פסטיבל ישראל ה-62

 

מופעים בין-לאומיים ויצירות מקור ישראליות יככבו בפסטיבל ישראל 2023 שיתמקד בתקופה שבה האמנות פוגשת את המאבק והרחוב פולש אל הבמה בתאריכים 11-1 באוגוסט

 

 

פסטיבל ישראל מתמקד השנה בעולם שלם שפעור בין המילים אמנות ולחימה. שתי מילים שלכאורה מנוגדות אבל למעשה קשורות זו בזו. המנהלים האמנותיים של הפסטיבל, איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין השתמשו במושגים האלה ביצירת הפסטיבל על הבמה, במרחב הציבורי, בדימויים הגרפיים ובמילה הכתובה. 2 קונצרטים בין-לאומיים גדולים יפתחו את הפסטיבל בגן העצמאות, מופעים והצגות יעלו באולמות של תיאטרון ירושלים ובשלושה הימים האחרונים יועלו מגוון גדול של מופעים ברחבי קמפוס ירושלים לאמנויות.

 

 

 

בין השמות הבין-לאומיים החמים שישתתפו בפסטיבל: גורו הפודקאסטים איירה גלאס; הכוריאוגרפית אליס ריפול מברזיל; יוצרת התיאטרון לולה אריאס והכוריאוגרפית מרינה אוטרו מארגנטינה, יחד עם הקבוצות והאנסמבלים שלהן. בבכורות ועבודות מקור ישראליות של היוצרים: נטע וינר, קורין קיציס, מארק אליהו, נטע ברזילי, אקו, סמיון אלקסנדרובסקי, מאיה קוסובר וניר גורלי, שי צברי, יענקל'ה רוטבליט, ריטה, אתגר קרת, גלי עטרי, יסמין מועלם ורבים נוספים.

 

תוכנית הפסטיבל

 

About Love

מארק אליהו מנגן אהבה עם ריטה, עומר פארוק טקבילק, ולארי חמאתי ושי צברי בן העצמאות בערב ט"ו באב, 1 באוגוסט, 20:30

בליל ירח מלא ערב ט"ו באב יערך קונצרט בין-לאומי עם וירטואוז הקמנצ'ה מארק אליהו, שמשמר ומחדש את קסמו של הכלי העתיק. הוא יארח את הזמרת ריטה, את מאסטר הנשיפה הסוּפי מטורקיה עומר פארוק טקבילק, את הזמרת ואלרי חמאתי ושי צברי. מודרני פוגש קדום, חול מתקרב לקודש, מזרח נושק למערב, ויחד כולם מנגנים פעימה של אהבה.

 

 

משולשת

נטע ברזילי, יסמין מועלם ואקו מנענעות בגן העצמאות ב-2 באוגוסט, 19:30

הזמרות והיוצרות נטע ברזילי, יסמין מועלם ואקו במופע של כוח נשי על במה אחת.

 

MINEFIELD

יצירה דוקו-תיאטרלית שאוספת אויבים ותיקים לתוך סיפור חדש תוצג בסטודיו למשחק ניסן נתיב ב-11-9 באוגוסט

עבודת הדוקו-תיאטרון של היוצרת הארגנטינאית לולה אריאס מפגישה אויבים לשעבר לסיור רב-ערוצי בנבכי הזיכרון שלהם. שלושים שנה אחרי הניצחון הבריטי על צבאות החונטה במלחמת פוקלנד, הזיכרונות והחוויות של מי שלקחו חלק בקרבות עומדים למבחן הזמן, ונקשרים לסיפור מרובד ואנושי. מסכי וידיאו, להקת רוק, הומור ודרמה מתרגמים את המלחמה לחוויה מעוררת מחשבה. שלושים שנה אחרי החיילים של אז הם היום מורה לצרכים מיוחדים, מוביל של להקת מחווה לביטלס, פסיכולוג, עורך דין פלילי, מאבטח ואלוף טריאתלון. הקשר היחיד שמתקיים ביניהם הוא נשיאת העול שהותיר זיכרון המלחמה על הלוחם. למה הם הפכו ומה הותירה בהם המלחמה?

