צלם: Ronit Svirsky
אדמה בוערת, אמבטיית בוץ וציורי סלע מתקופת האדם הקדמון - טיול סובב באקו
צלם: Ronit Svirsky
אוכלים אבק מדברי ב-100 קמ"ש
צלם: Ronit Svirsky
שחזור טקסים קדומים במקדש האש
צלם: Ronit Svirsky
מנות פתיחה במסעדת דגים
צלם: Ronit Svirsky
שמורת גובוסטאן - אתר פרהיסטורי נדיר
צלם: Ronit Svirsky
סלעים קדמונים מעידן הקרח

אש, בוץ וחרגולי נפט –  טיול סובב באקו

מאת: רונית סבירסקי

 

אזרבייג'ן  - מדינה קטנה עם תופעות טבע נדירות וציורי קיר מתקופת האדם הקדמון. ההר הבוער אלפי שנים, בוץ מבעבע מהאדמה, נפט שפורץ בכל פינה ועדויות שגם האדם הקדמון אהב לחיות באזור שבין אסיה לאירופה.

 

 ג'יפים בארץ הבוץ     צילום: רונית סבירסקי

 

מקדש האש והר האש

במרחק של כחצי שעה נסיעה בפרברי העיר באקו נמצאת העיירה סוראקהני (Surakhani) ובלבה מקדש האש אטשגה   (Ateshgah) שסיפורו המרתק החל לפני 300 מיליון שנים. "ארץ האש" היא אחד המקומות הבודדים בעולם שגז טבעי מפעפע מתוך האדמה השחרחרה וגורם לאש תמיד לבעור בלהבות אדומות. זוהי תופעת טבע ייחודית לאזרבייג'ן השוכנת בגבול שבין אסיה לאירופה ומשכה אליה מתיישבים קדמונים שהותירו חותמם במקום כבר לפני 20 אלף שנים. ישנם גם שרידים מתקופת הברונזה לפני 4000 שנים ולאחריה התיישבו באזור הבוער בני דת ההינדו ב-1500 לפני הספירה.

 

מקדש האש ומזבח אש התמיד     צילום: רונית סבירסקי

 

בתקופת הכיבוש הפרסי במאה ה-6 לפני הספירה החלו מאמיני דת הזרטוסטרה העתיקה לקיים את פולחן האש במקום. סוחרי דרך המשי עברו בה במאה ה-2 לפני הספירה ומקדש אטשגה הראשון הוקם במאה ה-2 אחרי הספירה. בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17 הוא קיבל את צורתו הנוכחית בדמות מבצר מוקף חומה, חדרי נזירים ופולחן ובלבו בערה אש התמיד. במאה ה-18 הוא הפך למקדש חשוב שמשך אליו מאמינים רבים אבל במאה ה-19 כשהחלה שאיבת מרבצי הנפט באזור כבתה האש והמקדש נסגר ב-1883.

 

שחזור המקדש הקדום     צילום: רונית סבירסקי

 

בתו של נשיא הודו מהטמה גנדי הוקסמה מסיפור המקום ובקשה לבקר בו ב-1965 כשהמקום היה תחת שלטון קומוניסטי. המארחים הרוסים דאגו להתקין אספקת גז למזבח המרכזי והמקדש נפתח שוב לקהל הרחב. במרחק של 15 דקות נסיעה ממקדש אטשגה נותרו מרבצי גז טבעי ואש התמיד זכתה להגנה בתוך גן לאומי שנקרא הר האש (Yanar Dag). זהו מתחם קטן שכולל אמפיתאטרון ומיני מוזיאון המתאר את פולחן האש בתקופות השונות וסימולטור שהופך את המבקרים לדמויות אבסטרקטיות בצורת להבות אש. הגן פתוח עד השעה 18:00 בחודשי הקיץ ואפקט האש הבוערת הוא אמנם מרשים אבל המבקרים שמגיעים בעונת החורף זוכים לראות את המראה העוצמתי של הלהבות הבוערות בשעת חשיכה. האזארים גאים מאוד ב"ארץ האש" שלהם וחוגגים את חג האש הלאומי מדי שנה ב-21 במרס.

