הניצחון הסופי

 

תיאטרון אורנה פורת בחר להעלות מחזה חדש העוסק בשואה ומיועד לבני נוער ולמבוגרים "הניצחון הסופי". סיפורו המצמרר של ד"ר פליקס זנדמן ממייסדי חברת "ווישיי" העולמית, שהוסתר בבור קטן במהלך המלחמה ושרד.

 

המשפחה בגטו   צילומים: יוסי צבקר

 

ספר, סרט והצגה 

הניצולים שתקו, הסתירו והתביישו לספר על הזוועות  אבל שמו להם למטרה לשקם את חייהם ולנצח את מי שניסה להשמיד אותם. ד"ר פליקס זנדמן הקדיש את חייו לפיתוחים טכנולוגיים מרחיקי לכת ובחר שלא לשתף את משפחתו במה שעבר. רעייתו ושותפתו רותה הצליחה בשלב מתקדם בחייו לשכנע אותו לספר ולשתף למען הדורות הבאים.  בתהליך ממושך ולא קל הוא דיבר ורותה החליטה להנציח את סיפורו בספר שנקרא "דרכי מווישיי לווישיי". הספר הפך לסרט דוקומנטרי בשם "הניצחון הסופי של פליקס זנדמן"  וכשהוא הוצג בפני הנהלת תיאטרון אורנה פורת היה להם ברור שלסיפור הזה צריך לתת במה עבור הדור הבא. 

 

החובה לשים טלאי צהוב    צילום: יוסי צבקר

 

17 חודשים בבור קטן

ווישיי הוא שמה של העיירה שבה נולדה סבתו האהובה של פליקס והיא חרבה במלחמה. הוא עצמו נולד בגרודנו בפולין והיה בן למשפחה אמידה בעלת מפעל ובית קיט שאליו נהגו לנסוע לנפוש בחופשות. כשהיה בן 15 פרצה מלחמת העולם השנייה ובני משפחתו גורשו לגטו. פליקס הפעיל את כל חושיו וחוכמתו כדי לשרוד ולהבריח אוכל לבני משפחתו עד שהגיעה האקציה האחרונה והוא ברח אל הכפר שבו היה בית הקיט של משפחתו. כל בני המשפחה, הוריו, סבו וסבתו, הדודים ובני הדודים נלקחו למחנה ההשמדה.

 

קצת בשר ומים בערב פסח    צילום: יוסי צבקר

 

יאנובה פוחלסקי, הפולנייה שהייתה אחראית על בית הנופש הסכימה להסתיר אותו אבל כשהדוד סנדר הצטרף ואיתו זוג יהודים שעזרו לו להימלט מהאקצייה היא חששה להסתיר את כולם. פליקס הציע לחפור בור מתחת לרצפת הבית ולהסתתר שם כל עוד יוכלו. הבור הקטן שלא ניתן היה לעמוד בו זקוף ובקושי הספיק למצב שכיבה עבור כולם היה מקום מחבואם במשך 17 חודשים. דלי מתכת שימש כשירותים, פעם במספר שבועות ולפעמים חודשים אפשר היה לצאת מהבור והתרחץ באמבטיה מאולתרת שארגנה להם יאנובה. היא הבריחה להם מזון ככל יכולתה אבל הוא היה דל ומועט.

 

 פליקס מתחזה לשיכור פולני ובורח לכפר   צילום: יוסי צבקר

 

מדען ואיש חזון

בתנאים הבלתי אפשריים האלה הם השתדלו לשמור על צלם אנוש. הדוד סנדר החליט ללמד את פליקס מתמטיקה ופיזיקה ללא מחברת או עפרון, הכל בעזרת הדמיון. כשהסתיימה המלחמה ופליקס החל את דרכו כאדם עצמאי הוא הפך למדען ואיש חזון. הוא הקים את חברת "ווישיי" העולמית שנקראה על שם עיירת מולדתה של סבתו והפך אותה ליצרנית הרכיבים האלקטרונים הגדולה בעולם. 70 פטנטים רשומים על שמו ואחת מהמצאותיו החשובות הוא רכיב אלקטרוני זעיר ששרטט על מפית במהלך ארוחת צהרים והיא מוצגת במוזאון Smithsonian  בוושינגטון. הוא המציא את "השרוול התרמי" שהפך את טנק המרכבה לטנק המדויק ביותר בעולם.

 

הכלאה בין לוח אלקטרוני לאנדרטה

מעצב התפאורה זאב לוי נעזר בשני מקורות השראה ליצירת האווירה הנכונה על הבמה. הוא יצר הכלאה בין לוח אלקטרוני ענק לבית אנדרטת השואה מברלין הבנויה מקוביות בגבהים שונים וצבועה באפור. על גבי התפאורה מוקרנים קטעי וידאו שיוצרים בכל פעם מראה ומיקום שונה. פעם זה הבית שבו פליקס גדל, לאחר מכן הגטו וכוכי המסתור, הבית בכפר ובסופו של דבר משמש הלוח האלקטרוני להקרנת קטעי וידאו מחייו של פליקס בשנים בהם הפך למדען ותעשיין פורה.

 

השחקן אילן חזן מגלם את ד"ר זנדמן בבגרותו והוא משמש לאורך המחזה כמספר שמאפשר לצופים להבין שלזוועה הזו יש סוף אופטימי. פליקס הצעיר נחלק לסירוגין בין השחקנים גיא רוזן ואדם הירש, נעמה שפירא משחקת נפלא את הסבתא הכל כך רציונלית ותומכת וגם את יאנובה הפולניה שהחביאה אותם בבור תחת ביתה. היא משחקת את התפקיד לסירוגין עם עירית גדרון. שהם שיינר משחק בתפקיד הדוד סנדר ואת הזוג הנוסף שחי איתם בבור משחקים יובל סטוניס ומעיין אשכנזי.

 

"הניצחון הסופי" הוא מסמך חשוב מאוד לכל גיל אבל בעל ערך מוסף כשמדובר בהפקה עבור בני נוער. המחזה מבויים היטב עם שחקנים מצוינים תוך שימוש באמצעים שגם הצעירים יכולים להפנים למרות הקושי הבלתי אפשרי לתפוס את המציאות הזו כהווייתה.