האיקליפטוס שהטיל אפרוח

 

עצי איקליפטוס מזנים שונים פורחים בכל עונות השנה אבל הזן המכונה אריטרוקוריס או בעברית אדום-מצנפת הוא המלך הבלתי מעורער. כדאי לצאת לטיול באזור עין חרוד והכפר נאעורה כדי לראות את פריחתו יוצאת הדופן.

 

הניצן שהעניק לאיקליפטוס את השם "אדום מצנפת"    צילום: רונית סבירסקי

 

אדום לוהט וצהוב רך פלומה

הוא אינו פורח במובן השגרתי של המילה אל "דופק הופעה". הניצן נראה כמו יצירה מפוסלת באדום עז מעשה ידי אמן. צורתו כעין מכסה בעל ארבעה חלקים שמתחברים יחד לכיפה קטנה וצבעו האדום הכהה הוא זה שהעניק לו את השם אדום-מצנפת. אם לא די במראה המיוחד של הניצן כאשר הכיפה נושרת פורץ מתוכה פרח בצהוב לוהט שמזכיר אפרוח רך פלומה. אין זה מפריע לפרי  להשתלב בחגיגת הפריחה. הפירות מצולעים בצורת פעמון נוקשה בגוון חום כהה. הם כל כך גדולים  וכבדים עד שהענפים כורעים תחת עומס משקלם. בחודשים אוגוסט-ספטמבר אפשר לראות על  עץ אחד בו זמנית ניצן, פרח ופרי.

 

 ניצן, פרח ופרי בו זמנית     צילום: רונית סבירסקי

 

שיאן הצוף

מוצאו של האיקליפטוס מזן אריטרוקוריס הוא מאוסטרליה. בגנים שלו עדיין מושרשת העובדה שעכשיו שורר אביב באוסטרליה ומבחינתו זה הזמן לפרוח למרות שבארץ יש שרב כבד. מעריציו טוענים שפריחתו יפה יותר מכל פרחי הבר המוכרים. במקור, הוא גדל במערב אוסטרליה באדמת גיר שמתאימה לנביטה קלה של הזרעים המתפזרים סביב הגזע. האריטרוקוריס ידוע כשיאן הצוף והובא לארץ כדי לשמש "מרעה" איכותי לתעשיית הדבש. הוא פורח בעונה היבשה ביותר שבה אין כמעט פרחי בר בארץ ומהווה מקור מזון לדבורים לייצור דבש.

 

משיכת הדבורים לפריחת האריטרוקוריס    צילום: רונית סבירסקי

 

חורשת האיקליפטוס הפורחת נמצאת בלב השדות החקלאיים של עין חרוד ויש בה למעלה מ-150 עצים שיפרחו בהדרגה במהלך חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר. החורשה ניטעה בסוף המאה הקודמת על ידי קק"ל וכשמגיעים אליה ניתן להשקיף אל רמת יששכר, רמת צבי ותמרה. שדות של גידולי תירס ושום, מטעי שקדים ומקשות אבטיחים פרושים למרגלות התצפית. בימים הלוהטים של הקיץ כדאי להגיע לאזור בשעות אחר הצהרים ולהמשיך לטייל באזור. איך מגיעים: מכביש 717 בסמוך לשלט הפנייה לרמת צבי פונים צפונה אל דרך עפר. נוסעים כ-800 מטרים ישר בין השדות ופונים פניית פרסה דרך הוואדי הקטן. חוזרים דרומה עד לשובך התנשמת שנמצא בין עצי האיקליפטוס הפורחים. (את השובך רואים בכניסה לדרך העפר והוא מהווה את הסמן להגעה לנקודה הנכונה).

 

תשבץ בגוונים חומים

ניתן להמשיך לטייל בדרך נוף רמת יששכר שמתחילה ממערב לכניסה לקיבוץ רמת צבי ומגיעה עד אזור התעשייה פארק צבאים. השלט "דרך נוף גבעת המורה - רמות יששכר" מפנה דרומה אל דרך סלולה שעוברת בין שדות מעובדים ועדרי בקר הרועים בשטח. בסוף הקיץ גווני שדות השלף הצהובים והשטחים הקצורים מעניקים לאזור מראה שונה מחודשי החורף שבהם הכל צבוע בירוק עז. השדות החרושים לקראת הזריעה נראים כמו תשבץ של גוונים חומים. התוואי עובר על פני הרמה הפתוחה שצופה אל עבר גבעת המורה, הר תבור, רכס הגלבוע ועמק חרוד. לאורך הדרך פזורים חניוני פיקניק של קק"ל ומצפורי נוף נוספים.

