מלון תל-אביבי שהוא מיני מוזיאון לאמנות ישראלית

 

 

מלון מרינה בתל אביב עטוף שלמת בטון ומלט אבל בתוכו שוכן מטמון אמנותי נדיר שאינו אופייני לבתי מלון. בין כיכר אתרים האפרורית לבין חוף התכלת של בריכת גורדון שהלכה לעולמה ניצב מלון מרינה שבעליו הפכו אותו למיני מוזיאון של אמנות ישראלית. מייסד המלון חיים שיף החל בשנת 1950 לרכוש יצירות אמנות של ציירים ופסלים ישראלים. במלון הראשון שפתח בירושלים בשם "דיפלומט" נהגו להיפגש ציירים ידועים. חלקם היו בתחילת דרכם ונזקקו לתמיכה, אוכל ולפעמים גם מקום לישון. שיף אירח אותם במלון, דאג למזון ורכש מהם ציורים. בין ציירי הבית הקבועים נמנו אלברט גולדמן שעבד במלון דיפלומט, מוטקה בלום ויגאל זמר. כך החל האוסף שמונה היום כ-1500 יצירות ושוויין מוערך במיליוני דולרים.

 

הצייר משה גבעתי מסייר בין היצירות    צילום: רונית סבירסקי 

 

300 ציורים ברחבי המלון 

חיים שיף נפטר לפני תשע שנים ובנו דובי ממשיך את דרכו כאספן יצירות אמנות ישראליות. הוא פנה אל 50 אמנים ישראלים וביקש מהם לצייר את דיוקנו של אביו. כל אחד מהם צייר את חיים שיף כפי שראה אותו בדמיונו האומנותי והאוסף הוצג כתערוכה במוזיאון רמת גן. בין היוצרים היו ליפשיץ, גרשוני, תומרקין, קדישמן, שמי, ברגל וגבעתי. הדיוקן של גיורא ברגל מוצג היום בביזנס לאונץ' של מלון מרינה. לצדו מכתב תשובה של דוד בן-גוריון לחיים שיף על הזמנתו להנחת אבן הפינה של המלון ומעברה השני היצירה היקרה ביותר במלון של לודוויג בלום, נוף פנורמי של ירושלים (מכיוון ארמון הנציב) שמוערכת ב-150 אלף דולר. יצירה זו הייתה בין הרכישות המוקדמות ביותר של שיף ובין האהובות עליו. במלון מרינה מוצגות למעלה מ-300 יצירות שפזורות בין הלובי, החללים הציבוריים והסוויטות. בחדרי הסטנדרט מוצגות בדרך כלל ליטוגרפיות ועבודות נייר. רוב היצירות ניתנות לרכישה. התיירים שנוהגים להתאהב במזרון, במצעים או בכריות בבתי המלון יוכלו להוסיף לרשימה גם ציורים.

 

יצירות ענק בלובי     צילום: רונית סבירסקי

 

אוסף ריאלסטי 

חיים ודובי שיף גילו נטייה אומנותית חזקה לסגנון הציור הריאליסטי וההיפר ריאליסטי. רוב האמנים שיצירותיהם מוצגות כבר אינם בחיים. אוסף בסדר גודל כזה דורש העסקת אדם מקצועי על מנת לטפל בו ולנהל רכישות חדשות. לנעליים היוקרתיות האלה גלשה בחן האוצרת הצעירה עומר שני שמתכננת לרכוש יצירות של אמנים ישראלים עכשוויים עם נטיות אבסטרקטיות. תוכנית שנמצאת בשלבי התהוות היא יצירת אוסף דיוקנאות עצמיים של אמנים או דיוקנאות של בני משפחתם בטכניקות ציור שונות.

 

אוצרת צמודה

שני מנהלת את מערך היצירות במלון מרינה תל-אביב,  את האוסף המשפחתי ומקפצת בין תערוכות אמנות בעולם. סיור מודרך בחברתה מגלה בלובי המלון יצירות ענק של אמנים ידועים. משה קסטל יצר את "מנורת התמיד" ב-1973 שהיא מלאכת מחשבת של שמן, צבע זהב ובזלת. מעין ריקוע ענק שמורכב מחמישה לוחות בגודל 2X3 מטרים ומוערך ב-100 אלף דולר. לצד קסטל תלויות שתי יצירות שמן עצומות של האמן עופר ללוש בנושאי טבע. יצירה נוספת היא של הצייר שמואל בק שנרכשה במכירה פומבית ומוצגת בלובי. בין הציורים פזורים גם פסלים ביניהם פסל של דניאל כפרי משנת 1975 שיש לו 7 עותקים בעולם ואחד מהם נמכר לאחרונה במכירה פומבית ב-25 אלף דולר.

