עיר ימים ירוקה כחולה עם עבר יהודי עשיר - קוצ'ין בדרום הודו

 

הקשר היהודי, הנמל המשגשג, הארמון ההולנדי, קברו של וסקו דה גמה ותעלות המים הציוריות - העיר קוצ׳ין, אחת הערים החשובות בדרום הודו

 

900 קילומטרים של נתיבי מים שלווים    צילום: רונית סבירסקי

 

נפרדנו מהעיר טריסור ויצאנו אל אחד היעדים המרתקים בדרום הודו  –  עיר הנמל קוצ'ין. שדות אורז עצומים נפרשו מכל עבר וביניהם תעלות מים יפיפיות שקבלו את השם Backwaters. עיר הנמל של קוצ׳ין היוותה מקור משיכה להרפתקנים, צבאות ושליטים רבים, שהטביעו בה את חותמם. וסקו דה גמה הגיע במסעותיו לדרום הודו ומצא בקוצ'ין את מותו. הפורטוגזים השתלטו עליה ופיתחו את העיר, אחריהם הגיעו ההולנדים, הצרפתים ולבסוף האנגלים. סוחרים התקבצו מכל העולם, תחנות מסחר וכפרי דייגים הוקמו לאורך החופים. הנצרות חלחלה ותפסה מקום לצד ההינדו. ״בית המשוגעים של הקסטות״ שפעל במלוא עוצמתו בדרום הודו דחף לא מעט הודים להתנצר כדי להימלט מהטירוף.

 

יהודים חומים, שחורים ולבנים

ככל הידוע היהודים הראשונים הגיעו להודו מתימן כבר במאה ה-4 לספירה ויתכן שאפילו קודם לכן. שתי קהילות התפתחו במקביל ללא קשר ביניהן, האחת בקוצ'ין והשנייה של בני ישראל במומבאי. מאוחר יותר הגיעו היהודים הבגדדים יחד עם הבריטים ושמשו כפקידים. יהודי הודו לא סבלו מאנטישמיות או מרדיפות, נהנו מזכויות יתר ואפילו קיבלו זכויות התיישבות מהשליטים. למרות זאת רובם עלו לארץ עם קום המדינה. בקוצ׳ין נותרו כ-25 יהודים 4 מהם חיים בעיר מאטנצ׳רי שכיום היא חלק מהעיר המאוחדת קוצ'י. במומבאי נותרו כמה אלפים מקהילת בני ישראל.

 

בית הכנסת בצ‘נמנגלם   צילום: רונית סבירסקי

 

בקוצ׳ין היו 8 בתי כנסת פעילים בשנים בהן שגשגה הקהילה היהודית וכולם נשמרו. יהודי קוצ׳ין נחלקו למספר קבוצות: הראשונים היו המלברים שנקראו על שם החופים במדינת קרלה שאליהם הגיעו. ביניהם היו ״היהודים החומים״ ו״היהודים השחורים״ שהגיעו מפרס במאה ה-7 לספירה. קבוצה נוספת היו ״היהודים הלבנים״ הפארדסי שהגיעו אחרי גירוש ספרד, מראם היה בהיר, הם שמרו על שמותיהם כפי שנקראו באירופה ובספרד והתקיימו כקהילה נפרדת. השכנים ההודים שמרו על הבתים ועל בתי הכנסת לאחר שהיהודים עלו לארץ ובתחילת המאה ה-21 הממשלה שימרה ושפצה אותם. שלטי אזהרה מפני פגיעה באתר הוצבו בכניסה לבתי הכנסת והפוגע מסתכן בעונש מאסר וקנסות. המבקרים מכבדים את ההוראות וכמנהג המקום חולצים את נעליהם בכניסה.

 

"של נעליך..." בכניסתך לבית הכנסת     צילום: רונית סבירסקי

 

