שביל אתגרי חדש בגן לאומי מצדה – תלויים בין שמים וארץ

 

מצדה חושפת צד חדש ומלהיב שנעלם מעיני הציבור יותר מאלפיים שנים. ויה פראטה, שביל חדש אתגרי תלוי בין שמים וארץ עובר לצד שרידים שלא נראו עד היום

 

 

ההגדרה של שביל אתגרי נותרה מסתורית עד לרגע שבו התחלנו לרדת על גבי יתדות תלויים באוויר מעל תהום שגולשת מאות מטרים במורד המצוקי של מצדה. אטרקציה חדשה שאינה מיועדת לבעלי לב חלש ולא לאלה שסובלים מפחד גבהים. כשמתחברים באמצעות רתמה אל כבל המתכת אין כבר דרך חזרה. לאנשים שמכורים לתחושת האדרנלין מצפה חוויה לא שגרתית. השביל אינו ארוך, הוא מתפתל, יורד ועולה לאורך 250 מטרים ודורש זמן. מהירות היא לא שם המשחק, נדרשים ריכוז, תשומת לב, הפעלת כל החושים ועצירה לתצפיות על הנופים ועל השרידים הארכאולוגים שנמצאים לאורך המסלול.

 

מסלול יתדות     צילום: רונית סבירסקי

 

במשך עשרות שנים מאז הפכה מצדה לגן לאומי נותרו מתקנים ושרידים מחוץ לחומת הסוגרים שלא היו נגישים אפילו למפעילי האתר. אנשי סנפלינג מורשים וחוקרים נעזרו בשיטות מתקדמות כדי לבדוק ולתעד את האזורים האלה אבל הציבור נותר מחוץ לתמונה. מנהלת האתר נועה גורדון, שסובלת מפחד גבהים, הייתה זו שקידמה ולבסוף הוציאה לפועל את המיזם האתגרי. הפוביה שלה, הקורונה העולמית, האישורים והאבטחה שנדרשו, כל אלה התפרשו על פני 4 שנים. מי שהיה הכוח המניע מאחורי נועה היה בועז, שאחראי על יחידת האבטחה והחילוץ במצדה. יחד עם אלון מלאכי וויה פראטה ישראל הם הצליחו לתכנן ולבצע את הקמת השביל האתגרי שנפתח במאי 2023.  

 

עליה ברכבל לפסגה     צילום: רונית סבירסקי

 

השביל נבדק ואובטח על ידי גורמים מקצועיים. הוא סגור ותחום משני הצדדים ואין אפשרות להגיע אליו מבלי לעבור דרך כניסה מסודרת שבה מקבלים קסדה ורתמת אבטחה. מבואה שתחומה בתוך חומת הסוגרים העתיקה של מצדה יכולה לקלוט קבוצה קטנה של מטיילים. על השביל בו זמנית יכולים לטייל עד 50 איש.

 

נקודת היציאה מהמצודה הדרומית     צילום: רונית סבירסקי

 

כשכולם חבושים וחגורים מתקדמים בזה אחר זה לתוך מרחב קטן ומחברים את רצועת המתכת המחוברת בצד אחד לרתמה ובצד השני בוו מסיבי לכבל מתכת שמקובע אל קירות המצוק. המטיילים נותרים קשורים לכבל ללא כל אפשרות להתנתק או לחזור לאחור עד לנקודת הסיום. כל מספר מטרים נדרש להעביר ידנית את וו המתכת דרך החיבורים שנעוצים בסלע ומקבעים את הכבל למצוק. עד לשנייה שבה מתחילים לרדת ביתדות אין שדה ראייה שמאפשר לקלוט את עומק התהום הפעורה למטה.

 

עוברים מחיבור לחיבור     צילום: רונית סבירסקי

 

כשעומדים על המדרגה הראשונה המבט עסוק בחיפוש אחרי הנקודה המתאימה להנחת הרגל על המדרגה השנייה ופחות בחיפוש אחרי מה שמתרחש בתחתית. מדרגה אחרי מדרגה, העברת רצועת האבטחה מנקודת קיבוע אחת לשנייה, משקיפים אל מי שמטפס לפני ואחרי ואז נעלם גרם המדרגות. מבט מהיר מגלה שצריך לעבור לגרם מדרגות מקביל ולהמשיך לרדת. כששלב זה מגיע לסיומו התהום פעורה במלוא עומקה ואין לאן להמשיך. גשרון עץ קטן וצר מרמז שרק אם הולכים עליו כמעט כמו לולייני קרקס מצליחים לעבור לשלב הבא.

 

תצפית לזריחה מעל ים המלח      צילום: רונית סבירסקי

טריסטרמית שמקננת במצדה    צילום: רונית סבירסקי

 

הדרך ממשיכה על שביל מצוקי צר והרתמה היא החברה הטובה ביותר באותם רגעים. מערה ענקית ששימשה בור לאגירת מי גשמים ונגר נגלית לעיני המטיילים. מדרגות ביזנטיות בסמוך אליה מבהירות כיצד הגיעו אנשי מצדה אל הבור כדי להצטייד במים. טריסטרמית שחורה בעלת כנף כתומה אחת מלווה אותנו בציוצים. נקודת תצפית טובה מאפשרת לראות את ההיסטוריה קמה לתחייה לנגד עיני הצופים. מחנות המצור הרומיים ששומרו ושוחזרו נראים בבירור וגם שביל הדייק שהם בנו על מנת לעלות ולתקוף את המורדים הנצורים. נחל מצדה זורם בערוץ סלעי למרגלות ההר. מזווית זו אפשר גם לראות את התופעה הגיאולוגית שהפרידה את מצדה ממצוק ההעתקים וכיצד היא ניצבת כהר מבודד מכל עבריה.

