11 אתרי מורשת שהיו פורצי דרך בארץ ישראל מצפון לדרום

מאות אתרים שהם סמלים היסטוריים ותרבותיים של מדינת ישראל נמצאים תחת פיקוח המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מדריך חדש מתעד כ-200 אתרי מורשת ברחבי הארץ מצפון לדרום

 

חצר ראשונים דגניה א'    צילום: רונית סבירסקי

 

מורשתישראלית הוא מדריך חדש שהופק על ידי מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. הבחירה לחבר בין שתי המילים מכוונת ומרמזת על החשיבות של שמירת העבר לדורות הבאים. סיפור הקמת המועצה מובא בספר על ידי מטפורה של הריסת הגימנסיה העברית הרצליה והגורם המאיץ שהביא להקמתה. המבנה בעל מבנה אדריכלי ארץ ישראלי ששילב סגנונות בנייה מהמזרח ומהמערב תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברסקי והאמן בוריס ש"ץ. הבניין התיישן ובית הספר עבר למשכן שבו הוא נמצא כיום. בתחילת שנות ה-60 הבניין היפהפה נהרס ועל חורבותיו בנו את מגדל שלום. הזעם הציבורי על הרס מבנה היסטורי חשוב הביא לייסוד המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות בשנת 1984. מיום הקמתה שופצו ושומרו למעלה מ-200 מבנים היסטוריים חשובים שמספרים את סיפורו של עם ישראל בארץ ישראל. המדריך מחולק לשמונה אזורים מצפון לדרום ומתוכם בחרנו 11 אתרים שהיו פורצי דרך בראשוניות או ברעיון שעמד מאחורי הקמתם.

 

מוושבת הברון הראשונה בארץ ישראל מזכרת בתיה     צילום: רונית סבירסקי

 

חצר ראשונים בקיבוץ דגניה א'

דגניה א' היא אם הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ הראשון שהוקם על פני כדור הארץ בסמוך לנהר הירדן והכנרת. הוא הוקם על ידי אנשי העלייה השנייה בשנת 1910 בהנהגת יוסף בוסל, יוסף ברץ ותנחום תנפילוב. עשרה חלוצים ושתי חלוצות שהתנהלו כמשפחה שיתופית ויצרו את הגרעין לרעיון חברתי מהפכני. השם דגניה נבחר כיוון שבאדמת הקיבוץ הצליחו לגדל חמישה מיני דגנים. תכנון חצר הראשונים נעשה על פי דגם של חווה גרמנית לעובדי אדמה. חומה גדולה מאבני בזלת הקיפה את החצר מכל עבריה ובתוך החצר הקימו רפת, אסם ומחלבה. מעבר לחומה היו חדר האוכל, מקלחת ובתי מגורים בעלי גגות משופעים ורעפי חרס אדומים. אחד הבתים היה בעל שתי קומות ונחשב למפואר באותן שנים. החצר הפכה למוזיאון שמציג את ימיו הראשונים של הקיבוץ ואת מייסדיו. שיחזור האתר תוכנן על ידי האדריכל אלכס קשטן תוך הקפדה על שימוש בחומרי הבנייה כפי שהיו במקור, נטיעת עצים והצבת כלים חקלאיים שהיו בחצר הראשונים. באתר נותר הטנק הסורי כעדות לקרב שהתחולל במקום במלחמת השחרור ובית גידול של החי והצומח באזור סובב כנרת.

 

 כלים חקלאיים עתיקים בדגניה א'     צילום: רונית סבירסקי

 