 

האדמה שלא מפסיקה לבעור     צילום: רונית  סבירסקי

 

הדרך מבאקו למקדש האש והר האש רצופה בכמות בלתי נתפסת של "חרגולי" ענק ששואבים נפט ומהווים חלק מחוויית הטיול. הנסיעה דרומה חושפת מראות של מדינה צחיחה, חצי מדברית שכוחה מסתתר מתחת לפני האדמה. לאורך הדרך מפעלים של תעשיות גז, מתכת, מלט, מספנות ועיר שבונים על חצי אי בתוך הים בצורת עץ תמר. כבישים רחבי ידיים בעלי שלושה נתיבים לכל צד. מישורים צהבהבים עצומים ובאופק הרי אבן חול וצוקי לבה כהים. שרידים של בתי רכבת רוסים מהמעטים שלא נהרסו אחרי עזיבת המשטר הקומוניסטי.

 

 חרגולים בכל פינה     צילום: רונית סבירסקי

 

 

מעידן הקרח עד תקופת האבן

60 קילומטרים דרומית לבאקו נמצאת שמורת גובוסטאןGobustan Rock Art, שנחשבת לאחד האתרים הפרהיסטוריים החשובים בעולם והפכה לגן לאומי ב-1966. היא מתפרשת על פני שלושה אזורים של רמה סלעית חצי מדברית במרכז אזרבייג'ן. נחשפו בה למעלה מ-6000 ציורי סלע (פטרוגליפים) שמייצגים פרק זמן של 40 אלף שנים. האתר כולל גם שרידי התיישבות במערות, מגורים, קבורה ופולחן שהתקיימו לאחר עידן הקרח האחרון. ציורי הקיר משקפים את צורת החיים בתקופה הפרהיסטורית, שיטות הציד, כלי העבודה, כלי המלחמה, הצמחייה, החיות, הלבוש והמנהגים. האתר התגלה ב-1939 על ידי תושב מקומי. ב- 1947 נערך סקר על ידי המומחה לחקר ציורי סלע עתיקים, איזק ג'אפארזאדה, על 750 סלעים שכללו 3500 ציורים, שאותם חילק ל-6 תקופות. מהתקופה הניאוליתית עם ציורי הצבי, העז והבקר ועד ציורי הגמלים וכלי הנשק מהתקופה הפרסית והערבית. ציורי הסלע בשמורה נותרו כפי שהתגלו וניתן להסתכל בהם מקרוב ולצלם. השמורה הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו ב-2007.

 

ציורי סלע קדומים בשמורת גובוסטאן     צילום: רונית סבירסקי

 

ב- 2011 נבנה מוזיאון השמורה שמתעד את ההיסטוריה מסוף עידן הקרח, המסת הקרחונים, ירידת מפלס הים וקריסת סלעי הענק שהפכו למערות מגורים עבור המתיישבים. על גבי הסלעים ניתן לראות שרידים של יצורים ימיים, צדפים, קונכיות ומאובנים. ב-1952 נמצאו 7 שלדים שנקברו בתוך האבן וממצאים ארכיאולוגים שכללו כלי חרס, צלמיות, תכשיטים מעצמות וצדפים, אבני טחינה, אבני צור. בטכניקת ציורי הסלע השתמשו בצמחים, שומן, פרחים ודם. ציורי השור מאוד פופולריים במערות לעיתים בגודל טבעי. במוזיאון שיחזרו את תהליך יצירת כלי העבודה ובניית גונדולות מעץ מלא באמצעות סרטוני וידאו אינטראקטיביים.

