הביאנלה לרישום בירושלים מוצגת ב-6 מבנים היסטוריים - סיור בין אמנות לאדריכלות

 

הביאנלה לרישום שמתקיימת זו השנה השמינית בירושלים היא הזדמנות נפלאה לשלב ביקור ב-6 מבנים אדריכלים עם היסטוריה מרתקת ולצפות בעבודות רישום שנבחרו לככב בתערוכות השונות. התערוכה תהיה פתוחה מנובמבר 2022 עד 25 בפברואר 2023

 

בית האמנים שהיה בית ספר בצלאל

הבניין ההיסטורי של בצלאל ששכן ברחוב שמואל הנגיד 12 בירושלים משמש כיום את אגודת הציירים והפסלים של העיר ונקרא בית האמנים. זוהי סגירת מעגל עם תולדות המקום שמתקשר לימיו הראשונים של בית ספר בצלאל לאמנות שנוסד ב-1906 על ידי האמן בוריס שץ. בשנת 1908 קיבל שץ מהקרן הקיימת לישראל צמד בנינים שנרכשו מהאפנדי הערבי אבו-שאכר ונועדו לשמש כבית יתומים. הם בנויים בסגנון האדריכלות הערבי שכלל חדר מרכזי גדול ואגפי חדרים בכל צד, חלונות בצורת קשתות ומעקות משוננים. חומת אבן מסיבית מקיפה את שני הבניינים ובה שני פתחים, אחד לכל בניין ופתח נוסף לבית מגוריו של שץ. עם השנים שץ הקים בית נכות (מוזאון) שכלל אוספים בשלושה תחומים: טבע הארץ, מוצגים ארכיאולוגים מארץ ישראל ואמנות של אמנים יהודים שנשמרו והוצגו בבניין בית הספר. כשמוזיאון ישראל נפתח ב-1965 הועבר אליו האוסף והמבנה הפך למשכנה של אגודת הציירים והפסלים של ירושלים. כיום מוצגות בו תערוכות מתחלפות של ציירים ואמנים מהארץ ומהעולם ביניהן סדרות של אמנים צעירים, רטרוספקטיבות של אמנים ותיקים ותערוכות נושא מקיפות.

 

 בית האמנים ומתחם בצלאל הישן     צילום: רונית סבירסקי

 

 

התערוכה המרכזית של הביאנלה בבית האמנים, שנאצרה על ידי אירית הדר, קיבלה את הכותרת "יותר מאחד" במטרה ליצור סדרות ומקבצי רישום. 41 אמנים משתתפים בה ומציגים סדרות ומקבצים הנוגעים במנעד רחב של רבדי החיים. חביב קפצון מציג סדרת רישומים במיצב וידאו שעוסק בתופעה הקרויה פראידוליה (מראה שגוי); אילת זהר מפנה מבט דרך משקפת למחסומים, לצמיגים בוערים, לגלגל ענק וגם אל עכבר בשדה; בסדרה של יעל אזולאי היא יוצרת דימויים של דחפור שהורס מבנה הממוקם על החוף, טיפול בטראומה של הרס הפארק שייסד אביה;  קארן דולב מנסה ללכוד את כל סוגי הניחוחות של המוצר התעשייתי - מפיץ הריח, המעוצב כעץ ירוק-עד; אמיר תומשוב שאב את השראתו מיום הרווקים הסיני ומכמות המכירות של מיליארדי פריטים. הוא בחר צילומים של בניין שנהרסו בעקבות אסון אקולוגי ופירק את התמונה לקוביות שהולכות ונעלמות עד שלא נותר מהן דבר. מקבץ רישומים של יהודית סספורטס מציג תדרים רישומיים, תנודות וצלילים. מקבץ הרישומים של נגה לינצ'בסקי מתייחס למבטים מכדור הארץ אל הקוסמוס, מן הקוסמוס לכדור הארץ, ולתנועותיו של גוף בחלל. 

