עיניי התכלת - פארק עמק התכלת, איילים, יעלים ודישונים

פארק עמק התכלת הוא מתנת טבע שניתנה לתושבי הצפון ובמיוחד לתושבים שמתגוררים בסמוך לצפת. פארק שמטיילים בין שביליו איילים, יעלים, דישונים ואמו אוסטרלי. הפארק פתוח למבקרים

 צילום: רונית סבירסקי

גיא למרגלות המירון

הפארק שוכן בגיא בין מדרונות תלולים על פני שטח של 580 מטרים רבועים. בנבכי הפארק מפכים מעיינות קטנים מוקפים בעצי בוסתן, כרמי זיתים וחורש ים תיכוני. מעליו מתנשא בגאון רכס הר מירון. קק"ל הכשירה שני מסלולי הליכה: הקצר, שהוא מעגלי אורכו כשני קילומטרים והוא עובר ליד בריכות המים. השני שאורכו 4.5 קילומטרים מטפס במסלול תלול ומתאים למטיבי לכת.

נביעות מים ובריכות

תחילתו של המסלול הקצר בשער הכניסה וממנו ממשיכים אל בריכות המים לאורך אפיק הנחל. בבריכות המים משייטים ברווזים ואווזים. השביל הסלול עולה בשיפוע קל לאורך הגדה הדרומית של נחל ביריה כשהוא מוקף בצמחיית נחלים ועצי צפצפה. לאורך אפיק הנחל נבנו גשרוני עץ שניתן לחצות את הנחל מגדה לגדה ולצפות על זרימת המים. בסמוך לגשרון השלישי נמצא "עין חסיל", מעין קטן ששימש בעבר להשקיית יבולי החקלאות של תושבי צפת. בעונת החורף ישנן באזור נביעות רבות של מים בעיקר בגלל סוג הקרקע שאינו סופח את המים.

הגדול שבין המעיינות הוא "עין התכלת" (עין א-זרקא בערבית), שבהשראתו ניתן השם לכל הפארק. בנקודת הנביעה נחצבה נקבה שמגבירה את כמות נביעת המים וממנה הם זורמים לבריכה שעליה מסוככת פרגולת עץ חדשה. לצדה צומחים עצי חרוב רבי שנים ובוסתן של עצי פרי. הדרך ממשיכה מעין התכלת ויורדת שוב אל וואדי נחל ביריה כשהמסלול ממשיך לאורך הגדה הצפונית.

מים עם סגולות מרפא

דרך העפר עוברת על תוואי הדרך העתיקה שחיברה בין ביריה לצפת. באזור זה נותרו שרידי בית קברות מוסלמי מהתקופה העות'מאנית וסביבם צומחים עצי אלה רחבי נוף. המסלול חוזר אל בריכות המים וממשיך במורד הנחל כשהוא חוצה נביעה קטנה שזכתה לשם עין אל עפיא שהוא מעיין הבריאות. זקני צפת יודעים לספר שלמעיין הזה יוחסו סגולות מרפא ושמעו עבר מפה לאוזן. הדרך מגיעה אל מצפור נוף שמשקיף לעבר רכס הרי מירון, הר אדיר והר חירם ומשם במורד מעט תלול יורדים אל מפלון מים שנשפך אל בריכה קטנה ולצדה צמחי מים, שרכים ותאנים. חוזרים אל נקודת המפגש של המזלג ויורדים אל בריכות המים שמהן התחיל המסלול.

הדרך העתיקה לצפת

המסלול הארוך עובר בדרך עפר לכיוון מערב ומומלץ לדאוג לרכב איסוף בסיומו, שיעמוד בסמוך לבית העלמין הישן של צפת. הדרך התלולה יורדת מעין זיתים ומטפסת אל עבר בתיה האבן העתיקים ברובע היהודי של צפת. בתחילת המאה ה-20 עברה בתוואי הזה הדרך הראשית שממנה נכנסו לעיר צפת. הדרך ההיסטורית הזו כרוכה בתולדות העיר. ב-1837 פוקדת את צפת רעידת אדמה שהופכת את בתיה לגל אבנים וקוברת כמעט את כל תושביה תחת ההריסות. העיר חזרה ונושבה לאחר שנים וחיו בה יהודים לצד ערבים כשמערכת היחסים נעה בין ידידות לפורענות. בחסות הבריטים מצליחה הקהילה היהודית הקטנה לשמור על אנשיה.

מיסטיקה וניסים

כשהבריטים עזבו את הארץ נותרו היהודים מול ההמון הערבי ובן גוריון שהבין את חשיבותה האסטרטגית של צפת שלח להם תגבורת של אנשי פלמ"ח שצעדו בדרך בה עובר מסלול הטיול. הלוחמים נשאו איתם את תותח הדוידקה שנותר למזכרת ומוצג בחזית בניין העירייה. המיסטיקנים אומרים שרק נס הציל את צפת ברגע האחרון. גשם דקיק וסופת אבק הפכה את השמיים לצהובים. המראה המוזר בתוספת הרעש העצום שיצרה הדוידקה גרמו לערבים לחשוש שהוטלה עליהם פצצת אטום והם נטשו את צפת תוך כמה שעות ולא שבו אליה. המסלול מסתיים בסמוך לבית העלמין העתיק של צפת שם קבור האר"י הקדוש שביסס את תורת הקבלה בצפת והפך אותה לעיר אפופת קדוש ומיסטיקה.