רואים ירוק רואים שקוף – מפלט של שלווה ירוקה

 

תערוכה שמכניסה למוזיאון את הצמחייה, הפרחים, העציצים והעצים ומשקיפה דרך החלונות אל הגן שסובב את הבניין. בביתן איל עופר של מוזיאון תל אביב הצמוד לכיכר הבימה מוצגת התערוכה רואים ירוק רואים שקוף עד 26 באוקטובר 2024

 

 רואים ירוק, רואים שקוף     צילום: רונית סבירסקי

 

האדריכל פטריק גדס הוזמן בתחילת המאה ה-20 על ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף להכין תוכנית אדריכלית. גדס ראה לנגד עיניו את העיר החדשה והצעירה כעיר גנים ירוקה. כחלק מתוכניתו נחנך 40 שנים מאוחר יותר גן יעקב שגדלים בו עד היום עצי שקמה עצומים סביב ביתן האמנות שנבנה כזרוע נוספת של מוזיאון תל אביב. המבנה נקרא במשך שנים על שם הלנה רובינשטיין והפך בשנת 2024 לביתן איל עופר.

 

גן יעקב שמקיף את המוזיאון     צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה מדברת מן הפנים אל החוץ ומן החוץ אל הפנים ומשקפת את השינוי שחלק בביתן בעת שיפוצו. פתחים אטומים הפכו לחלונות זכוכית שקופים שמאפשרים חדירת אור טבעי ודרכם ניתן לראות את גן יעקב ועצי השקמה המרשימים.

בתערוכה משתתפים אמנים מהארץ ומהעולם שיצרו אווירה של גינות, פארקים וגינון. בחלק מן היצירות ישנו שילוב של צמחייה חיה. מספר עבודות נוצרו עבור התערוכה והותאמו לחלל ולתאורה. אחת מהן היא ציור של צמחים שונים שנשתלו בגן יעקב לפני 60 שנה. מיצג של משטחי זכוכית ומראות משלב צמחייה חיה, ציור קיר מתעד את כתמי לשלשת העטלפים על קירות הבתים בעיר, ביצירת סאונד אפשר לשמוע את צלילי הגן ומיצב של ספסל שמשמש מקום לינה לחסר בית.

 

ביתן זכוכית עם צמחייה ירוקה

עבודתו של האמן דן גראהם ממלאת את חלל האולם הראשון של התערוכה בצמחייה טבעית. היצירה עוצבה לראשונה ב-1991 וכוללת מראה דו כיוונית, זכוכית, אלומיניום ועציצים של צמח פוטוס שנמצא בבתים רבים. הצמחים גדלים בתוך עציצים שמונחים באדניות גדולות. החיבור בין האדניות יוצר תחושה של מרפסות מכוסות בצמחייה והמראות משקפות את הקירות ומגדילות את שטח הפנים של התצוגה. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 גראהם יצר ביתני זכוכית שהוצבו בגנים בעיקר בערים. הצמחייה הירוקה שהשתקפה בביתני הזכוכית שלו קסמה לו והוא פיתח את הרעיון בעזרת סבכות שעליהם טיפסו הצמחים ובשלב מתקדם הכניס את היצירה לתוך חללים סגורים של גלריות.

 

מבוך של גדר חיה וזכוכית מראה דו כיוונית    צילום: רונית סבירסקי

 

לשלשת עטלפים ועץ שחודר הביתה

האמנית יעל אפרתי משתמשת בתערובת של שפריץ, פירות פיקוס, דבלים, מחית תמרים ומחית קשיו כדי לצייר על קיר פנימי במוזיאון את סימני לשלשת העטלפים. היא קושרת את עבודתה עם עטלפי הפירות של גן יעקב שניזונים מפגות הפיקוס. הם צורכים מדי יום כמויות גדולות של פרי ופולטים אותם תוך כדי מעוף על כל הנקרה בדרכם ובעיקר על קירות הבתים. אפרתי ליקטה כמו העטלפים את הפירות והשתמשה בהם כחומר גלם ליצירת הכתמים והעתיקה את צורתם על שבלונה שהכינה. כך היא יוצרת אשליה שהעטלפים חדרו לתוך הביתן.

