מהפכת האימפרסיוניסטים במוזיאון תל אביב

 

תערוכות של אמנים אימפרסיוניסטים נחשבות למבוקשות ביותר בעולם וקשה להאמין שהציירים האלה קיבלו ביקורות קטלניות בתחילת דרכם. לפני 150 שנים התקיימה התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה והשנה מציינים זאת בתערוכות ברחבי העולם ובתערוכה שנפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות ותוצג עד 14 בדצמבר 2024

 

 אור וצבע ביצירתו של אנרי מרטן      צילום: רונית סבירסקי

 

קודם ד'אורסיי ואחר כך תל אביב

תרועת הפתיחה של חגיגות 150 לאסכולת האימפרסיוניסטים נשמעה במוזיאון ד'אורסיי בפריז באפריל 2024. קירות תחנות המטרו ושלטי החוצות כוסו בכרזות עם ציוריהם של רנואר, מונה ודגה ורשימת ההמתנה לכרטיסים רק הלכה והתארכה. למרות הקושי בתקופה המאתגרת של המלחמה, מוזיאון תל אביב הצליח לארגן ולפתוח גם הוא את תערוכת האימפרסיוניסטים שמבוססת על יצירות מהאוסף העצמי. יצירות שנארזו במרתפי המוזיאון עם פרוץ המלחמה נפתחו, יצירות הושאלו מבעלי אוספים פרטיים ומספר יצירות הגיעו מחו"ל.

 

הרקדניות של דגה בפיסול ובציור       צילום: רונית סבירסקי

 

קבוצת הדחויים

התעוזה של קבוצת האמנים שלימים נקראו האימפרסיוניסטים הייתה שקולה למהפכה באמצע המאה ה-19. הם לא רק נשפטו על ידי הציבור והמבקרים אלא נדחו על ידי האקדמיה לאמנות שתחת חסותה הוצג הסלון השנתי האמנותי בפריז. האמנים שנבחרו להשתתף בסלון זכו להכרה ולהוקרה לאומית ובין-לאומית שקבעה את עתידם. הציירים הראשונים שהכריזו על עצמאותם ביניהם פיסארו, קורבה, וויסלר, מאנה ומונה לא התקבלו לסלון והוגדו כקבוצת הדחויים. המלך נפוליאון ה-3 לקח אותם תחת חסותו והקצה להם אגף לצד תערוכת הסלון. ב-1873 הוקמה האגודה של האמנים העצמאיים על ידי קלוד מונה וכללה את אוגוסט רנואר, אלפרד סיסלי, אדגר דגה, קאמי פיסארו ונוספים.

 

חבצלות המים של קלוד מונה      צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה הוצגה בשנת 1874 בסטודיו של האמן והצלם נדאר בבולבאר דה קפוסין 35 בפריז. השתתפו בה 31 ציירים, פסלים ויוצרי הדפס והוצגו 200 יצירות. ציור "התרשמות (אימפרשיין) זריחה" של קלוד מונה שהוצג בתערוכה ננעץ כחץ לעגני על ידי מבקר האמנות לרוא שהעניק למאמר את הכותרת "תערוכת האימפרסיוניסטים". הקהל והמבקרים קיבלו בחשדנות ובחוסר הבנה את הסגנון שנראה לרבים כמו ציור בלתי גמור והביקורות היו שליליות.

 

הרקדניות של פול גוגן      צילום: רונית סבירסקי

 

8 תערוכות שתפסו עצמאות

בין השנים 1886-1874 הוצגו 8 תערוכות של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטים. בתערוכה השנייה השתתפו רק 20 אמנים ובשלישית 18. התערוכה הזו כבר זכתה לביקורות חיוביות וסמן ראשון לקבלת הסגנון החדש. בתערוכה הרביעית השתתף האמן דגה וביקש ששמה יהיה תערוכת אמנים עצמאיים. בתערוכה החמישית נעדרו מונה ורנואר והמבקרים תהו מה עתידה של הקבוצה. בשישית המספר ירד כבר ל-13, בשביעית לשבעה ובשמינית והאחרונה נחשף לראשונה הסגנון שנקרא נאו-אימפרסיוניזם ובה הוצגו עבודות של סרה, קאמי, פיסארו האב והבן. כאות מחאה על הסגנון החדש סרבו מונה, רנואר, סיסלי וקייבוט להשתתף בתערוכה. סקנדל בפלטת הצבעים והשאר היסטוריה.

