סיור בשכונת טלביה בירושלים בין בתי הפאר והאדריכלות המיוחדת

 

סיור בין בתי הפאר של שכונת טלביה בין הווילות של רחובות מרכוס, בלפור ושופן. סגנונות הבנייה המיוחדים, החצרות, העיטורים והסביבה המיוחדת שכוללת את בית הנשיא, תיאטרון ירושלים, בית הנסן ומוזיאון האסלאם.

 

שכונת טלביה, הוקמה על אדמות ניקופוריה, אותן רכשה הפטריארכיה היוונית במאה ה-19 מהכפר בית צפאפה. הגבעות עטורות הכרמים ושדות התבואה סיפקו מזון לבני העדה היוונית אורתודוקסית בעיר העתיקה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הפך האזור לשכונת מגורים יוקרתית שאוכלסה בתושבים ערבים נוצרים אמידים ומשכילים. במקום גרו גם מספר משפחות ארמניות ולימים שכרו שם דירות מספר משפחות יהודיות. לאחר מלחמת העצמאות הוחלפה האוכלוסיה בעולים חדשים ופליטים, כל דירה חולקה בין מספר משפחות והבתים הוזנחו. בחלוף השנים נרכשו הדירות על ידי אנשים אמידים והשכונה חזרה לימי תפארתה.

 

מסלול הסיור עובר לאורך הציר הראשי של השכונה, רחוב מרכוס, בין בתים נאים הבנויים בשני סגנונות עיקריים: הסגנון האלקלקטי המשלב אלמנטים מזרחיים וניאו קלאסיים והסגנון הבינלאומי (מכונה לעיתים באוהאוס) המתאפיין בקווים נקיים יותר ישרים ומתעגלים. מתחילים בכיכר סלאמה (כיכר אורד ווינגייט כיום) ומסיימים בבית החולים למצורעים המשמש כמרכז תרבות.

 

חנייה: קשה למצוא חנייה במקום ולכן עדיף לחנות בגן הפעמון או בחניון התחנה הראשונה (תחנת הרכבת הישנה) וללכת משם ברגל. תחבורה ציבורית: קו 13. יורדים בתחנת זבוטינסקי / בית הנשיא. מונית: כיכר אורד וינגייט המוכרת גם ככיכר סלאמה.

 

 

 

כיכר וינגייט (במקור ככר סלאמה) במרכז השכונה בין שני הצירים הראשיים שלה, הרחובות בלפור ומרכוס מצפון לדרום והרחובות ז'בוטינסקי ואיינשטיין ממזרח למערב. סביב הכיכר בנויים בתיה של משפחת סלאמה. במרכז הכיכר מוצב הפסל "חלומו של זית" העשוי חוטי ברזל. את הפסל יצרו האמנים ניהאד דביט ורות הורם. מיקומו של הפסל בצומת מסמל את החיבור בין הציבורים והלאומים השונים בעיר. הפסל נוצר לבקשת קרן "ראות ורעות" בירושלים, התומכת בין השאר באמנים עם נכות ראיה.

 

וילה סלאמה – בלפור 22 – הבניין המרשים נבנה על ידי קונסטנטין (קוסטנדי) סלאמה, יווני אורתודוקסי, שהיה ספק מזון לממשלה. המבנה הושכר לקונסוליה הבלגית ומשמש כמעון הקונסול (הקונסוליה עצמה בשייח ג'ראח). מומלץ להקיף את הבית כדי להתרשם מהחצר היפה עם הדקלים שבה הילכו בעבר איילות וטווסים. הכניסה הראשית לבניין אינה מהכיכר אלא בצד. הבניין בנוי בסגנון הבינלאומי עם עיטורי אר-דקו (סגנון גיאומטרי מופיע בעיקר בפרזולים של הסורגים והמעקות). פנים הבית מרשים אף הוא וכולל את הריהוט המקורי. גם הבתים במרכוס 2 ובלפור 21 נבנו על ידי משפחת סלאמה. הבתים בסגנון הבינלאומי ולימים נוספו להם קומות.

 

 

וילה כתאנה - מרכוס 1 – ביתו של אנטוניו כתאנה איש עסקים, שעסק במוצרי אינסטלציה. לימים הייתה במקום חנות מכולת וכיום הוא משמש את קרן קרב לחינוך. המבנה הבנוי בסגנון האקלקטי עבר שימור וצורתו החיצונית נותרה כמעט ללא שינוי. בגן בור המים מטופח וצמחיה אופיינית לבתים הערבים, עצי פרי ושיחי נוי בדומה לבית המקורי.

 

מנזר מונטסראט – מרכוס 4 – במקום היה מכון קתולי ספרדי לחקר התנ"ך ובו תורגם התנ"ך לקטאלנית. במקור היו רק שתי קומות וגג שטוח. המבנה מאופיין בסגנון אקלקטי משולב באדריכלות מקומית (פתחים מודגשים) וסגנון ניאו קלאסי בעל עמודים, כותרות קורינתיות, קשתות ודלת עם פרזול. לבניין מעקה בטון יצוק, שנחשב שיא האופנה בתקופת המנדאט. האות M מופיעה על המעקה ראש התיבה של השם מונסאראט. ראשי תיבות עם אותיות שמם של בעלי הבתים מופיעים בבתים נוספים בשכונה ובעיקר על השערים. על הבית שומר אריה מוזהב מתערוכת פסלי האריות הירושלמית. על הגדר לצד הבניין ניצבת תיבת דואר מנדטורית תזכורת לימים שארץ ישראל הייתה חלק מהאימפריה הבריטית תחת המלך ג'ורג' החמישי.