 

 

 

Fuck Me

התרחשות פרפורמטיבית המחברת בין נקמה, פנטזיה ושליטה בתיאטרון ירושלים ב- 4-3 באוגוסט

מרינה אוטרו, אמנית, כוריאוגרפית ורקדנית מאחורי Fuck Me ואחד הקולות החדשים והמסקרנים בעולם המחול. בעקבות פציעה שאילצה אותה לוותר על מרכז הבמה, מרינה מוחלפת בחמישה רקדנים גברים, שהופכים לחומר בידיה. כשהם ממלאים בצייתנות אחר ההוראות שלה, חושפים הרקדנים את סיפור חייה, חלק אחר חלק. Fuck Me נע קדימה ואחורה בין סרט תיעודי ובדיוני, ריקוד ופרפורמנס, שליטה ושחרור, הכל עטוף בשנינות והומור נועזים. זהו החלק השלישי בטרילוגיית Remember To Live, שמתכננת אוטרו להמשיך ולפתח עד מותה. המופע כולל עירום.

 

Lavagem

איך מנקים את הלכלוך הזה? בבית הספר לתיאטרון חזותי ב-11-10 באוגוסט

יצירה של אליס ריפול הברזילאית, אחת היוצרות הבולטות כיום בעולם המחול. יריעת פלסטיק כחולה, דליים, מים וסבון. שישה רקדנים מנקים-מצחצחים-מבריקים את גופם, זה את זה, את המרחב. מנסים להפוך הכול לנקי ובוהק.

 Lavagem (בפורטוגזית - "שטיפה", בסלנג - מכבסת כספים) עוסקת בניקיון, ויותר מזה - במה שמסומן כמלוכלך. כסף, מצפון או היסטוריה שמחייבים מירוק מיוצגים על הבמה בגופם של הרקדנים, תושבי הפאבלות של ריו דה ז'ניירו. תנועות הניקיון המוכרות הופכות למחול פואטי-פוליטי המשרטט אבסורד מוחלט - ניסיון לחיות בעולם נקי. אנחנו מפסידים קבועים במלחמה בלתי פוסקת מול מה שנראה מלוכלך ומסומן כמלוכלך. הלכלוך לעולם לא נעלם, הוא רק מורחק זמנית מהעין.

 

aCORdo

מחול שמערער את שיווי המשקל השביר של היומיום בבית הספר לתיאטרון חזותי ב-9 באוגוסט (שני מופעים). יצירה נוספת של הכוראוגרפית אליס ריפולל הברזילאית

7 מיליון תושבים חיים ב-1000 קמ"ר בריו דה ז'ניירו. אבל לא לכולם. העשירים נהנים מחופש תנועה כמעט לא מוגבל, ואילו תושבי הפאבלות מצטופפים ונדחקים ללא הרף. בין המעמדות הרחוקים כל כך ניצבת המשטרה, יוצרת חיץ אנושי, מגוננת על העשירים מפני האלימות שבעיר, ומשמרת את הפער הבלתי הוגן. את סיר הלחץ המבעבע הזה תרגמה אליס ריפול לעבודת מחול יוצאת דופן ששמה aCORdo  (בפורטוגזית - "הצבע של"). בחדר קטן הקהל פוגש קבוצה של ארבעה רקדנים, כולם תושבי הפאבלות. התנועה שלהם בחלל מייצרת מרחב חדש המאפשר מפגשים חדשים, ישירים, איתנו.

