בשביל הרומנטיקה - ערי טבעת הזהב של רוסיה

 

8 ערים כפריות שמוגדרות כציוריות ביותר ברוסיה מהוות חלק מערי טבעת הזהב. כפרים עתיקים שהפכו ל"מוזיאון פתוח" המספר את סיפורה של רוסיה במאות ה-18-12

 

 כרכרות מהסרטים בין הסמטאות הציוריות     צילום: רונית סבירסקי

 

בשנת 1967 הוטל על העיתונאי יורי בייאקוב (Yuri Bychkov) לחפש יעדי תיירות ונופש חדשים לקהל הרוסי עבור כתבה למגזין סובייטקיה קולטורה. הוא נסע ברכבת כ-180 קילומטרים צפונית מזרחית למוסקבה והגיע לעיירה ולדימיר, המשיך לסוזדאל וממנה לעשרות פינות נסתרות. העיירות הקטנות שלא הושפעו מהעידן המודרני, נצצו למרחקים בצריחי הכנסיות המוזהבים, והוא העניק להן את הכינוי "ערי טבעת הזהב" (Golden Ring).  בין עשרות הכפרים הקטנים בלטו 8 עיירות בייחודן ההיסטורי והארכיטקטוני. ולדימיר, סוזדאל, איבנובו, קוסטרומה, ירוסלב, רוסטוב, פריאסלבל-זלסקי וסרגייב פוסד. מספר מונומנטים חשובים שנמצאים בהן הוכרו כאתרי מורשת עולמיים על ידי ארגון אונסק"ו. בשנים האחרונות נוספו גם אוגליץ' וגוריצי לרשימה המועדפת על התיירים.

 

 על גדת נהר קמנקה      צילום: רונית סבירסקי

 

ערי טבעת הזהב היוו חלק חשוב בהתהוותה של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית ומשמרות חלק חשוב מההיסטוריה הרוסית. הן הוקמו על ידי שבטים סלאביים בתקופה שקדמה להיווסדה כמדינה. תהליך השימור והשיחזור שלהן הפך אותן ל"מוזיאון פתוח" של יצירות אדריכליות נדירות ביניהן מנזרים, קתדרלות, כנסיות וקרמלינים (מצודות).  נסיעה ברכבת המהירה ספסן ממוסקבה צפונה חושפת נופים ירוקים, שדות ומטעים ובתים כפריים פשוטים. טיול רגוע בין הכפרים הפסטורליים יכול להימשך בין יומיים לשבוע ולאלה שיתאהבו מומלץ להישאר ללון בכל אחד מהם. הכנסיות פעילות, התושבים מנהלים את שגרת יומם ומאפשרים לתיירים להיכנס לעולמם השלו.

 

בתים מלבנים אדומות בוולדימיר      צילום: רונית סבירסקי

 

היפיפיות הנרדמות

הנסיך ולדימיר השני ייסד את העיר שקרויה על שמו בשנת 1108. תקופת הזוהר שלה הייתה באמצע המאה ה-12 כשהנסיך יורי דולגורוקי הקים את נסיכות ולדימיר-סוזדאל והעביר את בירת רוסיה מקייב לוולדימיר (Vladimir). היא הפכה לאחת הערים היפות באירופה והוקמו בה מונומנטים מרשימים שחלקם הוכרו כאתר מורשת על ידי אונסק"ו. לאחר פלישת המונגולים במאה ה-15 שהחריבו את העיר נותרו מספר מבנים מרשימים. מביצורי העיר המפוארים שרד שער הזהב בכניסה המערבית עם צריח וכנסייה שמשמשת כיום כמוזיאון צבאי.

 

 

קתדרלת סנט דמיטריוס (St. Demetrius) היא דוגמא מפוארת של אומנות גילוף באבן גיר לבנה שמייחדת את אומני ולדימיר. היא הוקמה על ידי הנסיך דמיטרי וסוולוד (Vsevolod) בין השנים 1197-1193. חזית המבנה מעוטרת כמו בעבודת תחרה באלפי אלמנטים פיסוליים של ציפורים, צמחים, בעלי חיים מיתולוגים ודמויות אנושיות ביניהן דוד המלך שמנגן על נבל, שמשון הגיבור והרקולס. הקתדרלה משמשת השראה לציירים שיושבים ומציירים אותה מרחבת הדשא המשקיפה עליה. תצפית נוף הוקמה בסמוך לקתדרלה וממנה נשקפים מראות העמק והמרחבים הירוקים האין סופיים של מחוז ולדימיר.

