פסלי ענק ותרבות מסתורית – עולם המאיה וחידת האולמקים

 

האטרקציה המרכזית של דרום מקסיקו המשתרעת מחבל צ'יאפס עד מפרץ יוקטן היא תרבות המאיה, שתולדותיה המסתוריים נחשפים עם השנים ומגלים צורת חיים שאינה מוכרת ממחוזות אחרים בעולם. פירמידות עם כתב סימנים ופסלי ענק שקובצו למוזיאון פתוח אחד.

 

חבל טבסקו (Tabasco) הוא לא אחר מאשר המקור לרוטב שהבעיר את העולם בחריפותו. בירתו ויה הרמוסה שפירושה עיר יפהפייה הייתה כזו בעבר אבל כיום היא זרועה בשדות נפט ובתי זיקוק שגם הם מספקים בעירה לא קטנה. בין הצ'ילי האדום לנפט השחור מסתתרת היסטוריה של תרבויות שמציתות את הדמיון לא פחות ממדע בדיוני.

 

מוזיאון פתוח של פסלי ענק בטבע

בירת החבל ויה הרמוסה (Villa Hermosa) זכתה לפרסום בזכות פארק לאומי "לה ונטה" (Park La Venta) המרוחק כ-3 קילומטרים מהעיר. הוא הפך למוזיאון פתוח של פסלי אבן ענקים השייכים לתרבות האולמקית (Olmec) ומשקל כל אחד מהם מספר טונות. שרידים של תרבות עתיקה שהתקיימה במרכז אמריקה בין 400-1200 לפנה"ס ונחשבת לאם כל התרבותיות של מזואמריקה הקדומה. מטרת המוזיאון הייתה לרכז את הפסלים למתחם מוגן אחד כדי לשמר את הממצאים החשובים.

 

קופי עכביש מדגמנים בפארק לה ונטה      צילום: רונית סבירסקי

 

הדרום הירוק של מקסיקו הוא סובטרופי, מכוסה ביערות גשם צפופים ופארק לה ונטה הוא חלק מהם. שילוב של ספארי בין עצים גבוהי צמרת, מתחמים סגורים של חיות פרא ושפע של חיות בר וציפורים שחיים ללא הפרעה בין העצים. מפגש עם יגואר שחור, יגואר צהוב, קוף שאגן, טוקנים ותוכים צבעוניים. עץ סייבה ענק שהיה מקודש בתרבות המאיה וגזעו נתמך בשלוחות כמו רגל ענקית של תרנגולת.

 

31 מונומנטים שנאספו מאתרים שונים מוצגים בפארק על פני שטח גדול מבודדים זה מזה ומרשימים בעוצמתם. האולמקים לא הותירו אחריהם סימני כתב שיכולים להסביר את משמעות הפסלים. התעלומה מתעצמת נוכח העובדה שהאבנים העצומות נכרו כחתיכה אחת (מונולית) ממחצבות מרוחקות מאוד ממקום הצבת הפסלים וקשה להבין כיצד ניידו את האבנים. הפסל המיוחד שנמצאו עליו סימנים מוצב בכניסה לפארק והוא היחיד שהמקור נמצא במוזיאון וההעתק מוצב בפארק. הוא נושא את סימני הכתב הראשונים של מזואמריקה ומהם אפשר להבין כי מדובר בשליח נודד וראש הנשר מסמל את שמו.

 

לוחם צעיר ששוקל טונות   צילום: רונית סבירסקי

 

מספר פסלי ענק של ראשים בעלי קודקוד פחוס ושפתיים בשרניות, מזבחות, קוף שמתבונן בגרמי השמיים, פסל יחידי של אישה, מבנה קבר מרשים מאבני בזלת, דמות לוחם ודמות מושל. החוקרים משייכים לתרבות האולמקית את משחקי הכדור הקדומים ביניהם כדור הגומי שבמרכזו הייתה אבן צור. הם עסקו במתמטיקה, פיתחו לוחות שנה מתוחכמים ופולחן שכלל הקרבת קורבנות אדם.