 

 

יותר מ״שיר אחד״

הפודקאסט האהוב עולה על הבמה ושובר את חוקי הפורמט התיאטרון ירושלים ב- 4-3 באוגוסט

ישנם שירים שסיפור החיים שלהם מופלא וסוחף במיוחד, מעשיר אותם ומספק נקודת מבט חדשה לחלוטין. סביב הרעיון הזה נוצר ההסכת המעולה "שיר אחד" בתאגיד השידור כאן. בעיבוד הבימתי עבור הפסטיבל הוא מספר על שלושה שירים שונים עם חיבור בלתי שגרתי - הם נולדו מתוך האישי ביותר, אך מהר מאד הוטענו במשמעות אחרת והפכו להמנונים שליוו, ועדיין מלווים, את רגעי הדרמה הגדולים והמשמעותיים ביותר של החיים כאן. צוות הפודקאסטים של כאן הסכתים, מאיה וניר גורלי, חברו אל המוזיקאים גלי עטרי, קורין אלאל, יענק'לה רוטבליט, אלי לוזון, נדב הולנדר ואחרים, ויצרו מגה-סיפור-מופע חדש.

 

Seven Things I’ve Learned

איירה גלאס מספר סיפור על (איך) לספר סיפור בבית העם ב-9 באוגוסט, 20:30

אושיית הפודקאסטים הבין-לאומית, איירה גלאס שהחזיר את הכבוד האבוד לעולם האודיו, מספר סיפורים בחסד, שהקדים את בשורת הפודקאסטים והביא לעולם את This American Life. איירה גלאס, זוכה פרסי פיבודי ופוליצר היוקרתיים, פיתח במהלך עבודתו יכולת להפוך כל סיפור לסיפור מרתק ולספר אותו בצורה שמושכת עשרות מיליוני מאזינים בעולם כולו. במפגש שמהווה מפגן יכולות מסחרר הוא שוזר קטעי אודיו, וידאו ומוזיקה לכדי סיפור מהודק ושופע תובנות.

 

סיפורים חצי אפויים על האמא המתה שלי

איירה גלאס ואתגר קרת עושים בית ספר לסטוריטלינג בבית העם ב-10 באוגוסט, 21:00

איירה גלאס, הגורו של עולם הפודקאסטים, ואתגר קרת, סופר וכותב בעל שם עולמי, משלבים כישרונות לערב של סיפורים מטלטלים ומצחיקים. אתגר קרת כתב כמעט על כל נושא שבעולם, על כל דבר בחייו, ונחשב תמיד כמי שכותב פנטזיה. רק נושא אחד מעולם לא נכנס לסיפורים שלו - אימו. שנים אחרי מותה, כשהוא כבר סופר בעל שם עולמי, ניסה אתגר קרת לכתוב סיפורים עליה, לא הצליח למצוא להם סופים, ולמעשה יצר ערימה גדולה של סיפורים חצי אפויים. במפגש עם איירה גלאס הצליח אתגר לזהות את אימו בתור המעיין הפנטסטי שבבסיס הסיפורים שלו - אישה פנטסטית, שחיה מציאות פנטסטית, וסיפרה סיפורים פנטסטיים לגמרי ואמיתיים לחלוטין. אורנה קרת הייתה זו שהפכה עבור בנה את הלא ייאמן לריאליזם מרתק.

 

יאמא

מופע רב-לשוני אל עומק השכבות שמתחת למקום הזה בתיאטרון ירושלים, 4-3 באוגוסט

המופע מוצג במסגרת אופק, יוזמה לעידוד וקידום יוצרים ישראלים. ״אם הזרים״ הוא שמה הערבי של יפו, יאפא, ג'אפה, שהייתה הלב הפועם של המזרח התיכון, בין דמשק לקהיר לירושלים, והיום מתנדנדת מקצה המקף של תל אביב. זו העיר שבה נטע וינר חי ויוצר, והיא שולחת אותו לחפור ולהתחפר בעקבות אלפי שנים ושכבות עמוקות של סיפורים - אמת על אמת, שקר על שקר, אמונה על אמונה. יצירתו החדשה ״יאמא״ משלבת אמנויות לחימה, ספוקן וורד, תיאטרון וביט כדי לחצוב החוצה סיפור חדש-ישן. זה סיפור שמתקיים בין עברית, ערבית ויידיש, אבל מובן לכל מי שחי כאן. זה סיפור שמגשר בין אמינם ליונה הנביא, בין ביאליק לפיירוז, בין חולדאי לקזבלן.

