צלם: ז'ראר אלון
המחזה "עקומים" על בימת תיאטרון הבימה - גורלם של הומוסקסואלים בתקופת השואה
צלם: ז'ראר אלון
שי גבסו (גרטה) בתפקיד דראג קווין
צלם: רונית סבירסקי
מקס, וולף ורודי ברגעי החסד האחרונים
צלם: רונית סבירסקי
רודי (נדיר אלדד) בביתו בברלין
צלם: רונית סבירסקי
וולף ומקס (מיכאל אלוני)
צלם: ז'ראר אלון
מקס והורסט (נדב נייטס) באהבה וירטואלית

8 גברים ושואה אחת

מאת: רונית סבירסקי

 

המחזה "עקומים" עלה על בימת תיאטרון הבימה בערב יום השואה. זהו סיפורם של ההומוסקסואלים שהיו בתקופת השואה במעמד נחות יותר מזה של היהודים. מסמך אנושי מזעזע שמתווסף לתולדות הימים שבהם הייתה על פני כדור הארץ פלנטה אחרת.

 

מקס (מיכאל אלוני) והורסט (נדב נייטס) חולקים צלחת מרק     צילום: ז'ראר אלון

 

מרטין שרמן, מחזאי ותסריטאי אמריקני ממוצא יהודי, כתב ב-1979 את המחזה "עקומים", שהוצג ב-60 מדינות בעולם ביניהן ישראל. המחזה זכה גם לעיבוד קולנועי בהשתתפותם של קלייב אוון, איאן מק'קלן ומיק ג'אגר. עד לכתיבת המחזה כמעט ולא היו מידע ופרסומים על גורלם של ההומוסקסואלים בשואה. מרטין שרמן אומר שהמחזה הוא מעין 'מבחן רורשך' למדינות שבהן הוא מוצג ואפשר ללמוד ממנו רבות על המדינה, המקצב והאישיות שלה.

 

בין הטלאי הצהוב לוורוד

הגרסה העדכנית שעלתה בתיאטרון הבימה בבימויו של משה קפטן ובתרגומו של הלל מיטלפונקט מתמודדת על מקום טוב בין אילנות גבוהים. התאורה האפלולית, אדני פסי הרכבת שחוצים את הבמה, הגרמפון הישן ותריסר עציצים מכניסים את הקהל לאווירה הקשה עוד לפני שנאמרה המילה הראשונה. התמונה הפותחת מתקיימת בביתם של מקס ורודי בברלין שידעה שנים של מתירנות ונהנתנות עד עליית הנאצים לשלטון. תקופה הזוהר והשגשוג של שנות ה-20, חיי הלילה הראוותנים, הסמים והאלכוהול נכנסה לעידן חשוך.

 

וולף ומקס בימי ברלין העליזים    צילום: רונית סבירסקי

 

'ליל הסכינים הארוכות' בברלין, שבמהלכו נשחטו בכירים במשטר הנאצי על רקע נטיותיהם המיניות, תופס את מקס ורודי בתחתוניהם אחרי לילה רווי אלכוהול במועדון דראג קווין וסיומו באורגיה ביתית עם אחד מחברי המפלגה הנאצית. המשטרה פורצת אל ביתם בשעת בוקר מוקדמת ואוסרת את חבר המפלגה. מקס ורודי בורחים אל היער ומתגוררים באוהל עד שהם נתפסים ומגיעים למחנה עבודה. ההומוסקסואלים ענדו משולש ורוד ודורגו כנחותים ביותר בשרשרת הרצח והעינויים של שוביהם. מקס מצליח לשרוד בזכות חוסן נפשי ופיזי בלתי נתפס ומצליח להוליך שולל את שוביו כדי שיעניקו לו טלאי צהוב כיהודי ולא יכירו בו כהומוסקסואל.

 

 מקס ורודי (נדיר אלדד) מסתתרים ביער    צילום: רונית סבירסקי

 

אהבה וירטואלית בגיהנום

חלקו השני של המחזה מתרחש במחנה העבודה כשלכל אורכו, ואכן נוצרת תחושה של מסע ארוך ובלתי נגמר, מקס והורסט מעבירים סלעים בתהליך סיזיפי מצד אחד לצד שני ובחזרה ללא שום תכלית. הדרך היחידה לגוון את הסיוט הייתה לשנות את תוואי ההליכה מקו ישר לזיגזג ולנסות לשוחח עם האסיר הצועד לצדך כשהשומרים לא משגיחים. שעה שלמה שני השחקנים סוחבים אבנים  ומדלגים מעל גדרות כמו במרוץ משוכות אין סופי. כשנשמעת אזעקה הם זוכים למנוחה של 3 דקות בעמידה. אלו הם הרגעים הבודדים שמקס והורסט מצליחים לפתח אינטימיות מרגשת שמגיעה עד אקט מיני וירטואלי.

 

סוחבים אבנים מצד אחד לצד שני    צילום: ז'ראר אלון

 

8 גברים כובשים את במת "עקומים" כל אחד בדרכו המיוחדת. שי גבסו בתפקיד גרטה, דראג קווין, נשוי עם ילדים שמצליח לתעתע בנאצים שהוא רק שחקן. גבסו, בקולו הנפלא, כובש את הבמה ומעביר את הקהל אל ימי ברלין העליזים בעודם צופים בהופעה חיה. נדיר אלדד בתפקיד רודי גורם לקהל להתאהב בו ושובר לכולם את הלב כשהוא מסיים את חייו במחנה העבודה. נדב נייטס, בתפקיד הורסט, החבר החדש של מקס, שעוזר לו לשרוד במחנה, משחק נפלא ומעל כולם נמצא מיכאל אלוני שכל שריר, נים וניע בגופו מעבירים את המציאות הבלתי נתפסת כאילו היא מתרחשת כאן ועכשיו.

 

מחזה שהוא חובה לכל אדם באשר הוא.