חניונים עם עבר וסיפור היסטורי בצפון הארץ
ישנם חניונים שהם לא רק שולחנות וספסלים בצל העצים, אלא חלק מתולדות העם והמדינה. פיקניק עם ערך מוסף שקשור בראשית ההתיישבות, בסיפורי חלוצים, לוחמים, שיירות גמלים, מעיינות ובתי בד עתיקים. חניונים שטומנים בחובם פיסת היסטוריה מקרבות השריון בגולן עד שיירת יחיעם בגליל המערבי. כתבה ראשונה בסדרה
חניון עין זיוון מול הטנקים הסורים
חניון עין זיוון שוכן בצל עצי אלון תולע יפיפיים. הוא ממוקם בכניסה לקיבוץ עין זיוון על תוואי שביל הגולן. בימות הקיץ יוצרים עצי האלון נוף רחב ומצלים על אזורי הפיקניק. בחורף הקר, שעוטף את הגולן, הם משירים את עליהם וקרני השמש מחממות את המטיילים. בחניון נמצא אתר ההנצחה לחללי גדוד סיור 134 שהוקם בשנת 1971 כחלק מכוח השריון בצפון. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הגדוד כלל חיילים צעירים לצד לוחמי סיור במילואים. חלקם הספיקו להתארגן ולהגיע ממחנה "יפתח" לגשר אריק ומשם לטפס אל עבר יהודיה.
טנק שנותר בחניון עין זיוון צילום: רונית סבירסקי
ביום הלחימה הראשון הם חברו לגדוד השריון 179 לאחר שזה ספג אבידות כבדות ומלאי התחמושת כמעט אזל. בשעות הבוקר נכנס הגדוד לקרב קשה מול 30 טנקים סוריים שהגיעו מחושניה ותוך מספר שעות הצליחו להבעיר 22 מהם. עשרות טנקים נוספים החלו לתקוף מצד מזרח וגם בקרב הזה הצליח הגדוד להשמיד את רובם. במהלך המלחמה יצא הגדוד לקרבות תקיפה נוספים ואיבד 33 לוחמים. מספר חודשים אחרי תום המלחמה פורק הגדוד. תוכנית לשדרוג האתר מתבצעת בימים אלה בשטח. בנוסף, נבנו מחסות ללינת לילה עבור הולכי שביל הגולן.
איך מגיעים: לצד כביש גשר בנות יעקב – עין זיוון (כביש 91), מול הכניסה לקיבוץ עין זיוון.
חניון עין עקוב (עין תוואפיק) וח'אן עתיק
בלבו של יער מבוא חמה, שניטע על ידי קק"ל לאחר מלחמת ששת הימים, שוכן חניון עין עקוב הידוע גם כעין תוואפיק. המעיין הנובע טופל, סביבתו שופצה ומימיו זורמים בתעלות בנויות. עין עקוב היה פונדק דרכים קדום בסמוך למעיין בשם ח'אן אל עקבה שדבק בו גם השם ח'אן אל אחמר (הח'אן האדום). הוא הוקם במאה ה-13 על נתיב שיירות הסוחרים דרב אל חווארנה (דרך החורנים") שעבר בדרום רמת הגולן, חצה את הירדן בסמוך לדגניה ומשם דרך נחל יבנאל לכיוון עכו. בשנות השלטון העות'מאני עברו במקום שיירות גמלים שנשאו חיטה מחורן לארץ ישראל.
הסוחרים עצרו למנוחה בח'אן אל עקבה והמשיכו בדרכם לכיוון עכו. ביער מבוא חמה נמצא גם פילבוקס שהוקם על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה במסגרת ההכנות למניעת פלישת הכוחות הגרמנים לארץ. בתום ימי המנדט הסורים השתמשו במבנה כחלק ממוצב תוואפיק. למטיילים באזור מומלץ להגיע עד לשולי היער במקום בו נמצא מצפור נגב כנרות הצופה על הכנרת.
איך מגיעים: בכביש 98 עולים מצמח לכיוון חמת גדר עד מבוא חמה. כארבעה ק"מ מצפון לפנייה לחמת גדר פונים בדרך מצעים שחורה מערבה אל יער מבוא חמה. דרך המצעים עוברת ביער ומגיעה לאחר כחצי קילומטר לחניון.
חניון דרדרה – בהיאחזות הנחל
גשרון עץ קטן מעל מים זורמים מחבר את מגרש החניה עם חניון דרדרה (אשמורה). חולפים על פני עץ תאנה רחב נוף ונכנסים לגן מטופח שמשתרע על פני שטח עצום שכולו נטוע בבוסתן ארץ ישראלי ועצי פרי משבעת המינים, תאנים, רימונים, עצי זית, שיחי פטל ואיקליפטוסים. ספסלים ושולחנות עץ פזורים בצל העצים. שביל, שאורכו כ-200 מטרים מוביל לכיוון אנדרטת הנופלים ואתר ההנצחה של דרדרה.
