צלם: רונית סבירסקי
שלושה מסלולי אופניים חדשים בתל אביב
צלם: רונית סבירסקי
מסלולי אופניים חדשים בתל אביב
צלם: רונית סבירסקי
רוכבים בתל אביב

לכבוד שנת המאה:

תל אביב-יפו חונכת שלושה שבילים בצבעי העיר

  

                           השביל הלבן. השביל הכחול. השביל הירוק.

  

סופשבוע של שבילים בתל אביב-יפו - 30-31 אוקטובר 2009

 

 

העיר תל אביב-יפו תחנוך ביום שישי שלושה שבילים המספרים את סיפורה של העיר דרך שלושת הצבעים המאפיינים אותה: הלבן - העיר הלבנה ותל אביב ההיסטורית, הכחול - דרך הים, הירוק - הפארקים והטבע העירוני. השבילים עוברים דרך תחנות מרכזיות המספרות את סיפורה של העיר, אתריה ומבניה הבולטים.

 

השביל הלבן מתחיל בגבול יפו ההיסטורית, נווה צדק ואחוזת בית ועובר בליבה של תל אביב-יפו על ציר הזמן של ההתפתחות העירונית. השביל עובר בלב העיר הלבנה באזור שהוכר על ידי אונסקו כאתר מורשת תרבות עולמית, וחושף פרקים חשובים בהיסטוריה העירונית, התפתחותה של העיר והאדריכלות שלה.

 

השביל הכחול  מייצג את קו החוף הקסום של תל אביב-יפו ואת אופייה הים תיכוני של העיר. השביל עובר לאורך החוף התל אביבי ממדרון יפו ונמל יפו שבדרום ועד לנמל תל אביב שבצפון ומציג אתרים, אירועים היסטוריים ואת המורשת החברתית, תרבותית וים תיכונית של תושבי העיר.

 

השביל הירוק הוא שביל טבע עירוני העובר בגני יהושע לאורך נחל הירקון. השביל משקף פנים ממורשתה הירוקה של תל אביב-יפו שהפכה מעיר גנים שקמה בחולות לכרך סואן  המטפח גנים, שדרות, פארקים וריאות ירוקות.

 

מפות השבילים בעברית ובאנגלית ניתנות להורדה בחינם באתר האינטרנט של שנת המאה tlv100.co.il  והן מופצות בכל מוקדי התיירות בעיר: עמדת המידע של עמותת התיירות, בתי מלון, ובתי עסק לתיירים.

 

השבילים מסומנים באריחים סולאריים מיוחדים הקבועים על המדרכה לאורך תוואי השביל בתחנות השונות. אינפורמציה על כל תחנה לאורך השביל ניתן לקבל בסלולר  במספר 054-40044141 תוך הקשה על שם השביל ומספר התחנה. על פי מספר התחנה ושם השביל.

 

שלושת השבילים ייחנכו בסוף שבוע של סיורים ב-30 וב-31 באוקטובר:

  מדריכים של עמותת התיירות יקיימו סיורים מיוחדים בשלושת השבילים. לפרטים ולהרשמה: 03-5166188.

 שלושת השבילים יקושטו עם דגלים ובאנרים גדולים המציינים נקודות עניין לאורכם.

  רכבי סגוויי יעברו בשלושת השבילים ויחלקו מפות של השבילים.

  בלב כל שביל תוקם עמדה מיוחדת בה יחלקו מפות השבילים וכן תתקיים פעילות חוייתית לכל המשפחה.

           - בשביל הלבן - ליד הקיוסק ההיסטורי בשדרות רוטשילד פינת הרצל

           - בשביל הכחול - ליד מגדל השעון ביפו

           - בשביל הירוק - סמוך לאגם בגני יהושע

בתי עסק נבחרים הממוקמים לאורך השבילים יציעו מבצעים מיוחדים למטיילים. מצ"ב פירוט.

בתי העסק הבאים יציעו הנחות מיוחדות למטיילים בסוף השבוע של חנוכת השבילים, 30 - 31 באוקטובר:

השביל הלבן

1. הקיוסק הראשון של ת"א - גזוז בשקל - שד' רוטשילד פינת רחוב הרצל.

2.ALLORA - ארוחת בוקר זוגית במחיר של ארוחת יחיד = 44 ₪ לזוג. המבצע ביום שישי בין השעות 10:00- 17:00. שד' רוטשילד 60

3. קפה לנדוור --  קפה ומאפה ב-10 שקלים. שד' רוטשילד 45.

4. סטימצקי - הנחה של 25% על כל ספרי ת"א כולל מוסיקה. רחוב אלנבי 107.

5. מקס ברנר -  הנחה של  10%. בנוסף, מזרק שוקולד בשלושה טעמים ב-10 ש"ח במקום 15. שד' רוטשילד 45.

6. מאמא יוקרו -   בלון ממותג על מקל בשקל , מגוון דמויות באקוגן ב24.90 במקום 49.90. שד' רוטשילד 60.

6.מקדונלדס - מבצע מיוחד גרניטה 1+1 ב9.90 ש"ח. גלידה בגביע חינם בקניית ארוחת ילדים.

 

 

השביל הכחול

•1. סיילור - שייט לאורך חומת יפו למשך 30 דק' כולל שתייה קלה = 50 ₪ לאדם בהרשמה מוקדמת - 077-2120366  www.sailor.co.il (היציאה מנמל יפו).

•2. גלרייה דביר - תערוכת " יום תופרת" - הכניסה חינם לקהל הרחב 10:00-14:00  (נמל יפו).

•3. מרכז "נא לגעת" - קפה ומאפה טייק אווי ב-12 ₪ ביום שישי בין 12:00 - 16:00 (נמל יפו)

•4. בננה ביץ' -  בירה גולסטאר וצ'יפס בחצי מחיר (טיילת תל-אביב).

 

השביל ירוק :

1. שייט באגם - הנחה של 20 ₪ לסירות משוטים, פדלים ומנוע.

2. איזי דרייב -  קולנועיות חשמליות - 15% הנחה על רכבי גולף חשמליים או אופניים.

3. קיר טיפוס בספורטק  -   2 טיפוסים במחיר של אחד למטפס.

   טרמפולינות בספורטק - טרמפולינה + בנג'י ב 30 ש"ח. 

4. צפארי - כרטיס כניסה שני ב-50% הנחה.

•5.  החווה - סיורים והדרכות במתחם "גינה לתושב" בכל שעה עגולה בין 10:00 - 13:00. בשבת  כרטיס שני בחצי מחיר בין 09:30 - 15:30. טלפון לפרטים: 03-613828. 

 

 

השביל הלבן

 

כאמור, השביל הלבן מתחיל בגבול יפו ההיסטורית, נווה צדק ואחוזת בית ועובר בליבה של תל אביב יפו. על ציר הזמן של ההתפתחות העירונית. הזביל עובר בלב העיר הלבנה באזור שהוכר על ידי אונסקו כאתר מורשת תאבות עולמית, הזביל חושף פרקים חשובים בהיסטוריה העירונית, התפתחותה של העיר והאדריכלות שלה.