 

יצירת אמן קאמי פיסארו       צילום: רונית סבירסקי

 

צבעים חדשים ואור טבעי

4 אולמות מוקדשים לתערוכת האימפרסיוניסטים במוזיאון תל אביב לאמנות. כל חלל נצבע בצבע שמשקף את הסגנון המיוחד כפי שהאימפרסיוניסטים ביטאו את עצמם בצבע ובאור. הצבעים שנבחרו הם סגול, ורוד עתיק, ירוק וכחול אפור. בכניסה לתערוכה על רקע קירות ירוקים מוצגות 4 יצירות של אוגוסט רנואר. אחת מהן נחשבת ליצירה מופת באוסף מוזיאון תל אביב ונקראת עירומה מאחור. הציור הזה מסתיר בין צבעיו ימים חשוכים באירופה. הוא היה בבעלותו של איש עסקים הולנדי, וילהלם ויינברג, שיצא לנסיעת עסקים בעת שמלחמת העולם השנייה פרצה. בשובו הוא גילה שאשתו וילדיו נלקחו למחנות ההשמדה. בשנת 1958 הוא תרם את הציור עירומה מאחור למוזיאון תל אביב.

 

עירומה מאחור  - יצירתו של האמן אוגוסט רנואר       צילום: רונית סבירסקי

 

היצירות שמוצגות בחלל הסגול מייצגות את האמנים שהשתתפו בשמונה התערוכות הראשונות. מונה, גוסטב קייבוט ואלפרד סיסלי ציירו את הטבע, אדגר דגה והציירת ברת מוריזו ציירו דמויות ומבנים שמשקפים את העיר המודרנית ואת חיי הפנאי. קאמי פיסארו צייר את חיי העיר והכפר ואילו  פול גוגן ופול סזאן בחרו בסגנון שקיבל את השם פוסט אימפרסיוניסטי. נוכחותן של נשים בסצנת האמנות הפריזאית הייתה קטנה. שתיים שהצליחו לזכות למעמד בקבוצת האימפרסיוניסטים היו ברת מוריזו ומארי קאסאט בעיקר בזכות אדגר דגה שלקח אותן תחת חסותו בתחילת דרכן. ציור של מוריזו וציור של פול גוגן הוצגו זה לצד זה בתערוכה השישית ב-1881 ואוצרת התערוכה הצליחה להציב אותם שוב זה לצד זה אחרי 143 שנים תודות להשאלת ציורו של גוגן ממוזיאון ישראל.

 

היצירות שנפגשו שוב אחרי 143 שנים      צילום: רונית סבירסקי

 

ציירו ביערות ובישיבה בסירה

בשנים שבהן פעלה קבוצת האימפרסיוניסטים, פריז החלה ללבוש צביון של עיר מודרנית. האדריכל אוסמן הכניס מושגים של אדריכלות מתקדמת ותיכנן שדרות רחבות ידיים, כיכרות וגנים ציבוריים. האמנים האימפרסיוניסטים הוקסמו מהחידושים ובחרו לצייר את הרחובות, תחנות המטרו, בתי הקפה, המבנים וחיי העיר. חלקם עבדו בחוץ באור הטבעי והשתמשו בטכניקות חדשות להביע אור, צל וצבעים בגוונים לא שגרתיים.