 

וידאו ארט "חדר מגורים"     צילום מתוך הווידאו: רונית סבירסקי

 

האמן הבין-לאומי רודיק היטברינק נולד בהולנד וחי ופועל באוסלו. הוא יצר וידאו ארט שנקרא "חדר מגורים". העבודה מתעדת עץ שנכרת וחודר דרך חדר המגורים אל תוך הבית עובר דרך הסלון ויוצא החוצה. העץ נמצא במצב אופקי ועם ענפיו ועליו הוא עובר דרך חלל הבית בניסיון למצוא לעצמו מקום אבל בדרך הוא שובר והורס את החפצים והרהיטים. זחל שחודר יחד עם העץ מתמקם בתוך הבית. היצירה מרמזת על הפרת סדר קיים בין הטבע והאורבני, בין החיים בחוץ לחיים המסודרים בבית.

 

יצירת האמנית שרון ברויאר    צילום: רונית סבירסקי

 

ערבה בוכייה, ציפור הגשם ומראה הצבה

ציפור הגשם היא מיצג של האמן עמית לוינגר, יליד רחובות שחי ופועל בתל אביב. הוא יצר קוביית זכוכית סגורה ובתוכה ממטרה שפועלת בתנועה סיבובית. הקובייה ממתמלאת ומתרוקנת בכל פעם מחדש ומסמלת את אתוס ההתיישבות הציונית שעומד איתן נוכח כל הקשיים. האמן משה רואס יליד צפת יצר מצינורות פליז דקיקים עבודה שמדמה את עץ הערבה הבוכייה. שרון ברויאר ילידת תל אביב יצרה מיצב וידאו ופיסול טקסטיל בשם מראה הצבה. שתי דמויות יושבות על רצפת המוזיאון וצופות במסכים. האחת בנוחיות על כריות והשנייה נרדמה על טלוויזיה מהדור הישן בתנוחת חיבוק.

 

חלון מראה של האמנית רותי דה-פריס    צילום: רונית סבירסקי

 

צינור, חלון מראה ודמעה

הילה טוני נבוק ילידת תל אביב הפכה את עבודת "צינור" ליצירת אמנות. היא משתמשת ביחידות מידוף, צינור גינה, שמשונית, סקוצ'ים ובסיס ברזל. בפסל שנראה כמו צינור השקייה משוכלל, הצינור עובר דרך המדפים ומשווע למים  עד שהוא מגיע אל הרצפה מדולדל ומתוסכל. האמנית רותי דה-פריס, ילידת תל אביב, יצרה את "חלון מראה", טפט על בסיס רישומי עיפרון ורישומי מחשב.

 

"צינור" של הילה טוני נבוק     צילום: רונית סבירסקי

 

האמן הבין-לאומי אורס פישר נולד בציריך ופועל בניו יורק ולוס אנג'לס. הוא יצר את היצירה "דמעה" מנירוסטה, זכוכית, צמחים טבעיים בשילוב משאבת מים. בריכה צלולה מוקפת עשרות עציצים חיים מסוגים שונים שמשתקפים בתוך המים. מעגלים נוצרים על פני המים מזליגה של טיפת מים "הדמעה". היא נוצרת בתהליך אידוי, התעבות וירידת גשם כמו בטבע. תנועה המים משתקפת גם על תקרת החדר.

 

"דמעה" של האמן אורס פישר     צילום: רונית סבירסקי

 

קטלוג בוטני ואפקט החממה

עבודתו של האמן יוסף קריספל נראית היא קטלוג בוטני שצויר על קיר גבס עצום. מגוון הצמחים נלקח מרשימה שהוכנה עבור גן יעקב לפני שישים שנה. במהלך השנים הוחלפו ונוספו צמחים שונים והתיעוד של קריספל הוא מחווה נוסטלגית לצמחים המקוריים. במאה ה-19 נהגו לאייר גנים בוטניים ויקטוריאניים באמצעות ציפורן עדינה על נייר או על לוח הדפס. קריספל משתמש במכחולים עדינים ובדיו שחורה על גבס. צבע זרחני מקיף את גב הציור ויוצר מעין הילת אור ירוקה שמסמלת את הכלורופיל החיוני לתהליך הפוטוסינתזה של הצמח.