 

1. המזרקה של נחום גוטמן
)שדרות רוטשילד1 )
אנו ניצבים בגבול שבין נווה צדק, השכונה הראשונה שהקימו יהודים ביפו בשנת 1887, ובין שכונת אחוזת בית, היא תל-אביב. מייסדיה ביקשו להקים שכונה חדשה, מודרנית, ובה מיטב השכלולים של העולם המערבי, כמו חשמל, מים זורמים וביוב. בציורי הפסיפס שעל המזרקה, תיאר נחום גוטמן את תולדות יפו ותל-אביב עד שנות ה-70 של המאה העשרים. שכונות נווה צדק ותל-אביב אוחדו בשנת 1923.

2.  הקיוסק הראשון
(שדרות רוטשילד פינת הרצל)
הרחוב הראשי בשכונת אחוזת בית נקרא על שמו של בנימין זאב הרצל, ובקצהו הצפוני, על גבעה נישאה, הוקמה הגימנסיה העברית הרצליה. השדרה שלפנינו, שכונתה במקור "הבולבאר", נקראה ב-1910 על שם הברון אדמונד דה-רוטשילד. בין מייסדי תל-אביב היו שביקשו לאפשר הקמה של בתי עסק בשכונה והיו שהתנגדו לכך, לבסוף הותר להקים קיוסק לרווחת התושבים. אנו עומדים ליד בן דמותו של הקיוסק המקורי.


3. בית עקיבא אריה וייס
(הרצל 2 פינת אחד העם)
עקיבא אריה וייס, ממייסדי תל-אביב ויושב הראש הראשון של ועד אחוזת בית, בנה במקום הזה את ביתו. וייס תכנן את הבית, שהיה בן קומה אחת, בעצמו. בשנת 1927 הוא הוסיף לבית קומה שנייה, ואף שינה את החזית המקורית, וייעד את קומת המסד למסחר. בני המשפחה גרו במקום עד 1963. הבניין שופץ וקומת הקרקע שוחזרה לצורתה המקורית משנת 1910.

4. בית דיזנגוף / אנדרטת המייסדים
(שדרות רוטשילד 16)
האנדרטה להנצחת מייסדי תל-אביב נחנכה ב-23 במארס 1951. האנדרטה הוקמה במקום שבו היו הבאר הראשונה של אחוזת בית ובית הוועד הראשון. בצדה המערבי מונצחים שמות של 66 משפחות מייסדי אחוזת בית. בצדה המזרחי תיאר האמן אהרון פריבר שלבים בהתפתחות של תל-אביב. ליד האנדרטה ניצב פסלו של מאיר דיזנגוף בעיצוב דוד זונדלוביץ'. מדרום לאנדרטה, ברוטשילד 16, עומד ביתו של מאיר דיזנגוף ראש העירייה הראשון. בבית זה, ב-14 במאי 1948, ה' באייר התש"ח, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.

 

5. בית גולומב
(שדרות רוטשילד 23)
בתקופת המנדט הייתה תל-אביב המרכז הארצי של ארגון ההגנה. כמו כן פעלו בעיר גם מפקדות המחתרות אצ"ל ולח"י. בבית הזה נמצא מוזיאון ארגון ההגנה והארכיון המרכזי שלו, והוא נקרא על שם אליהו גולומב, שהיה מראשי הארגון עד מותו, בשנת 1945. בשנות החמישים, בהתערבות ותיקי ארגון ההגנה, נרכש הבית, שעמד לפני הריסה, ושופץ.


6. בית לדרברג
(שדרות רוטשילד 29 פינת אלנבי)
הבתים שסביבנו נבנו ברובם בשנות העשרים בסגנון המכונה אקלקטי, ובו אדריכלי התקופה שילבו בין סגנונות אדריכליים של תקופתם לבין אלמנטים המאפיינים בנייה מזרחית. מצפון לשדרה, על חזית בית לדרברג, משובצים אריחי קרמיקה צבעוניים של בצלאל, שעיצב אברהם אייזנברג, המציגים נופים מארץ-ישראל וסיפורים מן התנ"ך. מדרום לשדרה נראה מבנה הדור ובו כיפת גג בחזיתו. בבית הזה היה פנסיון גנוסר - בן נחום.

7. בית לוין
(שדרות רוטשילד 46 פינת שד"ל)
ביתה של משפחת לוין נבנה בשנת 1924, בתכנון יהודה מגידוביץ. זו הייתה וילה עירונית מפוארת, שכונתה "הטירה", מ"בתי החלומות" של תל-אביב, ויש בה צריח שגגו נפתח מכנית. עם קום המדינה שכנה במקום שגרירות ברית המועצות. בפברואר 1953 הושלכה פצצה אל הבית במחאה על רדיפת יהודי ברית המועצות. בשנות התשעים שוחזר המבנה ושופץ והושבה לו תפארתו המקורית.

8. כיכר המלך אלברט
(צומת נחמני, מונטפיורי, מלצ'ט ובצלאל יפה)
כיכר עירונית קטנה, אי של שלווה במרחב אורבני צפוף, המכונה "לב תל-אביב". משנת 1935 היא נקראת על שם מלך בלגיה, אלברט הראשון. מסביב לכיכר כמה שכיות חמדה ארכיטקטוניות, לדוגמה: ממערב, בפינת נחמני-מונטפיורי בולט בית הפגודה, שתכנן אלכסנדר לוי, והמכונה כך בשל צורתו המיוחדת; מצפון, בקרן מלצ'ט, בית שפרן, הבנוי בסגנון אקלקטי. מדרום לכיכר- שריד של בניין בסגנון הבין-לאומי, שחזיתו שרדה ושומרה.


9. בית אנגל
(שדרות רוטשילד 84 פינת מזא"ה)
בניין מגורים מן הידועים ביותר בסביבה, המכונה "העיר הלבנה", שנהפך לסמל מאפיין של הסגנון הבין-לאומי בתל-אביב. בנה אותו בשנת 1933 האדריכל זאב רכטר, והוא היה הבית הראשון שנבנה על עמודים בעיר. המרפסות המוארכות וחלונות הסרט יצרו משחקי אור וצל על רקע הטיח הלבן. במלחמת העולם השנייה נסגרה המבואה, היא מוגנה בלבנים ושימשה מקלט.

10. בית ברלין
(שדרות רוטשילד 83 פינת בלפור)
ביתו הפרטי של האדריכל יוסף ברלין. נבנה בשנת 1929 בסגנון ארט-דקו, והוא משמש דוגמה לסגנונו הייחודי של האדריכל, שבאמצעות שימוש בלבני סיליקט ובלי שימוש בטיח יצר אלמנטים של קישוט, כמשולשים וגמלונים. עוד בניין של ברלין הראוי לביקור הוא בית התאומים, בקרן מזא"ה-שטראוס, אשר נבנה בשנת 1925, בשיתוף פעולה עם האדריכל ריכרד פסובסקי.