 

מצוק העתקים ונחל מצדה      צילום: רונית סבירסקי

 

סדרה נוספת של יתדות ברזל מטפסת חזרה במעלה הצוק ומחזירה את המטיילים אל תוך חומת הסוגרים. כבל המתכת מגיע לסיומו ואפשר להחליק החוצה את הוו ששמר עלינו לכל אורך הדרך. חוזרים אל המבואה, מחזירים את הציוד ויורדים עם הרכבל אל מרכז המבקרים. זמן ההליכה הממוצע הוא 60-40 דקות. השביל פתוח למטיילים החל מגיל 10 (מעל 1.20 מטר) ומעלה בליווי מבוגר. ההליכה עצמאית ללא מדריך מלווה. המחיר 40 שקל לאדם כולל הציוד.

 

סיפורה של מצדה

זוהי הזדמנות נהדרת למי שלא ביקר כבר שנים במצדה לחזור ולפקוד את השרידים המרשימים שלה ולשמוע שוב את הסיפור ההרואי המצמרר של המורדים שסירבו ליפול בשבי הלגיון הרומי.

 

הארמון המערבי     צילום: רונית סבירסקי

 

הר מצדה מתנשא מעל מישור ים המלח כמאה מטרים מעל פני הים וכ-400 מטרים מעל הנקודה הנמוכה ביותר של ים המלח. מבחינה גאולוגית, מצדה היא סלע שנלחץ למעלה בעקבות תנודות בשבר הסורי האפריקאי ויצר רמה מוגבהת עם מדרונות תלולים מאוד. מיקומו האסטרטגי על צומת דרכי מסחר של העולם הקדום הפכו אותו לאתר חשוב. יש בו עדויות לחיים כבר מתקופת האבן כ-4 אלפים שנה לפני הספירה. השנים החשובות ביותר של מצדה היו בתקופת החשמונאים 73-167 לפני הספירה, התקופה ההרודיאנית 4-36 לפני הספירה והמרד הגדול ברומאים 74-66 לספירה.

 

 המחנה הרומי שנשמר      צילום: רונית סבירסקי

 

מרבית הממצאים באתר הם מתקופת המלך הורדוס. פסגת ההר הפרושה על פני 600 מטרים סיפקה הגנה גם ללא ביצורים אלא שהורדוס בחר לחזק את ההגנה עם חומת סוגרים מסיבית. הוא בנה שני ארמונות מפוארים, 29 מחסנים עצומים ובתי מלאכה שסיפקו את צרכי התושבים. מערכת המים המשוכללת שבנה העידה על גאוניותו והבנתו בהנדסה. הוא הצליח ללכוד בעזרת המערכת את מי השיטפונות והגשמים המועטים שיורדים במצדה ומילא 12 בורות ענק בתוך מספר שעות. כך גם אפשר היה להפעיל בריכות שחייה ובית רחצה, להשקות את הגנים והצמחייה שהצליח לגדל בתנאי המדבר הקשים.

 

בור מים שתוכנן על ידי הורדוס    צילום: רונית סבירסקי

 

הורדוס נשא לאשה את מרים החשמונאית ושיכן אותה ואת אמה אלכסנדרה במצדה כשהייתה סכנה לחייהן. הוא הנחה את השומרים להרוג את שתיהן אם יקרה לו משהו. שרשרת של טעויות הביאה לכך שמרים הוצאה להורג בעודו בחייו. סימנים היסטוריים מעידים על כך שהוא שקע בדיכאון אחרי מות אשתו האהובה. מרבית החוקרים חושבים שהורדוס השתמש במקום כארמון חורף ומבצר מאובטח בתקופות מלחמה.

 

בימי המרד ברומאים הפכה מצדה למקום מקלט למורדים שברחו מירושלים שנכבשה ונהרסה בשנת 70 לספירה. אוכלוסייה צפופה של כאלף קנאים דתיים שסלדו מהפאר הרומי והפכו את הארמונות לחדרי מגורים קטנים. מעל עבודות המוזאיקה היפיפיות בנו תנורי בישול והסתירו את הפרסקאות הצבעוניים.

 

שביל הנחש     צילום: רונית סבירסקי

 

המצור על מצדה היה אחד המבצעים הקשים של הצבא הרומי. תנאי השטח, החום, חוסר במים ובמזון הקשו עליהם את הכיבוש. עשרת אלפים חיילי לגיון כיתרו את מצדה ובמשך חודשים ארוכים בנו סוללה באורך 5 קילומטרים כדי לפרוץ פנימה. הם בנו 8 מחנות שהשתמרו היטב בזכות מזג האוויר היבש באזור והם נחשבים למושלמים ששרדו מהתקופה הרומית. ארגון אונסק"ו הכריז בזכות זאת על מצדה כאתר מורשת עולמית בשנת 2001.

 

הנצורים לא סבלו מחוסר במים ומזון ויכלו לשרוד עוד תקופה ארוכה אבל הרומאים הצליחו לבנות רמפה עצומה שאפשרה להם לפרוץ למצדה. כשהם נכנסו לתוך המבצר לא נותר אף מורד בחיים. כולם בחרו להתאבד מאשר ליפול בשבי הלגיון הרומי.

 

שני חוקרים  ישראלים שעסקו בחקר מצדה היו הארכאולוג שמריהו גוטמן שחפר בה בשנות ה-50 ויגאל ידין בשנות ה-60 שחשף את הארמונות, המחסנים, המוזאיקות, בתי המרחץ ובית הכנסת. הוא היה זה שמצא את ערמת כלי החרס השבורים שעליהם שמות המשפחה של המורדים וביניהם שם משפחתו של המנהיג אלעזר בן יאיר.