 

 מזבח הקרבת הילדים    צילום: רונית סבירסקי

 

מסלול ההליכה בפארק מלווה בקרקורי קרפדות, ציוץ ציפורים ושאגות של חיות טרף. באגם מים משייטים תנינים וצבי מים. עשרות חוטמנים מסוג קואטיס השייכים למשפחת הראקונים מתרוצצים בין העצים ועל השבילים בין המטיילים. הם חיים לרוב ביערות טרופיים ואוהבים לאכול כמעט כל דבר.

 

צבי מים ותנינים    צילום: רונית סבירסקי

 

 

המפגש בין רכסי ההרים לאוקיינוס השקט גורם לירידת כמויות עצומות של גשם שמהוות כעשרה אחוזים מהמשקעים במקסיקו. כתוצאה מכך התפתח יער עשיר בבעלי חיים נדירים חלקם אנדמים. לטאת עצים תנינית, הוקו מקורנן Hord One בעל קרן אדומה הצומחת מראשו ומזכיר תרנגול הודו. ציפורים ארוכות כנף בצבעי שחור אדום וציפורים עם זנב מטוטלת בגווני כחול לוהטים. זהו האזור שברי המזל יצליחו לצפות בציפור המופלאה שנחשבת ליפה ביותר ביבשת אמריקה והייתה מקודשת על ידי האצטקים - קצאל. נוצותיו היו יקרות להם יותר מכל אבן טובה. הוא מתהדר בנוצות ירוקות ולבנות יפהפיות, חזה אדום, ראש מצויץ פרוותי ירקרק ונוצת זנב ירוקה שאורכה מגיע למטר ונראית כמו שובל מלכותי שמתעופף מאחוריו בשעת מעופו. הוא משיל מדי שנה את זנבו הארוך ומצמיח חדש ואלה היו הנוצות שהאצטקים נהגו להתקשט בהן.

 

31 שפות ופירמידות עצומות

תרבות המאיה ששגשגה במרכז אמריקה במאות 9-3, הגיעה לשיאה במאה ה-7 והתפוררה במאה ה-9. היא הותירה אחריה 30 מיליון צאצאים שחיים במרכז אמריקה כיום ודוברים כ-31 שפות שונות שמבוססות על השפה של אבותיהם הקדומים. זו הייתה תרבות מפורזת של ערי מדינה שבטיות שחיו בלב יערות הגשם וניהלו חיים פולחניים, פוליטיים ותרבותיים. מכתב הסימנים שלהם פענחו עד היום כ-70 אחוז. לבד מהשפות השונות הם השתמשו בלוחות השנה האולמקים והיו בעלי ידע אסטרונומי, בנו פירמידות עצומות, ארמונות, מזבחות והציבו אסטלות שמשמשות ככלי להבנת התרבות. שרידים לתרבותם אפשר למצוא בדרום מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס וסאן סלוודור.

 

גולגולת על כרכוב המקדש    צילום: רונית סבירסקי

 

אחד המרכזים החשובים של המאיה נמצא בפלנקה (Palenque) אתר ארכאולוגי מרשים בלב יערות סבוכים. היא הוכרזה בשנת 1988 כאתר מורשת על ידי ארגון אונסק"ו והפכה לאתר תיירותי חשוב. המפגש עם מבני פירמידה עצומים שהוקמו לפני אלפיים שנים הוא עוצמתי ביותר. אנשי המאיה האמינו שהעולם נברא מהמים וההרים הם החיבור בין מים לשמים. הפירמידות היוו את ההרים המלאכותיים שיצרו את החיבור המיסטי הזה. לצדם הוקמו במות פולחן, אסטלות, מזבחות, מקדש ומצפה כוכבים. סימני כתב מצוירים הוטבעו על הקירות, כותרות ואסטלות ולאחר פיענוח הקודקס המקורי הובנו כסיפורים מיתולוגים ומידע היסטורי על המלכים ותקופת שלטונם.