 

שדות עין חרוד למרגלות החורשה    צילום: רונית סבירסקי

 

מעיינות קרירים ופדיקיור לרגליים

מטיילים שמחפשים אתרים קרירים ורטובים באזור יוכלו להמשיך בנסיעה עד לאזור פארק המעיינות בסמוך לקיבוץ ניר דוד. שטחי הפארק סגורים לכניסת רכבים אבל ניתן להגיע אל מקורות המים בהליכה רגלית קצרה. בשטח הפארק נובעים מספר מעיינות שמחוברים בדרכי אספלט לאורך 15 קילומטרים. במבואה לפארק מספקים מידע על מסלולי טיול ברגל או ברכב. ניתן לשכור אופניים, רכב חשמלי, רכב באגי או להיעזר ב"שאטל" שמוביל את המבקרים בשבילי הפארק בכל שעות היום. מרחק ההליכה עד ערוץ נחל הקיבוצים הוא 150 מטרים ועד עין מודע 495 מטרים. נופי הגלבוע נשקפים לאורך המסלול, עצי שקד, פרדסים של אשכוליות אדומות ומטעי מנגו. מגיעים לבריכת עין שוקק היפהפייה שמוקפת בעצים וצמחיית נחלים. בימים חמים ניתן להשתכשך ולצעוד בה עד גובה הברכיים. בבריכה חיים דגיגונים שיודעים לעשות פדיקיור לרגליים.

 

מעין שוקק יצאה אמת מים רומית ששרידיה עדיין נראים בשטח. כיום מובילה אמת מים מודרנית בשם "מינוס 100" שזהו הרום שבו מתחילה האמה. המים שהוזרמו דרכה הגיעו לשתי טחנות קמח, העליונה טחונת אל ג'וסק, שהייתה צמודה לסכר וממנה לא נותרו שרידים בשטח. הטחנה התחתונה ששמה טחונת א-אשרף ממוקמת כ-350 מטרים במורד הפלג של עין שוקק ועדיין ניתן לראות את שרידיה באתרם. מימיו של עין שוקק שימשו את ענף המדגה של קיבוץ ניר דוד בשנות הארבעים כשהיו בין המגדלים הראשונים בארץ של דגי מאכל ופיתחו את הדג הישראלי "אדמונית".

 

בריכת עין שוקק עם דגיגונים שעושים פדיקיור    צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול של מים צלולים

המסלול עובר בין צמחיית קנה סבוכה, שיחי פטל, שדות של גזר, מקשות אבטיחים, בצל ירוק וחורשת איקליפטוסים. מגיעים אל בריכות הדגים של קיבוץ ניר דוד וסביבן מצויים עופות מים. "תל שוכה" מתנשא מעל הבריכות ובפסגתו ניצב מגדל בטון בן שלוש קומות. הדרך ממשיכה לעין מודע שמימיו נאספים אל בריכה גדולה שאורכה כ-40 מטרים. עומקה של הבריכה מגיע לחצי מטר ומוקפת בחורשת עצי איקליפטוס. קק"ל שיפצה את הבריכה והקימה סביב המעיין חניון פיקניק בצל העצים. שני המעיינות הגדולים בפארק הם עין חומה ועין מגדל שמספקים את מימיו של נחל הקיבוצים. המעיינות קיבלו את שמם מפרויקט "חומה ומגדל" שהיווה את ייסודו של קיבוץ  ניר דוד.  הוא הוקם ב-10 בדצמבר 1936 כ"תל עמל" והיה ראשון ליישובי חומה ומגדל בארץ ישראל.

 

נחל הקיבוצים עובר בתחומי הפארק לאורך 1.5 קילומטרים ומשם מועברים מימיו באמות מים להשקיית שדות העמק. אפיקו מגיע עד לעומק של מטר וחצי והוא מוקף בצמחי מים, סוף, קנה ופטל וביניהם ניתן לראות חזירי בר, תנים, שועל מצוי, חתול ביצות ודורבנים. המים בפארק צלולים מאוד והאור החודר דרכם יוצר מושבות של צמחי מים רבים ביניהם קרנן טבוע שכולו שקוע במים. המסלול מעגלי וחוזר אל המבואה בכניסה לפארק.