צלם: נדר בוצ'אן טורקיה
תערוכת צילומים מארצות הים התיכון פוטומנטה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב
צלם: דור גז  Dor Guez, Lilies of the Field
חבצלות השדה 2019 של הצלם דור גז
צלם: יורם קופרמינץ ישראל
עבודתו של הצלם יורם קופרמינץ
צלם: הישאם בנוחוד מרוקו
אקרובטיקה 2017 ממרוקו של הצלם הישאם בנוחוד
צלם: לוקה לוקאטלי איטליה
עבודתה של הצלמת האיטלקיה לוקה לוקטאלי

פוטומנטה – תערוכת צילומים מארצות הים התיכון

מאת: רונית סבירסקי

 

במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב נפתחת תערוכת צילום מארצות הים התיכון מתוניסיה ועד לאלבניה, מיוון ועד למרוקו. מבטים שונים של עשרות צלמים ומאות תצלומים בתערוכת ענק המשתרעת ברחבי המוזיאון. פתיחה 21 בספטמבר 2021

 

צילום: נדיר בוצ'אן (טורקיה)

 

מוז"א – מוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב, מציג לראשונה את הפוטומנטה – תערוכת צילום רחבת היקף, שעתידה להיערך אחת לחמש שנים, ואשר מציגה נקודות מבט שונות של צלמים מארצות הים התיכון. התערוכה, הכוללת עשרות משתתפים ממדינות רבות, משמשת כגשר על פני ימים ועמים, גבולות ומחלוקות פוליטיות, ויוצרת אופק שבו הצילום משמש כמפגש מנטלי, אמנותי ונרטיבי להכרת "האחר" אך הקרוב. התערוכה המוצגת ברחבי המוזיאון – בגלריות, בביתנים השונים ובגן הארכאולוגי פרושה כמפת ים או כרשת דייגים. אתריה השונים של התערוכה משמשים למבקרים בה כערי נמל וסדרות התצלומים המוצגות בתערוכה משתלבות עם האוצרות הארכיאולוגים וההיסטוריים של המוזיאון. 

 

צילום: ריקי טקסום  (מלטה)

 

פוטומנטה הראשונה מוצגת במסגרת העונה הבינלאומית של מוז"א, לרגל עשור להכרזת תל־אביב כעיר עולם. מוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב, חוגג עם העיר בתוכנית תערוכות גלובלית עם יצירות ויוצרים מרחבי תבל, ממדינות ותרבויות מגוונות. בכל תערוכות העונה מתקיים דיאלוג המציב את התרבות המקומית על המפה העולמית.", אומרת ד"ר דבי הרשמן, סמנכ"לית ואוצרת ראשית – "צילום הוא השפה החזותית הגלובלית, והעונה נפתחת בתערוכות צילום".

 

התערוכה מציגה מושגים מגוונים בתחום הצילום: פוטוגרפיה (צילום), קרטוגרפיה (מיפוי), מונומנט (מבנה הנצחה), דוקומנט (תיעוד), מומנט (רגע), מיתולוגיה (מיתוסים) ומדיטרנה (הים התיכון) שהם יסודותיהם של שפת הצילום המתהווה בין שלוש היבשות – אירופה, אסיה ואפריקה. הים התיכון ששימש בעבר צומת דרכים ומשמש גם כיום כגשר תרבותי בין מזרח למערב. הנושא המרכזי של התערוכה הראשונה הוא מקצב (ריתמוס) וכדי לתת לכך משמעות מוזיקלית המבקרים מוזמנים להצמיד לאזנם קונכייה מטפורית ולהפליג בין נמלי הים התיכון.

 

בתערוכה משתתפים 33 צלמים וצלמות מ־16 מדינות בים התיכון: טורקיה, יוון, קפריסין, אלבניה, מונטנגרו, בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, איטליה, צרפת, ספרד, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, מלטה, ישראל, וגם מהרשות הפלסטינית; מוצגים בה כ־300 צילומים ו־13 עבודות וידאו (סאונד).

 

צילום: אנה גלאן (ספרד)

 

בין הצלמים הנבחרים

אדריאן פאצ'י (אלבני הפועל באיטליה), מציג את עבודת הווידאו (2006) Per Speculum העוסקת באלגוריה על זיכרון ילדות שביר והצבתה בביתן הזכוכית במוזיאון מטעינה את החוויה החזותית וההיסטורית.

