נפרדות ובבישול איטי שמעניק לו טעם מופלא.

 

 השכבות הקובעות    צילום: רונית סבירסקי

 

מיקומה של בוכרה על צומת דרכים חשוב, שמקשר בין אירן והים הכספי אל סמרקנד וטשקנט עד לסין, היווה גורם משיכה לאימפריות ולממלכות שרצו לשלוט בדרכי מסחר. האזור היה נתון למאבקים ומלחמות עוד מתקופת השלטון של האימפריה הפרסית שנכבשה על ידי אלכסנדר מוקדון, ולאחריו בידי שבטים הונים, המונגולים, המוסלמים והסובייטים. יופייה של העיר העתיקה מהלך קסם על המבקרים עם צריחי המסגדים, המדרסות, בתי האבן והחצרות הפנימיות.

 

שש בש, קפה ונרגילה

עד תחילת המאה ה-20 הובילה רשת של תעלות מים אל בבריכות אבן פתוחות המכונות "האוז". המים שהזדהמו גרמו למחלות ולמגפות שקיצרו את תוחלת החיים של התושבים. השלטון הבולשוויקי חסם את התעלות, ייבש את הבריכות ונותרו רק מעטות לצורך שימוש ושימור העבר. אחת מהן, ה"לאבי האוז" ׁנמצאת במרכז שוקק עם מסעדות, בתי קפה ומלונות. היא מוקפת בתי מדרסה עתיקים ועצי תות שענפיהם קורסים אל המים. המקומיים תופסים שלווה בצל העצים, משתרעים על מיטות מוגבהות מול המים, משחקים שש בש או שותים קפה ומעשנים נרגילה.  בצמוד לבריכה ניצב פסלו של נאסר א-דין רוכב על חמור. דמותו האהובה של הפילוסוף ומספר הסיפורים זוכה לאהדה בקרב הילדים שמצטלמים רכובים על גב החמור.

 

 מבלים ליד בריכת "הלאבי האוז"    צילום: רונית סבירסקי

 

בתי העיר העתיקה בנויים ברובם משני קומות המקיפות חצר פנימית. בתים אלה שמשו בתקופה קדומה כקרוואן סאראי  (Karavansaray) ללינה ואחסון סחורות של שיירות דרך המשי. מדרסת נודיר דבון באג'י ממוקמת בצדו המזרחי של ה"לאבי האוז". היא הוקמה ב-1622 ובמקור שמשה כקרוואן סאראי אבל הוסבה למדרסה. חזית מרשימה בצבעי כחול לבן מובילה אל חצר פנימית גדולה מוקפת במבנה בעל שתי קומות. חללי הקומה הראשונה הפכו לגלריות ודוכנים המציעים עבודות יד ורקמות. עיטורי הקירות משלבים עבודת פסיפס זעירה עם טכניקת המאיוליקה שבה משתמשים באריחים שלמים.

 

מדרסת נודיר דבון באג'י     צילום: רונית סבירסקי

 

ארמון המלך המפואר ומעיין איוב

העיר הקדומה, שרבים ממבניה הוכרזו כאתרי מורשת על ידי אונסק"ו,  נוסדה על גבעה "הארק". ארמון הקיץ של האמיר האחרון נמצא במרכזה של  מצודה בגובה 18 מטרים ובולט למרחוק בעוצמת חומותיו וצריחיו. הארמון,  'סיטוראיי-מוכי-חוסה' (ארמון הכוכבים והירח) נבנה על-ידי האמיר סייד עאלים ח'אן בשנת 1917. הוא פתוח למבקרים שמסיירים בין  אולמות האירוח המפוארים וההרמון שימש לנשותיו ולפילגשיו. רהיטים, שטיחים וחפצי נוי יקרי ערך מוצגים בחללים השונים ובגנים משוטטים טווסים כמו בתקופת המלכות.

