להתחיל בקזחסטן ולסיים על גבול טיבט

 

המסע ב"דרך המשי" בסין התחיל בכרי הדשא על גבול קזחסטן והסתיים בחבל צ'ינגחאי הטיבטי.

 

שותלות צמחים     צילום: רונית סבירסקי

 

חבל צ'ינגחאי נמצא בשוליה המזרחיים של רמת טיבט ובירתו היא שינינג. העיר השנייה בחשיבותה במחוז היא טונגרן (Tongren) שהדרך אליה רצופה ברכסי הרים הנישאים לגבהים של 3000 מטרים ומעלה ולמרגלותיהם שדות ושטחי מרעה נרחבים. חלק מרכסי ההרים מכוסה בשלג עד. שני מנזרים חשובים נמצאים על תוואי הדרך בין שינינג, טונגרן ולינשייא, מנזר וו טון (Wutun) ולונג וו (Longwu).

 

ציורי ענק של טאנקות על סלעים     צילום: רונית סבירסקי

 

אקדמיה לציור טיבטי

מנזר וו טון (Wutun) מוגדר כאקדמיה החשובה ביותר במזרח טיבט להכשרת ציירי מנדלות וטאנקות, שהן ציורי בודהות ססגוניים מאוד ומהווים חלק חשוב בטקסי הדת הבודהיסטית בטיבט.  למנזר מגיעים ילדים מחוננים שאותרו ברחבי טיבט והם עוברים הכשרה יסודית כדי ללמוד את דרכי הציור המסורתיות. 

 

מנזר וו טון (Wutun)   צילום: רונית סבירסקי

 

המנזר מרשים מאוד מבחינה אדריכלית. יש בו שילוב של אלמנטים טיבטים וסינים. פגודות זהב זוהרות בשמש, סטופות לבנות ומבנה עץ אדום מעוטר בסגנון סיני עתיק. תמונות של הדלאי למה, שנמצא בגלות בהודו, תלויות לצד ה"לאמה צונג קאפה" שממשיך את דרכו בטיבט ומזוהה עם המצנפות הצהובות.  קירות המבנים מכוסים בציורי טאנקה יפיפיים ואלפי פסלונים קטנים של בודהות מקשטים את המקום. המתפללים מדליקים נרות מחלב יאק ומקיפים את הבודהה המרכזי במעגלים תמיד עם כיוון השעון.

 

מבנים מעוטרים בשלל צבעים     צילום: רונית סבירסקי

 

1000 נזירים

מנזר לונג וו (Longwu) הוא הגדול והחשוב במנזרי האזור ומתגוררים בו למעלה מ-1000 נזירים. הוא נקרא על שם הנהר הצהוב הזורם בסמוך. המנזר מוקף ברחובות עמוסי דוכנים שרבים מהם מוכרים תשמישי קדושה ומוצרי צריכה יום יומיים והאווירה בו נשמרה כפי שהייתה במאה הקודמת. הוא נוסד בשנת 1351 ובמהלך השנים נוספו לו אולמות תפילה. במלחמה נגד סין המקום ניזוק וחלק מכתבי הקודש אבדו. גלגלי התפילה בכניסה למנזר עשויים מעץ וצבועים אדום.  המאמינים עולים לרגל למנזר ונוהגים לבצע את ברכת השמש 108 פעמים ברציפות.

 

 מנזר לונג וו (Longwu)    צילום: רונית סבירסקי

 

במבנה המרכזי ניצב "השומר" בדמות בודהה שחור ומאיים. בית התפילה מרשים מאוד וקירותיו מכוסים בציורי טאנקות עצומים, עבודות רקמה ויצירה של חרוט המשתלשל מהתיקרה ומורכבת מאלפי עניבות משי צבעוניות המונחות זו על גבי זו. בתוך המתחם פזורות פגודות רבות ואלפי פעמונים מקיפים את החומה החיצונית. המתפללים הטיבטים מגיעים בתלבושות מסורתיות מקיפים את פסלי הבודהות שבע פעמים ומסובבים את גלילי התפילה הענקיים תוך כדי הקפת המבנה.

