ירושלים הגלויה

 

לפתיחת התערוכה "הצלמים – ירושלים בעיני צלמיה 1950-1900" במוזאון מגדל דוד בירושלים, הגעתי מצוידת בעותק תצלום שחור-לבן של בית דיסקין מ-1928 שמצוי על שולחני ומלווה אותי כל חיי. צילם אותו צדוק בסן (בסאן) שידוע כצלם החשוב ביותר בירושלים בתיעוד חיי אנשי היישוב הישן מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא נהג לצלם הפקות גדולות שבהם ניצבו עשרות אנשים וצילומי דיוקנאות של דמויות מיוחדות.

 

תמונות מהאלבום הישן 

כצאצאית גאה, דור 7 לאנשי היישוב הישן שעלו לארץ ישראל ב-1830 לא יכולתי שלא להתרגש מהאוסף הנדיר שמוצג בתערוכה. בתוך חלל עתיק בנוי מאבנים ירושלמיות ענקיות יורדים במדרגות שמחדדות את התחושה של חזרה לימים קדומים. בכניסה מוקרנים דיוקנאות על האבן החשופה ומן העבר השני מוקרנת מצגת של תמונות משפחתיות ירושלמיות אז והיום שעתידה להפוך למאגר ארכיוני ענק.

 

 

אולם התערוכה מחולק לחללים אינטימיים שבכל אחד מהם מוצגים צילומיהם של 4-2 צלמים. צילומים של חיי היום יום, דיוקנאות אנונימיים לצד דמויות ידועות,  אנשי אצולה בריטים, חיילים במדים, מוכרים בשוק ותיעוד רגעים היסטוריים כמו הרס בית כנסת החורבה בעיר העתיקה ופיגוע רצחני ברחוב בן יהודה. זהו סיפורם של הצלמים הראשונים שתיעדו את ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20. יהודים, נוצרים ומוסלמים נתפסו בעין המצלמה. צפייה בתערוכה היא כעין עלעול באלבום ישן שדורש התבוננות מעמיקה והתעכבות על הפרטים הקטנים.

 

היבט אמנותי ותרבותי 

אוצר התערוכה, ד"ר שמעון לב, צלם ידוע, אוצר, חוקר צילום ואיש הגות היה האדם הנכון להקמת תערוכה מסוג זה. בחירת צילומים מתוך היבט אמנותי ולא רק ויזואלי היא עבודה לא פשוטה ובעזרת חמוטל וכטל נבררו צילומים ייחודיים מתוך אוסף עצום שנאגר בארכיון המוזאון. זו פעם ראשונה שנערך מחקר מקצועי ומרוכז על צלמים וצלמות שפעלו בתקופה הזו.  החלטה מקצועית נכונה הייתה שלא להגדיל את הצילומים לממדי פוסטרים אלא להשאיר אותם ברוב המקרים נאמנים למקור. כך שחדות הצילום נותרה טובה ותחושת הימים ההם ניבטת היטב מהמסגרות.

 

 

סיפורו של האוסף הוא מופלא בפני עצמו. אנשים, צלמים מקצועיים ובעלי חנויות צילום שמצאו אוספים וצילומים ישנים הרגישו צורך לשלוח אותם לשימור ולתצוגה במוזאון מגדל דוד. האוסף הוא פסיפס מייצג של העיר המזרחית והמערבית שמשקפת את ירושלים על כל מורכבותה. לאחרונה נסרקו רבים מן הצילומים והועלו לרשת הארכיונים הארצית.

 

חלק נוסף של הצילומים נאסף בעמל רב מארכיונים פרטיים וציבוריים והצלמים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה הם: אברהם מלבסקי, אברהם קובץ', אליה קהואג'יאן, אלכסנדר גנן, אלפרד ברנהיים, אפרים דגני, חנה דגני, ארתור באואר, גאראבד קריקוריאן, זכריה קוטלר, חליל ריסאס, חליל רעד, חנא ספייא, טים נחום גידל, י' סיני, יהודה (יולק) איזנשטרק, יוסף שוויג, יעקב בנאור-קלטר, יעקב בן-דב, יצחק ברלינד, לו לנדאואר, מיליטאד סווידס, משה שוורץ, עלי זערור, עליזה הולץ, פלוא ציבלין, צ'ארלס אלכסנדר הורנשטיין, צבי אורושקעס (אורון), צדוק בסן, צלמי אמריקן קולוני, קלמן וייס, רבקה קרפ, רודולף יונס ושלמה נרינסקי.

