תערוכת פופ-אפ במחלבת טרה הנטושה מבית היוצר של יערה זקס 

 

מפעל ישן אחד, 27 חללי משרד, 18 קירות ו-43 אמנים שהפכו מבנה מיועד להריסה לחגיגת אמנות יצירתית ופורצת גבולות. התערוכה WORK OFF ART מתקיימת במפעל המחלבות הישן של טרה בתל אביב

חצר המפעל הגרפיטי והמכוניות      צילום: רונית סבירסקי

 

האמנית והאוצרת יערה זקס פיצחה את השיטה. תערוכות פופ אפ בחללים אלטרנטיביים הרחק מהמוזיאונים הממוסדים והגלריות המצוחצחות. היא יצרה את גרסת הפרינג' של התיאטרון בעולם האמנות והמעריצים מתייצבים. עוד לא הספקנו לעכל את הפופ אפ של מלון אימפריאל בתל אביב וכבר פרץ לחיינו פופ אפ חדש במפעל הישן של מחלבות טרה ברחוב יגאל אלון בתל אביב שעומד בפני הריסה. החללים שיערה זקס בוחרת בהם להצגת התערוכות מהווים מקור השראה לאמניות ולאמנים שיוצרים מיצבים ויצירות תלויות מקום. במלון אימפריאל חדרי המלון היו אלה שהכתיבו את המסגרת ובמפעל של טרה החללים התעשייתיים והמשרדים הגדירו את הנושא. כל אמן ואמנית קיבלו משרד, קיר או חלל תעשייתי שחלקם כלל את הריהוט המשרדי ומכאן ניתן אפשר לתת ליצירתיות לפרוץ ולדמיון להשתגע.

 

 הג'אנק פוד שצורכים בהפסקת צהרים - יצירת האוצרת יערה זקס      צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה קיבלה את השם WORK OFF ART שמגלמת את השילוב בין אמנות ליומיום והתפיסה של האיזון בין העבודה לחיים שמיוצג על ידי WORK-LIFE BALANCE. המהפכה שהגיעה בעקבות המגפה הגדירה מחדש את מושגי העבודה בין הבית למשרד. הקורונה פרצה את הדרך לעבודה מהבית וכך גם חלל העבודה בבית קיבל מקום משלו. לא רק עיצוב הבית השתנה אלא גם טשטוש הגבולות בין העבודה במשרד לחיים הפרטיים.

 

החוטים נשלטים או שולטים - יצירת האמנית אור ששון      צילום: רונית סבירסקי

 

כבר בכניסה לתערוכה מתבוננות בנכנסים עשרות עיניים ממסכי טלוויזיה. כל מסך מציג עין של אדם אחר וכולם מתבוננים באדם שניצב מולם. האמן דויד פלס שואל אם הצופה אוהב את התחושה שכל העיניים נשואות אליו? מה הוא מרגיש ואם זה מלחיץ או משמח אותו? ודרך כך הוא נוגע בתחושות של מציצנות ושחיקת הפרטיות ואיך הקורונה שינתה את פני הדברים.

 

All eyes on me של דויד פלס     צילום: רונית סבירסקי

 

האמנית אידית פישר-כץ יצרה את קן הקוקייה. היא הציבה על הקיר עשרות שעוני קוקייה שמתוכם מציצים חפצים מחיי היומיום ובחנה את אתגר ניהול הזמן במאה ה-21, משימה שהפכה לכמעט בלתי אפשרית. מתוך שעוני הקוקייה קופצים אלמנטים שמסמלים את הצרכים והמטלות. הילד, ההורה המבוגר, עגלת סופר מלאה, כלב שצריך לטייל אתו, אופניים, עציצים, עוגת יום הולדת, מכונית, פטיש ואפילו סמל החטופים הצהוב שנוכח וכואב כל הזמן. העבודה מסמלת את המשימות האלה שקופצות לתודעה במהלך העבודה, מסיחות את הדעת, מוציאות מאיזון וריכוז.

