צלם: PHOTOUR
טיול ג'יפים בגיאורגיה (גרוזיה)
צלם: PHOTOUR
IMG_1258
צלם: PHOTOUR
IMG_0919
צלם: PHOTOUR
IMG_1192
צלם: PHOTOUR
IMG_1105
צלם: PHOTOUR
IMG_1113

טיול ג'יפים בגיאורגיה

מאת: רונית סבירסקי

 

פתגם עממי גיאורגי (גרוזיני) אומר שהגבר הוא הראש והאישה היא הצוואר והיא זו שקובעת לאיזה כיוון הוא יסתובב. הגיאורגים רוחשים כבוד גדול לאישה ולאם המשפחה. הם נוהגים לספר לכל מי שאוזנו כרויה את האגדה העתיקה על הצייד והנמר שנפגשו ביער. שניהם נלחמו על אותו צבי ומצאו את מותם. אמו של הצייד ואמו של הנמר יצאו לחפש את בניהם האובדים. הן נפגשו ליד הגופות והתאבלו יחד על מות ילדיהם. מוסר ההשכל אומר שאין הבדל בין אדם לחיה, אמא תישאר תמיד אמא. האגדה הזו מסמלת את התרבות הגיאורגית.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

האוכל מלכד את המשפחה

כל חיי המשפחה סובבים סביב האם כך גם הארוחות והאוכל שמהווים את מוקד החיים שלהם. בגיאורגיה האוכל הוא פולחן. ארוחה מסורתית מתנהלת על פי קודים טקסיים שנקבעים על ידי ראש השולחן. הוא שותה ראשון ונותן את אות הפתיחה לתחילת הארוחה והשתייה. הרמת כוס יין מלווה בברכות לחיי האמהות, המשפחה, האהבה, החברות ולחיי הנשים בכלל. הם שותים המון ומברכים בלי סוף. גבר גאורגי לא מסיים את הארוחה לפני שגמע אל קרבו שניים שלושה בקבוקי יין ולקינוח כמה שוטים של הגרפה המקומית שנקראת צ'צ'ה. היא אכן חזקה מספיק כדי לגרום לשותה לפצוח במחול סוער. צבעה לבן עם אחוז אלכוהול גבוה מאד ומזכירה את הוודקה הרוסית. היא מיוצרת מקליפות ענבים ומיושנת בחביות שמצופות מבפנים בנירוסטה. צ'צ'ה בת 20 נחשבת למשקה שיש להתייחס אליו בכבוד. היין המקומי הוא מתוק במושגים מערביים. את היין שותים כשהזרוע הימנית מורמת בזוית ישרה ומסיימים את כל הכוס בגמיעה אחת.

 

חצ'פורי וחינקלי

כרמי הענבים ממוקמים בעיקר באזור קחטי הדרום-מזרחי. הם מגדלים גם עצי פרי נשירים והשכיחים ביניהם תפוחים, אפרסקים, שקדים, שזיפים והרבה סוגים של ירקות ים-תיכונים. האוכל משתנה מאזור לאזור בהתאם לגידולים ולהשפעות הקולינאריות מהמדינות הסמוכות. במרכז ובצפון ישנם כפריים שמגדלים את תצרוכת הבית במשקים אוטרקים, מכינים לעצמם את הגבינות מחלב בקר ומכבשים ואופים את הלחם המכונה שוטי. ארוחה משפחתית בסופי שבוע או בחגים היא הפקה. השולחן מתמלא בצלחות שבהן ירקות מבושלים, טריים ומאפים. חצילים מטוגנים עם ממרח אגוזים, תרד מלווה בגרגרי רימון, פלפלים חריפים עם נבטים, ירקות שלמים מונחים על מצע פטרוזיליה, מאפה בצק שמכונה חצ'פורי וכיסונים בשם חינקלי. האחרון שייך למשפחת הקרפלך או הרביולי האיטלקי. הוא נראה כמו שק פסטה קטן עם קשר וממולא בדרך כלל בבשר. צורת האכילה שלו חשובה מאד. מחזיקים ביד את הצ'ופצ'יק העליון ונוגסים מעדנות בשק השמנמן תוך מציצת הרוטב שנוצר בפנים. כשכל הנוזלים נוקזו ממשיכים במלאכת האכילה ומותירים את הצ'ופצ'יק בצלחת. זו רק הפתיחה שלאחריה מגיעות המנות העיקריות. קבאב עטוף בבצק עלים דקיק, שישליק בשר חזיר שנאכל עם בצל טרי, פורל נהרות על הגריל ותבשילי קדרה.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