המסלול עובר בין מפלוני מים, יובלי מים נקיים שמתחברים אל הירדן. החניון קיבל את השם דרדרה ממעיין קטן הנובע במקום ואת השם אשמורה מהקיבוץ שהוקם ב-1946. חברי קיבוץ חולתה היו הראשונים שהתיישבו במקום וכשעברו ליישוב קבע ממזרח לאגם החולה עלה לקרקע גרעין נח"ל אייל וקיבל את סיועה של קק"ל בהכשרת האדמות. הם בנו חומת אבני בזלת ומגדל תצפית שהתנשא לגובה 21 מטרים. הם עסקו בגידולי ירקות, מספוא ומטעים שהשתרעו על פני 300 דונם. ענף נוסף היה הדיג בשיתוף עם קיבוץ חולתה. מצבם הביטחוני היה רעוע מאוד.
חניון דרדרה צילום: רונית סבירסקי
הקיבוץ היה מבודד כשממזרח ישבו כוחות הצבא הסורי וממערב השתרעה ביצת החולה. הדרך היחידה להגיע אל הקיבוץ הייתה בשיט דרך האגם. קרבות מלחמת העצמאות התישו את המתיישבים וגרעין אייל עבר לאזור המרכז, בסמוך לכפר סבא. קק"ל, שהפכה את חניון דרדרה לפארק ירוק ופורח הנציחה גם את זכרם של המגנים שנפלו בקרבות. עמדת הבטון המקורית ניצבת באתר ושלטים קטנים עם תמונות מספרים את סיפור המקום.
איך מגיעים: מכביש 918 מראש פינה לקיבוץ גדות, פונים צפונה בכביש עמק החולה. חוצים את הירדן ב"גשר הפקק" וממשיכים צפונה עוד כשני ק"מ, עד לשלט המפנה מזרחה לאתר. החניון נמצא במרחק כ-400 מטרים מהכביש.
חניון כברי – שמן זית, יין וקמח
שמן זית, קמח ויין הם הסיפור של חניון כברי. במרכזו של יער כברי ניצבים שרידיה של טחנת קמח ישנה שהופעלה מכוח מימיו של נחל געתון. עוצמת זרימת המים באמה שהובילה לטחנה במאות הקודמות הייתה רבה יותר והצליחה לסובב את אבני הריחיים העצומות. שני אתרים ארכיאולוגיים נוספים בגליל המערבי חשפו פעילות שעסקה בתעשיית שמן הזית. חורבת זבדי שבה פעלה חווה חקלאית בתקופה הרומית וחורבת דנעילה, שנמצאו בה שרידי בית בד.
קק"ל בשיתוף עם רשות העתיקות החליטו להקים גן יערני ארכיאולוגי באתר קק"ל בכברי כדי להציג לציבור את הממצאים החשובים ולהסביר את תהליכי הפקת השמן, היין והקמח. בסיועו של הארכיאולוג ד"ר רפי פרנקל הוצבו בשטח אבנים ששימשו לריסוק הזיתים, אבני איגום, אבני ריחיים, קורה, בורג וסוגי משקולות שונים. בנוסף, הועתקה למקום גת עתיקה והובאו מתקני טחינת חיטה. כל פריט משולט עם הסברים על דרכי הפעלתו ושימושיו. הכניסה לגן הארכיאולוגי ללא תשלום ובתיאום מראש בטל. 04-9950102
איך מגיעים: מכביש 89 נוסעים מנהריה מזרחה לכיוון צומת כברי. ממשיכים כקילומטר ופונים דרומה (ימינה) בדרך סלולה. האתר נמצא סמוך לצומת, מ-2 צידי הדרך הסלולה.
הגן הארכאולוגי בכברי צילום: רונית סבירסקי
חניון השיירה – שרידי המשוריינים
חניון השיירה הוא שילוב של פסטורליה וזיכרונות היסטוריים קשים. יער ירוק ואזורי פיקניק מסודרים לצד עדות היסטורית מצמררת. שורה של משוריינים דוממים ניצבים במקום, זכר לקרב עקוב מדם שהתחולל במקום ערב פרוץ מלחמת העצמאות. ב-27 במרס 1948 יצאה מנהריה שיירה אספקה מלווה ב- 90 לוחמים בדרכה לקיבוץ יחיעם הנצור.
חניון השיירה ביחיעם צילום: רונית סבירסקי
השיירה כללה משוריין עם התקן לפריצת מחסומים, מכונית משא משוריינת טעונה חלקי גשר כדי להתגבר על נחל געתון, טנדר, שתי משאיות עמוסות, משוריין עם כיתת מקלע ואוטובוס משוריין. בשעה 14:25, בעיקול הדרך שליד בית הקברות הערבי, נתקלה השיירה במארב מתוכנן. המשוריין הראשון השיב אש ופרץ את המחסומים, אך המשאית הראשונה התהפכה וחסמה את הכביש. מנוע האוטובוס בקצה השיירה כבה וכלי הרכב נכלאו ביניהם מבלי יכולת לזוז.
חילופי האש נמשכו עד הערב ובמהלך הקרב נהרגו 47 לוחמים, ביניהם מפקד השיירה בן עמי פכטר. הנותרים נמלטו בחסות החשיכה. המשוריין הראשון היה היחידי שהצליח להגיע ליחיעם כשהוא נושא עמו הרוג ושני פצועים. לצד שרידי המשוריינים ניצבת אנדרטה הנושאת את שמות חללי השיירה.
איך מגיעים: מכביש 70 ליד הקילומטר ה-78 פונים מזרחה לפי השילוט לחניון השיירה.