 

המלך שעף בחללית

בכיכר המרכזית ניצבת הפירמידה הגדולה שנקראת מקדש הכתובות ועוטרה ב-620 סימני כתב הירוגליפי. היא נחקרה במשך שנים על ידי הארכאולוג אלברטו רוז (Alberto Ruz) שחיפש משמעות למבנה ובמיוחד לאבן המרכזית שהונחה על רצפת המקדש והייתה מחוררת בנקבים בלתי מוסברים. כשהאבן הוזזה ממקומה התגלה גרם מדרגות שהוביל את מעמקי הפירמידה ונחסם על ידי אנשי המאיה.

 

פירמידת הכתובות שעשתה היסטוריה    צילום: רונית סבירסקי

 

ארבע עונות הוקדשו לחפירה מתחת לרצפת המקדש שהגיעה עד לעומק של 25 מטרים. עד שבקיץ 1952 פנס הכיס של אלברטו רוז האיר דרך חור קטן חלל שנראה כמו ארמון קריסטל מהאגדות. נטיפים שקופים נתלו מן התקרה והזדקרו מהרצפה בצורת נרות קרח ענקיים. במרכז ניצב סרקופג שמכסהו מעוטר בדמות מלך מקופל בתנוחה עוברית כלפי השמיים כשהוא יושב על עמוד מעוטר בצורת צלב. כשהמכסה הורם התגלה השלד שפניו כוסו במסכת פסיפס יפהפייה ושרשראות עשויות מאבן ירקן (ג'ייד) השמורים כיום במוזיאוני מקסיקו. החוקרים זיהו את הדמות עם המלך החשוב ביותר של תקופת המאיה פאקל (Pacal) ששלט במאה ה-7 בין השנים 683-603 לספירה. הוא הוכתר בשנת 615 כשהיה בן 12 ובתקופתו הגיעה תרבות המאיה לשיא שגשוגה. הסופר אריך פון דניקן התייחס בספרו "מרכבות האלים" לדמותו של פאקל כאסטרונאוט וקבע שהוא רכוב על חללית ועל צווארו תלוי משדר.

 

מזבח העבדים    צילום: רונית סבירסקי

 

הפארק הירוק משלב טבע עם תרבות והסיור בין המונומנטים העתיקים לבין הסביבה מעצים את החוויה. טיול בין המבנים השונים חושף דקורציה של סטוקו, שרידים של הציפוי האדום המקורי שדהה, עמוד תמך שנושא צורת גולגולת, ארנבון שסימל פוריות עבור המאיה. אל הקברים והארמונות מוביל גרם מדרגות שחלקן גבוהות מאוד לטיפוס. הגגות אינן בצורת הקשת הקלאסית אלא נבנו כקמרון מדומה בצורת משולש שהולך ונעשה צר עד שנפגש בקצה העליון בזווית של 45 מעלות. חלונות בצורת T  מסמלים את אל הרוח, מזבח ששימש להקרבת קורבנות אדם מעוטר בדמויות של שבויים שאותם נהגו להקריב. רחבה גדולה כוללת את מקדש השמש שמוקדש ליגואר, מבנה שני לאל הגשם צ'אק והשלישי לאל התירס. האחרון נהרס לאורך השנים ושוחזר בחלקו. 

 

הרבה מאוד מיסטיקה טמונה בתרבותיות מרכז אמריקה ואין זה פלא שהיא מציפה השערות ומידע חדש ככל שהמחקר מעמיק יותר והטכנולוגיה מאפשרת לקבל נתונים מדויקים. זו אחת הסיבות שרק חלק מהמבנים פתוחים לקהל והממצאים שנחשפו בפירמידות הועברו למוזאונים ולמעבדות מיוחדות למחקר עתידי.