 

מארי אודלו (צרפת-אלג'יריה), בעבודה (2013)Heritage  הופכת ייצוגים צילומיים למעין טוטמים של זיכרון, כחלק מעיסוקה בשאלות של זהות ים תיכונית כפולה. "בחרתי לצלם דמויות שבהן הטבע והחפצים שהן נושאות מגיעים מטקסים וממנהגים שונים. התצלומים מקובצים לשלוש קטגוריות מטפוריות: 'סימן' – עם אלמנטים של אדמה, מוות ולידה מחדש; 'מאבק' – כמחווה לאבות קדומים ולאדישות הלוחמים למוות; 'נשיות' – תכשיטים, נוצות, פרחים וסרטים הופכים לסמלי פיתוי, נשיות, נעורים, זיכרון, מאבק, חיים ומוות. זהו משחק בהצטברות של סמלים. הדימוי הצילומי הופך לטוטם בעצמו".

 

לטיציה בטאליה (איטליה) מצלמת את קורבנות טבע האדם. כצלמת בעיתון המקומי L'ORA היא תיעדה בשנות השבעים והשמונים את רחובות פאלרמו שבסיציליה, שבה פעלה המאפיה הסיציליאנית, "הקוזה נוסטרה", אבל צילמה גם חיי יום־יום ונשים מקומיות. בשנה שעברה יצא לאקרנים סרט תיעודי על חייה "לצלם את המאפיה" (2019) שהוקרן בפסטיבל הסרטים 'אפוס'.

 

צילום: נועה בן נון מלמד (ישראל)

 

הִשאם בנוחוד (מרוקו) מציג בפרויקט ההומוריסטי "אקרובטיקה" (2017) את המשפחה המרוקאית, ובתוך כך מביא אלינו את חיי היום־יום באסתטיקה חושנית יוצאת דופן. נפש האמן מתערבת בחיים המשפחתיים המסורתיים, וזאת תוך כדי הצבת המצולמים בקומפוזיציות לא שגרתיות ומלאות הומור – הסלון כבמת תיאטרון, החיים כמשחק.

 

דור גז (ישראל) בסדרה 'חבצלות השדה, 2019' – מציג אלבומי פרחים מיובשים שהיו מזכרות פופולריות לתיירים ועולי רגל שהגיעו מאירופה ואמריקה לארץ הקודש בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20. לצד הפרחים צוינו באלבומים המקומות שבהם נאספו: ירושלים, יריחו, טבריה ועוד. על סמך מחקר של צילומי אלבומי פרחים בארכיון המושבה האמריקאית בירושלים יצר גז סדרה העוסקת במחזור החיים של הצמח והאדם באגן הים התיכון, ובמחזור חייו של הצילום. הסדרה בוחנת את הקשר בין טבע לתרבות ובין העתקה למקור, ומערערת על ההיררכיה בין מה שנחשב אותנטי לעומת המפוברק.

 

ראאד בואיה (הרשות הפלסטינית/צרפת) בסדרת התצלומים "זיכרונות ילדות" (2002) מתעד בואיה את קטנא, כפר הולדתו, את חיי היום יום ומשחקי הילדים. בואיה מתעד גם שוטרים פלסטינים בחברון, חולים במרכז לבריאות הנפש בבית לחם, פועלים באתר תעשיית פחמים ליד ג'נין. בעשור האחרון עוסק בואיה בתצלומי דיוקנאות, בעיקר של צוענים ואנשי שוליים באירופה, וכך הוא כותב: "בתצלומי השחור־לבן שלי, על כל גוני צלליו, השחור הוא החיים והלבן הוא האמנות – הצבע הוא רק הסחת דעת". באמצעות גוונים אלה הוא משרטט ברגישות דיוקן אנושי פיוטי ויוצר מסמך חברתי על אודות אנשים שחיים בקרבנו וחייהם נשארים עלומים מאיתנו, חבויים בין הצללים.

 

עוד צלמים ידועים נוספים בעבודות נבחרות: ראידה אדון (עכו, ישראל); אורית אדר בכר (ישראל); פרימוז' ביזיאק (סלובניה); נדיר בוצ'אן (טורקיה); עודד בלילטי (ישראל); נועה בן נון מלמד (ישראל); פאתן גדס (צרפת/תוניסיה); אנה גלאן (ספרד); מאיה גלר (ישראל); עודד הירש (ישראל); הינדה וייס (ישראל); אלמין זרנו (בוסניה והרצגובינה); ראפת חטאב (יפו, ישראל); דפנה טל (ישראל); ריטי טקסום (מלטה); מקס יוהאס (קרואטיה); עמאר יונס (כפר עארה, ישראל); דנה לוי (ישראל); לוקה לוקאטלי (איטליה); ניקולס למבוריס (קפריסין); תאודור פאפאדאקיס (יוון); דייוויד פיזאני (מלטה); מריה פנסיני (איטליה); תמיר צדוק (ישראל); יורם קופרמינץ (ישראל);  פרנצ'סקה פיקראס (צרפת); סינישה רדולוביץ' (מונטנגרו) מייסד ואוצר הפוטומנטה, אוצר הצילום של מוז"א: גיא רז

 

|
|
|
|
|