 

 אנימציית סטופ-מושן של אמי ספרד    צילום: רונית סבירסקי

התאמת התצוגה למבנה הבניין     צילום: רונית סבירסקי

 

בית טיכו - בית הרופא שהפך למוזיאון

בית טיכו נבנה בשנת 1864 על ידי רשיד נשאשיבי מעשירי העיר. הוא נרכש על ידי רופא העיניים אברהם טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו בשנת 1924. השניים העניקו לבית את הצביון המיוחד שלו שניכר בו עד היום. בסוף המאה ה-20 שיפץ האדריכל דוד קרויאנקר את המבנה על פי תוכניות שאושרו על ידי אנה טיכו לפני מותה ב-1980. המקום הפך למוזאון שמציג את עבודותיה של אנה טיכו ותערוכות מתחלפות.

 

 עבודות של אנה טיכו       צילום: רונית סבירסקי

 

בבית טיכו מוצגת התערוכה "מוניו גיתאי וינרויב: מחשבות אדריכליות" שאצרו תמנע זליגמן ורמי טריף. האדריכל מוניו גיתאי וינרויב היה סוציאליסט שחלם על חברה יהודית שוויונית בארץ ישראל ומימש את חזונו בעבודה מוקפדת, נאמנה לעקרונות הבאוהאוס. עבודתו זכתה לעדנה מחודשת בתערוכות שהוקדשו לו במוזיאון ישראל, ירושלים ובמוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה מציגה סדרות רישום של שני פרויקטים, "יריד המזרח" ו"יד ושם". שרטוטי הסקיצות יפיפיים והמסמכים ההיסטוריים שצורפו לתערוכה מספרים את סיפורם של שני פרויקטים חשובים שהוקמו בארץ. ארכיון עבודותיו נשמר במוזיאון קטן בחיפה תודות לבנו עמוס גיתאי שדאג לשמר ולהציג אותם לציבור.

 

 מתווה לביתן ההתיישבות החקלאית, יריד המזרח תל איב, 1936      צילום: רונית סבירסקי

 

המפעל - בית מידות מפואר שהפך לגלריה

הבניין שקיבל את השם "המפעל" בירושלים היה בית מידות גדול שנבנה בסוף המאה ה-19 על ידי צמד אחים אדריכלים ממשפחה ערבית-נוצרית עבור אחותם ובעלה שהיה רוקח. בני המשפחה התגוררו בו עד 1948 וברחו ללבנון עם פרוץ המלחמה. הבניין שימש למגורים ואחר כך כמבנה חינוכי עד 2006 ולאחר מכן ננטש והוזנח. ב-2015 קיבלה עיריית ירושלים את המבנה מהמדינה והסכימה לתת אותו באופן זמני לקבוצת אמנים ירושלמים. הזמני הפך לקבוע והם הפכו את הבניין למתחם תוסס עם תערוכות, סדנאות, בית קפה ובר.

 

 חללי עבודה ובית קפה במפעל      צילום: רונית סבירסקי

 

רצפות מצוירות התגלו תחת משטח הלינולאום, ציורי קיר הולכים ונחשפים תחת שכבות הסיד והצבע. התערוכות מוצגות בחללים יפהפיים עם פתחים וחלונות מקושתים ותאורה מחמיאה. במסגרת הביאנלה תוצג במקום התערוכה "חושך זה וזה",  שאצר מידד אליהו. התערוכה תעסוק ברגע דרמטי בעברו של הבית, שבשנת 1948 בעקבות המלחמה, שבו עזבו אותו דייריו ובעליו לבלי שוב. התרחשויות על סף משבר וענן של איום, דיוקנאות של פצועי קרב ומסכות, מחול של שלדים, שברי אדריכלות, אתרי בנייה וחורבן מאפיינים את סדרות הרישומים, המיצבים, עבודות הפיסול והווידיאו המוצגות במקום.