 

גן יעקב של האמן יוסף קריספל    צילום: רונית סבירסקי

 

האמנית ההיפר-ראליסטית שירה זלוור מצליחה שוב לתעתע את המתבונן ביצירה שנראית כמו הדבר האמיתי. חממת צמחים שכולם עשויים משעווה כולל קירות החממה. מספר האנשים שיכולים להיכנס בו זמנית לחממה מוגבל ל-4 על מנת שהשעווה לא תימס בעקבות עליית טמפרטורת החלל. כפל המשמעות של "אפקט החממה" מתייחס למציאות בחלל התערוכה ובו זמנית לבעיה האקולוגית של התחממות כדור הארץ. השעווה התעשייתית היא תוצר לוואי של תעשיית הנפט. הנפט עצמו הוא מוצר טבעי אבל שריפתו גורמת לגזי חממה שגורמים להתחממות כדור הארץ. הצמחים שנוצרו משעווה הם סגירת מעגל שמלווה בהמלצה לשמור עליהם. חממות זכוכית החלו במאה ה-19 באנגליה ובתוכם גידלו צמחים אקזוטיים מאפריקה ומאוסטרליה. בתוכנית המקורית של גן יעקב הייתה מתוכננת חממה לצמחים אקזוטיים שלא הוקמה. במהלך העברתה של החממה של זלוור לתצוגה נגרמו סדקים בדפנות החממה אבל בעקבות אירועי השבעה באוקטובר החליטה האמנית להשאיר אותם כפי שהם.

 

אפקט החממה של האמנית שירה זלוור    צילום: רונית סבירסקי

 

חי בסרט, קולאז' ויושבת אוהלים

קולאז' על לוח פורמייקה הוא יצירתה של האמנית אירית חמו ילידת ירושלים שמתגוררת כיום בתל אביב. העבודה מדמה את תהליך גיזום הצמחים בגינה שכוללת פעולות של חיתוך, ניתוק וגדיעה תוך צפייה לצמיחה והתחדשות. אירית חמו גוזרת צילומי פרחים ממגזינים לגננות. היא גוזרת אותם בקווי המתאר המדויקים ומסדרת אותם באופן חדש בשילוב צמחים אמיתיים, אבק וחלקים שהתפוררו, כמו לצקת בהם רוח חיים חדשה.

 

קולאז' של האמנית אירית חמו    צילום: רונית סבירסקי

 

האמנית תכלת רם, ילידת קיבוץ חניתה שחיה בתל אביב, יצרה את המיצב "חי בסרט". ספסל שמשמש מקום מגורים לחסר בית. את הסמרטוטים והעיתונים הישנים מחליף מסך קולנוע שהפך לגג עבור הדייר שישן תחתיו. האמן ברק רביץ, שחי ופועל בתל אביב יצר שטיחי כניסה גזומים עם ברכת יום טוב וברוכים הבאים בצרפתית. האמנית עמר אוחנה, ילידת ירושלים שחיה בתל אביב יצרה את המיצג "יושבת אוהלים". שולחן כתיבה ישן מצופה בפורמייקה ירוקה כוסה בחזיתו בווילון שיוצר תחושה של חלון בבית. עציץ עם צמח הוצב מאחורי הווילון והוא גדל וצומח במהלך התערוכה דרך חור בנפער במשטח השולחן.

התערוכה היא מפלט קטן של שלווה ירוקה בימים המורכבים והקשים שעוברים על המדינה.

 

"חי בסרט" של האמנית תכלת רם    צילום: רונית סבירסקי