 

 

 

בית ח'ורי - מרכוס 8 – במקור מבנה בעל קומה אחת ומרתף בראש גבעה. היזם שרצה להגדיל את השימוש בשטח פירק את המבנה ובנה אותו מחדש לאחר שפילס את השטח ויישר את הגבעה.

 

בית אבן עזר – מרכוס 10 – תחת המרפסת מעל קופסת חשמל כתובת עם שם הבית "אבן עזר" באותיות לטיניות ובערבית. במושבה הגרמנית ישנם שני בתים עם כתובת אבן עזר. בעל הבית היה  אליאס סמואל שלמד בבית היתומים הגרמני שנלר.

 

בית שוקרי ג'מל – מרכוס 7 – בניין בסגנון האקלקטי בעל שער מעוטר, מדרגות מניפה ודגם גלגל במרפסת שער מעוטר. בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 נוספו לבניין שלוש קומות מאבן מלאכותית (אבנים מבטון יצוק הנראות כאבן) עקב מחסור באבן חצובה, שהרי לא הייתה גישה למחצבות במזרח ירושלים ובית לחם עד 1967. בקומת הקרקע התגורר מ- 1960 האדריכל יוסף קלרוין, מתכנן בניין הכנסת.

 

וילה הרון אל ראשיד- מרכוס 18 – הווילה המפוארת בעלת הארקדות (סדרת קשתות) ואריחי הקרמיקה היפים, נבנתה על ידי חנה איברהים בשארת ב-1926. מבנה הבטון על הגג שימש כביתן משרתים. ב- 1938 הושכרה לחיל האוויר המלכותי הבריטי כבניין למפקדה. לפני עזיבתם מסרו אנשיה את המפתחות לנציגי ההגנה. לאחר קום המדינה שימש המקום כדירת שרד ואז הוסרו חלק מהשלטים עם שם הווילה בערבית. בחזית ומצידה הימני של הווילה שרדו מספר כתובות.

 

 

ברחוב אלקלעי 8 פינת ד'יזראלי ניצב בית ג'לאט שמעוטר בקרמיקה ארמנית.

 

וילה שרובר – פינת הרחובות מרכוס ושופן. הווילה הענקית של משפחת שרובר לשעבר מוקפת גן ענק המשתרע על פני שישה דונמים ועל הגג מבנה מעוגל המשווה לווילה צורה של ספינה. בחזית המבנה פסיפס מעוצב בדגם חופשי. משפחת שרובר תרמה לבניית התאטרון ירושלים שנמצא בסמוך. תרומות נוספות ומוכרות של המשפחה הן טיילת שרובר בארמון הנציב וסינמטק ירושלים, שהגברת גיטה שרובר ז"ל הייתה הרוח החיה בו שנים רבות. על גיטה שרובר ועל הבית, כולל תמונות.

 

תאטרון ירושלים – רחוב שופן – אבן הפינה הונחה ב- 1964, החנוכה הייתה ב-1971 ואגף קראון נוסף ב- 1986. חזית הבניין מאופיינת במבנה פיסולי מונומנטאלי מרשים בעל חזיתות מעוגלות מצופות אבן בשילוב חלקים מבטון חשוף. במקום מתקיימות תערוכות מתחלפות ובית קפה (סגור בשבת). לפרטים: https://www.jerusalem-theatre.co.il/

 

בית הנסן הידוע כבית המצורעים לשעבר בין הרחובות מרכוס ודובנוב – השלט הגרמני "Jesuse Hilfe" (עזרת ישוע) בחזית המבנה, מעיד על תפקידו המקורי של המבנה, בית חולים למצורעים שנבנה ב-1887, הופעל על ידי מסדר האחיות הדיאקוניסיות הגרמניות. ב- 1948 הפך לבית חולים ממשלתי ונקרא בית חולים גרהרד הנסן, על שמו של הרופא שגילה את החיידק מחולל המחלה. שני מגדלים מזדקרים במתחם האחד מגדל השירותים שמזכיר את זה הנמצא בחצר סרגיי במגרש הרוסים ומגדל עץ בחצר. מתחם הנסן משמש כיום כמרכז לעיצוב, מדיה, קולנוע וטכנולוגיה שמציג תערוכות פתוחות לקהל בכל ימות השבוע ובשבתות. במקום נמצא בית קפה עפאיים שמציע מקומות ישיבה בפנים ובחוץ (סגור בשבת). בחצר עצמה יש מקומות רבים לשבת ולהנות מהצמחייה והאווירה. לפרטים: https://hansen.co.il/

 

מוזיאון האסלאם נמצא בסמוך ומציג תערוכת קבע של שעונים עתיקים עם סיפור שוד מרתק ותערוכות מתחלפות מגוונות. ב-16 ביולי 2021 תפתח במקום תערוכה העוסקת בקפה.  עוד באזור, בית אבות לאקדמאים בו מוצגים פסליה, של האמנית תמר איתן ז"ל שהתגוררה במקום. אפשר להיכנס ולראות את התערוכה או להביט למעלה אל המרפסת בה הם ניצבים. בקרבת מקום נמצאים גם בית הנשיא ומכון ואן ליר.

 

ביבליוגרפיה מומלצת:

ד. קרויאנקר, שכונות ירושלים טלביה, קטמון והמושבה היוונית, המכון לחקר ישראל וכתר הוצאה לאור, 2002

ת. שגב, ימי הכלניות, ימי הכלניות : ארץ ישראל בתקופת המנדט, כתר הוצאה לאור,  1999

 

כתבה: מורת הדרך אפרת אסף, סיורים וסיפורים בירושלים. אתר: http://efratourisrael.com

ליצירת קשר: Efiassaf@gmail.com  052-395-3329