מוזיאון האסלאם לאמנות - שוד השעונים יקרי הערך שהוחזרו 

 

שוד השעונים העתיקים ממוזיאון האסלאם לאמנות בירושלים יכול היה להוות תסריט לסרט הוליוודי. לאחר שהאוסף הושב למקומו הפריטים הנדירים במוצגים בו בתערוכת קבע "סודות הזמן". אוסף השעונים המפואר נגנב לפני 25 שנים מהמוזיאון והוחזר לאחר שיתוף פעולה בינלאומי של משטרת ישראל והאינטרפול. 

 

 צילום: רונית סבירסקי

 

האוסף שכולל 200 שעונים, מוכר בעולם כולו ונחשב לנדיר באיכותו. רוב השעונים שהוחזרו הם מעשה ידיו של אברהם לואיס ברגה (1823-1747) שהשפיע על תולדות השענות המודרנית וממציאם של חידושים טכנולוגיים חשובים. לצד קבוצת ברגה, יש באוסף קבוצה של שעוני אוטומטה וכן תיבות הרחה מוזיקליות עשויות זהב ומעוטרות בציורי אמייל, בפנינים ובשיבוצי יהלומים, שיצרו אומנים מפורסמים במאה ה-19; מבחר מכשירים מדעיים כגון מצפנים ברומטריים, שעוני שמש וטלסקופים מן המאות ה-19-17; וכן קבוצה מעניינת של שעונים שיוצרו במאה ה-18 באירופה בעבור השוק הטורקי.

  

השוד המושלם

לתסריט הזה היה צריך ללהק את ג'ורג' קלוני ובראד פיט ללהיט אקשן שובר קופות. שעונים ואוצרות אמנות בשווי עשרות מיליוני דולרים, חקירת משטרה שנמשכה 25 שנה ופורץ אגדי מוכשר שהשאיר אחריו כספות מלאות ברכוש גנוב. הדרמה החלה דווקא בעיר הקודש ונושאת תווית "Made in Israel". בחור צעיר מקיבוץ עין החורש, שעף מקורס טיס, בשם נעמן דילר (לידור), שזכה לכינוי "הקיבוצניק הפורץ" פעל בארץ בשנות ה-60.  שמו נקשר בפריצה לבנק "הלוואה וחיסכון", פריצה לביתו של הצייר ראובן רובין, פריצה למשרד הפנים ועוד שורת מקרים שהסעירו את הארץ ואת אירופה. הוא הצליח לשים את ידו על כסף, תעודות זהות, פרוות, שטיחים, תכשיטים וכלי כסף. אבל הפריטים החביבים עליו ביותר היו דווקא חפצי אמנות. ללידור הייתה עין לפריטי אמנות יקרים ונחשקים. בפריצה שביצע לביתו של הצייר ראובן רובין, הוא גנב 15 ציורים, שתי צלחות בחתימתו של פיקאסו, כסף, כלי כסף ותכשיטים יקרים.

 

 צילום: רונית סבירסקי

 

שעונים בשווי של מיליוני דולרים

חלק גדול מהרכוש שלידור גנב לא אותר עד היום. השוטרים הבינו שיש להם עסק עם אדם מתוחכם אבל איש לא שיער ש"טביעות אצבעותיו" של לידור שייכות לאחת מפרשיות הפשע שהסעירו את מדינת ישראל. שוד השעונים הגדול שבוצע במוזיאון האסלאם בירושלים והתרחש בשבת, 16 באפריל 1983. שומר מוזיאון האסלאם בירושלים גילה בבוקר אותו יום כי אלמונים פרצו לבניין במהלך הלילה ועזבו את המקום עם לא פחות ממאה שעונים עתיקים, נדירים ויקרי ערך. בין השאר, נעלמו שעון בן 200 שנה שיצר אמן השעונים הצרפתי אברהם לואי ברגה עבור מרי אנטואנט, שעון ששוויו הוערך במיליוני דולרים, שעון שולחני אחר שייצר ברגה ונקרא "סימפטיק" ואקדח מוזהב עם שעון מתחילת המאה ה-19.

 

 צילום: רונית סבירסקי

 

סייסטה באמצע השוד

השערת המשטרה הייתה כי בפריצה היו מעורבים שלושה גנבים שהחנו משאית בסמוך לקיר המוזיאון ועבדו ללא הפרעה. הם כופפו את סורגי חלון האיוורור ונעזרו בסולם חבלים ובמזרונים כדי להיכנס. השאלות שנותרו פתוחות היו איך הם ידעו שהאזעקה הייתה מקולקלת באותו יום? איך הם לא נתקלו בשומר הלילה? וכיצד הם ידעו מהם הפריטים היקרים והחשובים ביותר באוסף? לא רק שהם לא מיהרו לעזוב את השטח, הם גם עצרו להפסקת אוכל והשאירו אחריהם שאריות סנדוויצ'ים ופחיות שתייה.