11. בית מילנר
(שדרות רוטשילד 100 פינת אנגל)
בית יעקב מילנר נבנה בשנת 1933 בסגנון הבין-לאומי. קווי המתאר של הבית נקיים כמעט לחלוטין מקישוטים מבניים המאפיינים רבים מן הבתים בשלב המוקדם של הסגנון הזה. קומת הכניסה חופתה באבן פקיעין אדומה. לפני מלחמת העולם השנייה חזר מילנר לפולין, ניצל מאימת המלחמה ושב לארץ אחריה. הוא התגורר בבית הזה עד יום מותו, בשנת 1977.


12. בית רובינסקי
(שינקין 65 פינת הגלבוע 1)
בית רובינסקי נבנה בשנת 1937 והוא נחשב לאחד הדגמים המרשימים ביותר של הסגנון הבין-לאומי בתל-אביב. מתכנן הבניין הוא ככל הנראה לוצ'יאון קורנגולד. קווי המתאר האופקיים של המבנה, התעגלות האגף הצפוני והחלונות העגולים, מעניקים למבנה דימוי של אניה בעלת כמה סיפונים. ברחוב הגלבוע עוד כמה מבנים מרשימים, לדוגמה בית מספר 3, בית משפחת אברבנל, שכונה "בית הטירה".


13. מרכז התרבות
(מתחם הבימה והיכל התרבות)
בתוכנית גדס, משנת 1929, יועד המקום לשמש מרכז תרבות ושלטון של העיר. בשנת 1935 הונחה אבן הפינה לאולם המופעים, בית הבימה, שנבנה בשנות הארבעים, לפי תכנונו של אוסקר קאופמן. היכל התרבות על שם פרדריק מאן, נחנך בשנת 1957, וביתן המוזיאון לאמנות על שם הלנה רובינשטיין, סניף של מוזיאון תל-אביב לאמנות, נחנך בשנת 1959. את שני אלה תכננו דב כרמי וזאב ויעקב רכטר. במרכז המתחם - כיכר עירונית חדשה, כיכר התזמורת (הפילהרמונית), שעיצב האמן והפסל דני קרוון.


14. כיכר מיכאלס
(צומת שדרות בן ציון-קינג ג'ורג')
הכיכר נקראת על שם שלמה מיכאלס, שחקן תיאטרון יידיש דגול, שעמד בראש הוועד האנטי-פשיסטי בברית המועצות במלחמת העולם השנייה, וחוסל בפקודת סטאלין בשנת 1948. בצד המזרחי של הכיכר נמצאת מצבת זיכרון צנועה לחללי שתי הפצצות מן האוויר על תל-אביב במלחמת העולם השנייה. ב-9 בספטמבר 1940

פגעו מטוסים איטלקיים ברחובות הסמוכים לכיכר, ובכפר סומייל שבפאתי העיר. בפעם השנייה, ב-12 ביוני 1941, הפציצו את תל-אביב מטוסים גרמניים.


15. כיכר דיזנגוף
(מול מלון סינמה)
כיכר צינה דיזנגוף, לזכרה של אשת ראש העירייה הראשון, נחנכה ב-26 בינואר, 1938. הכיכר - ובמרכזה ברכה ומזרקה - והבניינים שסביבה נבנו על פי עקרונות שהתוותה האדריכלית ג'ניה אוורבוך. רחוב דיזנגוף משך בליינים מכל רחבי הארץ ואף נגזר ממנו הפועל: "להזדנגף", שמשמעותו - לבלות ברחוב דיזנגוף. מלון סינמה היה במקור בית קולנוע אסתר. בשנות השבעים הוגבהה הכיכר ובמרכזה ניצב פסל קינטי של האמן יעקב אגם.


16. פנתאון העיר
(בית הקברות הישן בתל-אביב שברחוב טרומפלדור)
בית הקברות של יהודי יפו ותל-אביב נוסד בשנת תרס"ג (1902). במשך השנים נקברו במקום מייסדי תל אביב וראשיה, סופרים ואנשי תרבות רבים ודמויות מפורסמות בתולדות העיר והיישוב. במקום יש גם שני קברי אחים של חללי יפו ותל-אביב במאורעות תרפ"א (1921) ותרפ"ט (1929). המצבות במקום מעניינות ביותר ומקצתן עמוסות סמלים ממקורות הקבלה והמיסטיקה.


17. בית העיר / מתחם ביאליק
(ביאליק 27)
הרחוב והכיכר נקראים על שם המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שביתו נמצא בסמוך, בצד מזרח (ביאליק 22). את הבניין תכנן יוסף מינור ואת פנים הבית מעטרים אריחי קרמיקה שעיצב זאב רבן, המציגים סיפורים מן התנ"ך. בית העיר, שנמצא בצד הצפוני של הכיכר (ביאליק 27), שימש משכן לעירייה בשנים 1925-1968. ברחוב הזה נמצא את המוזיאון של הצייר ראובן רובין (ביאליק 14) ואת מרכז המוסיקה על שם פליציה בלומנטל (ביאליק 26).


18. גן מאיר
(בכניסה המערבית, רחוב טשרניחובסקי)
בשנת 1931 זכתה תוכניתו של אהרון הלוי בתחרות לתכנון פארק עירוני על שם מאיר דיזנגוף. ההקמה התעכבה שנים מספר, והוא נחנך במארס 1942. הגן, שהיה הגן הגדול והמרכזי בעיר, הקיף 29 דונם וניטעו בו אלפי עצים ושיחים, ובהם עצים המזוהים עם ארץ-ישראל. בימינו גן מאיר הוא פארק שכונתי ובצדו הדרומי שוכן בית תרבות המשמש את הקהילה הגאה בעיר.


19. כיכר מגן דוד
(צומת נחלת בנימין ורחוב הכרמל)
כיכר מגן דוד נמצאת במפגש הרחובות אלנבי, קינג ג'ורג', שינקין, הכרמל (שבו נמצא שוק הכרמל) ונחלת בנימין. בשנות השלושים והארבעים הייתה במקום כיכר הכוונה לתנועה, וממנה יצאו ששה רחובות, כמספר קודקודיו של מגן דוד (רחוב אלנבי נחשב לשניים). בכ"ט בנובמבר 1947, עם ההכרזה על חלוקת ארץ-ישראל וההחלטה על הקמת מדינה יהודית, שימשה הכיכר, למרות קירבתה לגבול יפו, מוקד לחגיגות המוניות.


20.  בית התמר
(נחלת בנימין 8)
את "בית התמר" ("בית הדקל") בנה בשנת 1922 יהושע צבי טבצ'ניק. הוא ביקש לגבש סגנון ארץ-ישראלי, בעל מוטיבים יהודיים מודגשים, ובלשונו: "להחיות את הסגנון העברי בבניין העברי", בשילוב סגנון הארט-נבו. בחזיתו של המבנה שלפנינו בולט סגנון קישוטי שאפיין את האדריכל, עץ הדקל (או התמר). הסגנון העברי שלו בא לידי ביטוי גם בשילוב של מגני דוד ומעקות מסורגים בצורת מנורה.