קהילה שננטשה ולא חרבה

אחד מבית הכנסת שהפך לאתר מורשת ופתוח לציבור נמצא בכפר צ‘נמנגלם (Chennamangalam) במחוז קוצ'ין. מבנה בן שתי קומות צבוע לבן מעוצב בסגנון עדות ספרד עם בימה מוגבהת במרכז, סביבה ספסלים ולמעלה עזרת נשים. בשבתות ובחגים נהגו להעלות את ספר התורה לעזרת הנשים כדי שגם הן תהיינה קרובות לספר התורה. המבנה המכובד מעיד על העושר של היהודים באותה תקופה. בתיהם היו סמוכים לבית הכנסת והילדים זכו לתלמוד תורה בשבתות. בית הכנסת היה מרכז הקהילה והיווה מקום לאירועים. היה מוהל, היו רבנים, עדויות על חלופות מכתבים עם קהילות אחרות לגבי הלכות. ארון הקודש אמנם ריק כיום מספרים ולא מתקיימות בו תפילות אבל מצבו ויופיו נותרו כשהיו. בחצר בית הכנסת שעונות על החומה מצבות שהובאו מבתי קברות נטושים ונושאות שמות בעברית. בחזית בית הכנסת הוצבה מצבה משנת 1291 שהובאה למקום ב-1936. בחזיתות הבתים הסמוכים לבית הכנסת תלו שלטים בעברית עם שמות המשפחות שהתגוררו בהם. תלמידי בתי ספר מהודו מבקרים בו כדי ללמוד מקרוב על חיי הקהילה היהודית הגדולה שחיה בקוצ׳ין.

 

תלמידים הודים בביקור בבית הכנסת     צילום: רונית סבירסקי

 

העיר קוצ'ין נחלקת לאזור העתיק ההיסטורי שנקרא בעבר מאטנצ'רי  (Mattancherry) והחלק המודרני ארנקולם. זוהי עיר מחוז המשגשגת ביותר בקרלה בזכות הנמל והמסחר שלה. ארנקולם מאופיינת בגורדי שחקים ומרכזי קניות ואילו החלק ההיסטורי מאופיין בבנייה קולוניאלית שבו התרכזו היהודים. לאחר איחוד החלק העתיק עם החדש קיבלה העיר את השם קוצ'י (Kochi). היא נמצאת על חוף הים הערבי לצד אגם וומבאנד (Vembanad) עם שישה חצאי איים שיוצאים מהיבשת ושפע של לגונות ואגמים שחוצים את העיר לאורכה ולרוחבה ונקראים Backwaters. עיר שטובלת כולה במים, שופעת ירק וספוגה בניחוחות היסטוריים.

 

 נוף מהמלון אל ה-BACKWATERS   צילום: רונית סבירסקי

 

הרובע היהודי ובית הכנסת המפואר

באזור העתיק פורט קוצ׳י Fort Hotchi ומאטנצ׳רי ממוקמים הארמון ההולנדי והאזור היהודי. הארמון ההולנדי נבנה ב-1555 על ידי הפורטוגזים כמחווה למהרג'ות ההודים, שופץ על ידי ההולנדים וכך קיבל את שמו. כיום הוא משמש כמוזאון היסטורי ומהווה מוקד משיכה תיירותי. יש בו עבודות פרסקו יפיפיות מהמאות ה-16, 17. תיאורים אפיים של תרבות ההינדו בצבעים ססגוניים והרבה זהב.

 

מגיני דוד על קירות הבתים     צילום: רונית סבירסקי

 

הרחוב המרכזי במאטנצ'רי נושא מאפיינים יהודיים. חנות גדולה שבחזיתה משורטטים מגני דוד ובמרכזם האות E לציון שמו של אליהו, בעל הבית. בית הכנסת המפורסם ביותר בקוצ׳ין ה"פרדסי" נמצא בלב הרובע היהודי ב- Jew Street. סמטה צרה שלאורכה חנויות דסקית גדושות תשמישי קדושה ועל משקופי דלתותיהן קבועות מזוזות. על קיר אחד הבתים כתובת בעברית שמוסתרת על ידי אופנועים חונים. 4 יהודים עדיין מתגוררים ברובע וביניהם שרה כהן בת ה-90 ששומרת על בית הכנסת, צופה במבקרים ממרפסת ביתה ומנופפת להם לשלום.

 

עברית, אנגלית ומאליאלם     צילום: רונית סבירסקי

 

בקצה הסמטה הצרה מתנשא מבנה בית הכנסת, בחזיתו שעון גדול ועל קירותיו מגני דוד. חולצים נעלים ונכנסים למבנה מפואר מרוצף אריחי פורצלן מצוירים בכחול בעבודת יד של אמנים סינים. כתר זהב מפאר את ארון הקודש שבתוכו ספרי תורה עתיקים ונר תמיד דולק לצדו. שנדלירים מבלגיה משתלשלים מן התקרה, מנורות שמן עם פתיליות מזכירות ימים נשכחים. בכניסה לבית הכנסת הקצו מתחם שמהווה מיני מוזיאון ומתעד את תולדות הקהילה היהודית של קוצ'ין. במרחק הליכה קצר מבית הכנסת נמצא בית הקברות היהודי שסגור למבקרים אבל ניתן לצפות עליו מגג בניין סמוך. הקברים שהשחירו עם השנים נראים כמו בתים קטנים מחוברים זה לזה ולחלקם צורה גלילית כמנהג הקבורה היהודית במאות ה-18, 19.