החצר הגדולה במרחביה בקיבוץ מרחביה

מרחביה הייתה המושב העברי הראשון בעמק יזרעאל. היא הוקמה בשנת 1911 על ידיד אנשי ארגון השומר והפכה למושב עובדים על פי מודל שהוגדר בקונגרסים הציוניים כקואופרציה של התיישבות חקלאית בארץ ישראל. המושב הוקם על תל עתיק שמזוהה עם העיר המקראית עפרה ובמקום היה מבצר צלבני והתחולל בו קרב תבור שבו גבר נפוליאון על הצבא העות'מאני ששלט באזור ב-1799. תכנון החצר הגדולה נעשה על ידי האדריכל אלכסנדר ברוואלד על פי דגם של חוות חקלאיות אירופאיות במאה ה-19 שהיו מוקפות חומה. בין האישים הבולטים שהתגוררו במרחביה היו גולדה מאיר בתחילת דרכה בארץ ישראל ומנהיג השומר הצעיר והתנועה הקיבוצית, מאיר יערי. תהליך שימור המקום כולל את חדרה של גולדה וחדרו של מאיר יערי, תצוגה באמצעים טכנולוגים מתקדמים וסרטון על השנים הראשונות. הקואופרציה לא שרדה שנים רבות אבל חברי קיבוץ מרחביה דאגו לשמר את המקום ואת סיפורו ההיסטורי.

 

 בית יערי במרחביה    צילום: רונית סבירסקי

 

בית שטורמן בקיבוץ עין חרוד

בית שטורמן הוא המוזיאון הראשון להתיישבות שהוקם בארץ ישראל ב-1941. הוא נקרא על שם איש השומר וחבר ארגון ההגנה חיים שטורמן שעלה עם רכבו על מוקש בעת סיור במרחבי העמק. הבניין המקורי בן שתי קומות שימש כבית ספר. בקומה הראשונה למדו מדעים והקומה השנייה הוקדשה לשימור החי והצומח בעמקים. אלה היו חבלי הלידה של מוזיאון לטבע שהפך למוזיאון רשמי שמספר גם את תולדות העמק מימי המקרא עד ההתיישבות הציונית במאה ה-20. המוזיאון מציג אוסף של פוחלצים ותערוכה על אורד צ'רלס וינגייט. תערוכה נוספת עוסקת בילדים שחיו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 ובחצר הציבו פריטים היסטוריים וארכיאולוגים שנחשפו בעמק.

 

בית שטורמן קיבוץ עין חרוד     צילום: רונית סבירסקי

 

חצר שמואלי באילניה

המושבה אילניה שנקראה במקור סג'רה הוקמה על אדמות שנרכשו על ידי יק"א בשנת 1899. בין האישים הידועים שעיבדו את אדמת סג'רה היו אנשי השומר מניה וישראל שוחט, אלכסנדר זייד ותקופה קצרה גם דוד בן גוריון. ב-1903 הצטרפו למושבה 37 משפחות של סובוטניקים שעלו מדרום רוסיה. הסובוטניקים היו נוצרים עובדי אדמה שבחרו לחיות בארץ על פי כללי היהדות וקיימו את המצוות עד שהתגיירו. באילניה מתגוררים בני הדור הרביעי של משפחת שמואלי שנקראה במקור פרוטופופוב. הם הפכו את רפת ביתם לבית מורשת עם תערוכת תמונות היסטוריות ומספרים את סיפור עלייתם וחייהם במקום.

 

 חצר שמואלי באילניה     צילום: רונית סבירסקי

 

בית פיינברג בחדרה

פאני וישראל (לוליק) פיינברג היו בין מייסדי חדרה והקימו בה את ביתם ב-1897. בנם אבשלום פיינברג היה חבר מחתרת ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) ונרצח בדרכו לשליחות ריגול במצרים ב-20 בינואר 1917. שרידי עצמותיו התגלו בסיני 50 שנה אחרי הרצחו בשנת 1967. המקום התגלה בזכות עץ דקל בודד שצמח במדבר מתוך גרעין שפיינברג החזיק בכיסו בזמן מותו. בית משפחת פיינברג בחדרה זכה לשיפוץ ולשימור על כל האלמנטים היפים שהיו בו ונחשבו לחריגים באותה תקופה. חדר השירותים היה בתוך הבית וחדר נוסף נבנה במיוחד עבור העוזרת. הריהוט האירופאי האלגנטי, האריחים המיוחדים וציורי הקיר הפכו את הבית למעון יוקרתי. במאורעות תרפ"א 1921 הבית נבזז על ידי פורעים ערבים ולאחר מכן העלו אותו באש. רק בתחילת המאה ה-21 החל תהליך השחזור שהשיב לו את ימי תפארתו והבית הפך למוזיאון פתוח למבקרים. ניתן לערוך סיור קולי באמצעות סמארטפון, לצפות בסרט על שחזור הבית ובסרט שמספר את סיפורו של אבשלום.

