צלם: רונית סבירסקי
דרום אמריקה פרק ב' - חצי האי ואלדז שופע טבע וחיות, פינגוונים, לוויתנים ובית תה מתוק
צלם: רונית סבירסקי
זהירות פינגווינים חוצים
צלם: רונית סבירסקי
שפע של עוגות בבית התה הוולשי
צלם: רונית סבירסקי
קומקום לבוש בסוודר
צלם: אורית ריימן
פיל ים צעיר

פינגוונים, לוויתנים וחצי אי קסום בארגנטינה

מאת: רונית סבירסקי

 

חצי האי ואלדז בארגנטינה הוא אחד היעדים הנפלאים לאוהבי הטבע והחיות. בחודשים אוקטובר ומחצית נובמבר אפשר לטייל בו במזג אוויר אביבי ולצפות בליוויתנים צעירים שנולדו בעונת החורף, במושבת פינגווינים, בפילי ים, כלבי ים, גוואנקו, אלפקות, קורמורנים ולקנח בבית תה וולשי מתוק.  

 

חצי האי ואלדז שוכן לחופי האוקיינוס האטלנטי במחוז צ'ובוט Chubut בפטגוניה, שבארגנטינה. בשנת 1999 הוכרז חצי האי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. הטיסה אליו מבואנוס איירס נמשכת כשעתיים וחצי ונוחתים בשדה התעופה של טרילאו Trelew . העונה המתאימה ביותר לביקור בו היא סוף אוקטובר ותחילת נובמבר בתקופה שבה מתרחשת לידת הליוויתנים. חצי האי מאכלס את מושבת הפינגוונים מסוג מגלן הגדולה ביותר בארגנטינה.

 

 פינגוונים מקננים בבורות חפורים   צילום: רונית סבירסקי

 

פטגוניה היא סוואנה צחיחה המשתרעת על פני שטחים עצומים עם מעט מאוד משקעים. הנופים כמו לקוחים מימים קדומים של כדור הארץ ואכן כמות שרידי הדינוזאורים שנמצאו בה היא מהגדולות בעולם. הדרך אל חצי האי ואלדז מובילה אל העיר פונטה טומבו Punta Tombo  וממנה אל שמורת הפינגוונים.

 

חצי מליון פינגוונים

קשה שלא לחייך אליהם בחיבה גדולה. הם מתוקים וידידותיים למבקרים. אינם נרתעים מאנשים ובוחנים אתכם בסקרנות מצחיקה. הם מניעים את הראש שמאלה וימינה כדי לבחון את הדמות שעומדת לפניהם באופן יסודי ולא פעם מרגישים שאנחנו מסקרנים אותם יותר מאשר הם אותנו. תוואי ההליכה בשמורה הוא בשבילי עפר או על גשרים תלויים כשהפינגווינים נעים בהליכתם המשעשעת בעולמם שלהם לצד המטיילים. אלפי בורות קטנים חפורים באדמה ומשמשים את הזוגות להטלה ולקינון עד בקיעת הצאצאים.

 

פינגווין מגן על הצאצא     צילום: אורית ריימן

 

כחצי מיליון פרטים חיים על חצי האי בזוגיות קבועה, נודדים לברזיל וחוזרים להטיל את צאצאיהם בארגנטינה. הם שוחים כ-3000 קילומטרים ללא ירידה אל החוף ונחים במהלך השחייה. את השם פינגווין נתנו להם הוולשים תושבי האזור והתרגום בשפה הוולשית הוא "ראש לבן". הפינווגין המגלני שוקל כ-5 קילוגרם וגובהו הממוצע כ-1.20 מטרים. בחודש נובמבר נמצאים בשמורה בעיקר הדור הצעיר והם נמוכים יותר. הפינגווין שוחה במהירות של 56 קמ"ש ומסוגל לצלול לעומק 96 מטרים ולעצור את נשימתו עד 4.5 דקות.

 

זוגיות מופלאה

סיפור הזוגיות של הפינגווין המגלני יכול להיכנס לפנתאון הרומנטיקה והפמניזם. הצעירים מגיעים ראשונים חזרה לארגנטינה אחרי המסע לברזיל. הם ממתינים להגעת הנקבות הצעירות וכשאלה עולות על החוף הם בוחנים אותם בטלטולי ראש שמאלה וימינה. לאחר שהפינגווין הצעיר בחר את אהובת לבו הוא מוביל אותה בגאון אל הבור שחפר. היא מיד מגלה סימני עצבנות וחוסר שביעות רצון. הוא מתחיל להביא לה אבנים כשי והיא מחמיצה פנים רק כשהוא מוצא ענף פרחוני היא מתחילה להפשיר אבל עדיין לא מרוצה ממיקום הבור.