 

 תערוכת "חושך זה וזה" במפעל      צילום: רונית סבירסקי

רצפות שטיח וציורי קיר שנחשפים      צילום: רונית סבירסקי

 

גלריה כורש 14 – בלב שיכון רכבת

שיכון רכבת שנבנה בשנות ה-60 על ידי האדריכל אבא אלחנני שימש למגורי עולים חדשים רובם מטורקיה. כיום, יש בו דירות בגדלים שונים ומתגוררים בו עולים מאתיופיה וסטודנטים. למתחם ישנן שתי כניסות האחת מרחוב כורש 14 והשנייה מרחוב ינאי. הכניסה מרחוב כורש ידועה בזכות פסל של האמן יגאל תומרקין שהוצב בו עם הקמת הבניין ובשנת 2004 עוטר קיר הבניין הסמוך בעבודת פסיפס מרשימה של האמנית מארי בליאן שזכה לכותרת רזי גן עדן.

 

 צריפי המגורים בחיפה של האמנית נעמי טנהאוזר       צילום: רונית סבירסקי

 

גלריית האמנות שקיבלה את השם כורש 14 הוקמה על ידי ורד חד(א)ד בוגרת בצלאל בשנת 2007 ואליה הצטרף דביר שקד. הגלריה ממוקמת בלב החצר האחורית של הבניין בין דודי שמש ומדחסי מזגנים. החלל הפנימי מעוצב בקווים נקיים וצבעים בהירים וכולל פינת ישיבה אקלקטית עם ספות וינטג׳ וספרייה. יצירות אמנות תלויות גם על קירות המטבח לצד פינת הקפה. המקום מארח מיקס של תערוכות יחיד וקבוצתיות.

 

ריהוט אקלקטי וספרייה בגלריה כורש    צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה שמוצגת בביאנלה נקראת עולם של זמן. היא מערערת את התפישה שככל שהזמן עובר העולם מתקדם ומתפתח. על פי התפישה המחזורית הזמן נחלק למקטעים שחוזרים על עצמם. האמן אנדרס גורביץ' יצר רישומים של פני כוכב מאדים ועליהם שתל רמקולים ומגברים. נעמי טנהאוזר, אמריקאית שעלתה לארץ עם הוריה בגיל 5 יצרה את שכונת צריפי העץ שהקים אביה יחד עם מספר מרצים שאיתם עבד בטכניון. סדרה של מבנים שמשתלבים זה בזה ואלמנטים אדריכלים עוברים בין פריים לפריים.

 

הברבור שנדד מבית לבית – גלריה הברבור

גלריה ברבור הוקמה על ידי 4 אמנים בשכונת נחלאות ועברה מהמיקום המקורי ב-2019 וכיום נמצאים ברחוב הסורג 1 פינת רחוב יפו 29. את התערוכה במסגרת הביאנלה לרישום שקבלה את הכותרת ״ליל חלום״ אצרו אברהם קריצמן ורעות ישעיהו. יצירתה של האמנית גבריאלה קליין ״האישה השוכבת״ או ״החולמת הגדולה״ היוותה את ההשראה לבחירת היצירות הנוספות שמשתתפות בה. האישה שנמצאת בין חלום למציאות בין שינה ליקיצה בתנוחת בודהה עוררה אצל האוצרים את השאלה על מה היא חולמת. חמשת היצירות שמוצגות בתערוכה עוסקות בטשטוש הגבולות בין חלום למציאות.

 

 האישה השוכבת-חולמת של האמנית גבריאלה קליין      צילום: רונית סבירסקי

 

