פינות נסתרות בגליל העליון

 

ח'אן ג'וּב יוּסֻף או בור יוסף  נמצא ברמת כורזים סמוך לקיבוץ עמיעד בגליל העליון. הוא ניצב בגובה 246 מטרים מעל פני הים בקצה גבעת טרשים מבודדת. האתר מזוהה על ידי המוסלמים כבור אליו הושלך יוסף על ידי אחיו על פי הסיפור המקראי. במשך מאות שנים היה האתר נקודת מעבר לסוחרים בדרך הים המחברת בין מצרים ומסופוטמיה, צפת עם נמלי עכו וחיפה.

 

יוסף ואחיו   

על פי המקורות מן המאה ה-10 ואילך היווה האתר מקום קדוש ומקור מים לשיירות. במאה ה-16 נבנה במקום ח'אן קטן. המבנה נשמר במשך מאות שנים בצורתו המקורית ואולם בשנים האחרונות מצבו התדרדר והוא מהווה סכנה. באתר נמצא בור בעומק 2 מטר המקורה בכיפה הנתמכת בארבעה עמודים ומוקף בקברים מתקופה מאוחרת יותר. על פי עדויות נוסעים הבור היה במקור בעומק 10 מטרים והכיל מים טובים לשתייה עד לראשית המאה ה-19. ברעש האדמה שהיה בשנת 1837 הבור חרב.  ג'וּב יוּסֻף הוא השם שהמוסלמים נתנו לבור על פי הסיפור המקראי של יוסף ואחיו. האתר מוזכר בקוראן אולם גם הפרשנים המוסלמים אינם אחידים בדעה היכן מיקומו המדויק של הבור.

 

חצר ובור מים

לא ברור מדוע נקשר דווקא מקום זה ליוסף. הבור אינו ממוקם על הדרך בין מדיין למצרים אולם המסורת הפכה את המקום לאתר קדוש. תיאור מפורט על ג'וב יוסף אפשר למצוא במקורות ערביים המתארים בשנת 1189 את מסעו של צלאח א-דין בדרכו למצור על עכו. בשנת 1470, עברו בג'וב יוסף אנסלם וז'אן אדורנו, נוסע בלגי ובנו, המזכירים לראשונה את הח'אן כ"פונדק יפה מאוד אשר נבנה לא מזמן במרחק מטחווי  אבן מחוץ לעיר". המקום זכה לעדנה בתקופה הממלוכית ובתקופה זו נבנה גם הח'אן.  נוסע איטלקי בשם רוקטה מתאר בשנת 1599 את החצר ובור המים במרכזה. הוא מספר על פגישה עם שיירות של נוצרים מזרחיים שקיימו במקום פולחן הקשור ביוסף. הוא מפליג בתיאוריו על צורת הכיפה ועמודי השיש התומכים בה ומתייחס לחורבות הנמצאים ממזרח לבור שאותן הוא מכנה "ביתו של יעקב אבינו". ב- 1900 מגיע לכאן נדבן הודי וקובע לוח שיש על העמוד הצפוני מזרחי ועליו השורות "בשם אללה/ בור יוסף/ עליו השלום 1318, שהי שנת ההג'רה ממניינה על פי האיסלאם.

 

שרשרת ח'אנים

החאן הוקם בממדיו הנוכחים בשנת 1441 על ידי ג'קמקה ממלוכי כחלק מ"הטרמינל" הקדמי של העיר צפת. הח'אן מהווה חלק משרשרת ח'אנים נוספים: חאן אל תוג'אר בגליל התחתון, דרך חאן מיניה בבטחה, חאן בנות יעקב וקנטרה בדרך לדמשק. הנקודות נקבעו במרחקים גיאוגרפיים נוחים להליכה של יום ועצירה ללינה, מנוחה והאכלת בעלי החיים.

 

דמעותיו של יעקב

במסלול טיול שעובר בדרך אל הח'אן ניתן להבחין מצפון בתוך מטע האבוקדו, בבריכת איגום המים העונתית להשקיית השדות ובעלי החיים. על הגבעה המזרחית ניצב מבנה הבור שעל פיו התפתחה המסורת המוסלמית. חלק ניכר מקירות הח'אן שרדו ובכלל זה גם קומתו העליונה אולם המבנה אינו בטיחותי לכניסה ולטיפוס. הוא בנוי בעיקר מאבני בזלת  משולבות באבני גיר בהירות. צבען הלבן של האבנים יצר מסורת והדביק להן את הכינוי "דמעותיו של יעקב", על שום בכיו של יעקב אבינו שבנו יוסף נגזל ממנו. בחללי המבנה נמצא שילוב של הקפלה הצלבנית לצד בנייה מאוחרת של מסגד מוסלמי וקיר המחרב, אולמות מקומרים לבהמות המשא, לתבואות וסחורות שנלקחו כמס.

 

איך מגיעים: כביש 90 לכיוון צפון, נכנסים לקיבוץ עמיעד וחונים אחרי השער ברחבת היקב. הולכים ברגל לאורך הגדר ההיקפית של הקיבוץ 350 מטרים עד לדרך הכורכר הפונה דרומה לתוך מטעי האבוקדו ומשם לח'אן.

 

שני אתרים סמוכים שראויים להתייחסות:

 

חלקות אם החיטה

על פי נתונים ארכיאולוגים תהליך ביות החיטה התרחש בין 8,000 עד 10,000 שנה לפני הספירה. חיטת הבר, היא "אם החיטה" התרבותית המודרנית, התגלתה ב- 1906 על ידי אהרון אהרונסון, ממתיישביה הראשון של זכרון יעקב. אהרונסון קיווה שתגליתו תתרום לגידול החיטה התרבותית.

 

חיטת הבר, שהינה האב הקדמון של החיטה התרבותית, התגלתה לראשונה סמוך לראש פינה ושטחי קיבוץ עמיעד. החוקרים מצאו באם החיטה גן שאבד בחיטה התרבותית. גן שהעשיר את החיטה בחלבונים, אבץ וברזל. היום מנסים חוקרים באמצעים גנטיים להחזיר גן זה לחיטה התרבותית.

 

איך מגיעים: חוזרים בדרך הכורכר מחאן יוסף למפגש עד הגדר. עולים לבריכת המים ממערב שבסמוך לה נמצא משטח אבני בזלת. בצד מזרח ניתן להבחין בגדרות אבן מעוגלים ומלבן שבתוכם משטח נקי שבו גדלה החיטה. אלה הם חלק מחלקות הניסיון והמעקב (על פי הסברה).

 

מערת שם ועבר - צפת

מערת "שם ועבר" בצפת מיוחסת למקום בו למד יעקב אבינו את התורה. המערה נזכרת בתקופת הצלבנים כמקום קבורתו של טוביה. ערביי צפת כינו אותה "צער יעקב" וטענו כי זהו המקום בו נתבשר יעקב על מות יוסף בנו והפכו אותו לאתר תפילה מוסלמי. במאה ה- 20,  עלפי המסורת היהודית, היה במקום בית מדרש שכונה בשמות צאצאיו של  נוח: שם בנו  ועבר נכדו . כשצפת הפכה לעיר יהודית הוקם במקום בית כנסת שפתוח לציבור ובתוכו ניתן לראות את המערה. בית הכנסת נמצא ברחוב הפלמ"ח, בעיר צפת.