 

 צילום: רונית סבירסקי

 

המשטרה, המוסד והאינטרפול לא מצליחים לפצח את התעלומה

המשטרה הבינה שיש לה עסק עם השוד המושלם. מדובר בפריצה מתוכננת, מדויקת שלא הותירה קצה חוט ונחשבה לגניבה הגדולה ביותר בתולדות ישראל עד אז. לעזרת המשטרה התגייסו גם המוסד, האינטרפול וחוקרים פרטיים מטעם חברת הביטוח. עיתונאים רבים נשבו בקסמה של התעלומה וניסו להתחקות אחר השעונים האבודים והגנבים המבריקים. פרסים כספיים גבוהים הובטחו לכל מי שימסור מידע בעניין. מדי פעם הגיעו למוזיאון רסיסי מידע - שעון אחד נראה לכאורה במוזיאון ברוסיה, אחר נתגלה באוסף סודי של שייח סעודי. המידע התברר כבלתי מבוסס וככל שהזמן עבר, נראה כי התעלומה לא תיפתר לעולם.

 

 צילום: רונית סבירסקי

 

חפש את האישה 

באוגוסט 2006 יצר סוחר עתיקות ציון יעקובוב קשר עם רחל חסון מנהלת מוזיאון האסלאם ואמר לה שאיתר חלק מהשעונים הגנובים. קצה החוט היה בידיה של עורכת דין תל אביבית שיצגה אישה מארצות הברית המחזיקה ב-40 מהשעונים שנגבו בפריצה ובהם השעון של מארי אנטואנט, הפריט המפורסם ביותר שנגנב. מנהלי המוזיאון התייצבו במשרדה של עורכת הדין וכשנפתחו הכספות בבנק דיסקונט בפתח תקווה התגלו 40 מהשעונים. האמריקנית שהחזיקה בשעונים הייתה אשתו של לידור, ישראלית שחיה בלוס אנג'לס שהייתה מקורבת אליו שנים רבות ולבסוף נישאה לו. על רכושו העצום נודע לה רק לאחר פתיחת הצוואה שרשם על שמה.

 

קול אורלוגין

הצוואה הכילה את פירוט הרכוש שהשאיר: דירות בתל אביב, חלל אחסון בהאג, קצבה חודשית של 1,368 יורו מבנק בפריז ושתי כספות בבנק דיסקונט בפתח תקווה. כשפתחה את הכספות מצאה את השעונים. בהמשך, גילו החוקרים, באמצעות אמו של לידור, כספת על שמו בהולנד. לבקשת משטרת ישראל, פתחה משטרת הולנד את הכספת וגילתה בה שבעה שעונים נוספים, קופסאות תכשיטים מעוטרות וערכת זיוף דרכונים ששמשה את לידור. התחנה הבאה היתה ביתה של אשתו בלוס אנג'לס, שם גילו 26 פריטים נוספים שנגנבו, ביניהם תמונות שמן יקרות ערך של אנרי פנטן לטור ופתקיות התצוגה המקוריות שעמדו ליד כל מוצג בחלונות המוזיאון. מאוחר יותר אותרו שעונים וחפצי אמנות נוספים בכספות בנקים בצרפת. המשטרה הצליחה לאתר 92 שעונים מתוך 102 שנגנבו והם הושבו למקומם במוזיאון כשהחשוב מביניהם פריט מספר 160 המכונה "מרי אנטואנט".

 

צילום: רונית סבירסקי

 

השעון של מרי אנטואנט 

השעון המפורסם בתצוגה הוזמן על ידי קצין ממשמר המלכה הצרפתית. שום הגבלה של זמן או של תקציב לא הוטלה על ייצורו. 40 שנים טרח עליו השען אברהם לואיס ברגה, מ-1783 ועד 1823, במלאכת מחשבת קפדנית ומדוקדקת שהושלמה שנים רבות אחרי מות המלכה ב-1793. ברגה שילב בו לא רק את כל החידושים הטכנולוגיים שהיו ידועים בעת ההזמנה, כפי שהתבקש, אלא גם את כל החידושים שהמציא במהלך ייצורו. השעון, שנחשב ליצירה המסובכת ביותר בתחום השענות, עולה עד היום על טובי השעונים הדיגיטליים. הוא משתייך לקבוצת שעוני הפרפטואל, שעון כיס תמידי מתכוונן בעצמו, שהוא מעין מחשב מכני המחזיק קובצי מידע של שניות, דקות, יום ולילה, ימי השבוע, החודש והשנה והמתאים את עצמו לשנה קצרה או ארוכה. סר דיוויד סלומונס, שתרם את האוסף למוזיאון, כתב בקטלוג שלו על שעוני ברגה: "לשאת שעון כיס משובח של ברגה משמעו להרגיש כאילו אתה נושא מוח של גאון בכיס".