 

זוגות מאוהבים     צילום: רונית סבירסקי

 

הפינגווינה הצעירה מתחילה לחפש בעצמה מקום טוב יותר ומסוגלת לצעוד מרחקים עצומים עד שהיא מסמנת למחזר הנלהב על המיקום האידאלי. הוא מתחיל לחפור והיא מפקחת. רק אחרי שהיא מאשרת הוא עושה סיבוב סביב השעון והיא כנגד כיוון השעון. מיד לאחר מכן הוא אץ רץ להביא לה שוב ענף  פרחוני ורק אז הם יוצאים להשתעשע יחד במים ולהתחיל את תהליך ההזדווגות. הפינגווינה מטילה 2 ביצים בהפרש של 5-3 ימים והקטן שבין הצאצאים בדרך כלל לא שורד.

 

הזכרים נשארים לדגור על הביצים לאחר שמרטו לעצמם את נוצות החזה. הם צמים ודוגרים במשך שלושה שבועות עד שהנקבות חוזרות מן הים שבעות ומרוצות ודוגרות עוד שבוע על הביצים. הזכר הצעיר יוצא אל הים לאכול וחוזר לגדל את הקטנים יחד עם בת זוגות במשך שלושה חודשים עד שהם יוצאים לעצמאות ומתחילים במסע לברזיל בליווי אחיהם הבוגרים. פינגווין שאיבד את בת זוגו נשאר בודד ושבור לב שנה שלמה עד שהוא בוחר בצעירה חדשה. פעם ב-10 שנים הם עושים הפסקה בילודה ודוגרים על זוג אבנים.

יונקים חכמים

נסיעה ברחבי חצי האי ואלדז מגלה שיש שם חיות נוספות ביניהם גוואנקו, יאמה (למה), אלפקה, מארה מארה שנראית כמו ארנבת גדולה עם רגליים קדמיות ארוכות מאוד לעומת האחוריות. יש גם ארמדילו ולזריה אוננדו שדומה ליען, כבשי מרינו, פרות מסוג אנגוס, קורמורנים ושחפים רבים. על שפת הים רובצים פילי ים, כלבי ים, אריות ים והשאור שבעיסה הם הליוויתנים שהמטיילים מחכים בקוצר רוח למפגש אתם.

 

גוואנקו "עושים אהבה"   צילום: רונית סבירסקי

 

פילי הים חיים בלהקות כשזכר אחד מוביל 170 נקבות. הם נולדים עם פני בייבי מתוקות ומשנים צורה בבגרותם. הנקבה יולדת גור אחד שמקבל ממנה חלב כל כך עשיר שהוא עולה במשקל במהירות שיא. האם לעומתו מאבדת כשליש ממשקל גופה בתקופת ההנקה. כשהיא חוזרת לים הגור נשאר על החוף ומשיל את עורו עד לשלב שבו הוא מוכן לצאת לים תחת פיקוח של מנחה מהלהקה. כשהם יוצאים למרחבי האוקיינוס הם יורדים לעומק של קילומטר כדי לצוד את הקלאמרי. מדענים שעקבו אחרי התנהגותם של פילי הים במעמקים הגיעו למסקנה שהם מתנהגים באופן טבעי בדיוק כמו שצוללנים אמורים לפעול. הם עוצרים להשוואת לחצים ללא שעונים וללא כלי מדידה בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון ונחשבים ליונק מתוחכם ביותר.

 

 

פילי ים צעירים בתהליך השלת העור   צילום: אורית ריימן

 

לוויתנים כן או לא

שעת המבחן "יהיו או לא יהיו" הגיעה ואנחנו יוצאים מהעיירה פוארטו מדרין  Puerto Madrynבשעת בוקר מוקדמת לנסיעה של 450 קילומטרים כדי להגיע לאזור שבו שוחים הלוויתנים מסוג Sauthern White Wale . מתחילים במוזאון קטן שמתעד את החי בחצי האי ואלדז ומספר את סיפור הלוויתנים. שלד של לוויתן בגודל בינוני תופס מחצית מהמוזאון. משם ממשיכים לעיירת חוף קטנה ומצטיידים במעילי הצלה ועולים על סירה עמוסת תיירים מכל העולם כדי לחפש לוויתנים.