21. כיכר רמב"ם
סביב הכיכר יש מספר שכיות חמדה אדריכליות והיסטוריות. לדוגמא, בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא 'בית הכדים', שתכנן ובנה ב- 1927 זאב רכטר. מערבית לו, ברחוב רמב"ם 12 - 16, 'בית העמודים', בית מגורים שתכנן ובנה, בשנת 1927, יהודה מגידוביץ. מדרום לכיכר (נחלת בנימין 18) ניצב מבנה בן שתי קומות (מלון ספקטור), שבו שכן בשנים 1921 - 1926 בית החולים 'הדסה'.

  

22. שכונת אפ"ק
(סמטת שפ"ר)
סביב הכיכר הייתה אחת משכונות היוקרה הראשונות של תל-אביב, שכונת פקידי אפ"ק, הבנק של ההסתדרות הציונית. את המתחם תכנן יוסף טישלר והיו בו 14 יחידות דיור במבנים בני קומה אחת. הבתים הקיפו כיכר ציבורית פנימית, והמראה המשונן והאחיד של כרכובי הגגות יצר תחושה של חומה בצורה, אך גם של אינטימיות.


23. מלון נורדאו
(נחלת בנימין 27 פינת גרוזנברג)
את המלון הזה, שהיה אחד הגדולים והחשובים בתל-אביב בשנות העשרים תכנן ובנה יהודה מגידוביץ ב-1925. בשנות השלושים, עם מעבר מרכז הבילוי והתיירות של תל-אביב לסביבות הטיילת ורחוב הירקון ירד המלון מגדולתו. המבנה נבנה בסגנון אקלקטי ובו כיפת גג של רעפים כסופים השולטת על חזיתו.

 


24. בית הכנסת הגדול
(אלנבי 110)
אבן הפינה לבניין בית הכנסת הגדול הונחה ברוב עם ב-ט' במרחשוון, תרפ"ב (10 בנובמבר, 1921). את המבנה תכנן יהודה מגידוביץ, והבנייה נתמשכה עד 1928. את חלונות הויטרז' עיצב זאב רבן, ואת המנורה, שבה גולפו 12 השבטים, עיצב זלמן אכסלרוד. בית הכנסת שימש שנים רבות מרכז לפעילות ציבורית בתל-אביב, מתוך כך שרו בו מטובי החזנים בעולם.

25. מלון פלטין
(נחלת בנימין פינת אחד העם)
מלון פלטין היה מלון היוקרה של תל-אביב בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. תכנן אותו אלכסנדר ברוואלד, שבנה גם את בניין הטכניון בחיפה. המבנה נחנך בשנת 1926, והוא הפך למקום המפגש והבילוי של החברה הגבוהה בעיר. במלחמת העולם השנייה הוא שימש מועדון לחיילים בריטים ואמריקנים. המבנה שופץ בשנות ה-90 והוחזרה לו תפארתו החיצונית.


26. גימנסיה הרצליה ומגדל מאיר שלום
(אחד העם 9)
האדריכל יוסף ברסקי תכנן, על גבעת החול שבקצה רחוב הרצל, מבנה בהשראת דגם בית המקדש. ב-1910 העתיקה הגימנסיה העברית הרצליה את מושבה למשכנה החדש. ב-1960 עברה הגימנסיה לרחוב ז'בוטינסקי והבניין הישן נהרס. בשנת 1962 נחנך במקומו מגדל מאיר שלום. תכננו אותו יצחק פרלשטיין וגדעון זיו. בקומת המבואה המערבית נמצאים שני קירות פסיפס, האחד של נחום גוטמן והשני של דוד שריר, המציגים את ההיסטוריה של יפו ותל-אביב. כמו כן מוצגות במקום תערוכות ובהן פרקים בהיסטוריה העירונית.

 

 

השביל הירוק

השביל הירוק הוא שביל טבע עירוני , עובר בגני יהושע לאורך נחל הירקון. השביל משקף פנים ממורשתה הירוקה של תל אביב יפו שהפכה מעיר גנים שקמה בחולות לכרך סואן  המטפח גנים, פארקים וריאות ירוקות.

 

1. הירקון
נַחל הירקון הוא הגדול שבנַחלי שפֵלת החוף, ואורכו, ממְקורותיו ליד ראש העין ועד מוצאו לים התיכון, כ- 27 ק"מ. בחלקו התחתון, הסמוך לים, שימש הירקון, עוד בימי קדם, לתַעֲבוּרה ימית, ולאורכו הוקמו כמה נקודות התיישבות (תל כּוּדָאדִי בשפך הנהר סמוך למגדלור; תל קָאסִילָה, בתחום מוּזאון ארץ ישראל; ותל גָ'רישָׁה, הנקרא גם הר נָפּולֶאוֹן). בגלל השיפוע המתון של הנחל והסחף מן הנילוס הצטבר בַמקום חול רב, ושפך הירקון נֶהְפּך למעברה טבעית מצפון לדרום. מחזה נִפְרָץ בתקופת המנדט היו שַיְירות הגמלים שחצו את הנחל והובילו זיפזיף מן החוֹפים שמצפון לירקון לַאתָרי הבנייה של תל-אביב. בַּמקום הזה, המכונה גם "חצי האי הירקוני", הוקמו בִּשנות השלושים מתחם יְריד המזרח ואצטדיון המכבייה. שפך הירקון שימש את דייגי יפו למעגן זמני בעת סַערות החורף והנחל היה מוקד לבילוי ולחופשה לתושָבי תל-אביב ויפו. 

2. גשר בּן אליעזר
בַּמקום הזה נורתה אבן הפינה ל'גשר ווֹקוֹפּ' ב-23 בפברואר 1938. בִּמְסיבה שערכה עיריית תל-אביב לארתוּר ווֹקוֹפּ, הנְציב העליון הבריטי בארץ ישראל, אמר ראש העירייה, ישראל רוֹקח: "תמיד נזכור בְּכָבוד את שִׁמך [...] הגשר על הירקון, אשר יגשר את תל-אביב הגדולה משני עברי הנהר, שאת אבן פינתו ירית היום, ייקרא לעולם בַּשם 'גשר ווֹקוֹפּ'". בגלל התמשכות המרד הערְבי, פְּרוץ מלחמת העולם השנייה ומחסור בִּמְזומנים לא נבנה הגשר, ולאחר מלחמת העצמאות נבנו גשרים אחרים על הירקון. כשלְבַסוף, בשנת 1977, נבנָה הגשר, העירייה לא עמדה בְהַבטחתה והוא נקרא על שם אריה בן-אליעזר, ח"כ מתנועת החֵירות וגָחָ"ל. עם השנים השתרשה טעות, והציבור בתל-אביב כינה את גשר השירות שהוקם בעבור תחנת הכוח רִדִינג בשפך הירקון "גשר ווֹקוֹפ".