צלעות בקר בכלי חרס

אחת המנות המיוחדות מוגשת במסעדת "נג'רמה גבי" והיא צלעות בקר בגריל שנדחסות בין דפנות של שלושה כלי חרס בגדלים שונים הנחים זה בתוך זה. בקערה העליונה שמים חצאי עגבניות, פטריות שלמות ומעל יוצקים גבינת שמנת רכה. את כל המגדל מכניסים בטמפרטורה גבוהה מאד לתנור. הקינוח הוא תמיד פלטת פירות טריים. גבינות מהוות תוספת חשובה מאד למנות ולמאפים. הם מגבנים גבינות רכות וחצי קשות מחלב פרות, כבשים ומעט עיזים. הגבינות נעשות בדגות מליחות שונות ומשתלבות בסלטים, במאכלי ירקות ועם בשרים. הפופולארי מכולם הוא מאפה החצ'פורי שמוגש בגרסאות שונות: סירה פתוחה שבתוכה ביצה וגבינה מותכת או שיפוד של בצק ובתוכו גבינה מומסת. לחצ'פורי משתמשים בגבינה הנקראת אימרולי שאינה מלוחה במיוחד ומזכירה מטעמה ומרקמה את המוצרלה. מאפה מסורתי נוסף הוא העג'מה שמורכב משכבות בצק ולזניה ובניהן מורחים חמאה וגבינה רכה.

 

ממתק בשם צ'ורצ'חלה

הגיאורגים אוהבים את האוכל שלהם חריף. הם מלווים את הארוחה בפלפלים חריפים ובממרח שדומה במרקמו לסחוג. את כמויות היין והחריפות הם ממתנים בשתיית מים מינרלים שמופקים ממעיינות באזור Borjomi. לאורך הדרכים ניצבים דוכנים שמוכרים בבושקות, כובעי צמר, גרביים סרוגות, שתייה קלה ואת הממתק הנחשק צ'ורצ'חלה. הוא נראה כמו אחיו התאום של הקבנוס אבל מדובר במשהו צמחוני למדי. הם מרתיחים את הענבים, מסננים את הקליפות, ממשיכים לבשל עד לאידוי הנוזלים ומוסיפים קמח. מכינים חבל שעליו מושחלים אגוזי מלך, טובלים את האגוזים בתוך העיסה ותולים לייבוש. כך מתקבל מעין נקניק ארוך בצבע בורדו כהה ובטעם של צמיג פירותי.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

ארוחה שנמשכת שעות

הבילוי השכיח שלהם הוא במסעדות שיש בהן מופעי ריקודים מסורתיים ומוסיקה עממית. הערב הופך סוער ככל שמפלס האלכוהול עולה. גם אם לא מכירים את החוגגים בשולחן הסמוך במהלך הערב נוצר קשר בין כולם. נהוג לשלוח בקבוק יין לשולחן הסמוך ולהרים כוסית לכבוד השכנים. המחווה תשודרג והשולחן השולח יקבל שני בקבוקים בתמורה. התגובה תהייה שליחת שלושה בקבוקים וכך עד כלות הערב. המוסיקה סוחפת את הסועדים אל רחבת הריקודים והתזמורת מנגנת מוסיקה מערבית פופולארית בשילוב עם רפרטואר מקומי. הארוחה נמשכת כמה שעות וכמות המנות עצומה במושגים מערביים. הצלחות מוחלפות לעיתים תכופות כדי לא לערבב את הטעמים.

 