סדנת ההדפס - מבנה היסטורי לשימור מחמיר

סדנת ההדפס ממוקמת ברחוב שבטי ישראל 38 פינת רחוב הנביאים מול מבנה ״בית מחניים״ ובית החולים האיטלקי בשכונת מוסררה. המבנה ההיסטורי שהוקם על פי הערכה לפני 1876 בשני שלבים מוגדר כמבנה לשימור מחמיר. הוא דו קומתי בעל גג רעפים קטום שעליו הוצבה מרפסת תצפית. מתחת לרצפת האבן נחשפה באר מים שסיפקה את צרכי הבניין. פתחים בצורת קשתות מחברים בין חדריו השונים. הבניין הוקם על ידי משפחה טורקית חסן בק תורג׳מן שהגיעה לפלסטינה-ארץ ישראל והתגוררה בעיר העתיקה עד שהחליטה לבנות בית נוסף מחוץ לחומות. המשפחה עברה לגור בבית בקומה העליונה ובתחתונה פתחו בית חרושת למרצפות שפעל עד שנות ה-30. במהלך המאה ה-20 התגוררו בו הרב חיים פסחוביץ' שהקים בו בית מדרש ובנק. בית קפה של יששכר גולדשטיין נפתח בחזית הבניין וכשעזב המבנה הושכר לבית ספר לבנות אוולינה דה-רוטשילד. בשנות ה-50 נפתחה בקומה העליונה מתפרה לבגדי ילדים וג׳ינסים ובקומה התחתונה מפעל לייצור גומי.

 

  

בשנת 1975 רכשה סדנת ההדפס ירושלים את הקומה העליונה שהייתה במצב רעוע ללא חשמל, מים וקו ביוב. הם שיפצו את הקומה תוך הקפדה על סגנון הבנייה המקורי והאלמנטים האדריכלים שבו. בשנות ה-90 נהרסו החנויות שהקיפו את הבניין והוצבו עמודי תמיכה חדשים בכניסה. בשנת 2010 נרכשה הקומה התחתונה על ידי הקרן לירושלים במטרה להרחיב את מבנה סדנת ההדפס והוקמו בה ארכיון, ספרייה וחלל תצוגה נוסף. שטחה של הגלריה העליונה שופץ ונקרא על שם נחמה ריבלין ז״ל. במסגרת הביאנלה תוצג התערוכה "רישום ברצף" שאצר אריק קילמניק. העיסוק בהכפלה בהדפס שונה מסדרתיות ברישום. במסורת ההדפס הכפלה מדויקת של היצירה המודפסת נועדה להשלמת הרצף הממוספר של הסדרה.

 

האמנים/ות המשתתפים/ות בתערוכות

בית האמנים יעל אזולאי, עפרה אייל, יואב אפרתי, עדי ארגוב, הילי גרינפילד, דוד דובשני, קארן דולב, עומר הלפרין, יואב וינפלד, אילת זהר, שי זילברמן, הדס חסיד, עלמה יצחקי, תמר לב־און, אתי לוי, נגה לינצ'בסקי, ליאב מזרחי, אבי סבח ומיכל סופיה טוביאס, מלאכי סגן־כהן, יהודית סספורטס, אמי ספרד, אסף עברון, אינגה פונר קוקוס, יונתן צופי, אלכסנדרה צוקרמן, רונית צתרי, לזלי רובין־קונדה, אלי קופלביץ, מורן קליגר, אשחר חנוך קלינגבייל, אפרת קליפשטיין, חביב קפצון, אברהם קריצמן, תומר רוזנטל, פנינה רייכמן, שחף שועה, עירא שליט, עלמה שניאור, הילה שפיצר, אמיר תומשוב

 

בית טיכו מוניו גיתאי וינרויב סדנת ההדפס דיויד אייזקס, יעל בוברמן־אטאס, מיה בלוך, מיכל בקי, אפרת גל־נור, רותי דה פריס, נועה הגלעדי, יונתן הירשפלד,  מיכאל רורברגר, עתליה שחר גלריה ברבור טמיר חן, רון חן, טליה ישראלי, גבריאלה קליין, רחל רבינוביץ המפעל אורית אדר בכר, רעיה ברוקנטל, אילנה חמאוי, מיכל לזרוביץ, נטע ליבר שפר, ראובן קופרמן גלריה כורש 14 טלי בן בסט, אנדרס גורביץ', אירית חמו, נעמי טנהאוזר, אביטל כנעני, יהושע נוישטיין, אלינור סאם, אבנר פינצ'ובר, נגה פרחי