 3. גן חלְלי הטרור
בגן חַלְלי הטרור מונצחים החללים האזרחים מבני תל-אביב ויפו שנהרגו בִּפעולות איבה וטרור מתחילת ההתיישבות היהודית החדשה בארץ-ישראל בשִלהי המאה ה- 19 ועד ימינו, וכן אזרחים שנהרגו בִּתְחומי העיר. הגן מעוצב בדוגמת אליפסה התוחמת את מרחב ההנצחה מחיי היום-יום בלוחות אבן אפורה וַעליהם חקוקים השמות של הנרצחים וההרוגים. במרכז הגן יש מקום להתייחדות אישית. בסמוך, עמדת מַחְשב  שבה אפשר להתעדכן בַּפרטים האישיים של הנספּים. את הגן תכנן האדריכל גדעון שריג.

4. גן הבנים
בגן הבנים מונצחים אלפי נופלים מבני תל-אביב-יפו שנהרגו במלחמות ישראל. בגן הזה יש  אַחַת עשרה נקודות הנצחה המשמשות ציוני דרך במאבק המתמשך של תקומת עם ישראל בארצו, מתקופת המאורָעות וּמלחמות העולם ועד ימינו. כל נקודה מאופיינת בְּחוּרשה מֵעֲצי ארץ ישראל, וּבְלבה עמודי אבן גרניט שחורה, שראשם גדוע, וַעליהם חקוקים שְמות הנופלים. במרכז הגן, יד ההנצחה לְחַלְלי העיר במלחמת העצמאות, המשמש הוכחה על תרומת העיר לִתְקומת המדינה. בְּפַאתי הגן עמדת מַחשב, בה אפשר להתעדכן בַּפרטים האישיים של הנופלים. את הגן תכנן  האדריכל גדעון שריג.

5. הספורטק
לאורך פארק גני יהושע פזורים מרכְּזי ספורט וגני שעשועים לְרַווחת הציבור, ומסלולי הליכה ורכיבה רבים. בַּספורטק יש מגרְשי כדורגל, כדורסל, כדוריד, טניס; מגרְשי החלקה על גלגיליות וסקייטבורד; מתקן  בַּנְגִ'י, קַפֶּצֶת (טרמפולינה) וקיר טיפוס אולימפי. בסופי שבוע ובחופשות המקום תוסס, והפארק כולו מלא בִּפְעילות של ספורטאים חובבים, יחידים וּקבוצות. בַּפארק גם יש מקומות אחרים לִמְנוחה וּלהירגעות כמו שיט בסירות בַּנחל וַּבאגם. גם מקומם של חובבי מוזיקה ותאטרון לא נפקד בפארק בזכות המוֹפעים ההמוניים בגבעת המופעים וּההצגות המוֹעלות באמפיתאטרון וואֹהל.  

6. גן הוואי
בַּמקום הזה, על גְּדת הירקון מתחת לגשר, על אם הדרך לִכְפר שייח' מוּאָנֶס, כיום חלק משכונת רמת אביב, פעל בשנת 1947 בית קפה ומועדון לילה ושמו גן הווא', שהיה פוֹפוּלארי בקרב תושָבי תל-אביב והסביבה. בָּעֲשרה באוגוסט 1947 פרצה אל בית הקפה כנופְיה חמושה. בחילופי האש שהיו בין שומר המקום לבין השודדים נהרגו: מאיר תְּאוֹמִי, חיים הָנְס בוֹקסְדוֹרףְ, אברהם וִינוֹבֶר, רִנָה סוֹל עֲמִיאֶל וסָאמִיר אֶל-בָּיידָאסְ. כמה מֵחברי הכנופיה נתפסו והוֹעמדו לדין. הציבור היהודי ראה בְּמעשה הרצח התקפה מכוונת נגד יהודים, אף-על-פי שחקירת המשטרה העלתה, שהרקע לַשוד היה סכסוך בין משפחות ערְביות רבות השפעה: אבו-קִישְקְ ואל-בָּיידָאסְ. בשנות החמישים נבנָה במקום גשר הקשתות מפלדה. על שם הגשר הזה נקראה שלישיית זמר פוֹפוּלארית: שלישית גשר הירקון.

7. יער ראש ציפור
במקום הזה נשפך נחל אילון, הוא וָאדי מוּסְרָרָה, לירקון. השם, יער ראש ציפור, ניתן למקום בשל המראה המתקבל במבט מן האויר על חוּרשת העצים ועל הנחלים, ירקון וְאַיָלוֹן, התוחמים אותה. בחורשה יש עצי אִיקָליפְּטוּס, עצי סִיסָם הוֹדי וְאלון התבור. במקום מתקְני נופש רבים וגן הרפתקאות לִילָדים. מנקודת התצפית שבְּלב החורשה נשקף נוף מרהיב של תל-אביב-יפו. את שמו העברי קיבל הנחל מעמק אַיָלוֹן שבו הוא עובר, ואורכו הכולל כַּ-50 ק"מ. בֶּעָבָר הרחוק נשפך הנחל ישירות לים בסמוך ליפו, וכשנסתם המוצא הישיר לים, פנה צפונה, אל עֵבֶר הירקון. בעונות גשומות בִּמְיוחד הנחל מנקז שיטפונות עזים שהֵציפו בֶּעבר את השכונות המזרחיות של תל-אביב. אפיקו התחתון משמש כיום נְתיב תחבורה ראשי עוקף תל-אביב.

8. הַחווה
החווה הוקמה בשטח פרדס גולדברג, על שם בְּעליו, יצחק-לֵייבּ גוֹלדְבֶּרג. מאיר דיזֶנגוף, ראש עיריית תל-אביב הראשון, הכתיר אותו בַּתואר: "הברון הבלתי ידוע", בזכות מפעליו הרבים והשקעותיו לקידום היישוב היהודי בארץ ישראל. במותו הוריש יצחק לייב גולדברג מחצית מֵרכושו לקרן הקיימת לישראל, ובכלל זה את שטח הפרדס. לימים הֵקימה עיריית תל-אביב-יפו במקום הזה את בית הספר החקלאי "תלמי אביב", כדי לאפשר לתלמידי העיר להתנסות בשיעורי חקלאות. לחווה כמה תפקידים ובהם - להקנות לתושבי תל-אביב-יפו את חשיבות שימור הטבע ובתוך כך לסייע לִיצירת סביבה עירונית ירוקה יותר, וּלאפשר לתושָבי העיר לטפח גנים פרטיים. בְמתחם הַחווה אפשר לבקר בבית הבאר הָעתיק שהשקה את הפרדס, בחממת פרפרים, במשק בעלי החיים ובתחנה לחקר הציפורים.

9. הר נפולֵאון
תל גָ'רישָׁה ידוע בַּכּינוי העממי - הר נָפּולֶאוֹן. שמן של הֶערים שנבנו בימי קדם בתל ג'רישה אינו ידוע, ואת שמו קיבל מכפר דייגים ערְבי, אֶל- גָ'רישָׁה, ששכן בסמוך (שבע טחנות) עד פברואר 1948. השם הר נָפּולֶאוֹן דבק בַּמקום בעקבות האגדה המספרת, כי בעת כיבוש יפו, בְמַרס 1799, הפציץ הצבא הצָרפתי את העיר מן הגבעה הזאת. הגבעה שימשה מִפְקדה וּנקודת היערכות של כוחות בריטיים בעת חצִיית הירקון במלחמת העולם הראשונה, בדצמבר 1917. בַּחפירות ארכֵאולוגיות התגלו במקום שרידי יישובים כנעניים מתקופות שונות, יישובים פלִשְתִּיים וגם יישוב קטן מן התקופה הישרְאלית. המקום ניטש מאות שנים ורק בַּמאה ה-9 לספירה נוסד במקום יישוב קטן שנעזב לאחר זמן קצר ומאז לא נוֹשָב.

