תגליות ארכיאולוגיות והיסטוריות בנצרת

 

נצרת היא אחת הערים העתיקות בישראל שהמשיכה להתקיים ברצף מימי בית שני ועד היום. אתרים ארכיאולוגיים בעלי חשיבות היסטורית שנותרו על עומדם מיום הקמתם וחלקם התגלו במהלך שיפוץ או בניית מבנים חדשים בעיר פזורים ברחבי העיר. עמותת התיירות בנצרת מקיימת סיור מודרך בנתיבי החזרה בזמן שעובר בין האתרים השונים.

 

מערת המסתור של התושבים מפני הרומאים   צילום: רונית סבירסקי

 

מערות קבורה מימי בית שני

בבניין מרשים הסמוך לכנסיית הבשורה שוכן מנזר "נזירות נצרת". הוא הוקם על ידי נזירות שהגיעו לעיר מצרפת בשנת 1855. הנזירות קנו מספר חנויות בשוק והחלו בהקמת המנזר. תוך כדי תהליך הבנייה נחשפו במקום ממצאים ארכיאולוגיים רבים: אולם גדול ומעליו קשת מרשימה, מערות קבורה, בורות מים, פסיפסים ומזבח של כנסייה עתיקה. החפירות נמשכו לאורך השנים בתמיכת תרומות של עולי רגל וחודשו בשנים 1940 – 1963. אחת ההשערות היא שמדובר במערכת קבורה יהודית (כוכים) מתקופת בית שני ובתקופה מאוחרת יותר הפכו הקברים לבורות מים ואף לחדרי מגורים. יתכן גם שמערכת הקבורה קדומה בהרבה לתקופת בית שני, ונעשה בה שימוש מאוחר יותר. בני המקום מספרים גם שבמקום נמצאת מיטתו של המנהיג הצרפתי גדול המימדים שארל דה גול שהתארח בעיר. ואורכה 2.30 מטרים.

 

אם כל המערות

החיים בנצרת בתקופה השלטון הרומי התנהלו במערות חבויות שבהן הסתתרו תושביה היהודים מפני רודפיהם. מערה עצומה שהייתה חלק ממערכת מערות תת קרקעיות של "כפר נצרת" הקדום נחשפה ונפתחה לציבור. חלק גדול מן המערה הוא טבעי ולא חצוב ואליו מתחברות מנהרות מילוט ומעברים שמחברים את המערה עם אתרים חשובים שהיו על פני הקרקע. התושבים יצרו פירים אנכיים שנועדו לשמש לאוורור, כניסת אור, העברת מזון ולצורך האזנה למתרחש במפלס העליון. בכניסה אל המערה מצוי מקווה טהרה שאליו יורדים במדרגות. במקום נמצא מזבח של הכנסייה הראשונה שנבנתה בעיר ואיקונות.

 

                              אם כל המערות - כפר נצרת מתקופת השלטון הרומי  צילום: רונית סבירסקי

 

בורות מתקופת הברזל

"מרכז מרים" שבנייתו החלה בשנת 2007 נמצא בתהליך של הרחבה. במהלך חפירת יסודות לאגף נוסף לפני כשלוש שנים התגלו בתים עתיקים שבנייתם אופיינית לתקופה הישראלית ושלושה בורות מים שממוקמים זה מעל זה ומתוארכים לתקופה ההלניסטית, לתקופת ההנחלות הישראלית והתחתון שבהם לתקופת הברזל. אלה הם המבנים הראשונים שנחשפו מחוץ לתחום הבזיליקה של נצרת והם נמצאים משני עברי הוואדי. במהלך החפירות התגלו כלי חרס שמסייעים לחוקרים לקבוע את תיארוך המבנים. תוצאות המחקר עדיין לא פורסמו על ידי רשות העתיקות.  

                                        מבנים מתקופת בית שני מחוץ לשטח הבזיליקה   צילום: רונית סבירסקי

 

 

מערה פרהיסטורית                                                                                     

הר הקפיצה מתנשא לגובה 397 מטרים מעל פני הים ומציע את אחת מנקודות התצפית היפות ביותר על עמק יזרעאל, רכס הכרמל, הר תבור והרי הגלעד. קק"ל ביצעה בהר עבודות פיתוח, חנייה ושביל סלול, המאפשר גישה גם לעגלות נכים, אל נקודת התצפית המרשימה. מרחבת החניה מוביל שביל רגלי קצר המשקיף על הנוף ועובר דרך מבנה אבן קטן, ששימש בתקופת המנדט כבית היערן. שמו הרשמי של ההר הינו הר קדומים המציין את העובדה שבהר נתגלתה מערה (מערת קדומים) ובה ממצאים רבים מהתקופה הפרהיסטורית. המערה נמצאת בתהליכי טיפול בדרכי הגישה ותפתח בקרוב למבקרים.

