מוזיאון באוניברסיטת בר אילן - יצירות שמשלבות מדע ואמנות

 

מוזיאון ננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן מציג מחקרים פורצי דרך הנערכים במכון באמצעות מיצגים המשלבים אמנות ומדע, מסע מעורר סקרנות

 

זו פעם ראשונה שמוזיאון נולד כשפרופסור בתחום מדעי חולם על אמנות. פרופסור יובל גרעיני ראש המכון לננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן לא רק חלם הוא יישם והכל כדי לקרב את הצעירים לתחום המדעי שהולך וצובר תאוצה בכל תחומי חיינו. הננוטכנולוגיה היא היחידה הזעירה שתעשה את המהפכה הגדולה.

 

ערבסק של מחמוד קייס - השער לתערוכה    צילום: רונית סבירסקי

 

ננו - מטר חלקי מיליארד 

ננו היא יחידת מידה שמוגדרת מיליארדית המטר, כשמחלקים מטר למיליארד חלקים. הצורך ליצר חלקיקים זעירים הופך לגורם מרכזי בפיתוחים מדעים ונדרש תחומי הרפואה והטכנולוגיה. חלקים בטלפונים הניידים כוללים רכיבי ננו שמאפשרים צילום איכותי, מסך צבעוני וקליטה למרחק גדול. חלקיקי ננו משמשים לבניית חומרים חזקים מאוד וקלים, זיהוי מחלות ופיתוח רובוטים שיעבירו תרופות לגוף ביעילות רבה.

 

במכון שבו נמצא המוזיאון יש פעילות רבה ביותר לקידום תחום הננוטכנולוגיה. בקומה התשיעית מיוצרים דגים עם מוטציות גנטיות שבעזרתם לומדים על מחלות שינה. תאי העצב בדגים נמדדים בעזרת מיקרוסקופ בעלי יכולת הפרדה ננומטרית. בקומה השישית מפתחים בד בעל מבנה ננומטרי שמונע גידול חיידקים ומייצרים בעזרתו חלוקים לבתי חולים. בקומה הראשונה מפתחים תאים סולריים המבוססים על חלקיקי ננו שבולעים את כל הצבעים הנפלטים מהשמש, ובקומה השנייה מפענחים את תהליך הקידוד הגנטי לאורך ה- DNA על ידי שימוש בשיטות אופטיות ננומטריות. בקומה החמישית משתמשים בשיטות ננומטריות לייצור דור העתיד של גלאי אור ורכיבי אחסון מידע מגנטיים, וזו רק ההתחלה. 

 

אינסוף יקומים מקבילים     צילום: רונית סבירסקי

 

מיצגים לצד מעבדות

כשהרעיון לרתום את האמנות להעברת מסרים מדעים החל להתגבש ארגנה האוצרת טל יזרעאל לפני שלוש שנים האקאתון. היא פנתה לחוקרים וחוקרות במעבדות הננוטכנולוגיה בבר אילן ובמקביל לכ-50 אמנים ואמניות. במפגש הוצגו יצירות לצד מחקרים וגובשו 40 צוותי עבודה. מתוכם יצאו לפועל שמונה פרויקטים ושלושה נוספים בתהליכי עבודה. העבודות הוצבו בסמוך למעבדות שאליהן הן קשורות רעיונות וכך עוברים מקומה לקומה, מתבוננים ומקשיבים להסברים על המיצגים השונים. התערוכה הראשונה זכתה לשם "שפות חדשות".

 

בעבודה "ערבסק" המוצבת בקומת הכניסה שיתפו פעולה האמן מחמוד קייס והחוקרת ד"ר עדי סולמון.  קייס יצר מיצב גדול מכפיסי עץ, מסמרים וסיכות בהשראת שער משרביה עתיר פתחים לכניסת אוויר ואור. השער מעוצב מצורות גיאומטריות תלת ממדיות שמזוהות עם מבנים בננוטכנולוגיה. עבור האמן הוא גם מסמל את שער הכניסה של המבקרים אל חלל הבניין והמוזיאון.

 

מלחיות של קרולין מקסוול    צילום: רונית סבירסקי

 

150 אלף גומיות משרדיות

המיצב "מותחת גבולות" של האמנית ורדי בוברוב בשיתוף פרופסור אורית שפי מוצבת בקומה החמישית. היא מדמה רשת של נוירונים באמצעות 150 אלף גומיות משרדיות שנמתחו ולופפו לבליל גדול ולמערכת מסועפת של תאי עצב. העבודה בוחנת את רקמת המוח באופן מלאכותי ומתיישרת עם המחקר שמנסה לטפל בניורונים פגועים. זוהי עבודה שיש לה המשכיות כשהאמנית ממשיכה לטוות את הגומיות גם על רצפת הקומה וגם על החלונות כמעין עץ של תאי עצב שצומח באוויר.