 

 שחזור חיי האדם הקדמון    צילום: רונית סבירסקי 

 

 

אמבטיית בוץ ללא תשלום

האטרקציה שמשלימה את תופעות הטבע יוצאות הדופן של אזרבייג'ן היא הבוץ המבעבע בלב אזור זרוע הרי געש, כ-10 קילומטרים מגובוסטאן. חברנו למספר רכבים שחלקם ג׳יפים ואחרים לאדות ישנות ומקרטעות ויוצאנו לנסיעה קצרה בדרך עפר אל לב השטח הטרשי שבו מבעבע בוץ מינרלי מתוך תלוליות קטנות געשיות. האבק עוטף את הנוסעים וחודר לכל פיסת בגד, המזגן לא מצליח לצנן את החום המדברי והנהג חורש ב-100 קמ"ש בלי למצמץ. מטפסים קלות בישורת האחרונה ומתגלות תלוליות קטנות שסביבן מתקבצים מטיילים חמושים במצלמות. כולם ממתינים לבועות הבוץ שמתפוצצות כמו בלון מתוך הנוזל הסמיך ויוצרות מעגלים צפופים. תמיד ימצא התייר שיחליט להתפשט ולקפוץ פנימה. הכניסה קלה אבל היציאה הרבה יותר מסובכת כי הגוף מחליק על שולי הבור.

 

עמוק בבוץ המינרלי      צילום: רונית סבירסקי

 

בדרך חזרה לבאקו עוצרים במסעדת דגים בלב כפר דייגים קטן על שפת הים הכספי שיש בה ריכוז גדול של מסעדות דגים המגיעים ישירות מהים. מסעדת דריה מציעה שורות של שולחנות עץ ארוכים המתאימים לקבוצות ולמשפחות וממוקמים על קו המים. מנות הפתיח מוגשות על מגש גדול וכל אחד בוחר את המנות המועדפות עליו. בוחרים את הדג ומזמינים אם להכין אותו על הגריל או מטוגן. הדג מגיע פתוח עם העצמות אבל כמות הבשר שלו קטנה מאוד וללא תוספות. הוא מאוד קריספי ומטובל היטב אבל הלחם הופך לתוספת הכרחית כדי לשבוע.

 מסעדת דגים על חוף הים הכספי     צילום: רונית סבירסקי

 

טיפים לנוסע העצמאי

באקו היא עיר ידידותית למטייל. קל להסתדר בה באופן עצמאי והיתרון הגדול ביותר עבור התייר שמגיע בפעם הראשונה הם המחירים הזולים של המוניות. סיבוב היכרות ראשון בשעות הערב עם נהג מונית יכול לעלות 30-20 שקל לשעה והוא יסתובב בין האטרקציות המרכזיות בעיר.

 

לאלה שבכל זאת זקוקים למדריך דובר עברית ישנו מבחר מרשים של תושבי המקום ששהו בארץ או שיש להם משפחה בישראל והפכו למדריכי טיולים, בניהם ראובן, פרדי, אמיל, פארוק ואחרים. מחירי הטיולים שלהם נוחים אבל לא כדאי לסגור אתם מראש. תמיד תמצאו מדריך שיתפנה לטייל אתכם יחד עם עוד מטיילים. הם נוהגים במיניבוס שאמור להיות ממוזג אבל לא תמיד תקין וכדאי מאוד לבדוק את הפרטים האלה לפני שמזמינים הדרכה. במסגרת אהבתם של האזארים לאורות ולצבעים, אם תסעו במיניבוס בלילה תרגישו כמו במונית הכסף.

 

נסיעה מחוץ לעיר לגובוסטאן, גובה וגאבלה אורכת יום מלא ואם הגעתם בתקופת הקיץ הלוהטת קחו בחשבון שהחוויה דביקה ומיוזעת מאוד. מדריכי הטיולים משלבים בנסיעות מחוץ לעיר יעדים שעלולים להיות בזבוז זמן. מרכז קניות סיטונאי בשם סידריק לא מתאים לגיחה קצרה. זהו מתחם ענק שרק כדי לקלוט את גודלו ואת ההיצע צריך לפחות חצי יום. ארוחות צהרים נבחרות שרירותית על ידי המדריך רצוי לבדוק מראש את המקום באינטרנט ואם יש עליו המלצות.