 

 

לאב מי טנדר

יצירה דוקו-תיאטרלית על אישה שמזמינה את החיים לקרב כדי להתפייס בבית הספר לתיאטרון חזותי ב-11-9 באוגוסט 

גם מחוץ לאולם הג'ודו שבו התאמנה כילדה, החיים של קורין קיציס נדמו לזירת מאבק. קרב על מקום, על קול אישי, על נרטיב. ביצירה הדוקו-תיאטרלית המלאה הראשונה שלה היא מבקשת לצאת מתודעת הקרב, ומגלה שהיא לא יודעת איך. קורין מעלה על מזרן ג'ודו גדול את הקרבות המרכזיים של חייה: הסיבוב הראשון - מול בן הזוג. הסיבוב השני - מול האם. הסיבוב המסכם והקשה מכולם - מול עצמה. הקרבות התובעניים על הבמה הופכים למסע התבגרות. קיציס מחפשת לאן להוליך את הכוח שלה, איך לפרוק אותו ואיפה, איך לשנות את כיוונו ולהפוך אותו לכוח מרפא. היצירה מעולה במסגרת אופק, יוזמה לעידוד וקידום יוצרים ישראלים.

 

טווח קצר

יצירה מרירה-מתוקה על הורים, על ילדים ועל הזמן שקושר ביניהם בתיאטרון ירושלים, ב-4-3 באוגוסט (3 מופעים בכל יום) 

החיים האלה הם לא באמת מה שאנחנו מתכננים. אמא נפטרה מהר מדי. השמיים קודרים. אבא הולך ומאבד את הזיכרון. העבודה "טווח קצר" עוסקת בדיוק בזה: בשבריריות של הכול, בזמן שלא פוסק לרגע, באי-היכולת לדעת דברים בוודאות. הקהל הופך לחלק מהסיפור המתהווה ומוצא עצמו בבית ההורים על הבמה, מוזמן לעבור בין החדרים, לחטט בשידות ובארונות, להתיישב על אחד הכיסאות. באוזניות שמוצעות שומעים עוד ועוד שיחות דומות מאוד לשיחה עם האב הדועך או שונות ממנה לחלוטין. השיחות יכולות להימשך בלופים לנצח. סמיון אלקסנדרובסקי הוא קול טרי, נועז וייחודי בתיאטרון העכשווי. העבודות שלו מבקשות מהקהל לקחת חלק פעיל ביצירה. היצירה "טווח קצר" כבר הועלתה על במות שנות ברחבי אירופה. העיבוד המקומי נעשה במיוחד עבור פסטיבל ישראל.

 

 

 

Solo Collective

ליאור שוב מאלתרת פסקול של ציפייה לניסים ונפלאות בבית הספר לתיאטרון חזותי ב-11-10 באוגוסט 

בנדיבות לב ובאומץ נדיר, ליאור מניחה את ליבה במרכז החדר, ומאפשרת לקהל למקד בו מבט. השירים שלה, בחלקם מגובשים ובחלקם נרקמים ומתעצבים תוך כדי המופע, מלאים ברגעים פרומים שמותירים מקום למבוכה, לבלבול ולשתיקה. שפת אימה (ג'יבריש) מתערבבת באנגלית, בצרפתית, בציפורית, בליצנית ובעברית עד שהמילים הופכות לקוד הפעלה קדמוני. כבר שנים שהיא נודדת בעולם ומעלה את מופע המוזיקה-פרפורמנס-ליצנות כמעט לפני כל קהל בכל מקום כדי להיות לחלוטין כאן ועכשיו. הניסיון הזה הפך אותה למעין שאמאנית שהעזרים שלה הם כלי נגינה, צעצועים, הגוף שלה, טוטאליות, ומידה לא מבוטלת של נאיביות.

