שכונת עג'מי  

שכונת עג'מי כבר אינה הבת החורגת של יפו. גם לה יש מה להציע. 

 

על יפו כבר גמרנו את ההלל והשבח כשנשמנו את ריח הים ורגלינו הותירו את נקישות עקביהם על אבניה העתיקות. יופייה וייחודה חבויים בכל פינה, בסמטאותיה, במגדליה ובמרפסות האבן שצופות אל הים התיכון. אם יפו נחשבת ליהלום שבכתר שכונת עג'מי הסמוכה הייתה במשך השנים הבת החורגת לבושת הסמרטוטים שהפכה עם השנים לסינדרלה. יוסי גולדברג, מורה דרך ומומחה לתולדות יפו, פותח בפנינו צוהר לשכונה שנבנתה לפני 100 שנה מחוץ לחומות יפו וקורא לסיור שלו "חלון לים התיכון".

 

הוא מתחיל את הסיור ברחוב הדולפין, בחלק הצפוני תחת עץ התות העתיק, פסיעה מהמוסד הקולינרי עלי קרוואן, שיודעי דבר אומרים עליו כי זוהי מולדתו של הדבר האמיתי, החומוס, הפול והמסחבה של אבו-חסן. החלק הצפוני של שכונת עג'מי יושב על ידי קהילה מרונית שהגיעה לארץ מלבנון והביאה איתה את הידע של תעשיית המשי. מהרחבה שליד עץ התות צופים אל חומותיה של יפו העתיקה מזווית שונה מהרגיל. רואים את הגבעה עליה היא בנויה, צופים אל המגדלור הבריטי, שניצב על שרידי המגדלור התורכי, אל מסגד גמה אל בודרוס, הכנסייה הפרנציסקנית, כנסיית סנט ג'ורג' וגבעת אנדרומדה.

 

שכונת עג'מי נוסדה בין השנים 1831-1840 על ידי אברהם פחה, שיצא למסע כיבוש על נמל יפו מידי הסולטן התורכי. הוא הקים מפקדה צבאית על הרכס מדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. הוא הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו סכנות ומכאן צמח המושג שכונה. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מתיישבת במקום הקהילה המרונית. השכונה תוכננה בצורת שתי וערב וצופנת בין רחובותיה תערובת של ישן וחדש, בתים מודרניים שמשתלבים באופייה של השכונה לצד בתים בני מאה שנים. הרחובות שיורדים אל הים מאפשרים תצפית בין הבתים אל הרקע הכחול וסירות הדייג ששטות באופק.

 

הצצה לחצרות הפנימיות חושפת חלונות ויטראז' צבעוניים, עיטורי עץ מרהיבים, בתים עם תקרות קמורות וגבוהות, רצפות מעוטרות באבני פסיפס וחלונות צוהר מעוגלים שהיו שיטת מיזוג האוויר של פעם. בין הבתים העתיקים ישנם כאלה שמזכירים את הארכיטקטורה של נווה צדק וישנן אחוזות שגן רחב ידיים מקיף אותן והן מסתתרות מאחורי חומות גבוהות. ישנם סגנונות בנייה ותפיסות אדריכליות שונות, דקלי וושינגטוניה דקיקים וגבוהים, קירות חיצוניים מאבני כורכר ונוף שמשקיף אל ההאנגרים של הנמל מתקופת המנדט הבריטי.

 

הנמל עומד שומם ונטוש ובעוד תוכניות האוצר היו לבנות במקום מרינה וקניונים נלחמים הארגונים הירוקים להפוך את המקום לאתר בילוי עם בתי קפה קטנים וגלריות על המזח ולשמר את אחד הנמלים העתיקים ביותר בעולם. בסוף רחוב הצדף עומדים כמה בתים שעוצבו על ידי ארכיטקטים מוכשרים, ששילבו ישן עם חדש, הותירו את המבנה המקורי והוסיפו ברכת שחיה עם עמודים קורינטים, אלמנטים של בנייה מערבית מעורבת במזרחית וקצת קשה להאמין שזו הייתה פעם שכונת מצוקה. משם לרחוב שערי ניקנור, הרחוב שבו התגוררו מרונים עשירים בבתים שמזכירים ארמונות מפוארים ומסוגננים, מוקפים בחצרות ירוקות, חומות אבן גבוהות ובשערי ברזל מרשימים.

