מדגסקר - קפסולה אבולוציונית של למורים, לטאות וצמחים נדירים

 

הפרק השני במסע למדגסקר – למורים, סלעים מתקופה היורה, צמחים נדירים, טיסה שבוטלה, נסיעה רצופה של 12 שעות בדרכים משובשות ומחסומים נגד שודדי דרכים

 

הימים הבאים במדגסקר מתמקדים בשמורות ובפארקים שמחדדים את הסיפור המופלא של האי הזה. הניתוק מיבשת אפריקה לפני 165 מיליוני שנים ואחריו הניתוק מהודו לפני 66 מיליון שנים הותיר את המקום עם מטען גנטי שלא קיים במקומות אחרים בעולם. 6 סוגי למורים שהם פרימטים שקדמו לקופים, 6 סוגי באובב אנדמים ואלפי סוגים של צמחים, עצים, ציפורים, לטאות וסוקולנטים שחיים במדגסקר בבדידות מזהרת.

 

למור הקאטה בשמורת ואקונה  צילום: רונית סבירסקי

 

נפרדנו מהמלון באנדיסבה והגענו בנסיעה קצרה אל מלון ואקונה Vakona לא כדי ללון בו אלא לחוות את השמורה המיוחדת שמקיפה אותו. הלובי ממוקם במבנה פגודה על אגם מלאכותי מוקף בצמחייה טרופית פורחת ואקליפטוסים בעלי גזעים עצומים. סיור מודרך בשמורה מאפשר לצפות בבעלי חיים שחלקם נאספו לתצוגה.

 

הלמורים חיים בשמורה חופשיים ומשוחררים. האי שלהם מוקף מים וכיוון שהם לא ממש אוהבים לשחות הם לא חוצים את המים הטריטוריאליים ומקבלים בשמחה את האורחים ששטים אליהם בסירות קאנו קטנות. הסיפקה הקופצת מדגימה יכולת אקרובטית ווירטואוזיות של רקדן, למור הקאטה (זנב הטבעות) מיילל כמו חתול, מזנק על הסירות ומתיישב על ראשי המבקרים, הלמור העדין (הבמבוק) מתכנס בביישנות בין ענפי העצים עד שמציעים לו בננה. למור הצווארון מקפץ מכתף לכתף  עם מניירות של כוכב קולנוע.

 

הסיפקה המרקדת   צילום: רונית סבירסקי

 

עברנו דרך פארק זוחלים לצפות בעולם הנחשים הלטאות הבלתי נתפס של האי. הזוחלים הם חלק בלתי נפרד מחיי המקומיים והם מסוגלים לזהות ללא כל אמצעים טכנולוגיים לטאות שנחבאות בין הענפים שחלקן בצבעי הסוואה כל כך מוצלחים שמבקר מיומן לא מצליח לראות אותן גם כשהן נמצאות מול אפו. בפארק הזוחלים המשימה הייתה פשוטה יותר וכך הצלחנו לראות לטאות שנראות כאילו שזרו אותן מחרוזים קטנים צבעוניים, לראות את הצפרדע הקטנה ביותר בעולם ולצפות בלשון הזיקית הארוכה תוך שהיא לוכדת חרגול.

 

לטאות בהשראת תכשיטים   צילום: רונית סבירסקי

 

חזרנו בנסיעה לבירה אנטננריבו ומשם בטיסה לטוליאר (TULEAR) הנמצאת בדרום האי. משם יצאנו אל הגן הבוטני  היערני אוברג׳ דה לה טאבל (Arboretum d'Antsokay). ב-1980 בוטנאי שוויצרי בשם הרמן פטיגן Hermann Petigant החליט להציל מיני צמחים ועצים ייחודיים למדגסקר והקים ארבורטום אופייני לדרום מערב האי. 900 מינים מתוכם 90% אנדמים לאזור ו-80% בעלי תכונות מרפא. בנוסף 34 מיני ציפורים ו-25 מיני זוחלים. הצורך בשימור צמחים ועצים נבע מהכריתה המוגברת של העצים על ידי האדם. הנזק הגדול ביותר נגרם בתקופת השלטון הצרפתי אבל הוא ממשיך גם בעידן הנוכחי.