 

ילדה ואיכרה במנוחה בשדה - יצירת האמן קאמי פיסארו     צילום: רונית סבירסקי

 

לציירי אסכולת ברביזון יש חלק חשוב בשלבים הראשונים של היווצרות האסכולה. הם היו בין הציירים הראשונים שעזבו את הסטודיו וציירו באוויר הפתוח באזור ברביזון ליד יער פונטנבלו ומכאן קיבלו את שמם. ביניהם קורו ודוביני שהיוו בין השנים 1870-1830 מקור השראה לאמנים שפיתחו את האימפרסיוניזם. קורו לימד את קאמי פיסארו וברת מוריזו להשתמש בצבעים רכים ובמשיכות מכחול אקספרסיביות. דוביני יצר נקודות אור בעזרת קווים עדינים ומשחקי גוונים. דוביני נהג לצייר כשהוא יושב בתוך סירה שטה ולימד את מונה לעבוד על סטודיו צף בנהר הסיין כדי לקבל נקודת מבט אחרת על העיר.

 

טכניקת הפוינטליזם של פול סיניאק        צילום: רונית סבירסקי

 

נקודות קטנות בצבעים ישר מהשפופרת

החלל הוורוד-עתיק מתמקד בטכניקות האור השונות. יצירות של ז'ורז' סרה ופול סיניאק, קאמי פיסארו ובנו לוסיאן שאימצו את הטכניקה שנקראה פוינטליזם מהמילה פוינט (נקודה). סרה הניח על הבד נקודות קטנות בצבעים מנוגדים ישירות מהשפופרת והשתמש בכך בידע אופטי שהעין תדע למזג בין הצבעים. כשז'ורז' סרה, סיניאק ופיסארו הציגו את העבודות האלה בתערוכה השמינית והאחרונה הם הלהיבו את מבקר האמנות פליקס פנאון שקרא להם "נאו-אימפרסיוניזם". הצייר אנרי מרטן אימץ את הטכניקה הזו בתחילת המאה ה-20 ויצר סגנון אישי שזכה להצלחה גדולה. הוא הוזמן לעטר מבנים ציבוריים ובתי ממשל ביניהם ארמון ורסאי. אחד הציורים המרשימים שלו שמוצג בתערוכה מתאר פינה ירוקה ופסטורלית בגני ארמון ורסאי שתוכננו במאה ה-17.

 

פינה פסטורלית בגני ארמון ורסאי - יצירת האמן אנרי מרטן       צילום: רונית סבירסקי

 

המבקרים שאכלו את הכובע

החלל הכחול-אפור מציג על קיר אחד את התפתחות האימפרסיוניזם על ציר הזמן מ-1830 עד 1927. על הקיר שמנגד מוצגות יצירות אימפרסיוניסטית שנוצרו מחוץ לצרפת. בשנות ה-60 של המאה ה-19 צמחה ברוסיה קבוצה ראשונה של אמנים שנקראה הנודדים. הם פיתחו סגנונות חדשים ופעלו בסנט פטרסבורג ובמוסקבה. בדומה לאימפרסיוניסטים הם החלו לצייר מראות מחיי יום יום ועבדו באוויר הפתוח. בין האמנים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה: ולנטין סרוב, אלכסיי סטפנוב, יצחק לויטן, שהיה חברו הקרוב של אנטון צ'כוב.

 

טבע של האמן יצחק לויטן     צילום: רונית סבירסקי

 

יצירת המופת של רנואר "עירומה מאחור" היא דוגמה מובהקת לדרך שעשו אמני האימפרסיוניזם ומגלמת בתוכה מסר לדורות הבאים. רנואר שילב בצבעי העור שלה גוונים של ירוק וסגול שלא היו מקובלים באמנות ואחת הביקורות שנכתבה על היצירה בלה פיגארו ב-1876 הציעה שהאמן ידע להבחין בין גו אישה ל"מסה של בשר נרקב". מי זוכר את אותו מבקר? וכמה שווים היום ציוריו של רנואר? רק ההיסטוריה תשפוט.