כך נראה הרחוב במסחה - כפר תבור אז והיום

 

ממסחה של ימי השומר לכפר תבור של כרמי יין, מטעי שקדים ושפע של סיפורים נוסטלגיים על המפורסמים שחיו במושבה

 

"אח... הסתכל על הירח, ינקל כבר מוביל את הפרות מן המרעה וכלב רץ לו רץ ונובייח". כך נראה הרחוב במסחה אצל חיים חפר שהפכה לימים לכפר תבור. יותר ממאה שנים חלפו מאז הקמתה ואת שמה העברי קבלה ממנחם אושיסקין בעת ביקורו בכפר ב-1903. המתיישבים זקפו גבה לנוכח המילה כפר כי הם חלמו להיות עיר גדולה. אוסישקין, ששב מביקור בדיסלדורף בגרמניה, הסביר שהמילה כפר (דורף) מתאימה גם לעיר, ומה שטוב לעיר גדולה בגרמניה בוודאי יתאים למושבה קטנה עם עשרה בתים בפלשתינה.

 

כרמי הגפנים של חקלאי כפר תבור     צילום: רונית סבירסקי

 

הנגב של הגליל

המרחבים שמקיפים את הר תבור זכו לכינוי "הנגב  של הגליל" בגלל מיעוט גשמים ופשיטות של שבטים בדואים על יישובי האזור. תחילתה של מסחה הייתה צנועה עם שני צריפים וכמה גברים אמיצים. הם החליטו ליישב את האזור ועיבדו את האדמות הסמוכות בעזרתו של הברון רוטשילד. בקומה הראשונה של הצריף שכנו הבהמות והמתיישבים עצמם ישנו בקומה מעל. ב- 1902 בנו את בתיה הראשונים של מסחה ותושבי הסביבה הערביים התפרנסו מעזרה בעיבוד הקרקעות. גידולי בוסתן שהתבססו על השקיה מועטה ביניהם: ענבים, שקדים, תאנים וזיתים.

 

החצר שנותרה כפי שהייתה

סיפורה של מסחה מונצח במוזיאון "חצרות האיכרים", ששומר ושוחזר מראשיתו של היישוב. החצר נבנתה ב- 1911 כחומת אבן מסיבית שהקיפה כמה בתים במתחם סגור. זו הייתה שיטת הבנייה הנפוצה באותם ימים ומטרתה הייתה להגן על רכוש הדיירים מפני שודדים. הכניסה לחצר הפנימית עברה דרך פשפש צר ונמוך ושמשה לאחסון כל הציוד החקלאי. היום עומדת שם שורה של פסלי ברונזה שפוסלו על ידי האמנית, אורה טננבאום. אלה הם ראשים של אישים הקשורים לתולדות כפר תבור ביניהם הברון רוטשילד ויגאל אלון.

 

פסלי האישים המוצבים במוזיאון חצרות האיכרים    צילום: רונית סבירסקי

 

גרם מדרגות מעץ מוביל לקומה השנייה וממנו צופים על המתחם הסגור והחצר הפנימית. הכל נותר כפי שהיה, אפילו הרעפים, שדולפים בחורף לא הוחלפו ובחצר גדלים שיחי צבר, עצי זית ועץ תות עתיק יומין. במרכז החצר עומד שובך יונים, לצדו אורוות סוסים, טרקטור מ- 1944 ועגלה נושאת כדי חלב. תשעה בתי מגורים מקיפים את החצר ביניהם ביתו של הרב בן ציון לוין, "בית האיכר" שבו מוצגים כל פריטי הבית האורגינלים, שהשתמשו בהם בתחילת המאה, ארונות מטבח כפריים, פרימוס, מטחנת בשר, מזוודות עור מהוהות, ריהוט אירופאי כהה, מצעי תחרה לבנים וגרמופון ידני. 

 

בעלי מלאכה שנעלמו מהעולם

אמבטיית ברזל שמלאו בה מים חמים והתרחצו פעם בשבוע ושירותים עם חור באדמה חשופים לרוח פרצים. על רקע נקישות פטישים ולחישת גחלים מחממת בובה בדמות נפח ברזל לוהט, סנדלר מכין רצועות עור לסוסים, מסגר מתכנן כלי עבודה ונגר מרכיב רהיטים לבית. כלי עבודה, מקדחות, צבתות, מגרפות, מעדרים ומחרשות ידניות. השנה הוקם במקום ספא מודרני עם חדרי טיפול וג'אקוזי, שממוקם בין המחרשות בחדרים שקירותיהם בנויים מאבני בזלת מוצקות. בחלל הפנימי של המוזיאון מוצגים כלים חקלאיים ומוצגים ארכיוניים.