 

קן הקוקייה של אידית פישר-כץ     צילום: רונית סבירסקי

 

אוצרת התערוכה והאמנית יערה זקס הציבה ארבע בובות מנקין שמוצגות בדרך כלל בחלונות ראווה ועטפה אותן בסמלים שקשורים לעבודה ולחיים האישיים. בובה אחת עטופה כולה בעניבות, השנייה בפתקיות תזכורת, השלישית בדובי משחק קטנים והרביעית בניירות מקומטים. כל בובה מייצגת את המאבק בין המחויבויות למקצוע לבין המשימות בחיים האישיים ומזכירה שאפשר בקלות לאבד את הזהות בתוך ים הדרישות של שני העולמות.

 

 יצירת האוצרת יערה זקס - הבובות שמייצגות את טשטוש הגבולות בין החיים והעבודה    צילום: רונית סבירסקי

 

העבודה של עדי יונתן כהן פזורה על פני מספר קירות בתערוכה. איורים בשחור לבן של עובדים זוטרים במהלך יום העבודה שלהם. הם נראים ברגע של המתנה, פעילות, חוסר משמעת, תקשורת או חוסר תקשורת ביניהם ובין החפצים או האנשים האחרים שנמצאים סביבם. הווידאו ארט של אלה אוזן מתפרש על פני מסדרון ארוך שכולו מסכים עם עבודות וידאו שמתארות את העובדים שלכודים במעגל אין סופי של עשייה כמו אוגרים שרצים על גלגל. המטפורה מדגישה שהשגרה ודפוסי החשיבה הקבועים מגבילים את הפוטנציאל האישי ורק כששוברים את הדפוסים הישנים אפשר לחוות את השינוי הפנימי הגדול. היצירות קוראות להתעורר ולהזכיר שיש בכל אחד את הכוח לשנות את חייו.

 

  צילום מתום וידאו ארט של אלה אוזן:  רונית סבירסקי

 

האמנית הברזילאית פרננדה מלו סטארק יצרה כרזה שזועקת נגד המיזוגניות. היא מתעדת את העבודות שמבוצעות בדרך כלל על ידי נשים והן ברובן עוסקות בנוזלים. העבודה הלא מתוגמלת כראוי של משק הבית שאינה מוערכת על פי האנרגיה והזמן שמושקעים בה. הכביסה, הניקיון, שטיפת הכלים, רחצת הילדים והבישול הן עבודות שקופות של נשים שרובן גם עובדות מחוץ לבית.

 

 נשים ועבודות בית רטובות      צילום: רונית סבירסקי

 

רעיון מקורי של חיבור אמנות עם חדרי שירותים ביצירה שזכתה לשם ארטואלט הוא פרי עבודתם של נטע שלום כהן ואורי כהן. היצירה מורכבת ממתקני הנייר האוטומטים שעל ידי לחיצה או מגע הם מסיעים מתוכם כמות נייר מדודה לניגוב ידיים. בשירותים הציבוריים ישנם גם דיספנסרים כאלה לסבון או ברזים אוטומטיים שמגירים נוזלים. השניים יצרו מתקני נייר אוטומטים והרכיבו עליהם גלילי כסף נוצצים עם אלמנטים גרפיים מושכי עין. המבקרים לוחצים על כפתור במתקן והנייר מסתובב ומציג אלמנטים גרפיים ואותיות שאפשר ליצור מהם תמונה יותר רחבה כשמחברים בין המתקנים השונים. בסופו של דבר קשה לשלוט בתוצאה, כמעט כמו בחיים האמיתיים.

 

מתקני נייר טואלט כמיצג אמנות של n+o Studio     צילום: רונית סבירסקי

 

האמן עמית גרינברג החליט להציג במסדרון את תמונות העובדים המצטיינים בכל חודש מחודשי השנה כולל שמותיהם והחודש שבו הם זכו. צילומי פורטרט שגרינברג הוסיף להם אלמנטים מצוירים, וניתן לראות אותם רק כשזזים ימינה או שמאלה כמו בציור המונה ליזה של לאונרדו דה וינצ'י שבו העיניים עוקבות אחרי המתבונן.