 

 בית פיינברג בחדרה    צילום: רונית סבירסקי

 

מוזיאון לב השרון לתולדות הטרקטור במושב עין ורד

אוסף הטרקטורים במושב עין ורד הוא בין הגדולים בארץ וכולל גם כלי חקלאות מהמאה הקודמת. הטרקטורים והכלים האלה שימשו את החקלאים הראשונים שעיבדו את אדמת ארץ ישראל מראשית ההתיישבות העברית. המבקרים יכולים לטפס על הכלים ולחוות את הדרך שבה הם הופעלו.

 

 מוזיאון הטרקטורים בעין ורד    צילום: רונית סבירסקי

 

מכון איילון ברחובות

מפעל ייצור כדורים לתת מקלע סטן פעל בחשאי מתחת לאדמה בתקופת המנדט הבריטי. המפעל הוקם ביוזמת ארגון ההגנה ותע"ש בגבעת הקיבוצים צפונית לרחובות וקיבל את שם הקוד "מכון איילון". קבוצת הצופים א' ואנשי תע"ש הפעילו ועבדו באתר ובשנת 1947 תוגברו על ידי חברי הפלמ"ח מחפציבה וחברים בקבוצת הבונים. המרתף הגדול כוסה בשכבת אדמה בעובי ארבעה מטרים עם שני פתחי אוורור שהוסוו על ידי הפעלת מכבסה ומאפייה. סביב המפעל נבנו בתי מגורים, חדר אוכל, גן ירק, רפת ולול כדי להשרות אווירה של קיבוץ. המפעל הצליח לייצר כשני מיליון כדורים עד קום המדינה. לאחר מכן הועבר למפעלי התעשייה הצבאית. המפעילים עברו לגור בקיבוץ מעגן מיכאל. בסיור נכנסים דרך פתח סודי אל הקומה התת קרקעית שבה ניתן לראות את המכונות ושיטת הייצור.

 

מפעל לייצור כדורים במכון איילון    צילום: רונית סבירסקי

 

מוזיאון המושבה על שם ערן שמיר במזכרת בתיה

מזכרת בתיה הייתה המושבה הראשונה בארץ ישראל שקמה בסיועו של הברון רוטשילד והשישית בארץ ישראל. היוזמים היו משפחת איכרים יהודים מחבל רוז'נוי שהיה שייך באותם ימים לבלרוס. המושבה נוסדה ב-1883 ונקראה בתחילת דרכה "עקרון" וכהוקרה על עזרתו של הברון הוחלף השם למזכרת בתיה על שם בטי, אמו של הברון. מבנה הפקידות שנבנה עבור פקידי הברון הפך למוזיאון לתולדות המושבה והוא נפתח בשנת 1987. המוזיאון נקרא על שם ערן שמיר ז"ל, מתנדב במוזיאון שנפל בקרב בלבנון ב-1997. במוזיאון מוצגת תערוכת קבע של חפצים, תמונות ומסמכים היסטוריים, ספרי תורה מבית הכנסת הראשון ושחזור של חדר מגורים מתחילת המאה ה-20. אוסף של כלים חקלאיים, כלי עבודה של הנפח המקומי ופסלים שפיסל האמן ראובן אשבל. בנוסף, סרטון אור קולי על תולדות המושבה. בית הכנסת המרשים שוחזר וכך גם גן הברון, חצרות האיכרים ובאר אנטילית יפהפייה.