 

 ארמון הקיץ של האמיר האחרון     צילום: רונית סבירסקי

 

בלב הפארק המודרני כיום נמצא השריד העתיק ביותר בבוכרה ששייך לסוף המאה ה-9 לתקופת בה שלטו הסמנידים, השליטים המוסלמים הראשונים במרכז אסיה. שרידי המאוזוליאום של האמיר איסמעיל סמאני (892-907) התגלו ב-1930 ושוחזרו במדויק. הוא נחשב ליצירת מופת ארכיטקטונית בשיטת הנחת הלבנים והעיטורים הגיאומטריים שמקשטים אותו. המבנה משלב אלמנט רבועי שמסמל את האדמה, מעגלי שמסמל את השמים וכנפיים שמסמלות מלאכים. לדעת היסטוריונים השליטים המוסלמים החריבו את המונומנטים הקשורים לדת הפרסית הזורוסריאנית חוץ ממקדש השמש והירח שהפכו אותם למסגדים. מקדש הירח הפך למסגד Magoki-Attari ומקדש השמש הוסב למאוזוליאום של סמאני.

 

יצירת מופת ארכיטקטונית    צילום: רונית סבירסקי

 

בסמוך למאוזוליאום נמצא המונומנט שנקרא 'צַ'שְם אַיוּבּ' ('מעין איוב') שראשיתו במאה ה-16 והוא מתאפיין בכיפת קונוס ובשלוש כיפות נוספות. האגדה מייחסת את המקום לאיוב המקראי שהגיע לבוכרה ובנגיעת ידו יצר את המעיין. גרסה אחרת מייחסת למעיין את פלא הריפוי שלו ממחלת הצרעת. מעיין איוב היווה במהלך הדורות מקור משיכה ליהודי מרכז אסיה.

 

מעיין המרפא של איוב     צילום: רונית סבירסקי

 

מדרסת אולוגבק (Ulugbek) היא אחת החשובות לאוזבקים שרוחשים הערצה גדולה למנהיגם הגדול טימור לאנג. היא נבנתה ב- 1420 על ידי מירזו אולוגבק,  נכדו של האמיר טימור.  על שער הכניסה נישאת הכתובת "שאיפה לידע היא חובה של כל גבר או אשה מוסלמים". המבנה בעל שתי הקומות מקיף חצר גדולה ומחולק לחדרי לימוד ולינה, כשבכל חדר התגוררו 4 תלמידים. בשנת 1586 שיפץ השליט עבדול ח'אן את המדרסה והוסיף לה לבנים עם זיגוג ואריחי מאיוליקה מעוטרים.

 

מינרט שנראה כמו תכשיט

המונומנט שמתנשא מעל כולם מימיו של השליט הקאראחני ארסלן ח'אן הוא מינרט קאליאן (Kalyan minaret) שנבנה ב-1127 בהשראת מגדלי פעמונים ומגדלורים שהיו נפוצים במזרח התיכון. המינרט מורכב מלבני בריק, גובהו 45.5 מטרים, קוטר בסיסו 9 מטרים ובתוכו 104 מדרגות שמטפסות למעלה בספירלה. הוא מעוטר ב-12 רצועות בעלות צורות גיאומטריות וקליגרפיות שונות זו מזו ו-16 מרפסות מקושתות בצריחו. כותרתו העליונה ניזוקה בהפצצות הצבא האדום ב-1920 ושוחזרה על ידי הסובייטים מאוחר יותר.

 

 המינרט ששרד את ג'ינגס ח'אן     צילום: רונית סבירסקי

 

קאליאן מכונה גם "מינרט המוות" כיוון ששימש כמקום הוצאה להורג של נידונים שהושלכו אל מותם מצריחו. המנהיג המונגולי ג'ינגס ח'אן הרס את בוכרה עד היסוד, הוא החריב ושרף את בתיה, טבח בתושבים ואת הנותרים מכר לעבדים. האגדה מספרת שכשהגיע למינרט קאליאן הרוח העיפה את כובעו מראשו והוא התכופף להרים אותו. לגביו היה בזה סמל של הכנעה וכבוד וכך ציווה שלא להרוס את המגדל.