 

 העובד המצטיין של החודש בגרסת עמית גרינברג      צילום: רונית סבירסקי

 

אנאסטסיה דמבובסקיה הפכה את החדר שקיבלה למכוורת דבורים וקראה ליצירה שלה bee like bee.  קירות החדר עטופים ביריעות קרטון שנראות כמו חלת דבש שמסמלת את הבית. חבורת דבורים עומדת סביב שולחן עבודה ועוסקת בייצור דבש שהוא תוצר הכרחי לצורכי החברה כולה. הפרחים שפזורים בחלל מסמלים את הצוף, ההאבקה והמשך החיים על פני כדור הארץ. הצגת הדבורים בסביבה משרדית ואנושית יוצרת את ההקבלה בין עולמן לעולם בני האדם. מהדבורים אפשר ללמוד כיצד מאזנים בין הצרכים האישיים שלהן לבין הדאגה לסביבה ולהמשך ההפריה של הצמחים והפרחים. איך מאזנים בין השימוש למילוי חוזר.

 

bee like bee של אנאסטסיה דמבובסקיה     צילום: רונית סבירסקי

 

נאמי עוז הוא אמן עם חוש הומור נפלא. היצירות שלו תמיד מפתיעות בטכנולוגיה וברעיון. היצירה שתכנן לחלל המשרד מבוססת על איש בחליפה עם עין אחת גדולה במקום ראש, בלייזר מחויט, בגד ים, גרביים אדומים וכפכפים. פיצול אישיות מוחלט בין החיים והעבודה. האיש הוא האלמנט המרכזי כשסביבו מודבקות אלפי פתקיות תזכורת שאי אפשר לחדול מלקרוא ולצחוק. דוגמאות לפתקיות מתוך ים של ריבועים צהובים: להגיד לאנשים שקראתי ספר, לשלוח את פו לגמילה מדבש, לגרור את עצמי למיטה, להחליף תמונה בטינדר, לזכור! להזמין סודה עם אספרסו, לקנות לאישתי בורג, להזמין את הפרה למנגל משפחתי, להזמין מנקה למנקה, לשכנע את השעון ללכת לישון, לדחות את השלכת, להגיד לאישתי "שאני נחטף כמו לחמנייה טרייה", לשנות לאישתי את הדם, חשוב! ללכת לחדר כושר ולהצטלם ליד המכשירים, מחר! לבכות על החלב שנשפך, לאכול צבעים רכים, לבדוק מה עשינו ב-48, להכין ריבה מהפירות הרקובים, לחדש קשר עם החבר שיש לו בריכה. בכיס הבלייזר דחופה פיתקית ועליה כתוב לקנות ביצי חופש ולהתפטר!  

 

האיש והפתקיות של האמן עוז נאמי       צילום: רונית סבירסקי

 

המיצב של MONKEY RMG מציג חוויה אישית של האמן כשעבד במשרד סגור. הוא ישב ליד השולחן והביט דרך החלון אל הפארק והטבע ונפשו יצאה אל החוץ. העבודות בשחור לבן והשימוש במנגנונים מכניים שמניעים אלמנטים בתצוגה מאפיין את עבודותיו. החדר כולו עטוף בציורים של טבע, פרחים ועלים שנראים כמו חוף קאריבי והעובד שרוע בתנוחת בטן גב על השולחן ליד המחשב.

 

 MONKEY RMG והפנטזיה על משרד     צילום: רונית סבירסקי

 

סטודיו ירנטק יצר תשבץ עם המילים שיש בהן מושגים מחיי היומיום, מהחיים הפרטיים והעבודה. הערבוב שבין העולמות האלה שהוקצן על  ידי הקורונה מתבטא במילים ובצירופים. דניאל פילוסוף יצר חדר עבודה שנראה כמו מסע הזיה אחרי שלוק מהבקבוק הלא נכון או טעות במינון של הכדור.

 

 דניאל פילוסוף והטעות במינון הכדורים     צילום: רונית סבירסקי

 

400 עכברים קטנים מככבים ביצירה של מורן גרוס. מעל 500 שעות עבודה שבהם הפכה בעצמה לחלק מהמרוץ אחר הזמן. את כל העכברים והמזון סביבם היא יצרה אחד אחד בעבודת יד. פיסלה, יצקה, צבעה וכיסתה בפרווה. עבודה שמזמינה להרהר מה באמת חשוב בחיים.