 

המוסקוביה                                                                                       

מבנה גדול ומרשים הנמצא במרחק של כחמישים מטרים מערבית למעין מרים. הוקם על ידי הרוסים ב– 1904 לפי תכנונו של האדריכל הטמפלרי גוטליב שומאכר ושימש כאכסניה לעולי הרגל הרוסים שהגיעו לנצרת. כיום משמש המקום כתחנת המשטרה והדואר של נצרת. הבניין תוכנן במקור עם שתי כניסות, אחת להולכי הרגל והשנייה לכרכרות והוא כולל חצר פנימית גדולה שנסגרת בחזיתות מונומנטאליות. המבנה יכול היה להכיל כאלף אורחים וכלל שירותים שונים כגון: חדר-אוכל, מרפאה, בית מרקחת, בית-ספר ופנימייה לילדים. מבנה המוסקוביה מסמל את ההשפעה הגדולה שהייתה לרוסים על תושבי נצרת, בעיקר בתחום החינוך. עד לפני מספר שנים עוד ניתן היה למצוא בנצרת מקומיים שהתחנכו ב"מוסקוביה" ודיברו רוסית על בוריה.

  

                      

                                      המוסקוביה - אכסניה ובית ספר      צילום: רונית סבירסקי

 

ח'אן טורקי עתיק                                                 

ח'אן אל-באשה הוא המרשים והגדול בחמשת הח'אנים שנבנו בנצרת וקרוי על שמו של סולימאן באשא, מושל עכו ששיקם את החאן ב -1814. החאן מיועד לעבור תהליך שיקום ושימור. הוא נבנה בתקופה העות'מאנית בכניסה לנצרת ההיסטורית עם חצר גדולה מוקפת חדרים בצורת קמרון משלוש חזיתות ואילו החזית הרביעית היא סטיו מקומר. ליד שער הכניסה הוליכו שני גרמי מדרגות לגג ששימש ללינה בחודשי הקיץ. אין שריד לבאר מים או רהט בתוך הח'אן אך ניתן להניח שהייתה קיימת באר במרכז החצר הפנימית. במקור היה הח'אן בעל קומה אחת אך בסוף המאה ה – 19 הוספו עשרה חדרי אירוח בקומה השנייה. חדרים אלה שימשו כבית-מלון מודרני בשם "אלחג'ז". על חשיבותו ותכנונו של הח'אן ניתן ללמוד מציורו של האמן האנגלי דיויד רוברטס משנת 1839 שתיעד את נצרת והבליט במיוחד את הח'אן.

 

אין מקורות ברורים לגבי תאריך הקמתו. הוא שימש כאכסניה לנוסעים ומקום אחסון לסחורות עד סוף התקופה העות'מאנית. הוא היה התחנה הראשונה בכניסה לעיר, וכן התחנה האחרונה ביציאה ממנה ולכן שימש להעברת חדשות וידיעות בין האנשים שפקדו אותו. הח'אן תיפקד גם כמרכז מסחרי חשוב של תושבי האזור: התבצעו בו סחר ומכר והתושבים נהנו ממופעי צוענים שכללו דובים וקופים. במאה ה-19 כשהחלה תנופת הבנייה של בתי מלון פחת השימוש בו וכשהוקמה הרכבת החיג'אזית הח'אן חדל לפעול. לקראת סוף המאה הקודמת הוא שופץ וכיום משמש בחלקו כבניין משרדים שכולל את משרדי עמותת נצרת לתרבות ותיירות.