 

אמנות ישראלית בכל קומה    צילום: רונית סבירסקי 

 

עשרות עבודות של משה גבעתי

שתי הקומות הראשונות במלון מרכזות יצירות מרשימות של האמן משה גבעתי. לפני שלוש שנים פרצה שריפה במלון מרינה ואחד מציוריו החשובים של גבעתי שהיה באזור השריפה נותר בשלמותו. גבעתי מספר על הדאגה הגדולה ליצירה שיש לה ערך סנטימנטלי עבורו. זהו הציור האחרון שצייר אחרי מלחמת יום הכיפורים ולאחריו נסע לתקופה ארוכה לארצות הברית. קשר קרוב נוצר בין האמן משה גבעתי יליד 1939 לבין חיים שיף. הקשר החל ב-1990 כאשר שיף רכש אחת מעבודותיו של גבעתי ולאחריה המשיך לרכוש עוד עשרות עבודות. גבעתי פעל בלב סצנת האמנות המקומית בשנות השישים, השבעים והשמונים ונטל חלק בתערוכות המוכרות כסימני דרך מהותיים בדרכה של האמנות הישראלית. גבעתי הציג בשנת 2006 תערוכת יחיד רחבת היקף במוזיאון תל אביב ובחודש פברואר 2009 נפתחה תערוכה יחיד שלו בבית האמנים בתל אביב, שם הוצגו עבודות חדשות. בציוריו יש צבעוניות עשירה ופיגורטיביות מרומזת.

 

מגלים אמנים צעירים 

אחת התגליות החדשות בתחום האמנות הוא האמן בן השלושים אמנון דוד ער שכמה מעבודותיו נמצאות באוסף. דוד ער זכה בפרס חיים שיף לציור ריאליסטי שאותו מעניקה מידי שנה ועדה אמנותית ובעקבותיה זוכה האמן לתערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות. תערוכה מיצירותיו של דוד ער מוצגת בימים אלה במוזיאון והיא מאופיינת בסגנון היפר ריאליסטי שהיה חביב כל כך על שיף.

 

עבודות של עופר ללוש 

בקומות הראשונה והשנייה מוצגות עבודותיו של האמן עופר ללוש בטכניקה של שמן על בד. ציוריו מוערכים בשווי של 20-30 אלף דולר ליצירה. ללוש משתייך לבכירי האמנים הפלסטיים בארץ, למד ציור אצל שטרייכמן, זכה בפרס נחום גוטמן, הציג תערוכת דיוקנאות עצמיים בגלריה גולדמן וב-2001 זכה לתערוכת יחיד רטרוספקטיבית שקיבצה את מיטב הדיוקנאות העצמיים שלו בין השנים 2001-1977. ללוש יוצר עד היום ביפו, כמו כן יש לו סטודיו בפריז וסטודיו נוסף בבית ינאי.

 

יצירה של ז'אן דוד

יצירה חשובה של האמן ז'אן דוד, יליד 1908 מרומניה היא "ביקור בישראל" ומוצגת באחד מאולמות הכנסים. היצירה נקנתה על ידי חיים ודובי שיף במכירה פומבית במחיר שהוגדר על ידם כ"משעשע". זהו טריפטיך (עשוי משלושה חלקים) בגודל 4X5 מ, קולאז' וטכניקה מעורבת על עץ. ז'אן דויד שנפטר ב-1993, הינו אמן רב-תחומי שעסק בעיטורי קרמיקה, נחושת ושטיחי קיר. ב- 1954 נמנה עם מקימי עין הוד, שם המשיך ביצירה אינטנסיבית במגוון טכניקות של ציור, הדפסים אמנותיים וקולאז'ים. הוא הושפע מתנועת ה"דאדא" שדגלה בנטישת הציור הקלאסי והטכניקות המקובלות, ה"אנטי אמנות" של הדאדא כלל שילוב "עצמים מוכנים מראש" ( "READY MADE") והדבקת עצמים כ"קולאז'" והדבר ניכר ביצירה שמוצגת במלון.