 

 אומנות גילוף באבן גיר לבנה     צילום: רונית סבירסקי

 

קתדרלת "לקיחת מריה לשמים"  (Assumption Cathedral) שנקראת גם קתדרלת דורמיציון היא דוגמא נוספת לטכניקת הפיסול באבן הלבנה. היא הוקמה על ידי הנסיך אנדריי בוגולובסקי (Bogolyubsky) בשנות הזוהר של העיירה בין השנים 1160-1157 ושוקמה לאחר שריפה ב-1185 על ידי הנסיך וסוולוד. במאה ה-15 שמשה כמודל לבניית קתדרלת "העלייה לשמים" במתחם הקרמלין במוסקבה. הקתדרלה ידועה בציורי פרסקו של האמנים אנדרי רובליוב ודניל קורני משנת 1408 שהועברו למוזיאון טרטייקוב במוסקבה ויצירות מוראלים מהמאות ה-12, 13, 17. ציורי האיקונות שנמצאים כיום בקתדרלה צוירו במאה ה-18 ונתרמו על ידי הצארית קטרינה ה-2.

 

מודל לקרמלין      צילום: רונית סבירסקי

 

העיירה בוגוליובובו (Bogolyubovo) שוכנת במרחק של 10 קילומטרים מוולדימיר והוקמה בין השנים 1165-1158 על ידי הנסיך אנדרי בוגולובסקי. זו עיירה קטנה בת ארבעת אלפים תושבים שממוקמת על מפגש הנהרות נרל (Nerl) וקליזמה (Klyazma) שמוסיפים לפסטורליות שלה. התושבים מתגוררים בבתי עץ  פשוטים מאוד בין דרכי עפר שהופכות בוציות בימים גשומים. הארמון הוסב למנזר נשים ובתוכו כנסיית בצלים כחולים שנשקפים למרחקים. "כנסיית הבתולה על הנרל" בעלת צריח אחד, נבנתה על גבעת מלאכותית בנקודת  מפגש הנהרות, ויוצרת אפקט מראה עם השקפות קריסטלית של הכנסייה.

 

רומנטיקה בטעם של פעם

 

העיירה סוזדאל (Suzdal) נמצאת כ-30 קילומטרים צפונית לוולדימיר יושבת על פלגי מים ונראית כמו גלויה שוויצרית. היא הרומנטית ביותר בין ערי טבעת הזהב. הדרך אליה רצופה שדות ירוקים, חורשות עצים, מישורים פתוחים ובתים עץ כפריים. היא הייתה עיר הבירה של המחוז במאה ה-11 לפני שזו הועברה לוולדימיר.

 

גשר מנעולי האהבה בסוזדאל     צילום: רונית סבירסקי

 

בתים כפריים בגוונים של ציור אימפרסיוניסטי מעוטרים כמו מסגרות של תמונות רומנטיות. בלבה של העיירה זורם נהר קמנקה (Kamenka) הצלול ועליו צפים פרחי מים. עצי הליבנה רחבי נוף משתקפים במים בכל שעות היום וגשרי עץ עתיקים תלויים מעליהם. שבילים מרוצפי אבן מתפתלים לאורך הגדה וספסלים רומנטיים ניצבים בצל העצים מול הנוף. גשר אבן גדול נמצא בשלבים ראשונים בדרך להפוך לאתר מנעולי אהבה. מכל פינה מתרוממים צריחי הכנסיות בגבהים, צבעים וצורות והבולטים ביניהם מנצנצים בזהב.

 

 בתי עץ עתיקים      צילום: רונית סבירסקי

 

סוזדאל היא "מוזיאון פתוח" שמשמר עידן היסטורי בין המאות 18-12. 9000 תושבים, 305 מבנים לשימור ביניהם 33 כנסיות 16 מגדלי פעמונים 5 מנזרים מתוכם 3 פעילים. היא מחולקת למרכז מסחרי, הקרמלין שבו התגוררה האצולה ומחוץ למבצר גרו פשוטי העם. המבנים שעוצבו באבן גיר לבנה זכו לכינוי "האתרים הלבנים" שניים מהם, הקרמלין ומנזר סנט אותימיוס הוכרזו כאתרי מורשת על ידי אונסק"ו.

 

נהר קמנקה בלב סוזדאל     צילום: רונית סבירסקי

 

מנזר הגברים אותימיוס הקדוש (Saviour Monastery of St. Euthymius) ידוע גם בשם מנזר ספסק הוקם במאה ה-14 כחלק ממערך ההגנה על צדה הצפוני של העיר.  במהלך 300 שנים הוא הורחב ובוצר בחומה מסיבית עשויה מלבנים אדומות ו-12 מגדלי צריח ששולטים על הסביבה ומתנשאים מעל ערוץ נהר קמנקה. בלב המתחם נמצאת קתדרלת ספאסקו-פראוברז'נסקי שידועה בפרסקו המרשימים ובאקוסטיקה איכותית שמשמשת לקונצרטים של מקהלת גברים. מגדל הפעמונים מושך אליו עשרות תיירים כשהוא מצלצל בכל שעה עגולה. מדי יום לקראת שקיעה עולה נגן הפעמונים ולרי גרנין לראש המגדל ופוצח בקונצרט תוך שהוא שולט בו זמנית על הענבלים של 17 פעמונים. הוא מושך בעשרות חבלים וחוטים במיומנות של להטוטן במשך 6 דקות והצלילים ממשיכים להדהד באוויר גם אחרי סיום הנגינה. גינת המנזר מטופחת ושופעת פרחים. הנזירים שתלו בה גן ירק עם גידולים שנהגו לגדל במקום לפני מאות שנים כולל צמחי מרפא ותבלין ועצי תפוח שמשמשים לייצור סיידר.