 

בבאקו פועלות מוניות בסגנון בריטי בעלות 5 מושבים כך שמשפחה או שני זוגות חברים יכולים להזמין מונית אחת ולנסוע ליעדים המבוקשים בהתאם לזמן ולנחות האישית. החיסרון הוא שהם אינם דוברי אנגלית וצריך להכין חומר רקע על המקום באופן עצמאי.

 

האזארים הם עם מסביר פנים ונותני השירותים במלונות הטובים דוברי אנגלית ומוכנים תמיד לסייע. לעומת זאת המדינה עדיין לא הפנימה את נושא הסבר פניך לתייר. באתרי התיירות הממשלתיים והמוזיאונים לא מכבדים כרטיסי אזרח ותיק או בעלי תפקידים שמכבדים את כרטיסיהם בעולם המודרני. ברכבל שעולה לתצפית מגדלי הלהבה אין מושבים שמיועדים לאנשים מבוגרים ואין מקומות ישיבה בהמתנה לעלייה, שיכולה להיות ממושכת.

 

ישנם שני אתרים המרוחקים כחצי שעה מבאקו מקדש האש והר האש. מטיילים רבים מתכננים את הביקור בשעות הלילה שבהן אפקט הלהבות מרשים יותר. מדובר בפארק לאומי שנסגר ב-18:00 בערב ורק אם תגיעו לבאקו בחורף תוכלו לבקר במקום בשעת חשיכה.

 

עצה חשובה למטיילים שמגיעים פעם ראשונה לתקופה של 5-4 ימים היא להתמקד בעיר עצמה. הסיפור של המהפכה שהתחוללה בה בעשור האחרון כתוצאה מהתפתחות תעשיית הנפט והגז הוא יוצא דופן בקנה מידה עולמי והמבנים האדריכליים שצמחו וממשיכים לצמוח בעיר יכולים למלא 4 ימים ללא כל קושי. העיר העתיקה קטנה ומקסימה וגם בה מומלץ לבקר חצי יום. טיילת יפהפייה של 16 קילומטרים לאורך הים הכספי מתאימה לטיול רגלי של כמה שעות ומומלץ לעשות זאת בשעות אחר הצהרים לקראת שקיעה ולחכות שהאורות ידלקו והמזרקות יפצחו במשחקי צבעים.

 

אתרי חובה הם: מוזיאון השטיחים הייחודי בקנה מידה עולמי, מרכז היידר אלייב והתערוכות המוצגות בו, תצפית מגדלי הלהבה, אנדרטת הגיבורים, הרכבל, הבר המסתובב בקומה 25 של מלון הילטון, המדרחוב התוסס בשעות הלילה, שדרת הפארק המרשימה ותרשו לעצמכם ללכת לאיבוד בסמטאות העיר העתיקה.

 

חבילות תיירות כולל מלונות נמכרות על ידי ישראייר ואייר אזרבייג׳ן. האחרונה מציעה חבילות אטרקטיביות יותר, מטוסים חדישים ונוחים, שירות מצוין ומרווח טוב לרגליים. החבילות של ישראייר יקרות יותר והטיסה ברמת נוחות מינימלית, כסאות שמרגישים בהם כמו בישיבה על קרטון קשיח, מרווחים צפופים ולא ניתן להטות את המושבים לאחור בכל המטוס. גם אם שלמתם מחיר מלא לטיסה כולל מזוודות ושדרוג מושב יציעו לכם קפה וכריך בתשלום.

 

שאפו גדול מגיע לאזארים על יעילות ומהירות הנפקת ויזות בהגעה לשדה התעופה של באקו. מכשירים אוטומטיים קלים להפעלה ולצדם פקיד שמוכן לעזור. חשוב להקפיד להכין את הסכום המדויק כיוון שהמכשיר אינו נותן עודף. שאפו נוסף בטיסה חזרה אין צורך לחלוץ נעליים בבדיקה הביטחונית. יש להם סורק נעליים חדשני ולמדינות המערב יש מה ללמוד מהם.

הפרק הראשון - מגדלי להבה, עיר עתיקה ומוזיאון שטיחים ייחודי בעיר האורות באקו

 

|
|
|
|