 

מרוץ העכברים של מורן גרוס     צילום: רונית סבירסקי

 

DIOZ והיישות האלילית בעלת ארבע ידיים שממלאת את חלל העבודה בצבעוניות ורוחניות. המדריך המודרני לעבודה משרדית עם השראה רוחנית. עינת שטקלר יצאה לחפש נחמה בתקופת הקורונה בטבע הפראי, במדבר ובים. היא שילבה וידאו ארט של גלי האוקיינוס עם חדר שכולו מצופה בדיסקים כמו ים של מדוזות. גם האמנית תמרה צ'נגרי מצאה מפלט ברחש הגלים הרחק מצלצול הטלפונים ובעזרת יצירות של עיסת נייר יצרה את עולם הים השלו ופסטורלי.

 

 המדריך המודרני לעבודה של DIOZ        צילום: רונית סבירסקי

עולם הים המרגיע של תמרה צ'נגרי     צילום: רונית סבירסקי

 

אצל שיר למדן המשרד נראה כמו חלום בלהות. השדים קופצים מהקירות וקודחים במוח סביב הדמות שיושבת מול המחשב עם הגב לצופה לבושה בסוויט שירט וחבושה בקפושון. יריב טוויג עם היצירה "המשרד" הציב במרכז החלל מבנה מלבני ענק מכוסה בניירת משרדית שנגרסה ועליו הציב עשרות פריטים גדולים וקטנים שקשורים במשרד.

 

 קודחים בראש של שיר למדן    צילום: רונית סבירסקי

 

אחת היצירות הבולטות בתערוכה היא עבודת האמנים נטע שלום כהן ואורי כהן שקראו ליצירה ענן THE CLOUD. מקלדת ענקית  מרחפת בחלל כשהיא מונעת על ידי גלגלי שיניים וחוטי דייגים שקופים. המקלדת עולה ויורדת כמו גלי ים. למרות שהיא אמורה ליצור תחושה של תנועה מרגיעה יש בתנועה הבלתי פוסקת מסר של אי שקט ותחושה של עבודה שמטרידה ללא הפסקה.

 

 המקלדת המרחפת של n+o Studio    צילום: רונית סבירסקי

 

היציאה אל החצר הפנימית של המפעל חושפת יצירות גרפיטי עצומות, מכוניות שהפכו ליצירות אמנות וחללים סגורים של אולמות הייצור שהפכו לחללי תצוגה. ליאור שמשון ויובל כהן יצרו עבודה שמציגה את מערכת היחסים המורכבת בין בני אדם לטכנולוגיה. במרכז החלל ניצב רובוט ענק שמבצע משימות שנעשו בעבר על ידי בני אדם. יערה זקס נתנה פרשנות חדשה למושג LUNCH BREAK והג'אנק פוד שעובדים צורכים במהלך יום עבודתם. היצירה של יובל פלג מתארת את העבודה מהבית ושיחות הזום שהפכו לשגרה אחרי הקורונה, כשהדמויות מוצגות בשילוב תאורה מלאכותית ומייצרות תחושה קרה ומנוכרת כמעט רובוטית.

 

 הרובוט שעושה את עבודות האנשים של ליאור שמשון ויובל כהן      צילום: רונית סבירסקי

שיחות זום מהבית של האמן יובל פלג     צילום: רונית סבירסקי

 

רגע לפני סיום, על קיר בטון גדול המוביל אל שער היציאה, נוטע האמן זיו שמח שביב של תקווה ושמחה כשהוא יוצר גרפיטי של גיבורי המשרד והעבודה עטופים בצבעים ססגוניים בהשראת דוקטור סוס ומיכאל אנדה. העובדים שבעזרת הדמיון לוקחים פסק זמן וחולמים על פנטזיה שנותנת רגע של שקט והפוגה מכל הרעשים מסביב.

 

הגרפיטי של פילפלד     צילום: רונית סבירסקי

הפנטזיה של זיו שמח      צילום: רונית סבירסקי

 

התערוכה מוצגת במפעל טרה, רחוב יגאל אלון 119 תל אביב בימים ראשון-חמישי 20:00-10:00, שישי 15:00-09:30, שבת 16:00-09:00. כניסה ברכישת כרטיסים מראש בלבד באתר https://work-off-art.com/