ניו זילנד - דרך הנוף היפה ביותר, רכבת הקניון, מפלים וכלבי ים

 

ה-Scenic Rout היא דרך נופית רצופת אטרקציות, תצפיות, מפלים, נחלים, חוף ים מפורץ ואין ספור כלבי ים. רכבת עתיקה חוצה על גבי גשרים תלויים את הקניון העמוק ביותר במדינה ובמפרץ קטן נחבאים פינגווינים. הפרק השני במסע

 

 

הבוקר הראשון בעיר דונדין Dunedin נפתח במשימה אתגרית. בלב העיר בין בתים כפריים שלווים נמתח כביש באורך כחצי קילומטר שמוגדר בספר השיאים של גינס כתלול ביותר בעולם. יצאנו לכבוש את Baldwin st. בעל השיפוע של 1 ל-1.266. מלמטה הוא נראה תמים לכאורה אבל ככל שמתקדמים מתחילים להרגיש כמו בטיפוס על קיר. בירידה צריך לעבור למצב בלימה כדי לא להתגלגל למטה בצניחה חופשית. כשסיימנו את המשימה הגיעה קבוצת ספורטאים צעירים שעלו את הכביש בריצה וההורים עמדו למטה מצוידים במצלמות כדי לתעד את החוויה.

 

ריצת בוקר בכביש התלול ביותר בעולם  צילום: רונית סבירסקי

 

מהמורד התלול המשכנו לחוויה נוספת שמציעה העיר העתיקה ביותר בניו זילנד. רכבת הקניון, שמסילתה נסללה במאה ה-19 עם הגעת המתיישבים הראשונים לדונדין Dunedin, שופצה והפכה לאטרקציה תיירותית. נסיעה של ארבע שעות משחזרת את מסע הרכבת מעל לערוץ הקניוני של נהר טאיירי Taieri. בניין הרכבת הוא פנינה אדריכלית בפני עצמה ומשרה אווירה של חזרה בגלגל הזמן מיד בכניסה. דלפק קבלת הכרטיסים ורציפי הרכבת נותרו כמו במאה ה-19. לכך מצרפים קטר קיטור ישן וקרונות עץ צהובים שאפשר לראות כאלה רק במוזיאונים או בסרטים.

 

רכבת הקניון      צילום: רונית סבירסקי

 

תוואי הנסיעה מתחיל במישורים חקלאיים ירוקים, חוות סוסים ומרעה כבשים. לאחר דקות ספורות של נסיעה מתחבר מסלול הרכבת לאפיק נהר הטאיירי שמלווה את הנסיעה במראות מרשימים של זרימה בין סבך יערות ולמרגלות צוקים נישאים. נהג הקטר, בעל מבטא סקוטי כבד, מלווה את הנסיעה בהסברים היסטוריים על התקופות השונות שבהם שימשה הרכבת להסעת כורי זהב ולנוסעים בעלי אמצעים. מטיילים שרוצים לשלב את חווית הנסיעה עם פעילות נוספת יכולים לנסוע לכיוון אחד ולחזור בטראק רגלי או ברכיבה על אופניים.

 

ערוץ נהר הטייארי   צילום: רונית סבירסקי

 

למחרת נפרדנו מדונדין ומחצי האי אוטגו בדרכנו אל דרך הנוף שמוגדרת כיפה ביותר בניו זילנד. ה"סיניק רוט"  (Scenic Rout) מחייב תשומת לב יתרה כדי לא לעלות בטעות על הדרך הראשית. שלטים קטנים מכוונים אל דרך החוף שגובלת באוקיאנוס הדרום-פסיפי. הזמנו מראש צימר עם נוף לים בעיירה כפרית בשם ריברטון (Riverton) שממוקמת על ה"סיניק רוט" בקצה השני. 236 קילומטרים עתירי אתרי טבע נפלאים לכל אורכו. אל תתנו לשלטים להטעות אתכם. שלט תמים וקטן שכתוב עליו טראק לאגם או למפל, טומן בחובו מפל ענק או אגם פסטורלי שבארץ כמו ניו זילנד לא עושים מהם עניין. היעד הראשון שיצאנו אליו היה Nugget Point.

 

Scenic Rout - דרך נופית     צילום: רונית סבירסקי

 

גילוי נאות מתחייב בנקודה זו לגבי מרדף שלא נגמר אחרי הפינגווינים הבלתי מושגים. הבטיחו לנו שניו זילנד היא ארץ שמציעה אין ספור חיות בטבע ובכל פינה נפגוש פינגווינים מסוגים שונים. אחרי שבועיים כמעט התייאשנו. קבלנו הסברים בנוסח שזו לא עונת הרבייה והסתיו משפיע על כמות בעלי החיים אבל אנחנו לא ויתרנו. כך מצאנו את עצמנו ב-06:00 בבוקר גומאים למעלה כ-100 קילומטרים בנסיעה רצופה תוך תקווה להגיע עם אור ראשון למפרץ של פינגווינים בסמוך ל-Nugget Point.