10. שבע טְחנות
מְקור השם 'שבע טְחנות' בשבע מערְכות טחינה שפעלו בְּכוח המים בַּמבנה המערבי שבמכלול הטְחנות. בָּאתר כולו פעלו אַחד עשר רֵחַים. ליד הסכר היה כפר דייגים קטן, אֶל- גָ'רישָׁה (גַ'רַשַׁ בערְבית הוא גריסה), שנעזב בפברואר 1948. לפי המסורת פעלו במקום טחנות כבר בתקופה הרומית. הטְחנות פעלו עד מאורְעות 1936 ומאז נזנחו ופסקו לפעול. שבע טְחנות הוא אתר אֶחד מֵחמישה אתָרי טְחנות לאורך הירקון. הסכר הוקם כדי להרים את מפלס מי הירקון ולאפשר זרימה חזקה לַהנעת הרֵחַים. בסמוך לאתר, ברֵכות הצפה ובהן מגדלים צמחייה האופיינית לביצות ולמקווי מים, שהייתה נפוצה בחלקה גם לאורך הירקון. בתקופת המנדט שבע טְחנות היה יעד פופולארי לנופשים, מטיילים ובליינים עַרְבִים, יהודים ובריטים. בַּכּפר, ליד התחנה, היה בית קפה ובו היה אפשר לֵיהָנות  מִמַנְעַמֵּי המזרח.

11. הגנים היִיחוּדִים
לפנינו שלושה גנים יִיחוּדִים המאפשרים היכּרות עם נופי ארץ ישראל וצמחייתה וגם עם נופים מֵרחבי העולם. הגן המרכזי הוא גן הסלעים, ששטחו 40 דונם, ובו מוצבים סוגי סלעים וַאבנים המאפיינים את הנוף הארץ ישרְאלי. בין הסלעים, צמחייה אופיינית לַאזורים שונים בארץ. בסמוך נמצא גן הקקטוסים, ובו צמחים שונים השייכים לקבוצת הַבַּשְרניים, ובהם הבולטת ביותר, משפחת הקקטוסים. בסך הכול יש בגן כ-3700 מינים שונים של צמחים. בארץ ישראל, שיותר ממחצית שטחה מדברי, הצמחים האלה מתאימים לגינון. עוד גן הוא הגן הגזום, המשלב גינון פורמלי עם גינון קלאסי, מעוצב בקפדנות, שמקורו באירופה, וגינון ים תיכוני, פחות פורמלי, המתבסס בעיקר על עצי פרי ושיחי תבלין. את הגנים תכנן האדריכל גדעון שריג. בסמוך אֲליהם נמצא את הגן הטרופי, ובו צמחייה טרופית ואת הצפארי, ובו ציפורים מֵרחבי העולם.

12. יער בּרֵאשִׁית
כל מי שמטייל  בין שבע טְחנות לעשר טְחנות מתנתק כמעט לַחלוטין מן ההוויה העירונית. הנחל זורם בחורשה עבוּתה של עצי אִיקָליפְּטוּס עתירי שנים, שזכתה לַשם יער בּרֵאשִׁית. בקטעים רבים שורה שלווה ונאלם רעש העיר, בעוד קרני השמש מפזזות על פני המים. גם הברווזים, האגמיות וצמחי המים משדרים תחושה של ארץ אחרת. חורשת הִאִיקָליפְּטוּסִים ניטעה בִּתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר עיריית תל-אביב-יפו יִיעַדָה את הנחל וסביבתו לשמש פארק עירוני מרכזי סביב נהר אורבני ופארק לאומי. צמח המים הנפוץ ביותר במקום הוא עֲדֶשֶׁת המים, שלו תפקיד חשוב ביותר בַּמלחמה בזיהום הנחל והוא גם משמש בתעשיית התרופות.

13. עשר טְחנות
טַחֲנת אל-חֲ'דְר, הידועה בשם עשר טְחנות, הייתה טַחֲנת הקמח הגדולה לאורך הירקון. השרידים היחידים שאפשר לראות כיום במקום הם הקיר המערבי של הטַחנה הצפונית וקיר ששימש חלק מן הסכר הדרומי. תחילתה של הטַחֲנה בַּתקופה הרומית. בשיא פעילותה פעלו בטחנה לפחות עשרים רֵחַים, אולם שמה הוֹענק לה, ככל הנראה, בַּתקופה שפעלו בה רק עשר מערָכות. הטחנה הפסיקה לפעול במלחמת העולם הראשונה, כאשר התורכים פוצצו את הגשר והסכר (גִ'סְר אֶל-חֲ'דְר), שהיה המעבר הראשי על הירקון, בעת נסיגתם מפני הכוחות הבריטיים. מעשר טְחנות אפשר להמשיך ולטייל מזרחה לאורך הירקון, בטיילת ירקון מזרח.

 

 

 

 

השביל הכחול - דרך הים

  

השביל הכחול  מייצג את קו החוף הקסום של תל אביב יפו ואת אופייה הים תיכוני של העיר. השביל עובר לאורך החוף התל אביבי ממדרון יפו שבדרום ועד לנמל תל אביב שבצפון ומציג אתרים, אירועים היסטוריים ואת המורשת החברתית, תרבותית וים תיכונית של תושבי העיר.

  

•1.                 מדרון יפו, שכונת עג'מי

עם גידול אוּכלוסיית יפו בַּמאה ה- 19 בנו תושָבי העיר שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה.

שכונת עג'מי, או סכנת אל-עג'מי, נקראת על שם שייח' איברהים אל-עג'מי, הקבור על פי המסורת במסגד מקומי.

 באזור זה,  שהיה מיושב במהגרים מצרים עניים, התיישבה אוכלוסייה נוצרית אמידה. בשכונה ובסביבתה, לאורך רחוב יפת (דרך עזה), יש שכיות חמדה ארכיטקטונית ואתרים היסטוריים חשובים. חוף הים לרגלי רכס הכורכר - מדרון יפו - שימש אתר נופש לתושבי העיר ובעבור בכירים  בממשל המנדט. המקום, שהוזנח שנים רבות ושימש אתר להשלכת פסולת, נמצא עתה בתנופת שיקום ופיתוח.
 