 

צמחייה קוצנית אופיינית לדרום מערב האי   צילום: רונית סבירסקי

 

פגשנו את "עץ התמנון" בעל גבעולים ארוכים עם קשקשים שביניהם קוצים חדים ועבים, פאקיפודיום בעל גזע קוצני ולמעלה נראה כמו דקל קטן. רוב היער האופייני לדרום מערב היה קוצני ובין לבין צמחו עצי הבאובב. בעולם קיימים כיום 8 מיני באובב 6 מהם אנדמים למדגסקר. המקומיים משתמשים בפרי הבאובב למאכל ומשקה שיוצרים אותו מאבקה וריבה. מהקליפה עושים תיקים וכובעים. הוא חלול ומלא מים ואין אפשרות לאמוד את גילו אבל יש ביניהם כאלה שמעריכים את גילם באלפיים שנים. באתר נמצא מיני מוזאון של מאובנים אבני קריסטל ומיקה (נציץ), כלי נגינה וביצת עוף הפיל העצומה. מאובנים זהים למדגסקר וליבשת אפריקה מחזקים את הקשר המקורי בין  שתי היבשות. עצי המורינגה מצביעים על הקשר  עם הודו.

 

שקיעה בין הסלעים   צילום: רונית סבירסקי

 

היעד הבא הוא שמורת איסלו (ISALO PARK) שהוכרזה ב-1962 כאתר לשימור על ידי אונסק"ו. השמורה מאופיינת בתצורות סלעים יוצאות דופן, קניונים, מפלים ובריכות מים טבעיות. הלמורים שניתן לראות בה הם הסיפקה הרוקדת, קאטה והלמור החום. 1200 מיני צמחים 35% צמחי רפואה. עברנו בכפר שמתמחה בעיבוד אבני חן צפינו בשקיעה מדגסקרית והגענו ללינה באחד המלונות היפים באי.

 

בריכות מים טבעיות בשמורת איסלו   צילום: רונית סבירסקי

 

מלון חדש, בבעלות צרפתית, שנחצב בסלע הטבעי. ארוחת הערב הוגשה סביב אח בוערת באווירה אירופאית מתוקתקת עם מנות שף מצוינות ומלצרים מקצועיים. החדרים יפים אבל מצוידים בפשוטות שאינה עומדת באותה רמה כמו המלון עצמו. מיטות עם מזרונים קשים, כריות ושמיכות פשוטות, פינוקי אמבט מינימליסטים. אבל המקום בכללותו הוא חוויה בעיקר כשמטיילים בחווה עצמה בגן המושקע ובין הצוקים שמקיפים אותו. 

 

מלון Le Relais de la Reine   צילום: רונית סבירסקי

 

היום השמיני השתבש. טיסת הפנים למורונדבה (Morondava) בוטלה. מיניבוסים שהוזמנו להחליף את הטיסה הגיעו רק בשעת הצהרים ואנחנו הפסדנו יום טיול. האלטרנטיבה הייתה נסיעה לאורך הרמה המרכזית בדרכנו צפונה למרחק של 550 קילומטרים שנמשכה כ-12 שעות בדרכים מחוררות מבורות. היתרון בנסיעה כזו הוא לראות את חיי הכפריים בהווייתם. חלפנו על פני שווקים פתוחים של גידולי שדה ושוק בקר. ראינו את החקלאים מעבדים את שדות האורז, אוספים בוץ מהנחלים למטרות בנייה, נשים כובסות ומפזרות את הכביסה הרטובה על הצמחים לאורך הדרך.

 

הדופק האמיתי של החיים    צילום: רונית סבירסקי

 

שורשי קסבה קלופים בוהקים בלובנם מסודרים לצד הכביש לייבוש ולצדם בטטות. מטעי מנגו, ליצ׳י וגינות ירק קטנות ואתרים של מחפשי זהב שעובדים בשיטות שמוכרות מהמערב הפרוע. כשירדה החשיכה החלו מחסומי דרכים משטרתיים שמטרתם להגן על הרכבים הנוסעים מפני שודדי דרכים. עוצרים ומחכים לשיירה של מכוניות שתתרכז לפני המחסום ותקבל ליווי משטרתי. אין לדעת כמה זמן זה ימשך אבל האפיזודה הייתה לילה של יום מפרך שהסתיים ב-2 לפנות בוקר. 

