צלם: יוסי צבקר
האופרה הישראלית מעלה את הפקת "לה טרוואיטה", של ורדי, במשכן לאומנויות הבמה
צלם: יוסי צבקר
לה טרוואיטה
צלם: יוסי צבקר
לה טרוואיטה

הנצחון של ורדי

מאת: רונית סבירסקי

 

אלה שהצליחו או הספיקו לראות בחודש האחרון את אאידה, ירושלים ולה טרוויאטה יוכלו לסכם את החוויה במילה אחת "גאון". ג'וזפה ורדי הצליח לשזור את התווים במחרוזת של יהלומים שהפכה חלק גדול מן האריות שלו ללהיטים בני אלמוות. אופרה מטיבה היא מולטי-טאלנט שמספק צליל, צבע ודרמה. הפקת אופרה היא הדבר המסובך ביותר שדורש ממבצעיה להיות זמרים מחוננים, שחקנים מוכשרים ובעלי כריזמה בימתית כובשת. אם מוסיפים לכך את התפאורה המושקעת, התלבושות הגרנדיוזיות והתסרוקות המעוצבות מבינים את הפיכתה של האופרה כמוצר שמתאים למלכים וקבצנים כאחד.

 

לה טרויאטה (צילום: יוסי צבקר)

 

זמרת יפה וחטובה

קשה להאמין שהאופרה, שכבשה כמעט כל בימה בעולם, נחלה כשלון חרוץ כשהוצגה לראשונה במרס 1853 בתאטרו לה פניצ'ה בוונציה. ורדי ביקש שהזמרת שתשחק את ויולטה תהיה יפה על גבול המלאכיות והשבריריות. הוא צדק. הזמרת השמנה שעמדה על הבמה לא הצליחה להחיות את הדמות שכבשה את לבם של שועי פריס בעודה חולה במחלת השחפת. דמות שקופה, חולנית מאוהבת ויפה עד כאב הייתה האידיאל שהמלחין ראה בדמיונו. מאז הפכה דמותה של ויולטה לגורם המרכזי בהפקת "לה טרוויאטה". הפקה שמצליחה למצוא זמרת יפה, חטובה ושחקנית טובה מבטיחה לעצמה את הדרך להצלחה.

 

האופרה הישראלית הצליחה לצוות לתפקידי המפתח זמרים בינלאומיים בעלי שם. בתפקיד ויולטה את צ'ינציה פורטה האיטלקיה, שהופיעה על בימות לה סקאלה וקובנט גרדן. הבריטון ג'ורג' פטאן הרומני בתפקיד ג'ורג'יו זרמון (אביו של אלפרדו), שמופיע בקביעות בקובנט גרדן ובאופרה המלכותית של וינה. לתפקיד הטנור אלפרדו  לוהק סטפן פופ הרומני, שמופיע בבתי אופרה רבים בעולם.

 

לה טרוויאטה (צילום: יוסי צבקר)

 

קמליות לבנות ואדומות

המשוכה השנייה שבית האופרה היה צריך לדלג מעליה היא ביצוע הדואט המפורסם בין האב הזקן לאהובה החולה. כשהוא עובר בהצלחה אפשר להכתיר את האופרה כלהיט. סיפור האופרה "לה טרוויאטה" (הסוטה מהדרך) מבוסס על ספרו של אלכסנדר דיומא הבן "הגברת עם הקמליות". זהו סיפורו האישי והטרגי של המחבר שהתאהב בגיל 20 ביצאנית פריזאית. באופרה מתאהב בן אצולה מתורזן, אלפרדו, בזונת הצמרת ויולטה שהייתה מלכת חיי הלילה בחוג הנוצץ הפריזאי.

 

למען אלפרדו היא נוטשת את פריס וחיה חיים פסטורליים בכפר עד שאביו של אלפרדו מגיע לביקור ומשכנע אותה לעזוב את בנו. ויולטה נכנעת ועוזבת את אהובה בלי הסברים כשמחלת השחפת מאיימת על חייה. אלפרדו הזועם מלא קנאה ונקמה מגלה את האמת רק כשויולטה כבר על ערס דווי. היא מתה בידיו כשהיא אוחזת בזר קמליות עם חיוך גדול של אושר.

 

לה טרוויאטה (צילום: יוסי צבקר)

 

פרחי הקמליות מהווים רקע לאופרה. התפאורה מתחלפת מפרחי קמליות לבנים וצחים לפרחים אדומים ככל שהדרמה מתעצמת. להקת האופרה מוסיפה צבעוניות ותיאטרליות בתלבושות מפוארות ותסרוקות מסוגננות ואפילו עירום נשי מעודן. מעניין איך ורדי היא מקבל צ'ינציה פורטה בתפקיד ויולטה. היא יפה, מעודנת, חטובה, אסרטיבית ובוטה כיצאנית, שברירית וכנועה כמאהבת. גם אם קולה אינו מהגדולים שנשמעו על במת האופרה שלנו היא הופכת את ויולטה לדמות הטרגית ששוברת את לב הצופים. אלפרדו לעומתה הצליח לשיר היטב ולשחק פחות.

 

התשואות מגיעות לג'ורג' פטאן, הטנק הבריטוני הזה שר נפלא ונכנס לנעלי האב בקלילות של בלרינה. הדואט שלו עם ויולטה הצליח להפיק את רגעי השיא שנדרשו כדי לייצר אופרה מוצלחת. אבל את ההדרן אנחנו מבקשים מהתזמורת ומהמנצח ישי שטקלר. המוסיקה של ורדי זכתה להשמעה משובחת ומענגת.

 

האופרה תועלה עד ה-9 ביולי במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.