 

לסייר עם האוצר

סיור מודרך עם האוצר ד"ר שמעון לב שופך אור על קורותיו של תחום הצילום בירושלים בתקופה שבה תחום הצילום בארץ וברחבי העולם עבר שינויים רבים. הוא מספר על פרק שטרם סופר בתולדות הצילום הארץ-ישראלי, מדגיש את ייחודה ומורכבותה האנושית והתרבותית של העיר וחושף בפני המבקרים את טביעת העין הייחודית של כל אחד מהצלמים. רבים מהצלמים ליוו ותיעדו בצילומיהם את תושבי ירושלים בקהילות השונות, אחדים נשלחו מטעם מוסדות וקרנות לצלם את האירועים ההיסטוריים השונים שהתרחשו בעיר ואחדים היו אמנים שביקשו להנציח את פניה הייחודיים של ירושלים.

 

במהלך הסיור משולבים סיפורים אישיים על הצלם היהודי הראשון רפאלוביץ' שלא החזיק מעמד בעבודה ופרש אחרי 4 שנים. צדוק בסן (בסאן) שתפס את מקומו פעל במשך שנים רבות וזכה לתואר של הצלם היהודי השני החשוב ביותר של אותה תקופה. התערוכה נותנת כבוד לשתי נשים שצילמו בירושלים באותן שנים, רבקה קרפ ועליזה הולץ.  סיפורו של פוטו אליה מתפרש על פני שלושה דורות של צלמים. הסבא, אליה קהואג'יאן, שעלה לארץ אחרי השואה הארמנית החל לצלם מגיל 14 ושילב הרבה מאוד הומור בצילומיו. הבן גילה אוסף של 3500 תשלילים בעליית הגג לאחר מותו ופיתח אותם לאלבום תיעוד היסטורי על ארץ ישראל של תחילת המאה ה-20.

 

 

מיזם שנולד לכבוד התערוכה הם סיורים מודרכים שיעברו בין אתרי הצלמים השונים בעיר העתיקה והחדשה בימי שישי, החל מ-1 ביולי בשעה 9:30 . תחילתו בביקור בתערוכה ומשם ממשיכים למרכז העיר בעקבות סיפורם של הצלמים הירושלמיים ראאד, קהואג'יאן, נרינסקי, קראפ ובן דב, ובתי הפוטו המיתולוגיים שפעלו בעיר ביניהם: 'פריזמה' ,'שוורץ' ו'ארושקעס'. הסיור עובר ברחוב יפו, כיכר ספרא, רחוב בן יהודה, רחוב בצלאל ולסיום ביקור בבית האומנים ברחוב שמואל הנגיד. משך הסיור: שלוש שעות, המחיר: 75-60 שקל.

 

סלפי היסטורי 

המוזאון יוצא לראשונה אל המרחב הציבורי ובמסגרת התערוכה החדשה יוצגו ברחבת מרכז כלל שברחוב יפו מבחר צילומים מתוך התערוכה שמתכתבים עם הווי הרחוב מאז ועד היום וחושפים לציבור הרחב מקצת מאוצרותיה של ירושלים השמורים בארכיונים. המבקרים בתערוכת הרחוב מוזמנים לקחת חלק בתערוכה ולצלם פורטרט עצמי על רקע מגדל דוד, כפי שנראה בשנת 1926. התמונות שישותפו בפייסבוק, באינסטגרם ובטוויטר  באמצעות תיוג (#הצלמים) ויוצגו במוזאון.

 

 

לקראת הביקור בתערוכה הקהל מוזמן לחפש באלבומי המשפחה, בקופסאות, בארונות ובשידות צילומים המתעדים את פניה הרבות של ירושלים. על התמונות להיות סרוקות באיכות טובה בלוויית פרטים ביוגרפים, סיפור מעניין ומי היה הצלם (באם ידוע) לכתובת המייל הבאה   archive@tod.org.il ניתן גם להגיע בכל יום ראשון למוזאון (בתיאום מראש) על מנת לסרוק את התמונות במקום. התצלומים שיבחרו יוצגו כחלק מהתערוכה.

  

התערוכה תלווה בקטלוג הכולל צילומים נבחרים מתוך התערוכה ועשרות צילומים שיתפרסמו לראשונה וכן מאמרים מקצועיים והגותיים מאת ד"ר שמעון לב, ד"ר לביא שי ומאיר אפלפלד.

 

פתיחה: 26 מאי 2016, נעילה: 10 דצמבר 2016, שעות פתיחת המוזאון: ראשון-חמישי ושבת 16:00-09:00 שישי 14:00-09:00

כל המידע באתר מוזיאון מגדל דוד www.tod.org.il ובדף הפייסבוק פרטים והזמנות בטל. 2884*