 

•2.                 נמל יפו

נמל יפו נחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הנמל אינו אלא מעגן טבעי, ששימש לפריקה ולטעינה מאסדות, ואילו האוניות עגנו במרחק-מה מן החוף. ממשלת המנדט שכללה את הנמל ובנתה את שובר הגלים ואת הרציף הנראים כאן  עד היום. עד חנוכתו של נמל חיפה בשנת 1933, היה נמל יפו הנמל המסחרי העיקרי שממנו יוצאו מרבית ההדרים. היהודים קראו לנמל יפו 'שער ציון', משום שהיה שער הכניסה הראשי לעולים החדשים שעלו לארץ ישראל משנות ה- 80 של המאה ה- 19. בשנת 1965, עם פתיחת נמל אשדוד, שבת נמל יפו מפעילות מסחרית שוטפת. בים, בכניסה למעגנה, ניצב סלע 'אנדרומדה', דמות מהמיתולוגיה היוונית, שנענשה על ידי אל הים, פוסידון, ונקשרה לסלע זה.  מעלינו העיר העתיקה של יפו ששופצה והפכה למוקד משיכה לאמנים.

 

•3.                 כיכר השעון, 'הסראייה'

כיכר השעון הייתה הכיכר המרכזית של יפו, וסביבה נבנו בסוף המאה ה- 19, לאחר הריסת חומות יפו העתיקה, מבני הממשל, מרכזי המסחר והשווקים העיקריים של העיר. הכיכר גם שימשה צומת חשוב שממנו יצאו הדרכים לעזה, לירושלים ולשכם. במרכז הכיכר, מגדל השעון, שבנייתו הושלמה, ככל הנראה, בשנת 1904. את שני השעונים שבראשו התקינו השענים מוריס שנברג וזרח אלתר מושלי. פניהם לצפון ולדרום וספרותיהם היו ערביות-מזרחיות. ממזרח לכיכר נראים שרידים משופצים של 'הסראייה', ובתורכית: ארמון. המבנה שימש מטה לנציגי הממשל העות'מאני והבריטי, מסוף

המאה ה- 19 ועד שנות ה- 30 של המאה ה- 20. את הבניין תכנן האדריכל ברוך פפירמייסטר. המבנה פוצץ ונהרס על ידי ארגון לח"י ב- 4 בינואר 1948 וגבה חללים  רבים מקרב תושבי העיר.

  

•4.                 בית האצ"ל

בבניין שלפנינו, שריד (משופץ) כמעט יחיד לשכונת מנשייה ביפו, שוכן 'מוזאון האצ"ל בתש"ח (בית האצ"ל)'. במוזאון מוצג חלקו של הארגון במלחמת העצמאות. שכונת מנשייה נוסדה במחצית השנייה של המאה ה- 19 מצפון לרחוב בוסטרוס (רחוב רזיאל). בשטח שמצפון לה התיישבו מהגרי עבודה ערבים מן הארץ ומחוצה לה, וכן יהודים רבים. עד מהרה נהפך המקום לרצף של שכונות מצוקה שנקראו בשם הכולל מנשייה. בשכונה היו כמה מוסדות חשובים כמו בית החולים 'שער ציון', בית החולים היהודי הראשון ביפו, ובית המלון 'בלה ויסטה' (יפה-נוף). ב- 28 באפריל 1948, כבשו כוחות אצ"ל את רוב שכונת מנשייה. בשנות ה- 60 נהרסו בתי השכונה מתוך כוונה להפוך את המקום למרכז העסקים הראשי של תל-אביב.

 

•5.                 תחנת הרכבת יפו

מסילת הרכבת מיפו לירושלים נחנכה ב- 26 בספטמבר 1892. משך הנסיעה היה כ- 4 שעות. בנוסעים המפורסמים היו קיסר גרמניה וילהלם השני ובנימין זאב הרצל, כשביקרו בארץ-ישראל באוקטובר 1898. עם כיבוש יפו על ידי הצבא הבריטי, קושרה התחנה לנמל יפו ברכבת קלה, Jaffa Tramway או 'הטראנזינה', שפעלה עד סוף שנות ה-20. בסמוך נמצאים ביתה ומפעל המרצפות המעוטרות של משפחת וילנד, טמפלרים, שהתיישבו במקום באמצע המאה ה- 19. מתחם התחנה שופץ ויהיו בו  מרכזי תרבות, בילוי ופנאי.

 

 

•6.                 מסגד חסן-בק

מסגד חסן בק נבנה בשנת 1916, בצפון שכונת מנשייה על ידי המושל הצבאי של יפו, חסן ביי אל-בצרי אל-ג'אבי. בשנת 1983 התמוטט צריח המסגד. במהלך השיפוצים הורחב מאוד שטח המסגד, ונבנה צריח חדש שגובהו כפליים מן הגובה המקורי.

 

•7.                 גבול היסטורי יפו תל-אביב

אנו נמצאים מול רחוב דניאל, המסמל את קו הגבול בין יפו לבין תל-אביב עד 1948. לאחר פרעות תרפ"א (מאי 1921) אישרה ממשלת המנדט לשכונת תל-אביב מעמד של מועצה מקומית (township) תחת עיריית יפו. שכונות נווה-צדק ונווה-שלום התאחדו עם תל-אביב וסופחו אליה שטחים נוספים. במהלך 'המרד הערבי' (1936 - 1939), הסכימה הממשלה לספח את שכונות שפירא ופלורנטין לתל-אביב. אולם לאחר שוך המרד החליט רוב תושבי השכונות להימנע מכך. עם פרוץ מלחמת העצמאות התייצב גבול מוסכם בין הערים - גבול הביטחון, שתאם במידה רבה את הסכם החלוקה - שכלל בתל-אביב את כל השכונות היהודיות של יפו.

 

 

•8.                 כיכר הכנסת, בית האופרה

לאחר מלחמת העולם הראשונה התפשטה תל-אביב ונבנתה לאורכו של רחוב אלנבי. הצורך להתחבר לאדמות שנרכשו לבנייה ולפיתוח על שפת הים, כמו גם היוזמה להקים במקום מרכז נופש ובילוי, הביא להפניית רחוב אלנבי מערבה. האדריכל ריכרד קאופמן המליץ לסיים את הרחוב בכיכר דמוי מניפה, ויוסף נויפלד הציע לשלב בשנת 1921 בחזית הבניינים שייבנו סביב הכיכר סטיו בצורת משולשים. מן הכיכר יצאה הטיילת לאורך חוף הים, ומולה נבנה, בשנת 1922, בית הקפה והמסעדה 'גלי אביב' ('הקזינו'). בשנת 1945 נבנה בכיכר בית קולנוע 'קסם'. בדצמבר 1948, לקראת הבחירות לאספה המכוננת, הכנסת הראשונה, הופקעו מבנה הקולנוע ומלון 'סן-רמו' הסמוך, ואולם ההקרנות הוסב, עד דצמבר 1949, לשמש אולם המליאה של כנסת ישראל. בשנת 1958 נחנכה במקום האופרה הישראלית בהנהלת אדית דה-פיליפ, שפעלה במקום עד סגירתה בשנת 1982.