 

אמנות | לחימה

מה שלא הולך בכוח הולך ברוח ברחבת קמפוס ירושלים לאמנויות, ב-3 באוגוסט, 23:00-19:00, 10-9 באוגוסט, 23:00-19:00. כניסה חופשית

בטרם למדנו לכתוב, למדנו להילחם. האנושות, ברחבי הגלובוס כולו, פיתחה תורות לחימה שונות ומורכבות שבבסיסן דומות זו לזו דמיון עמוק. יוצרי הפסטיבל אספו מאולמות התרגול ברחבי הארץ לוחמות ולוחמים מכל הגילים, הקבוצות, השיטות והאמונות, והציבו אותם בזירה אחת. מחוץ לקונטקסט הקבוע, מול תיאטרון ירושלים או במתחם המשכן של בתי הספר לאמנויות במנורה, התרגול של הקבוצות האלה מעלה הצעה חדשה לדיון ציבורי ורלוונטי - האם אמנות היא תורת לחימה? איך תרגול של אמנות לחימה יכול להרבות שלום?

 

עיר מפעל

הג'אנק של האחד הוא האוצר של כולנו בגלריה החדשה, סדנאות האמנים טדי, ב-11 באוגוסט. כניסה כל חצי שעה לאורך שעות היום בהרשמה מראש במחיר סמלי של 10 שקלים

לכל אחת ואחד מאיתנו היה בילדות הצעצוע האייקוני ההוא. הצעצוע שאיתו הצטלמנו והלכנו לישון, זה שהיה החבר הכי טוב שלנו לאורך ימים, חודשים ואפילו שנים עד שנעלם לבלי שוב אל גן העדן לצעצועים. פרויקט "עיר מפעל" מציל את הצעצועים האבודים מכליה. הוא מעניק להם גלגול חיים נוסף, ומשיב אותם אל הילדים שאנחנו היום. איתמר שמשוני וצוותו חורשים את העיר באוטו זאזא, ואוספים צעצועים ישנים ומתנדבים רעננים מכל השכונות ברחבי העיר כדי להקים יחד מפעל של ממש - מפעל שהופך צעצועים ישנים לעבודות אמנות חדשות. ילדים בכל הגילים, מוזמנים לבקר בו, לעבור בין שלבי הייצור, להשתתף ביצירה, להוסיף השראה, להצטרף לריפוי. ב"עיר מפעל" מתחברים שיתוף פעולה קהילתי, מחשבה אקולוגית, יצירתיות ורצון אמיתי להפוך צרכנות למיחזוריות כדי לפתוח פתח קטן שדרכו תוכל לחלחל מחשבה חדשה. התהליך כולו נאצר גם לתוך תערוכה של וידאו וצילומים, שתוצג לאחר מכן בג'ינוגלי, מרכז לאמנות חזותית.

 

שכבות של התנגדות

כנופיית Broken Fingaz מניפה דגל חדש בקמפוס ירושלים לאמנויות, ב-11-9 באוגוסט. הכניסה חופשית

מה יש בדגל, פיסת בד רקומה/ ארוגה/ צבועה, שמצליח לעורר רגשות חזקים כל כך? איך הוא נטען במשמעות שונה עבור כל אחת ואחד ולמה קבוצות שונות מנסות להתחבר דרכו? כדי להסעיר את הדמיון ולתת חומר למחשבה, ביקשו המנהלים האמנותיים של הפסטיבל מכנופיית אמני הרחוב Broken Fingaz ליצור סדרת דגלים חדשים ולהציב אותם בתוך וסביב מה שהם מכנים - עמדת הטעינה של הפסטיבל. בחלל הרוחש אפשר לנוח, ללגום, להרהר, להיפגש, להקשיב, לשמוע, להשמיע ובעיקר להיטען. בהשראת מאבקים מכאן ומהעולם, החלל הוא מקום מתאים לשאיבת רעיונות או סתם לשבת עם חברים. ההאנגר של "שכבות של התנגדות" פתוח לאורך שעות הפעילות של הפסטיבל. מומלץ לעקוב אחר הפרסומים לקבלת פירוט מלא של התכנים המשתנים.