שוק האוכל בטביליסי

חלק מן החוויה הקולינארית הוא ביקור בשוק האוכל של עיר הבירה טביליסי שנקרא צנטרל בזאר שעבר שריפה קשה וחזר לתפקד. דוכנים עמוסי תבלינים, סידורי פרחים וירקות. האזור המקורה הוא תמונה ססגונית של צבעים, ריחות, טעמים וצלילים. דוכני דגים שמזכירים את אחיהם הליוויתנים, חזירונים קטנים שלמים, ערימות של קמח ואורז, הרבה מאד צמחי תבלין טריים, ירקות ופירות. לאורך הכביש הראשי מוכרים גבינות מחריצים שעומדים חשופים באוויר ומחכים לקונים. מתקני גזוז בצבעים שונים מושכים את הקונים לאתנחתא מתוקה ומשם ממשיכים אל השוק הפתוח שאליו מגיעים המגדלים הפרטיים עם המשאיות עמוסות ביבולים מגידול עצמי. אחד מוכר תפוחי אדמה שעדיין מכוסים ברגבי אדמה האחר תפוחים ושכנו בצלים. משם כדאי לעבור לשוק הפשפשים שטומן בחובו סחורות חסרות שימוש לצד חפצי ערך שהגיעו מארמונות הצארים הרוסיים ומחיריהם כבר איבדו את תמימותם. כך גם גאורגיה שהולכת ונחשפת לעולם המערבי מתחילה לשנות את דמותה וצלמה וכבר צצים בה סניפים של מקדונלדס ורשתות ביגוד בינלאומיות.

 

צילום: רונית סבירסקי

 

מסע ג'יפים בין שמונה ימים:

המסלולים חולפים בין שדות ירוקים, עמקים, נהרות ופסגות מושלגות. ביום הראשון מגיעים לעיר הבירה טביליסי שמפתיעה במבנים ארכיטקטוניים מרשימים לצד שכונות אפרוריות ספונות בטון. שדרות רוסטאוולי הם המרכז האירופאי עם בניני ממשלה מפוארים, אופרה ומוזיאונים. מעיר הבירה יוצאים מזרחה לגבול אזרבייג'אן. מבקרים בארץ המנזרים שיש בה מנזר פעיל וכנסיות נטושות חצובות בסלע. חוזרים לטביליסי לסיור רגלי בעיר העתיקה.

 

ביום השני נוסעים אל הקווקז התחתון בין כפרים ואגמים בגובה 1600 מטרים מעל פני הים ומשם אל העיירה בקוריאני וסיור בשמורת הטבע הסמוכה. ביום השלישי מדרימים אל הגבול הארמני לעיר המערות וארדזיה שהוקמה במאה ה-12 ואגדות רבות נקשרו לעברה. בימי תפארתה היו בה 3000 בתי מערות שחוברו על ידי רשת מנהרות מסועפת. כיום מתגוררים בעיר נזירים המתחזקים את המערות.

 

צילום: רונית סבירסקי 

 

ביום הרביעי מטפסים צפונה בדרכי ג'יפים בין כפרים ומרחבים ירוקים, עדרי פרות ויערות עד לאתר מעיינות הגופרית החמים. משם ממשיכים במראות אלפינים לאורכו של הנהר המרכזי, מתקווארי, לעיר הולדתו של סטלין, גורי. ביום החמישי גולשים בדרך צרה וסלעית אל עבר אופליצ'יחה שפרושה מצודת האלהים. היא חצובה בסלע הגיר ושימשה כעיר מקלט למלכים הרדופים בתקופה הכיבוש הערבי. בשיאה היו בה 700 מערות כיום נותרו 150. ממנה ממשיכים אל הקווקז הגבוה בנוף שמשתנה מיערות עבותים אל משטחים אלפיניים ירוקים זרועי פרחים. הטיפוס מגיע עד לגובה של 2000 מטרים מעל פני הים ומשם במגמת ירידה בדרך הצבאית ההיסטורית.

 

ביום השישי מתמקדים בקווקז הגבוה בין כפרים צנועים, מנזרים ומבצרים תלויים שחולשים על האזור. ממשיכים בירידה אל עבר קניון טורסו וממנו להר קזבגי הגבוה ביותר בהרי גאורגיה ונחשב חמישי בגובהו באירופה. האזור מכוסה בשלג כבד גם בחודשי האביב. הלינה באתר הסקי גודאורי. ביום השביעי חוזרים מאזורי ההר הגבוהים דרך עיר הבירה העתיקה מצ'חטה שמזוהה עם הנצרות ובמרכזה הקתדרלה החשובה ביותר לגאורגים בה קבור ואחטנג גורגסעלי, מייסד טביליסי. בימי שבת וראשון נערכים טכסי חתונות המוניים וכל הכפר יוצא אל הכיכר לחגוג. חוזרים לטביליסי, מסיירים בפארק הבוטני, בסמטאות מרוצפות האבן, בבית הכנסת המפואר והעתיק ולקינוח ארוחת ערב עם מוסיקה וריקודים מסורתיים. ביום השמיני עורכים סיור בעיר הבירה ומבקרים בשוק הירקות והבשרים הססגוני הצנטרל בזאר.