 

הכנסיה הפרנציסקנית      צילום: רונית סבירסקי

 

מחרשת ברזל שחורה, בעלת שלושה להבים וחיבור לשתי בהמות, שניצבת בכניסה למוזיאון, הובאה אחר כבוד מגרמניה והוצגה במועדון הכפר בפני האיכרים. המציגים ציינו שזו ה"מצאת הדור" ורק האיכר ראובן גולדמן, הסבא של חבר הכנסת מיכה גולדמן, גיכח וביקש את המחרשה לשבועיים ניסיון. הוא החזיר אותה עם תוספות, גלגל שיניים וקופסה שחורה שנועדו לשמש פטנט לזריעה תוך כדי החרישה. הפטנט הזה רשום עד היום בספר הפטנטים העולמי. ארגז עץ גדול, שנראה כמו שידה עתיקה הוא בעצם מדגרה של 200 ביצים מופרות, שמחממים אותה בנפט כמו בתנורים הישנים. ישנם גם דגם של סככת השומר, שישבו בו אנשי ארגון השומר וארגזי עץ, שהקהל יושב עליהם ורק אחר כך מגלה שהם חלק מהתצוגה ובתוכם מסתתר מידע על כל הארגונים והאגודות, שהיו במסחה ובכפר תבור לאורך השנים.

 

הפמיניסטיות הראשונות

ב- 1911 כבר היו 37 משפחות בכפר ולנשים לא הייתה זכות הצבעה, לבחור או להיבחר, לכן החליטו הפמיניסטיות הראשונות להתאגד ולעזור לחולים. הרופא היהודי היחידי שהיה באזור במרחק שלושה ימי רכיבה על חמור, לא יכול היה לספק עזרה מהירה והן רקחו תרופות סבתא וטיפלו בחולים. ארכיון שמות התושבים נותן מידע ותמונות, מגרות נשלפות ומגלות פרטים על יגאל אלון שנקרא אז פייקוביץ, על משפחת אליאל, בעלי בית קפה הראשון, ששם נוסדה אגודת השומר, משפחת גולדמן ומשפחת כהן הענפה שכל בניה מתגוררים עד היום בכפר.

 

תצפית פנוראמית של 360 מעלות מפסגת ההר     צילום: רונית סבירסקי

 

הניסיון הצבאי הראשון של יגאל אלון

אנשי כפר תבור שמחים לספר בכל הזדמנות שניצני המנהיגות הראשונים של יגאל אלון (פייקוביץ) נבטו בילדותו במסחה. בגיל 13 הודיע לאביו שהוא בוגר דיו כדי לשמור על השדות. האב לא התווכח, צייד אותו באקדח ושלח אותו לשמור על ערמות הדורה שנקטפו ולא נאספו. אלון הצעיר עמד תחת עץ הבלוט בחשיכה מוחלטת. חבורת שודדים ערבים הגיעה לשדוד את היבול ולא התרשמה מקריאות האזהרה הילדותיות שנקראו לעברם ולא מהירייה שנורתה באוויר. הם פתחו באש נגדית לכיוון הנער ובאותו רגע הגיח מהחשכה רוכב והסתער לעברם בקללות וצעקות כשהוא יורה לכל עבר. המציל היה האב ששמר על בנו מן הצד ללא ידיעתו. לימים כשיגאל פייקוביץ קיבל את דרגות מפקד חזית הדרום ובן גוריון ביקש ממנו לעברת את שמו, החליט לבחור בשם אלון לזכר הבלוט שתחתיו חווה את התנסותו ההרואית הראשונה.

 

על פסגת התבור

כפר תבור ממוקם למרגלות הר תבור הקדוש לנוצרים. אל ההר מטפסים בשתי דרכים: מהכפר הבדואי שיבלי או מהכפר הערבי דבורייה. דרך נוף ציורית פתלתלה וצרה מטפסת במעלה ההר ומיועדת לרכבים פרטיים או למיניבוסים. על פסגת ההר נמצאות הכנסייה היונית הבולטת בכיפתה האדומה והפרנציסקנית שבולטת למרחוק על פסגת ההר.

 

בית הספר למוסיקה בבית שעבר שימור     צילום: רונית סבירסקי

 

בצמוד לכנסייה הפרנציסקנית ממוקם מנזר שמשמש כבית הארחה לצליינים. בכניסה לחצר המנזר עומד פסלו של האפיפיור פאולוס ה-6 שביקר במקום ב-1964. שדרת ער אציל גבוהי צמרת נטועים לאורך הדרך עד לפתח הכנסייה. היא נבנתה ב- 1924 על שרידי מבצר מוסלמי מתקופת הצלבנים שידוע כאחד הגדולים בארץ ישראל במאה ה-12. בתוך הכנסייה קירות גבוהים מעוטרים בציורים ססגוניים, עבודות פסיפס וויטראז' עם שני טווסים. דמויותיהם של משה רבנו ואליהו הנביא מצוירות על הקירות.

 

הכנסייה המקורית נבנתה עם גג שקוף עשוי מלוחות של שיש קררה דקים. החום שנוצר בתוכה אילץ את הנזירים לצפות את התקרה ואפקט הזוהר שאפיין אותה הועם, אולם מימדיה המרשימים ומיקומה מושכים אליה מבקרים מכל העולם. פנורמה של 360 מעלות נשקפת מכל עבר ותוך כדי הסיור מצלצלים פעמוני הענק. אבני ריחיים עתיקות, בארות שבהן אגרו מים, מגדל שעון ושרידי שוקת עתיקה פזורים ברחבי הגן. מחוץ לשטח הכנסייה ישנו מסלול הליכה בשביל מסומן שמקיף את כל פסגת ההר וממנו צופים אל הרי הגולן, הרי הגלעד ורמת יבנאל, רמת יששכר והרי הגלבוע.