 

מותחת גבולות של ורדי בוברוב    צילום: רונית סבירסקי

 

העבודה "הצפה" של האמנית אילי לוי היא תוצר של יצירה קבוצתית עם מספר חוקרים ביניהם פרופסור שלמה מרגל, ד"ר שרית כהן, ד"ר צפרה רודניק-גליק, ד"ר טלי איליין-וול ונפתלי קנובסקי. האמנית בחרה לעקוב אחרי תנועה של טיפת מים שנראית כמו יהלום ותנועתה מבטאת מצבים של שלווה וחרדה. דרך אמנותית לבטא את מה שעובר הגוף בהתקף חרדה. טיפת המים נעה במסלול שכולו ממשטחים הידרופובים (דוחי מים), שמיוצרים במעבדה של פרופסור שלמה מרגל, שהוא אלגוריה למסלולים בחוויה האנושית ולעולמות הנפש החבוטים.

 

מלח, נחושת וחלקיקי זהב

האמנית קרוליין מקסוול ציירה ציור ממים שמקורם בים המלח ובאגם יוטה בארצות הברית. גבישי המלח החלו לשנות צבע וצורה ככל שחלף הזמן ושמשו את ד"ר גילי תאגורי כהן למחקר מדעי חדש על מבנה גבישי של חומרים באמצעות רנטגן.  

 

היצירה "גשם נחושת" של האמן אלעד שניידרמן היא תוצר של ניסוי שיקוע נחושת בתא אלקטורוכימי בהשפעת גלי קול שמופקים מהשמעת מוזיקה. הנחושת מתגבשת על גבי משטח זכוכית ושבה ומתפרקת בהתאם לגלי הקול.

 

וריאציות סנכרון של אלעד שניידרמן    צילום: רונית סבירסקי

 

אחד הפרויקטים שזכו להתעניינות רבה מצד המבקרים הוא "וריאציות סנכרון". שיתוף פעולה בין אמן הסאונד אלעד שניידרמן ופרופסור מוטי פרידמן הניב מיצג וידאו שבו מנגנים 16 כנרים את אותו קטע מוזיקלי כשכל אחד מהם שומע את הנגנים האחרים ללא סנכרון ולא בשלמות. הכאוס שנוצר "חורק" לאוזן מוזיקלית אבל התוצאה המפתיעה היא שבסופו של דבר נוצר סנכרון באופן טבעי. הווידאו ארט המוזיקלי מוקרן בתוך כיפה גיאודזית שידועה כמבנה המעניק שלווה לשוהים בו. הרעיון הוא לחקור סנכרון בבני אדם כמו סנכרון בין מולקולות.  

 

החשיפה אל מחקר, זיהוי מחלות על ידי הקרנות אור ושימוש בננו חלקיקי זהב, המתקיים במעבדתו של פרופ' דרור פיקסלר, הובילו את האמנית אלה גולדמן ליצירת מיצב "פה ושם" שמטעין את הצופה בחוויות חדשות, בהתאם לתנועה ולסיבוביות. המיצג הוצב בחלל סגור וחשוך תוך שימוש בתאורה מיוחדת שנדלקת בהתאם לסיבוב הלוחיות.

 

המיצב "פה ושם" של אלה גולדמן    צילום: רונית סבירסקי

 

יחידות זעירות לעזרת הרפואה והאנרגיה

לפני למעלה מ-50 שנים הציג פרופסור נוריו טאניגצ'י מהאוניברסיטה המדעית בטוקיו את המונח "ננוטכנולוגיה". המדע בתחום הזה החל לצבור תאוצה רק במאה ה-21 בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בעידן החדש. המכון לננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן כולל 39 מעבדות שבהן פועלים מאות אנשי צוות העוסקים במחקר. בין הנושאים שעוסקים בהם: עיצוב צינוריות פחמן ננו-מטריות עבור מתקני אנרגיה ומכשור רפואי.  חלקיקי ננו שמעכבים את נגיף ההרפס, אנטיביוטיקה וחיידקים, תאים סולריים מבוססי ננו להפחת עלויות אנרגיה ומחקרים נוספים. התערוכה "שפות חדשות" היא הראשונה בסדרה ובעקבותיה יוצגו תערוכות נוספות. הביקור בתערוכה בהזמנה מראש עם סיור מודרך וישנם גם סיורים מודרכים וסדנאות לילדים.

 

אוניברסיטת בר אילן, בניין 206, סיורים בימי שני, 10:30, שלישי, 10:30 ו-16:00, שישי 10:30, מחיר 45 שקל. להזמנת כרטיסים: nanomuseum.org.il