 

 מסובבים גלילי תפילה מעץ   צילום: רונית סבירסקי

 

מהמנזר ממשיכים לכיוון חבל גאנסו (Gansu) האוטונומי, שבו מתגורר מיעוט מוסלמי גדול Hui. מראות העיר לינשייא (Linxia), הרחובות והתלבושות מחזירים את הצבעים והניחוחות שאפיינו את הערים הקזחיות בתחילת המסע אבל הטקסים אינם מוסלמים מובהקים, יש בהם תערובת מקומית והדלקת קטורת. סגנון בנייה ארכיטקטוני של המסגד המרכזי מאפיין את שושלת מינג. החלק העתיק בחצר הפנימית נבנה במאה ה-19 בעץ צבוע ירוק. המבנים החדשים נצבעו בגוונים ססגוניים והוקמו במאה ה-20.  

 

 סגנון אדריכלי מוסלמי-סיני     צילום: רונית סבירסקי

 

כפר עם פלפלת ופסלים חצובים בסלע

האטרקציה המרכזית במחוז גאנסו הן מערות בודהיסטיות חצובות בסלע בשם Bingling Caves, שבהן אלפי פסלים וציורי קיר. נסיעה של 25 דקות מלינשייא אל מעגן סירות קטן, שמשייטות על הקו בין המערות לחוף. כפר הדייגים ממנו יוצאות הסירות מתמחה גם בגידול זרעי פלפלת לתבלינים.  הם פורשים יריעות פלסטיק על הכביש ומניחים עליהן שכבה דקה של זרעים לייבוש. הפלפלים, שצבעם המקורי אדום הופכים תוך מספר ימים לשחורים.

 

מייבשים זרעי פלפל על הכביש    צילום: רונית סבירסקי

 

השיט אל פארק Bingling נמשך כ-20 דקות בנהר רחב ידיים שנפגש בסמוך לאתר עם נהר נוסף. זרמי המים המנוגדים נראים בבירור בצבעים שונים כשהם זורמים זה לצד זה עד שמתאחדים. הרים נישאים של אבן חול אדמדמה וצוקים חשופים מלווים את מהלך השיט בשתי הגדות. אתר המערות מוקף בהרבה מאוד ירק ועצים וביניהם מבצבצים צוקים ומערות חצובות בסלע. המקום הוכרז כפארק לאומי מוסדר עם גשרי עץ ומרפסות לצפייה בפסלים.

 

פסלים חצובים בסלע הטבעי Bingling Caves      צילום: רונית סבירסקי

 

הנזירים שהגיעו למקום לראשונה בחרו בו בשל המיקום המרוחק שאיפשר להם להתבודד, לבצע מדיטציה וליצור. כך הוא ניצל מפלישה והרס בזמן המלחמה. תהליך הפיסול על גבי הצוקים החשופים והתלולים התבצע כשהאמנים תלויים בערסלים קשורים לחבלים. הם השתמשו במוטיבים בודהיסטים וניתן לראות את התפתחות הפיסול הסיני מן המאות 7-5 לספירה. האתר היה מיושב מהמאה ה-4 עד המאה ה-17 לספירה. במאה ה-10 הייתה תקופת רנסנס לבודהיזם והפסלים והציורים של אותה תקופה נחשבים ליפים ביותר.  חלק מן המערות הן כוכים שהפסלים והציורים עוצבו בתוכן וישנם גם פסלים ענקיים שחצובים בסלע.

 

בחבל גאנסו סיימנו את מסענו ב"דרך המשי" ומשם בטיסה לביג'ינג ובחזרה לישראל.

 

דרך המשי בסין הפרק הראשון - מסע שמתחיל בין לאומים ומיעוטים, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן ומונגוליה 

הקניון האדום ודיונות החול של מדבר טקלמקאן - הפרק השני במסע ל"דרך המשי" בסין

דרך הנוף היפה ביותר בסין ו-100 מומיות שנמצאו במדבר - הפרק השלישי במסע ב"דרך המשי"

בין מדבר גובי למדבר טקלמקאן - ההרים בוערים וציורי קיר עתיקים - הפרק הרביעי "בדרך המשי"

הפארק הלאומי "דאן שיאה" (Danxia) - עוגת שכבות של הטבע - הפרק החמישי במסע "בדרך המשי"

הפרק האחרון במסע "בדרך המשי" - המפגש על גבול טיבט, ציורי הטאנקות ופסלים חצובים בסלע