 

המגדלור ב-Roaring Bay   צילום: רונית סבירסקי

 

הדרך הפתלתלה הקשתה על ההתקדמות וכך פספסנו את הפינגווינים שעלו או לא עלו על החוף בדקות ספורות. המפרץ שנקרא רורינג ביי (Roaring Bay) היה שומם רק אנחנו ובקתת הצפייה הבודדת עמדנו וצפינו בשמש העולה. אף פינגווין לא נראה בשטח. המשכנו למגדלור בראש הרכס מתוך תקווה להתנחם בכלבי הים שהיו אמורים להיות שם.

 

כלבי ים ואריות ים ב- Nugget Point      צילום: רונית סבירסקי

 

 

עשרים דקות של הליכה מורטת עצבים ותהייה האם הפעם זה יצליח? הסתיימה בחיוך גדול. עשרות כלבי ים רבצו על מצוקי החוף העצומים ביניהם כמה אריות וגורים שנולדו לאחרונה. בבקשה לא להיסחף, אמנם עשרות אבל מרוחקים מאיתנו כ-200 מטרים ויותר. המשכנו לאורך "הסיניק רוט" מאושרים ממזג האוויר שמאיר לנו פנים, האוקיאנוס כחול, הירוק עז, השמיים כחולים והנופים בלתי נתפסים.

                                                            

                                 דרך הנוף הדרומית  "הסניק רוט"   צילום: רונית סבירסקי

   

השלט הצנוע "החור הכחול של ג'ק" (וזו לא בדיחה סקוטית) התריע על נסיעה של כ-4 קילומטרים והליכה נוספת של 20 דקות עד החור. אין לי ספק שרבים מתלבטים מול השלט הזה אם לחרוג מהדרך או לא. הסקרנות השתלטה עלינו והחלטנו לבדוק את החור ומי זה ג'ק? הדרך כמובן הייתה מופלאה בנופים וגשר שחצה את הנהר וכך הגענו לשפת ים שוממת. הבטנו ימינה ושמאלה, לא ג'ק ולא חור. כמה בתים קטנים על החוף וגברת שישבה למזלנו על המרפסת. לשאלתנו היא הצביעה לעבר גבעה לא בולטת ושם מצאנו את שלט הכוונה הנכסף. 20 דקות בדיוק כפי שהשלט מציין הביאו אותנו לנקודת תצפית על מפרצון שבו המים נכנסים לתוך חור בין המצוקים ומתרוממים אל על בעוצמה. מראה שהותיר אותנו פעורי פה.

 

החור הכחול של ג'ק   צילום: רונית סבירסקי

 

השיטה כבר הובנה, אסור להחמיץ את הסטיות הקטנות מהדרך. כך עצרנו ליד השלט למפלי Purakaunui ונראה אתכם מבטאים את זה. 10 דקות של הליכה בתוך יער גשם צפוף גדוש שרכים ועצים כשמעט קרני שמש מצליחות לחדור דרך הסבך. ערוץ נחל מלווה את הדרך במפלונים קטנים והדרך יורדת בשיפוע מתון עד לנקודה שבה מתגלה מפל אדיר, שנופל על ארבע מדרגות סלע ויוצר וילון של קצף לבן.

 

מפלי ה- Purakaunui   צילום: רונית סבירסקי

 

כך מצאנו לאורך ה"סיניק רוט" מערות שנפתחות לקהל בשעת השפל, מפרץ של פינגווינים צהובים שעולים לקראת שקיעה אל החוף, חוות ענק של כבשים וכפרי דייגים ציוריים. ביום שמש יפה תוכלו לשבת בבית קפה שכונתי קטן מול האוקיאנוס ותשקלו לחתום קבע. כך הרגשנו כשהגענו לעיירה ריברטון שבה נשארנו ללון.

 

 

קבלת פנים צמרירית      צילום: רונית סבירסקי

 

עיירה קטנה על שפת האוקיאנוס הגדול עם בתים קטנים שגובלים במים. ריברטון הוא הכפר הראשון שנוסד בניו זילנד לפני 175 שנים ויש בו מוזיאון שמתעד את ההיסטוריה שלו. טראק הליכה קצר של שעה מוביל את קצה הרכס לתצפית אל הים ואל עבר האי סטיוארט. בעלת הצימר, ג'ודי, עצבה בקומה הראשונה של ביתה שני חדרים בסגנון יפאני.

 

ארוחת בוקר בצימר בריברטון    צילום: רונית סבירסקי

 

מיטת קינג סייס רכה עם כמה סוגי כריות בצבעים של שחור, קרם ולבן, וכמובן סדינים חשמליים. אמבטיה גדולה מאוד מרוצפת באבני פסיפס בשחור-לבן וג'אקוזי גדול. היא מגישה את ארוחת הבוקר בפינת האוכל המשפחתית מול הים. מפנקת עם ביצה רכה עשויה על הדקה וטוסטונים מרוחים בחמאה, תה צמחים וסוגי דגנים שונים.