 

באר אנטילית במזכרת בתיה    צילום: רונית סבירסקי

 

בית כנסת "החורבה" בעיר העתיקה בירושלים

אנשי היישוב הישן שהתגורר בעיר העתיקה בירושלים באמצע המאה ה-19 זכו לראות את בית הכנסת המפואר שהוקם ב-1864 בלב הרובע היהודי. הכיפה הלבנה הגדולה שהתנוססה על ראשו נראתה למרחקים והפכה לסמל הרובע. סיפורו של בית הכנסת מתחיל בשנת 1700 עם עלייתו של רבי יהודה החסיד לארץ ישראל. חסידיו הקימו בית כנסת שקיבל את השם חורבת רבי יהודה החסיד. הפחה הטורקי הורה להרוס את בית הכנסת. הוא שוקם רק במאה ה-19 ועמד במלוא הודו ויופיו עד פרוץ מלחמת העצמאות. הירדנים הגיעו לעיר העתיקה ופוצצו את המבנה המרשים. מגגו נותרה רק קשת צרה שהפכה לסמל החורבן של הרובע היהודי ורק בשנת 2000 הוא שוחזר על פי מבנהו המקורי. ניתן לבקר בבית הכנסת ולראות את ארון הקודש שנחשב לאחד הגבוהים בעולם היהודי, לעלות לגגו לצפות על העיר העתיקה, הר הזיתים והר הצופים. לרדת לקומת המרתף למקוואות שנחשפו מימי בית שני ושרידי שער מהתקופה הביזנטית.

 

ארון הקודש הגבוה ביותר בעולם בבית כנסת החורבה בירושלים    צילום: רונית סבירסקי

 

מצפה גבולות

היישוב הראשון שהוקם בצפון הנגב בלילה שבין 12 ל-13 במאי 1943 קיבל את השם מצפה גבולות והיה אחד מתוך שלושה שהוקמו כדי לפתח חקלאות בנגב עבור יישובים עתידים שיקומו באזור. המצפה הוקם על ידי 12 חברים שבנו את מבני הקבע מלבני בוץ של אדמת הלס המקומית ונקראו אדובה. בית הבטחון של המצפה היה היחיד שנבנה מבלוקים. במלחמת העצמאות הוא שימש כמפקדה לאנשי הפלמ"ח ונוספו לו מאפייה ובית חולים שנחפר מתחת לפני האדמה. עם סיום המלחמה הוקם בו מפעל לעיבוד וליטוש יהלומים שנסגר בשנת 1951 כשהמצפה ננטש וחבריו עברו להתגורר בקיבוץ גבולות הסמוך. האתר שוחזר בשנת 1996 וכיום יש בו סדנאות ליצירת לבני בוץ ואפיית פיתות בתנור הלבנים. ניתן לסייר בחצר הפנימית, בחללים המקושתים, בבית הביטחון, חדר המורס, מפעל היהלומים וחדר הרופא.

 

תנור הלבנים במצפה גבולות     צילום: רונית סבירסקי

 

אתר חברת האשלג על שם משה נובומייסקי בים המלח

עם פרוץ מלחמת העצמאות במאי 1948 הצבא הירדני התקדם אל עבר מפעלי עיבוד המלח. עובדי המפעל פונו לקיבוצים והיישובים הסמוכים והשומרים היהודים האחרונים שנותרו בשטח עלו על מטוס הפייפר האחרון והוטסו לירושלים. במקום שבו היה מחנה העובדים של מפעל האשלג הוקם מרכז מבקרים על שם משה נובומייסקי. הוא היה יהודי רוסי, מהנדס מכרות מסיביר, שרצה כבר בתחילת המאה ה-20 לחצוב מלח בים המלח. למרות המכשולים והקשיים שהערימו עליו הוא ניסה במשך 19 שנים להשיג זיכיון למחצבים. רק בשנת 1930 הוקם מפעל האשלג שהיה בתחילה בצד הצפוני ועבר לצד הדרומי שהתברר כמתאים יותר. נובומייסקי הצליח לייצר את כמות המלח שנדרשה כדי להחזיק בזיכיון ולצד המפעל הוקם שיכון למשפחות העובדים. אחרי מלחמת העצמאות המפעל הולאם ובמקום הוקמו מפעלי ים המלח שפועלים עד היום. מרכז המבקרים מתפרש על פני מספר מבנים ששימשו את העובדים ובכל אחד מהם מסופר על פרק אחר מתולדות המפעל. עוצב דגם של ים המלח, חדר האוכל שוחזר, חודש קרון הרכבת ההיסטורי וניתן לחזור בגלגל הזמן למחנה העובדים על ידי משקפות VR.

 

תיעוד היסטורי של מפעלי ים המלח     צילום מתוך התצוגה: רונית סבירסקי