 

שיט ותצפית בלוויתנים    צילום: אורית ריימן

 

הם לא אכזבו אותנו והופיעו די מהר כשהם מזנקים ושולחים זרנוקי מים לאוויר בכל פעם שעלו לנשום. רק כשפוגשים לוויתן במרחק נגיעה מבינים את מידת גודלו ועוצמתו של היצור הימי הזה. עורם העבה נראה מקרוב כמו אלמוג ים שאליו נטפלים יצורים ימיים קטנים. בחודש אוקטובר הסיכוי לפגוש אם וצאצא הוא גדול כיוון שהן מסיימות את עונת הלידה לפני החזרה אל לב האוקיינוס. אכן כך היה שני צמדים של אם וצאצא, שכבר הספיק לגדול, שחו לצדנו והונצחו בעשרות מצלמות וטלפונים ניידים.

 

ליוותנית וצאצא נושפים בו זמנית    צילום: רונית סבירסקי

 

סיפור מוזר מתלווה לחוויית תצפית הלוויתנים בואלדז. ההתיישבות של המהגרים במדבר פטגוניה הביאה אתה גלי אשפה ושאריות מזון שגרמו לשחפים להתרבות באופן לא טבעי באזור. השחפים נוהגים לנקר את השומן מעורם של הלוויתנים וכשמספרם גדל הם הפכו למטרד פיזי  עבור היונקים הענקיים. אלה פיתחו גיבנת במהלך השנים כתוצאה מכיפוף הגוף לסילוק השחפים. הארגונים הירוקים בארגנטינה נלחמים היום בתופעה ומנסים למגר את התרבות השחפים על מנת שלא ליצור מוטציה של זן הלוויתנים.

 

עוגות וקומקום בסוודר

חווית הביקור בחצי האי ואלדז לא הייתה מושלמת ללא שילוב של קולינריה מקומית. בעיירה קטנה וציורית  בשם Gaiman  בלב המדבר הפטגוני הצחיח שוכן בית תה וולשי.  הוולשים היו בין המתיישבים הראשונים שהעזו לחיות בתנאים כמעט בלתי אפשריים בפטגוניה. הם הגיעו לאזור בסוף המאה ה-19 תחילת ה-20. יצרו קשרים הדוקים עם הילידים המקומיים שלימדו אותם את המלאכות המקומיות ועזרו להם לשרוד. הם נהגו להיפגש בימי ראשון בכנסייה ולבלות יחד כשהנשים מביאות איתן את המאפים הוולשים המסורתיים. כדי שכולם יוכלו להתכבד נהגו לפרוס את העוגות לפרוסות קטנות. כך הושרש המנהג של העוגות הוולשיות והפך למושג בפטגוניה.

 

בית התה הוולשי בפטגוניה     צילום: רונית סבירסקי

 

בית התה הקטן שנקרא TY GWYN (בית לבן) מוקף צמחייה סבוכה ופורחת כאילו יצא מתוך מגזין אנגלי. שולחנות עץ קטנים, אח בוערת ואווירה ביתית חמימה מקדמת את פני הבאים. התה הוולשי החזק מוגש בקומקום עטוף סוודר צבעוני כדי לשמור על חום המשקה. על השולחן מניחים שפע של צלחות שעליהן פרוסות עוגות שונות. לחם שהם אופים בעצמם מוגש עם חמאה תוצרת בית. כריכונים עם גבינה. עוגת דובדבנים וג'לי, עוגת ריבת חלב עם מרנג, עוגת תפוחים, סקונס, עוגת גבינה, עוגה וולשית טיפוסית שמזכירה לחם צימוקים עם פירות מסוכרים ודבש. סיפורה המיוחד של העוגה הוולשית הוא שמגישים אותה בחתונה והזוג אינו אוכל אותה. הם מאפסנים אותה עטופה במקום קריר במשך שנה וטועמים ממנה רק ביום הנישואין הראשון. היא נקראת וולש קייק או בלק קייק ומכילה סוכר חום. סיום מתוק לחוויה יוצאת דופן במדבר הפטגוני.

פרק ראשון במסע לדרום אמריקה - בואנוס איירס בירת ארגנטינה וטיפים כללים למטייל העצמאי בדרום אמריקה

פרק שני במסע לדרום אמריקה - חצי האי ואלדז, פינגווינים, לוויתנים, פילי ים ובית תה וולשי מתוק

פרק שלישי במסע לדרום אמריקה - עיר הקיט ברילוצ'ה ודרך שבעת האגמים

פרק רביעי במסע לדרום אמריקה - שיט קרחונים ומפלי האיגווסו