 

בית הכנסת ברחוב היהודים בקוצ'ין      צילום: רונית סבירסקי

 

בתי קפה טרנדים וגלריות אמנות

החלק העתיק של קוצ'י מושך אליו אמנים וצעירים שהחלו לצקת צביון בינלאומי לסמטאות הציוריות. הבינאלה, שמתקיים בעיר, מתפרש על פני חללים של בעלי מלאכה, גלריות יוצאות דופן ומבנים היסטוריים. באירוע הזה משתתפים אמנים ויוצרים ידועים מכל העולם וכדאי לכוון את זמן ההגעה לקוצ'ין בתקופה הזו כחלק מחוויית הביקור במקום. יזמים מקומיים פתחו בתי קפה מודרניים שמשתלבים במבנים העתיקים ומציגים לצד הקפה והמאפה עבודות אמנות שמשלבות מזרח ומערב.

 

גלריות, בינאלה וקפוצ'ינו   צילום: רונית סבירסקי

 

אחד החללים המיוחדים האלה הוא תיאטרון הקטהקאלי שמעלה במבנה מודרני את סיפורי דת ההינדו. אמנות שמגיעה מתיאטרון דתי והפכה לאחת מאמנויות הבמה הפופולריות בהודו. הצופים זוכים לראות כשעה לפני תחילת המופע את תהליך איפור השחקנים שמהווה מלאכת מחשבת מתוחכמת. כשהתהליך המורכב הזה מסתיים מתחיל מופע שמשלב הסברים על הטכניקה המיוחדת, אלמנטים של ריקוד שמספרים את הסיפור בשפת הגוף. תנועות הפנים, העיניים, הרגליים והידיים כשלכל מצג יש משמעות. קל לזהות את דמות הגיבור, הרשע, השדים והנבל החביב רק על פי התנועות. גם הקהל המערבי מצליח לפענח את כללי המשחק שנעים בין דרמטיים לקומיים. 

 

תיאטרון הקטהקאלי של קוצ'ין    צילום: רונית סבירסקי

 

 

דייגי הרשתות וקברו של ואסקו דה גמה

היום השני בקוצ'ין מוקדש לדייגים ולשיטת הדייג המיוחדת שהובאה להודו מסין. השיטה אמנם לא הוכיחה את עצמה כיעילה אבל הדייגים ממשיכים במסורת ושמחים להציג לתיירים את דרך ההפעלה המיוחדת. הרשתות ממוקמות על שפת האגם והם מורידים את הרשת בעזרת מנוף שקשורות אליו אבני בזלת כבדות. עבודה פיזית קשה שדורשת להעלות ולהוריד את הרשת מדי מספר דקות כדי לבדוק אם ניצודה דגה כל שהיא. הרשת מעלה חרס פעמים רבות ובמקרה הטוב מעט דגים קטנים. הדייגים מספרים שבעונת המונסונים הם מצליחים להעלות ברשתם 6-5 קילוגרם ביום. בדוכנים אפשר לראות דגים ופירות ים שהובאו על ידי דייגים מהמים העמוקים של האגם והים. דגים, סרטנים כחולים, קלמרי, שרימפס בגדלים שונים. בשעות הבוקר מתקיימת בורסת מכירה בהנהלת כרוזים שמריצים מחירים עד שמקבלים את המחיר הגבוה ביותר.

 

מורידים ומעלים רשתות    צילום: רונית סבירסקי

 

בסמוך למזח הדייגים במרחק הליכה של 5 דקות נמצאת כנסיית סנט פרנסיס שמזוהה עם השליח תומאס והיא הראשונה שהוקמה בהודו. החלל הפנימי שופץ מספר פעמים על ידי השליטים השונים, בתחילה על ידי הפורטוגזים ולאחריהם ההולנדים ולבסוף הבריטים, שלאחר עזיבתם הפכה הכנסייה לרפורמית. ניתן לראות את מצבות בני האצולה הפורטוגזית וההולנדית שקבועות בקירות ביניהן זו של מגלה הארצות וסקו דה גמה. ב-1524 הוא הגיע בפעם השלישית לקוצ׳ין מת ונקבר בכנסייה ומאוחר יותר עצמותיו הועברו לליסבון. מקום קברו המקורי מונצח בכנסייה על יד מלבן מגודר ושלט. עדיין ניתן לראות את שיטת מיזוג האוויר הקדומה שאופיינה במניפות בד מתוחות על קורות אותן הניעו בעזרת חבלים כדי לצנן את המתפללים. ישנו תיעוד היסטורי של ההודי הכהה שיושב בחוץ בחום ומושך בחבלים.

