חייו של מריאן ס' מריאן - מהגטו בפולין עד מלון צ'לסי בניו יורק

 

מוזיאון תל אביב פותח את תערוכת "שמי הוא מריאן" בשיתוף עם המוזיאון לאמנות עכשווית בצפון מיאמי (MOCA). התערוכה עוקבת אחרי קורות חייו ויצירתו של מריאן, מחשובי האמנים הבין-לאומיים, שהחל את דרכו בבצלאל, הפך לאמן מוערך בפריז וסיים את חייו בסטודיו במלון צ'לסי בניו יורק לצד אמנים ידועים

 

פוליפטיכון נדיר מאוסף פרטי      צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

פנחס בורשטיין (מריאן) נולד בפולין בעיירה נובי זאץ', בן למשפחת אופים. הוא היה בן 12 כשהנאצים פלשו לפולין וגורש למחנה ריכוז עד שנשלח ב-1944 לאושוויץ. בצעדת המוות נורה ברגלו, סבל מזיהומים קשים ובמחנה העקורים שאליו הגיע בתום המלחמה כרתו את רגלו. הוא היה הניצול היחיד מכל משפחתו ועלה לארץ ב-1947 יחד עם פליטים יהודים ששהו במחנות המעצר בקפריסין.

 

מסכת רוח היער מליבריה מהאוסף הפרטי של מריאן      צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

כשירד מהאונייה עבר בדיקה גופנית ובתעודת הזהות שלו נכתב בסעיף משלח יד "בעל מום". כשאיש לא קיבל את פניו, התיישב על ערימה של ארגזי תפוזים וחיכה. בסופו של דבר הוא הועבר למעון קשישים ניצולי שואה בשכונת בת גלים בחיפה. אחרי חמישה חודשים במושבת הזקנים הצליח להתקבל בסיוע עליית הנוער ללימודי גרפיקה שימושית ב"בצלאל החדש" בירושלים.

 

בבצלאל הוא מצא לראשונה חברים בני גילו, ניצולי שואה ופליטי מלחמה ביניהם אביגדור אריכא, יהודה בקון ומאיר לייבנר שחתם על עבודותיו בשם מריאן מרינל. לייבנר היה חברו הטוב של פנחס בורשטיין ולאחר שהתאבד בשנת 1955 אימץ בורשטיין את הכינוי מריאן וכך חתם על עבודותיו עד יומו האחרון מריאן ס' מריאן.

 

קרמטוריום באשוויץ שצייר בשנת 1949 כשעוד חתם בשמו פנחס בורשטיין   צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

בבצלאל ניצלו את כישוריו ליצירת כרזות ואת יצירתו העצמאית הוא נתן ביטוי מחוץ לשעות הלימודים. ללא אפשרויות כלכליות פלש יחד עם מספר צעירים לבית "טליתא קומי" הנטוש ושם יצר את עבודותיו בין השנים 1950-1947. "המלאך השומר" שלו הייתה מרים טל שאימצה אותו ורכשה עבורו צבעים ובדים. לקראת סיום לימודיו הוא תכנן לעבור ללמוד בפריז וניסה לארגן לעצמו תערוכה לסיכום שלוש השנים בהן שהה בישראל. בעזרת מרים טל הוצגה בינואר 1950 תערוכת יחיד שלו בבניין ימק"א בירושלים. לאחריה השאיר את רוב עבודותיו בארץ והפליג לפריז.

 

נפש פועלת (נפוליאון) משנת 1973     צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

בשנים 1960-1959 הוא החל ליצור קומפוזיציות שעסקו בדמות אחת שאותה הוא כינה "נפש פועלת" מונח שמשמעותו בצרפתית דמות. הדמויות הללו הפכו לשפת הציור המובהקת שלו והאוסף הראשון שלהן הוצג בגלרי דה פראנס ב-1960. התערוכה הזו ביססה את מעמדו ואת קולו הייחודי. הוא יצר דמויות כלאיים מוזרות שלעיתים נראות כשילוב בין אדם למכונה. דימויים של גלגלי שיניים וכסאות גלגלים בשילוב סמלים כמו מגיני דוד, מצנפות מחודדות שמהדהדות את האינקוויזיציה בספרד ואת הקו-קלוקס-קלאן.

 

ציורי שחור לבן מ-1963      צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

בפריז הוא פגש את אנט זוננבליק, ניצולה שואה מאנטוורפן ונישא לה. בראשית שנות ה-60, לאחר שבקשתו לקבל אזרחות צרפתית נדחתה הוא עבר לניו יורק, שם קיבל אזרחות אמריקאית והוכר גם בשמו הרשמי, מריאן ס' מריאן. חייו, שהחלו בפולין במלחמת העולם השנייה, הסתיימו במלון צ'לסי, מובלעת בוהמית ניו יורקית שזכתה לכינוי "אליס איילנד של האוונגרד". המלון היה משכנם של אמנים וסופרים ידועים ביניהם הצייר ג'קסון פולוק, הסופר טנסי וויליאמס, הצלם רוברט מייפלת'ורפ והסופר והצייר הישראלי יורם קניוק. מריאן הצליח למצב את עצמו במרכז ההתרחשות האמנותית והתרבותית של ניו יורק. הסטודיו שלו היה גדוש בציוריו, במסכות מאפריקה ואוקיאניה, גולגלות מעיסת נייר שנעשו ליום המתים במקסיקו, צעצוע של סוס נדנדה שחלם עליו כילד בפולין וחפצי וינטג' שונים.

 

חלל שעוצב בהשראת הסטודיו שלו במלון צ'לסי       צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

תערוכה מקיפה של עבודותיו מוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1979, שנתיים לאחר מותו הוצגה התערוכה הראשונה שלו במוזיאון תל אביב וידידו המשורר נתן זך ספד לו במילים: "הוא מת בדרך שחי: לא כאמן מקולל, כי אם כאמן גדול של תקופה מקוללת". הזהות שלו כאמן וצייר שואה קיבלה משמעות חדשה עם השנים והוא זכה לאחר מותו להכרה כאמן בין-לאומי בעל קול ייחודי.

 

סדרת צילומי עוף שחוט שיצר בשנה האחרונה לחייו כמחווה לצייר גויא    צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

היצירות שלו מייצגות את גורלו של האדם באמצע המאה ה-20 כשהוא מרבה להשתמש בצבעים עזים שהבולטים בהם אדום וכתום. החלל הראשון בתערוכה "שמי הוא מריאן" במוזיאון תל אביב לאמנות עוצב בסגנון שמזכיר את הסטודיו שלו במלון צ'לסי. ציורים לצד מסכות אפריקאיות, סוס הנדנדה, ציורי צליבה וראשים מעוותים שהיו בין העבודות המאוחרות שלו.

 

יצירה של מריאן מהתקופה הניו יורקית ב-1972    צילום מהתערוכה: רונית סבירסקי

 

מריאן הספיק להקליט סרט שהוא עדות למה שעבר עליו בתקופה השואה. בשבע השנים האחרונות לחייו קולו נדם והוא איבד את יכולת הדיבור שלו. הוא תיקשר עם סביבתו באמצעות הציורים שחלקם רמזו על הזוועות שעבר אבל הוא לא חזר לצייר את השואה כפי שעשה בשנים שלמד בבצלאל כשעוד חתם על יצירותיו בשם פנחס בורשטיין. ב-1977, בגיל 50 הוא סיים את חייו מוקף בעבודותיו.