 

משם ממשיך הסיור אל ביתו של יצחק שדה שנמצא בקצה הדרומי של שכונת עג'מי. הבית היה חלק משיכון של קצינים בריטים בתקופת המנדט ויצחק שדה עבר להתגורר שם עם משפחתו אחרי מלחמת השחרור. יצחק שדה הספיק לחיות במקום כ- 4 שנים עד שנפטר, אבל הטביע את חותמו על כל פינה בבית ועל הנוף שמסביב. בנו, יורם שדה וכלתו, זיוה יריב, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה. בחדר העבודה עומד שולחן שבמרכזו מוטבע סמל ההגנה ועליו עומד פסלה של מרגוט, אשתו השלישית של יצחק שדה. היא הייתה צלמת ועבדה עבור ההגנה, צילמה מסמכים ותעודות מזויפות והותירה אחריה צילומים מרשימים של יצחק שדה עצמו. מיטה צנועה צמודה אל ספריה מרשימה וקיר שלם מכוסה באוסף של כלי נשק, אקדחים, תת מקלע, חגורה של כדורי תותח אנטי אווירי, כידון של רובה, נבוט ומפת קרבות של חטיבה 8 עם נקודות שמציינות כיבוש או השתתפות בקרב. הדגלון שהונח על האנטנה של הג'יפ ומשקולות הברזל שיצחק שדה נהג לרדת איתן לים כדי להתאמן עם בנו יורם. בגן שמקיף את הבית פזורים ממצאים ארכיאולוגיים , שבילי אבן מרוצפים שיצחק שדה סיתת בעצמו, מושבי אבן ומדרגות לים גם הם מעשה ידיו. הוא היה סתת בשנים שקדמו לקריירה הצבאית שלו וחצב באבן כמו אמן.

 

אהבתו הגדולה לצמחים ועצים באה לידי ביטוי בגן הקסום שקשה להבין איך הצליח לשרוד בתנאי המליחות על שפת הים. זיוה משקיעה בטיפוח הגן שעות רבות כדי לשמרו. הטיול בין הפיקוסים, המטפסים המיוחדים, החבצלות, הלוטוסים, האשלים וצמחי הצבר מזנים שונים שגדלים על המצוק שנופל אל הים, מותיר רושם עז על המבקרים. אם מוסיפים לכך את הסיפורים על כל המפורסמים שנהגו לבלות בגן, יגאל אלון, משה דיין, יצחק רבין, יגאל ידין, נתן לאלתרמן, חיים חפר, אהרון מסקין וחנה רובינא, הופך הגן למסקרן ומלהיב עוד יותר. במרכז הגן עומד קרון מלחמה בריטי שנפל בידי צה"ל ושימש את יצחק שדה כחמ"ל בעת שפיקד על חטיבה 8. הוא עבר שיפוץ ובתוכו מוצגת תערוכת צילומים של אירועים היסטוריים מתקופת השירות הצבאי, תמונות של המצוק משנות ה- 50 עוד לפני שהסחף והרוחות פגעו בו וצילומים של הגן בשנים שיצחק שדה טיפח אותו במו ידיו. הבית עצמו משקף את הצניעות בה חיו מנהיגי הדור, המטבח הפשוט, רהיטי הסלון, הרדיו הישן והשטיחים הרקומים כולם זוכרים את הימים ההם ולא נותנים גם לנו לשכוח.

 

תאום הסיור באמצעות מורה הדרך יוסי גולדברג 050-7705443