 

הלגונות השקטות

עזבנו את ההיסטוריה של קוצ'ין בדרכנו אל הלגונות הקסומות של ה-Backwaters. חלפנו על פני מפעל מקומי שמייצר חבלים מסיבי הקוקוס השעירים וקשה שלא לקפוץ בספונטניות כדי לראות מה שלא ניתן במדינות מערביות. קומץ נשים בגילים שונים צועדות הלוך ושוב במפעל שהוא חלל פתוח תחת גג פח לוהט. הן ממוללות את הסיבים ובעזרת מתקן עץ פשוט מחברות בין שני סיבים שהופכים לחבל.

 

ליצר חבלים בידיים חשופות    צילום: רונית סבירסקי

 

שיט על ה-Backwaters במחוז קוצ'ין הוא החל הפסטורלי ביותר בביקור בדרום הודו. הסירה שנראית כמו סלסלת קש ענקית היא מעין מלון צף עם מספר קטן של חדרי שינה. הסירה מעוצבת מענפי במבוק משולבים בסיבי קוקוס ובעלת שני מפלסים. במקור שימשו סירות אלה כבתים צפים לאנשים שחיו על גדות המים. עם הזמן עברו חלקם למגורי קבע ואחרים חיים עד היום בסירות הקש. ה"בק ווטרס" היא מערכת אקולוגית של 5 אגמים ועשרות תעלות שחלקן טבעיות שמחוברים אחד לשני על פני שטח של 900 קילומטרים.

 

שיט תעלות רגוע      צילום: רונית סבירסקי

 

טיול בספינה יכול להוות תחליף למדיטציה או לחופשת ספא מרגיעה. קצב ההתקדמות האיטי, רעש המנוע החד גוני שאינו מפריע לשלווה וציוץ הציפורים הם הצלילים היחידים שמלווים את השיט. צמחי המים יוצרים גינת ירק מפוארת ושטיח נפלא לאנפות ולקורמורנים שניצבים עליהם ועל ענפי עצים יבשים כמו פסלים סביבתיים. דקלי הקוקוס עמוסי הפרי יוצרים גדר חיה משני עברי הגדות וביניהם מציצים בתים בגוונים צבעוניים. חלקם כפריים פשוטים ואחרים מפוארים. ריזורט של בתי אבן לבנים וגגות רעפים ממוקם בפינה פסטורלית על קו המים. שיחי פטל, קנה, בננות ופרחים בגוונים של ורוד, אדום וסגול מנקדים את הגדה. מדי פעם מזדמנת הצצה אל חיי הכפריים שחיים במקום. אישה שמנקה דגים, שלוש נשים חופפות שיער ודייגים עסוקים במלאכתם.

 

 דייגים בפעולה ליד הבית הצף     צילום: רונית סבירסקי

 

אפשר להקדיש לשיט תעלות מחצי יום עד מספר ימים בנתיבי מים מיושבים. בין התעלות קיימות רצועות קרקע שעליהן גרים תושבים מקומיים. ישנם אזורים של שדות אורז, כפרים ואפילו ערים לאורך התוואי. הסירות שטות מהצהרים עד 17:00 ועוגנות למשך הלילה. זו השעה שבה הדייגים מרימים רשתות וצריך לפנות להם את הנתיבים. אפשר להזמין סירות קטנות לזוג או לקבוצה. ככל שהסירה קטנה יותר ניתן להיכנס לתעלות מים רדודים ולשוט יום או יותר בשילוב לינה על הסירה. אפשר להזמין את השיט באמצעות האינטרנט ולצאת מנקודות שונות סביב קוצ׳ין. 

הפרק הראשון - מבנגלור בירת ההייטק למייסור וארמון המהרג'ה המפואר

הפרק השני - מדינת קרנטקה, ארמונות, שמורת ציפורים ופרויקט הצלת הטיגריס הבנגאלי

הפרק השלישי - פסטיבל פילים שהתיירים עוד לא מכירים וארוחת "אל אסאדיה" מסורתית

הפרק הרביעי - קוצ'ין על המים עם עבר יהודי מפואר

הפרק החמישי - פנינת ההר מונאר ועיר המקדש מדוראי

הפרק השישי - מדינת טמיל נאדו הצבעונית, עיר המקדש הגדולה בעולם וחתונה עם עץ בננה