 

מטחנות עתיקות

מטחנת הגליל "אלבאבור" היא חנות התבלינים המפורסמת ביותר בעיר העתיקה של נצרת. המבנה שבו היא שוכנת משלב סיפור היסטורי על טחנת קמח שנבנתה על ידי משפחת וגנר הטמפלרית בסוף המאה ה-19 בפאתי העיר ונתנה שירותי טחינה ואחסון לאיכרי הסביבה. הדלתות הענקיות נבנו על מנת שהאיכר יוכל להיכנס עם גמליו הנושאים את שקי התבואה לטחינה. מכונות משוכללות וכלים שונים הובאו מגרמניה ונבנתה חצר גדולה לאחסון בעלי החיים. בעוד שבעלי החיים הרוו את צימאונם עסקו בעליהם בסחר מכר של חיטה, בורגול, תירס וסחורות נוספות. בתקופת המנדט הבריטי עזבו הטמפלרים את הארץ והמקום נשכר על ידי ג'רג'ורה קנאזע שהמשיך לפתח את המקום וייבא מכונות טחינה מודרניות מאירופה. המטחנה מנוהלת היום על ידי נכדיו שהותירו באתרם את המטחנות וכלי העבודה העתיקים.

 

הארמון של דאהר אל-עמר

"הסראיה" היא אחד המבנים ההיסטוריים החשובים והמרשימים שנותרו כפי שהם במשך מאות שנים בנצרת. זהו ארמון מפואר שעומד כיום נטוש ועתיד לעבור תהליך שימור ושיפוץ כדי להופכו למקום ציבורי פתוח לקהל. ה"סראיה" הוקמה על ידי שליט הגליל המפורסם דאהר אלעמר בשנת 1740 כביתו הפרטי וכמבנה השלטון ממנו שמר על הביטחון בעמק יזרעאל. המבנה כלל גם אורוות ובית-מעצר. במחצית המאה ה-19 הוסיפו את קומת האכסדרה שבקומה העליונה, ובראשית המאה העשרים נבנה מגדל שעון בסגנון רנסנסי. בתקופה בה הוקם המבנה לא היה בעיר נצרת מסגד ודאהר אל-עמר הקצה למוסלמים חדר בסראיה לצורך תפילה, עד אשר הוקם המסגד הלבן שבנייתו נסתיימה ב –1812. בתקופה שלאחר דאהר אל-עמר ועד לתקופת המנדט שימש הבניין למושב הקאימקאם של מחוז נצרת ולאחריה שימש ה"סראיה" כבנין השלטון בעיר. עיריית נצרת שכנה במבנה עד 1991.

 

                    

                           הסראיה - ארמונו המפואר של דאהר אלעמר  צילום: רונית סבירסקי

 

 

בית המרחץ העתיק

אליאס ומרטינה רכשו בשנת 1993 מתחם במבנה עתיק הסמוך לכיכר המעיין ופתחו בו חנות בשם "קקטוס". במהלך השיפוצים שערכו במקום נחשף בית מרחץ עתיק שארכיאולוגים בעלי שם מתארכים אותו לתקופה הרומית. הם חפרו במקום והפכו אותו לאתר ארכיאולוגי שמור ומתוחזק. הזוג מקיים סיור מודרך בבית המרחץ העתיק הכולל את ההיפוקאוסט (מערכת מערות חימום תת-קרקעיות) מהמרשימים ביותר שהתגלו במזרח התיכון.  שתי החנויות הצמודות  ל"קקטוס" הן המשכו של בית המרחץ. "ביזנטיון" היה החדר הפושר שבו קרצפו את הגוף. האחים ניזאר ורביע מתמחים בציורי איקונות ורסטורציה. במקום מוצגים גם גביעי כסף, חנוכיות, פמוטות וריקועי כסף וזהב. המעברים בין חדרי בית המרחץ שומרו והפכו לויטרינות. חלקים מן הרצפה נותרו חשופים והם מצויים תחת זכוכית ובמשרד הפנימי ניתן לראות את צינורות החימום מחרס שעברו בתוך הקירות. החדר הקר נמצא בחנות הבגדים והאביזרים RAK של רים ביטאר אבו-חדרה. חנות של פריטים שחלקם מעוצבים על ידי בעלת החנות ואחרים מיובאים מאיטליה ומיוון. תכשיטים, נעליים, תיקים ובגדי מעצבים.

  

               

                              צינורות החימום של החמאם העתיק בגלריה ביזנטיון    צילום: רונית סבירסקי

 

 

פרטים על סיורים ארכיאולוגיים בעמותת התיירות נצרת טל. 04-6106611