צלם: רונית סבירסקי,  2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual
ה"מבוקשים" - מוזיאון תל אביב יציג יצירות של אנדי וורהול ואמנים נוספים
צלם: רונית סבירסקי,  2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual
דיוקן עצמי בצבעי הסוואה של אנדי וורהול
צלם: רונית סבירסקי,  2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual
הגרסה השלישית לקוקה קולה של אנדי וורהול
צלם: רונית סבירסקי
אחות בהוליווד של ריצ'ארד פרינס
צלם: רונית סבירסקי
הקריקטורה של ריצ'ארד פרינס

וורהו-לייק

מאת: רונית סבירסקי

 

מוזיאון תל אביב לאמנות בחר להציג תערוכה של חמישה אמנים בני דורות שונים שהשפיעו על מהפכת האמנות המודרנית בעולם. התערוכה שזכתה לשם WANTED משחקת בין המשמעות החיובית של המושג "נחשק" לבין דמות "המבוקש" מהמערבונים. היצירות שייכות לאספני האמנות מרי וחוזה מוגרבי מידידי המוזיאון שמאפשרים לציבור הרחב לצפות בעבודות הנחשבות היום לאייקונים אמנותיים.

                                                                    

התרבות האמריקאית במיטבה על פי אנדי וורהול (צילום: רונית סבירסקי)

Andy Warhol: © 2013, The Andy Warhol Foundation for the Visual

Arts, Inc. / Artists Rights Society (ARS), New York

 

 

בית פרטי שהוא מוזיאון

מוגרבי, ידוע בעולם כאחד האספנים וסוחרי האמנות החשובים. הוא רכש במהלך השנים בין 4000-3000 יצירות אמנות של אמנים ידועים. הוא נולד בירושלים ב-1939 להורים שעלו מסוריה ואת ילדותו עבר בשכונת נחלת אחים. ההורים היו בעלי חנות מכולת וכשהחליטו לעבור לחיות לצד קרובי משפחה בקולומביה השתפרה רמת חייהם ללא הכר. בשלב מסוים בחרו לעבור לארצות הברית ושם החלו לעסוק בענף הטקסטיל. חוזה, ששמו המקורי היה יוסף, החליט בשנת 1988 להתמקד ברכישת יצירות אמנות. על קירות ביתו תלויים ציורים שמהווים משאת נפשם של מוזיאונים ואספני אמנות. הוא אינו מרבה להשאיל ציורים לתערוכות והתערוכה שמוצגת במוזיאון תל אביב היא הזדמנות נהדרת לראות את היצירות הנדירות.

 

קוקה קולה, מרק וסיגריות

חלק הארי של התערוכה מוקדש ליצירותיו של אנדי וורהול. עבודותיו שייכות לסגנון הפופ-ארט שהחל בשנות ה-60 ונמשך עד סוף המאה ה-20. אמנים רבים הושפעו מדרכו המקורית ויצרו בהשראתו. מנכ"לית המוזיאון ואוצרת התערוכה, סוזן לנדאו, בחרה להציג בכניסה שני אייקונים של וורהול האחד בקבוק "קוקה קולה", הגרסה השלישית שיצר ב-1962 ולצדה דיוקן עצמי שצייר זמן קצר לפני מותו ב-1987 כשהוא חובש פאה מכסף ופניו אדומים. למרות שוורהול השתדל להימנע מהבעות פנים, הדיוקן משקף עצבות לקראת הבאות.

                                                           

צלחות הסלבריטאים של ז'אן מישל בסקיאט (צילום: רונית סבירסקי)

 

דיוקן עצמי נוסף מתייחס לדמות "הנחבאת" תחת צבעי הסוואה בגוונים ירוקים. רק מחצית מפניו נראית בציור, עין אחת ועליה חלק מהמשקפיים השחורים שהיו אופייניים לו. בין הקלאסיקות שלו שמוצגות בתערוכה: גולגולות בצבעים, ראשו של ישו שצויר עשרות פעמים בגווני שחור-צהוב באפקט נגטיב, שחזור "הסעודה האחרונה" של דה וינצ'י אבל עם אלמנטים כל כך אמריקאים כמו 57 התבלינים של היינץ והסמל של סיגריות "קאמל". ראושנברג נהג לומר על וורהול שהוא נכנס לרווח שבין האמנות לחיים.