 

מחפשים זהב עם מקלות ודליים    צילום: רונית סבירסקי

 

אחרי שינה של 4 שעות ו-12 שעות נסיעה נוספות הגענו לאנטסירבה (Antirabe) עיר הפוש-פושים. הרחובות מוצפים בקטנועית-מונית הצהובה שמציעה לעוברים ושבים הסעה. עיר תעשייה שהצרפתים העדיפו אותה בזכות מזג האוויר הקריר ביותר באי. בשעת בוקר מוקדמת העיר סואנת מפוש-פושים ועגלות שוורים שנושאות מטענים חריגים. המקומיים הם אנשי שבט מרינה ורבים מהם בעלי עיניים מלוכסנות בשילוב העור הכהה. עיר מסודרת יותר, בתים בסגנון אירופאי לצד בתי לבנים אדומות ברמה גבוהה יותר. התושבים לבושים בבגדים נאים.

 

 תערובת אסייתית ואפריקאית    צילום: רונית סבירסקי

 

נסיעה נוספת של 5 שעות עד מורונדבה סגרה את נושא הטיסה שבוטלה. 30 שעות בדרכים תודות לאייר מדגסקר המכונה Air MayBe ואין צורך בהסברים מדוע. הגענו ליעד הנכסף שהוא ריזורט בבעלות צרפתית המוקם על שפת הים בבקתות עץ מפנקות מעוצבות ביד מקצועית. כלי מיטה איכותיים, כילה מבד אורגנזה, רצפת עץ כהה גם באמבטיה. מקלחון פתוח לחלל האמבטיה, כיור גרניט ענק עם סבוניה תואמת, תקרת עץ גבוהה ומשופעת וסבון טבעי שמחליף גוון לגרניט אפורה בעת השימוש. ארוחות מזנון במתחם פתוח על שפת הבריכה מול הים.

 

פרי עץ הבאובב     צילום: רונית סבירסקי

 

בבוקר היום ה- 11 יצאנו לשדרת הבאובב. האתר, שמסמל יותר מכל את האי מדגסקר. ריכוז צפוף של עצי באובב אנדמים לאי. התיירים הרבים שמגיעים לשדרה כבר הספיקו לקלקל את המקומיים שמבקשים באגרסיביות כסף עבור צילומים תופעה שעדיין לא רווחת ברוב האתרים שטיילנו בהם. אם תיסעו בעתיד אל תהרסו את התמימות תנו להם עפרונות ועטים שחסרים להם כל כך או את בקבוקי הפלסטיק הריקים של המים ותביאו תועלת במקום להרוס.

 

שדרת עצי הבאובב במדגסקר    צילום: רונית סבירסקי

 

עברנו לראשונה מרכבי מידיבוס רעועים לג'יפים, שגם אם לא היו רכבי שטח מהטובים, זה היה שדרוג היסטרי לעומת הקודמים. הנסיעה עברה לצד שדות האורז הטובלים במים וביניהם צומחים עצי באובב עצומים בכמות שאין דומה לה בעולם. המשכנו בדרכי עפר בתוך יער יבש שאינו מקבל הרבה גשמים ובין הצמחייה האופיינית לאזור והגענו לבאובב קדוש למקומיים. חלק מן העצים נמצא בחודשי הקיץ בפריחה יפהפייה. דוכנים של מקומיים מציעים את הפרי החום בעל מגע של זמש ותוכנו טעים להפליא. עצי הבאובב עצומים בהיקפם ונישאים לגובה רב בעלי מראה קדמוני שמתאים לעידני הקרח.

 

בפרק הראשון - אי הלמורים, שוורים בשם זבו, למור איי-איי ולמור ששר אופרה

בפרק השני – למורים, סלעים מתקופה היורה, שדרת הבאובב, טיסה שבוטלה ושודדי דרכים

בפרק השלישי - שתי אטרקציות שקשה לשכוח, שמורת הצינגי ומעבורות שפסו מן העולם

בפרק הרביעי והאחרון - צפון האי שמושך אליו נופשים ומציע שפע של איים ואגמים