 

יצירות בטרקלין העסקים    צילום: רונית סבירסקי 

 

יצירה עלומה - מי מזהה את הצייר?

בקומה השנייה מוצג ציור אבסטרקט שהצבע הצהוב שולט בו. הוא נרכש לפני שנים רבות על ידי חיים שיף ואיש אינו יודע מי הצייר (התמונה מופיעה בשורה השלישית תמונה שלישית מימין - אם יש מישהו מהגולשים שמזהה את הצייר נא לשלוח לנו הודעה דרך צור קשר). בחדר האוכל של המלון מעטרים את הקירות ציורים קטנים יותר ועבודות של ציירת רוסייה שיצרה בארץ תקופה קצרה ועזבה. במעברי הקומות העליונות תלויים ציורים גדולים וצבעוניים של אלברט גולדמן שהושפע ביצירותיו מהאמן ראובן רובין. עבודות חשובות נוספות הן של יוסל ברגנר, ואדים סטפנוב ואבי פיילר.

 

נופי ארץ ישראל 

האוסף לא מתמקד באסכולה ספציפית או בסגנון מוגדר כלשהו אלא יוצר מפגש בין מספר תקופות באמנות, דרך היצירות השונות המעבירות ערב רב של סיפורים אישיים, רגשות, תובנות פנימיות וחוויות אישיות של האמנים השונים. בהרבה מהציורים ניתן לראות את נופי ארץ ישראל: ירושלים, מדבר יהודה וכן סצנות מקומיות אשר שימשו השראה לאותם אמנים וניתן ללמוד מהן על החיים בארץ באותן תקופות. רובם הגדול של האמנים הם דמויות מפתח בתולדות האמנות הישראלית אשר זכו להכרה בינלאומית. יצירותיהן הוצגו ומוצגות עד היום במיטב המוזיאונים וחללי תצוגה בארץ ובעולם. כיוון שמדובר באוסף משפחתי מתחלקות העבודות לאלה בעלות ערך כספי גבוה או כאלה שהן בעלות ערך סנטימנטלי למשפחה.

 

50 דיוקנאות של חיים שיף  

באוסף המשפחתי כלולים 50 ציורי דיוקן של חיים שיף שצוירו בידי אמנים שונים, וותיקים לצד צעירים. חלקם הכירו את שיף מקרוב ויצירותיהם היו מצויות באוסף שלו. כך שהציור מעביר במידה מסוימת את ההתייחסות האישית שלהם אליו. בין האמנים: יגאל תומרקין, ליליאן קלאפיש, מנשה קדישמן, מוטקה בלום הירושלמי שהקשר ביניהם נוצר בשנות השישים והשבעים. אלברט גולדמן עבד במשך שנים רבות כמנהל במלונות שיף. הוא נהג להסתגר בהפסקות הצהריים בחדרו ולצייר. חיים שיף רכש ממנו יצירות רבות והציגן בבתי המלון השונים שלו. כשחזר יגאל זמר לארץ משהות ארוכה בארצות הברית, עזר לו שיף להיקלט מחדש בירושלים ורכש ממנו יצירות. דוד גרשטיין הוא אחד מקבוצת אמנים ירושלמים שעמדו בקשר קבוע עם חיים שיף ונהגו לבקר בבריכת השחייה במלון דיפלומט. ההיכרות עם אורי ליפשיץ והצייר שוובל החלה בעת שהייתם בדיפלומט וישר למדורי הרכילות שייך הקטע הבא שבו אורי ליפשיץ הכיר את רעייתו דורית במלון דיפלומט.

 

מחפשים יצירות חדשות

באוסף ניתן למצוא ציורים של ליפשיץ המנציחים את נופי ירושלים. דובי שיף שהלך בדרכי אביו החל לרקום אוסף משלו הכולל עבודות של אמנים כמו: ארם גרשוני, דוד ניפו, מיכאל רפפורט ועידו שמי  אשר גם הם לקחו חלק פרויקט הדיוקנאות. לכולם חולקו צילומים שונים של חיים שיף והם בחרו באיזה להשתמש עבור ציור הדיוקן. עבודה שזכתה לתשומת לב רבה היתה של יעל גורן שטראוס שצויירה בטכניקה מיוחדת על נייר משי.