 

אחת היצירות המרשימות שמשקפת גם מסר חברתי חשוב היא "אדונים וגבירות". לבד מן הצבעוניות הנפלאה שלה היא שייכת לסדרה שבה וורהול מתעד טרנסג'נדרים מנקודת מבט מונומנטאלית מתוך רצון לשבור את סטיגמת המעמדות שמציבה אותם בשולי החברה. הוא זימן אותם לסטודיו וצילם אותם בפולרויד ששימש בסיס לדפוס המשי של היצירה. התצלום שמוצג בתערוכה מבוסס על צילום של וילהלמינה רוס, שהיא מבין הבודדות שזהותן ידועה.

 

מונה ליזה ומרלין כפול 20

דיוקנאות או חפצים היו בעיניו בעלי ערך שווה. כך ניתן למצוא לצד קופסת המרק של "קמפבל" ומילק שייק תות שדה את דמותם האלמותית של אליזבט טיילור, אלביס בדמות קאובוי בסצינה מתוך סרט והמנהיג הסיני מאו טסה טונג במעיל ירוק ופנים כתומות. ג'קי קנדי יצאה מתוך דפי העיתונות כשהוא  מצייר אותה בשחור-לבן מחייכת ומאושרת לצד דמותה הטרגית בהלוויית בעלה הנשיא שנרצח.

 

אבל היצירה החשובה וכנראה היקרה ביותר בתערוכה היא "עשרים מרלין" שיצר בשנת 1962. לאחר מותה המסתורי של מרלין מונרו הוא בחר תצלום שחור-לבן מסרטה "ניאגרה" מ-1953 שילב ציור ידני ודפוס משי צילומי. הוא צייר תחילה את השפתיים, השיער  והאיפור שהיו סימני ההיכר שלה ולאחר מכן הדפיס עליהם את הדימוי הצילומי. הוא יצר מצד אחד את האדרת הדמות ומצד אחר את התרוקנותה ממשמעות והפיכתה למוצר. עשרים דיוקנאות העניקו ליצירה את שמה "עשרים מרלין".

                                                                

 ציור, רישום ושרבוט של בסקיאט 

 

כספת מפחמן

במרכז התערוכה ניצבות צמד עבודות תלת מימד של אדם מקיואן שבחר להציג אובייקטים מחיי היום יום שמזוהים עם תרבות הצריכה ביניהם כספת, כספומט, מזגן וברזייה עשויים מחומר הגרפיט שהוא פחמן המוכר לנו מחוד העיפרון. הוא משתעשע עם הרעיון שמוצר גדול יכול להתפוגג בן רגע או יכול לשמש כעיפרון לעת מצוא. האמן טום וסלמן מציג מוצרים המצויים בכל בית אמריקאי בצורת טבע-דומם במימדי ענק. הוא מציג עירום נשי סטריאוטיפי על גבול ההפשטה כשהוא משתמש בחלקי גוף נשיים בהבלטה מוגזמת כגון שפתיים, חמוקיים ושדיים.

 

ריצ'רד פרינס מיוצג עם ציור מסדרת אחיות בית חולים שצייר בין השנים 2006-2002. דמויות שהושפעו מעטיפות ספרי רומנים זולים נסרקו והועלו על הבד בטכניקת הזרקת דיו ומעליה אקריליק. את פני האחות מכסה מסכה כירורגית שמותירה עיניים חשופת שמזכירות את דמותה של השחקנית גרייס קלי. לעומת התום והטוהר מטפטף מן המסכה צבע שמדמה דם. עבודה נוספת של פרינס היא בסגנון קריקטורה שהטקסט שלה הוצא מהקשרו וממשיך להצחיק גם בסימבוליות החדשה.

 

ז'אן מישל בסקיאט שהחל את דרכו כאמן גרפיטי יצר עבודה שמשקפת את תשוקתו לעולם הסלבריטאים. הוא הנציח על גבי צלחות עגולות בגדלים שונים אמנים ומפורסמים תוך שהוא מצייר אלמנט שמזוהה איתם וחותם את שמם. וולט דיסני מיוצג על ידי מיקי מאוס, פיקסו עם זוג עיניים, מאן ריי והמצלמה, סלבדור דאלי בדמות המשופמת והכובע המשונה וכך 45 דיוקנאות ממוסגרות כיצירה אחת. עבודות נוספות שלו משלבות ציטוטי טקסטים, ציור, רישום ושרבוט. 

 

WANTED היא תערוכה שקל להזדהות עם הסמלים הכל כך מובהקים שהיא מייצגת. התרבות האמריקאית חדרה כמעט לכל בית בישראל והדמויות המפורסמות שאותן תיעד וורהול בציוריו ניתנות לזיהוי גם מבלי להביט בכתוביות שלצד היצירות. 

 

התערוכה תוצג החל מ-9 באוגוסט 2013 במוזיאון תל אביב לאמנות