 

מנזר הגברים וקונצרט הפעמונים     צילום: רונית סבירסקי

 

הקרמלין של סוזדאל נבנה במאות ה-12-11 כשהוא מוקף דייק עפר וערוץ המים הטבעי של נהר קמנקה. קתדרלת הולדת ישו (Cathedral of the Mativity) שנמצאת בלב המתחם בולטת למרחקים ומהווה את סימן ההיכר של העיר עם כיפות הבצלים הכחולות שמעוטרות בשלל כוכבים מזהב בהשראת גרמי השמים. שערי הקתדרלה המקוריות מהמאה ה-13 מצופים בריקועי זהב וזכו לשם "שערי הזהב". במתחם מצוי חדר הצלב ששימש לקבלות פנים ולשכת הארכיבישוף. באולמות האלה מוצגות תערוכות היסטוריות וציורים של אמנים רוסים.

 

המוזיאון האתנוגרפי שנקרא גם "מוזיאון ארכיטקטורת העץ" משלים את חוויית החזרה בגלגל הזמן למאות ה-19-18 ומשחזר את חיי הכפר ברוסיה של אותם זמנים כשכל המבנים היו עשויים מעץ, בתי המגורים, מחסנים, בארות, תחנות רוח, הכנסיות והמבנים הציבוריים. שיטת בנייה ייחודית של שזירת הקורות ללא שימוש במסמרים.

 

מוזיאון ארכיטקטורת העץ      צילום: רונית סבירסקי

 

בסמוך לכיכר השוק ברחוב המרכזי ניתן לראות מבני מגורים עתיקים עשויים מעץ שנותרו מאותן שנים. בסמוך אליהם הוקם גן שעשועים שמעוצב כולו בפסלים ומתקנים מעץ מלא. בדוכני השוק מוכרים שיכר דבש, עבודות יד מעץ ליבנה מקומי ומאפים תוצרת בית. כרכרות נהוגות על ידי סוסים, שעוצבו בהשראת סרטי סינדרלה מאפשרות למבקרים לחוות טיול רומנטי בסמטאות הציוריות, בין הכנסיות ולאורך הנהר.

 

גן שעשועים מסיפורי האגדות    צילום: רונית סבירסקי

 

 

כל אחת והקסם שלה

ערי טבעת הזהב ממשיכות צפונה עוד 190 קילומטרים עד לעיירה ירוסלאבל (Yaroslavl). הדרכים הופכות קשות יותר ופחות עבירות אבל זהו חלק מן הקסם של הזמן שעצר מלכת. בפונדקי דרכים מגישים אוכל רוסי מסורתי ובפינות חי מציגים בעלי חיים שמאפיינים את היערות באזור. ירוסלאבל היא הגדולה בין הערים ומתגוררים בה 600 אלף תושבים. היא נוסדה במאה ה-11 על ידי ירוסלב הראשון מפגש הנהרות וולגה וקוטורוסל. כוחה וחשיבותה כעיר נמל הפכו אותה לעיר חשובה במאה ה-17. הגיעו אליה סוחרים עשירים ונבנו בה מבני ציבור, קתדרלות וכנסיות שהחשובה ביניהן היא כנסיית אליהו הנביא שבולטת בכיפות הבצל הירוקות שלה.

 

60 קילומטרים דרומית לירוסלב נמצאת העיירה רוסטוב (Rostov) על גדות אגם נרו. היא אחת הערים העתיקות ביותר ברוסיה ומוזכרת כבר במאה ה-9. הקרמלין שלה נחשב לשני ביופיו לאחר הקרמלין של מוסקבה עם צריחי הבצלים הירוקים שבולטים מעל העיר. בשנת 1680 הוקם במתחם מגדל בעל 15 פעמונים שמופעל בשעות קבועות על ידי אחד הנזירים. אמני העיר מתמחים בעבודות אמייל שמוצגות במוזיאון המיוחד לנושא.

 

סרגייב פוסאד  (Sergiev Posad) ממוקמת 70 קילומטרים ממוסקבה ו-130 קילומטרים מירוסלב וסוגרת את מעגל טבעת הזהב. המונומנט החשוב בה הוא מנזר השילוש הקדוש שנבנה בשנת 1340 והפך למרכז רוחני חשוב. הוא מחזיק בתואר "לאוורה" והוכר כאתר מורשת על ידי ארגון אונסק"ו. מתחם המנזר משמש כיום כמקום מושבו של הפטריאך הרוסי וכולל מוזיאון שמציג את אוצרות הצארים לאורך השנים. העיר ידועה גם בזכות ייצור בובות המטריושקה (הבבושקות).