 

יופייה של בוכרה שמפעים את המבקרים הוא רק הד לימים מפוארים שהיו ונכחדו. מרבית המבנים שמעטרים כיום את העיר העתיקה הוקמו בתקופתו של עבדול ח'אן ה-2, ששלט בשנים 1598-1583. בוכרה הפכה למרכז מסחרי, תרבותי ודתי חשוב. היו בה שווקים גדולים וקרוואן סאראי שעמדו לרשות הסוחרים. הוקמו בה כמאה מדרסות ולמעלה מ-300 מסגדים. לצדו של מינרט קיליאן הוקמו במאה ה-16 המסגד הגדול קיליאן ומדרסת מיר עראב, ובתחילת המאה ה-20 מדרסת אמיר עאלים ח'אן.

 

 מדרסת מיר עראב מהמאה ה-16   צילום: רונית סבירסקי

 

11 בתי כנסת

ליהדות בוכרה יש חלק לא מבוטל בתולדות העיר. ישנם חוקרים שרואים בהם צאצאים של יהדות פרס והאגדות מספרות על כך שיהודים הובאו במאה ה-14 על ידי השליט כאורגי שטיחים. במאה ה-17 נבנה בית הכנסת הראשון וליהודים נבנה רובע מיוחד שנקרא "המחללה" והם חויבו לגור בו. בשנות השיא היו באוזבקיסטן 11 בתי כנסת, כיום נותרו שניים, אחד מהם נמצא ברובע היהודי בבוכרה ברחוב Sarrofon 20 ומנוהל על ידי הגבאי והחזן יצחקוב אברהם בריסוביץ'. בית הכנסת כולל שני אולמות ובניהם חצר פתוחה. האולם הקטן משמש לתפילות יומיות והגדול לימי חגים וטקסים. בית הכנסת זוכה לביקורים של מנהיגים מפורסמים מהעולם בזכות שתי מגילות תורה שגילן למעלה מאלף שנים. בשנים בהם שגשגה הקהילה חיו באוזבקיסטן למעלה מ-40 אלף יהודים. כיום מתגוררים בה כ-8000 יהודים מתוכם 500 בבוכרה. המושג יהודי בוכרה מתייחס לכל יהודי שחי במרכז אסיה מהעת העתיקה ועד היום.

 

החזן בריסוביץ' בפרקי חזנות בבוכרה     צילום: רונית סבירסקי

 

סיור חקלאי ולינה ביורטות

מסלול הטיול על דרך המשי הוא הזדמנות לצאת מהערים העתיקות אל המרחבים המדבריים וכרי הדשא ולהכיר את חיי החקלאים והנוודים. מבוכרה אפשר לצאת לטיולים במסגרת פרויקט "אקו-תוריזם" אל מדבר קיזיל קום ואגם איידרקול. טיול שמאפשר לינה במדבר ביורטות, לאכול יחד עם הרועים והחקלאים את האוכל המסורתי הביתי, לרכב על גמלים ולבקר בעיירות נורטה ונאבויי. לבוכרה ניתן להגיע ברכבת מהירה ונוחה שמוגשים בה תה, קפה ומאפה ומשך הנסיעה בה הוא כשעתיים מטשקנט או מחיווה.  ישנה גם רכבת תיירים שכוללת תאי שינה Orient Silk Road Express עם חדרים מעוצבים ואמבטיה צמודה. הרכבת הזו נעה על ציר דרך המשי ובאמצעותה ניתן להגיע ליעד הבא - העיר סמרקנד.

חיווה - עיר מהאגדות - הפרק הראשון במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

בוכרה היפה והנסתרת - שטיחי משי והאושפלו הטעים בעולם - הפרק השני במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - סוף העולם מזרחה - הפרק השלישי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן

סמרקנד - עיר של לחם וחמאה - הפרק הרביעי במסע על דרך המשי באוזבקיסטן