 

•9.                 כיכר לונדון

כיכר לונדון נחנכה ב- 24 במאי 1942, יום הקיסרות הבריטית. הכיכר הייתה חלק מתכניתו של מהנדס העיר, יעקב שיפמן, לשיפור שפת הים והטיילת של תל-אביב. את הגן תכנן ונטע אברהם קרוון, מנהל מחלקת הגננות. הכיכר נקראה על שם העיר לונדון, מחוות הוקרה מתושבי תל-אביב לעמידתם האיתנה של תושבי לונדון במאורעות מלחמת העולם השנייה. סמוך לכיכר, מצפונה, עלתה ב- 22 ביוני 1948 האנייה של אצ"ל, 'אלטלנה', על שרטון, ועל סיפונה עולים חדשים ונשק שיועד, על פי הסכם מוקדם, לחלוקה בין צה"ל לבין אצ"ל. האנייה הופצצה בהוראת ראש הממשלה דוד בן-גוריון ועלתה באש. בעת האחרונה שופץ הגן ובו מונצחים שמות של כל אניות המעפילים שעלו לארץ-ישראל ובהן 'פאריטה' ו-'טייגר היל', שהגיעו לחופי תל-אביב בערב מלחמת העולם השנייה. מצפון לכיכר, על קיר הטיילת שבחוף גורדון, ישנה עמדת שמע המציינת את  אוניית 'קול השלום' של אייבי נתן.

 

•10.             שכונת מחלול

אדמת מחלול פירושה אדמה לא מעובדת בבעלות הממשלה. בשנות ה- 20 התירה מועצת תל-אביב לעולים החדשים ולפליטי מאורעות 1921 מיפו לבנות באדמות המחלול שלאורך שפת הים בתי מגורים זמניים, רובם צריפים מאולתרים, שהפכו עם הזמן למגורי קבע. שכונת מחלול השתרעה מרחוב גורדון בדרום ועד מצפון לשדרות בן-גוריון (שדרות קק"ל), ובשיאה היו בה כמה מאות צריפים. כמו כן  היו במקום גם שני בתי חרושת, 'דלפינר-יוחננוף' לייצור אריגי משי, ו'האחים לבקוביץ' לעיבוד עורות, שבמרתפו הקימה 'ההגנה' מכון לייצור כלי נשק. בשנות החמישים והשישים פונתה השכונה, ונבנו בשטחה בתי מלון וכיכר 'אתרים', שתכנן האדריכל יעקב רכטר.

 

•11.             גן העצמאות

השטח שעליו עומד כיום 'גן העצמאות' כבר יועד ב'תכנית גדס' לשמש פארק ראשי על שפת הים. לרגלי רכס הכורכר, על חוף הים, נרצח בלילה של 16 ביוני 1933 ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב. הגן שתכנן ונטע אברהם קרוון נחנך בשנת 1952. והוא מנציח את תקומתה של מדינת ישראל. נוף הים וצמחיית החופים שימשו אלמנטים מרכזיים בתכנון הגן. בגן יש כמה פסלים ואנדרטאות, ובהם אנדרטת הציפור בעלת הכנף השבורה, בעיצובם של בנימין תמוז ואבא אלחנני. האנדרטה הזאת  הוקדשה לזכרם של טייסי חיל האוויר, אהרן דויד שפרינצק ומתתיהו סוקניק, שנהרגו במלחמת העצמאות בהגנה על תל-אביב. מדרום לגן, סביב קבר השייח' עבד אל נבי, היה בית קברות מוסלמי שפונה ליפו בשנת 1963.

 

•12.             חוף מציצים

חוף 'מציצים' נקרא כך על שם סרטו של אורי זוהר, משנת 1972, 'מציצים', שעלילתו מתרחשת בחוף הזה. הסרט, שבו מככבים אורי זוהר, אריק איינשטיין וצבי שיסל, הפך לסמל של שנות ה-60 'העליזות' והחוף  משמש בו מרחב אוטונומי המנותק מהוויית החיים היום-יומית.

 

•13.             נמל תל-אביב

בקשות פרנסי תל-אביב להקים נמל עצמאי בעירם נדחו בטענה, הצודקת, שאין בכך צורך משום שיש  תכניות להקים נמל מים עמוקים מרכזי בחיפה (נחנך בשנת 1933). עם השבתת נמל יפו, בפרוץ המרד הערבי באפריל 1936, אישרה ממשלת המנדט, בצעד הפגנתי, להקים מזח (jetty) לפריקת סחורות בחוף תל-אביב. בחוף שמדרום למגרשי 'יריד המזרח', נבנה מייד מזח עץ קצר, סמל להתכוננותו של נמל עברי. ב-19 במאי נפרקה מול חופי תל-אביב האנייה הראשונה נושאת מטען של שקי מלט. בניית נמל מים עמוקים היה מעבר ליכולתם של עיריית תל-אביב והיישוב היהודי בעת ההיא, והפריקה והטעינה של האניות נעשתה, כבנמל יפו, בלב ים. במלחמת העצמאות מילא נמל תל-אביב תפקיד מרכזי באספקה ליישוב ובפריצת ההסגר על יבוא נשק. פרנסי תל-אביב לא נואשו מן הרעיון להקים בעירם נמל מים עמוקים נוסף, אך הממשלה החליטה להקימו באשדוד. בשנת 1965 הפסיק הנמל לפעול.

 

 

•14.             יריד המזרח

בשם 'יריד המזרח' נקראה סדרה של תערוכות וירידי מסחר בין-לאומיים שנערכו בתל- אביב בשנות העשרים והשלושים. בשנים 1927- 1932 פעלו הירידים בשטח, שבו הוקמה לימים התחנה המרכזית (הישנה) של תל-אביב. הצלחתם הובילה להקצאת שטח לבניית מתחם קבע בצפון העיר, סמוך לשפך הירקון, ובסמוך לאצטדיון שבו התקיימו משחקי 'המכביה' הראשונים. יריד המזרח נפתח ב- 26 באפריל 1934 בנוכחות הנציב העליון, ארתור ווקופ. השתתפו בו 30 מדינות וביקרו בו כ- 600,000 מבקרים. כיכר הכניסה, שבה אנו עומדים, נקראת 'כיכר פלומר', על שמו של הנציב העליון השני הרברט פלומר, ובה היה סמלו של היריד, 'הגמל המעופף'. במתחם עדיין מוצג פסל 'הפועל העברי', שבנה אריה אלחנני. היריד הבא, בשנת 1936, נפתח בצל מאורעות 'המרד הערבי', והוא היה האחרון במקום. לאחר קום המדינה הוקם מתחם גני התערוכה בשדרות רוקח.

 

 

•15.             המגדלור

הגבעה שעליה אנו עומדים כוללת כמה אתרים: שרידי תל-כודאדי, אנדרטת זיכרון לצליחת הירקון על ידי הצבא הבריטי בדצמבר 1917 ומגדלור. המגדלור נבנה בין השנים 1934 - 1936 כדי להתריע מפני התקרבות ספינות לחוף, במקום שהיה מועד בעונות החורף לסערות עזות. תחנת הכוח רידינג הוקמה בשנת 1937 על ידי פנחס רוטנברג, עם הקמתה נערכו בתל חפירות ארכיאולוגיות. בדרכנו אל התל מדרום חצינו גשר להולכי רגל. גשר זה הוא גשר השירות שהוקם על הירקון לצורכי תחנת הכוח. בטעות נקרא הגשר 'גשר ווקופ'.